מלחמת אחים: לקראת חצי גמר הפיינל פור

יאניס יואנידיס, אגדת כדורסל יוונית, נחשב לנוצרי אדוק. לכן כשהגיעה אולימפיאקוס פיראוס ארצה באפריל 1994 לקראת פיינל פור היורוליג שנערך בתל אביב, לקח יואנידיס, אז מאמן הקבוצה, את שחקניו ויתר עובדי המועדון לקבל ברכה מהפטריארך היווני היושב בירושלים.

אותו פטריארך היה מנותק לחלוטין מהעולם הספורטיבי. העובדה הזו שיחקה לטובתו של יואנידיס; "מן השמים יעזרו, ואתם תביסו את הברברים", בירך אותם הפטריארך בנוסח הקבוע. הוא כנראה היה סבור שאולימפיאקוס עומדת להתמודד מול קבוצה זרה. העניין הוא שאולימפיאקוס פגשה יומיים לאחר מכן דווקא את פנאתינייקוס אתונה.

כאשר הגיע המקרה לידיעתם של כלי התקשורת, התעוררה סערה קטנה ביוון. אולם היה זה מאוחר מדי; ברכות, מסתבר, אי-אפשר לבטל או לקחת בחזרה. ואולימפיאקוס אכן ניצחה את פנאתינייקוס 72:77, רק כדי להפסיד בגמר 59:57 לחובנטוד בדאלונה.

תשע פעמים בלבד בהיסטוריה של המפעל נפגשו שתי קבוצות מאותה מדינה בשלב חצי הגמר. רק פעם אחת המשיכה הקבוצה שניצחה בחצי הגמר את יריבתה המקומית עד לפודיום. היחידה שעשתה זאת הייתה בדאלונה, באותו פיינל פור שנערך בתל אביב, אשר פגשה בחצי הגמר המקביל את ברצלונה.

את הסיבה לכך ניתן אולי למצוא בדבריו של ניקוס ורלאס, המסקר את אולימפיאקוס עבור יומון הספורט "פרוטאת'ליטיס". "בשביל האוהדים של פאו ואולימפיאקוס, ניצחון ביום שישי חשוב יותר מזכייה בגביע", אומר ורלאס. "הכי חשוב להם דפוק את הקבוצה השנייה. אם אחר כך הם יפסידו בגמר האוהדים אולי יהיו קצת מאוכזבים, אבל לא יותר מדי". הקבוצה שתודח כבר בחצי הגמר, לעומת זאת, "תעבור לאחר מכן חוויה משפילה וכואבת. אוהדיה לא יוכלו לצאת מהבתים במשך שבועות, והשחקנים יצטרכו לקוות שלא ינסו לפגוע בהם".

או במילים אחרות: הקבוצות משקיעות כל כך הרבה זמן ואנרגיות במשחק חצי הגמר ובהשגת הניצחון היוקרתי, עד שכבר לא נותרות להן רזרבות פיזיות ובעיקר מנטאליות למשחק הגמר.

בשבוע שעבר ביקר ג'ורדי ברתומיאו באתונה. הוא ערך מסיבת עיתונאים משותפת עם שר התיירות היווני ונשיאי פנאתינייקוס ואולימפיאקוס. "אני מקווה לראות כמה שיותר אוהדים בברלין, אבל בעיקר מצפה לפיינל פור ספורטיבי והוגן", פנה מזכ"ל היורוליג אל הקהל המקומי. ואילו שר התיירות הזהיר כי "המשטרה הגרמנית תגלה אפס סובלנות כלפי אלימות".

שלשום נערכה מסיבת עיתונאים נוספת, בהשתתפות תיאו פפאלוקאס ודימיטריס דיאמנטידיס – ככל הנראה הכדורסלנים היוונים הגדולים בדור האחרון, שיאבקו ביום שישי על הכרטיס לגמר המפעל. מסיבות עיתונאים משותפות לשחקני פאו ואולימפיאקוס נחשבות ביוון למאורע נדיר, אולם שתי הקבוצות לא בוחלות בשום כלי הסברתי לקראת ההתנגשות הספורטיבית הקרבה ובאה. העיקר שהתמונות מתל אביב 94' וסרגוסה 95' – הפעמים בהן נפגשו הארכי-יריבות בפיינל פור המפעל, ואשר לוו בהתפרעויות רבות – לא יחזרו על עצמן.

כי אם הן כן ישוחזרו, יודעים ביוון, התוצאות עלולות להיות הרסניות במיוחד. כשעיתונאי ה"ניו יורק טיימס" ביקש מג'וש צ'ילדרס, שהוחתם הקיץ באולימפיאקוס והפך לשחקן היקר בתולדות הכדורסל האירופאי, לתאר את היריבות בין שני המועדונים, הוא כינה אותה "גרועה פי 100 מהיריבות בין היאנקיז לרד-סוקס". בשנים האחרונות, עם הקצנת סצנת האולטראס בספורט היווני, הפכו המפגשים בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס, המכונים ביוון "קרב האויבות הנצחיות" – כמעט בכל ענף, מכדורגל וכדורסל ועד כדורעף וכדורמים – לזירת קרב מדממת, על המגרש אך בעיקר ביציעים וברחובות.

לא מזמן הסתיימה היריבות הזו באופן הטראגי ביותר. במרץ 2007 נרצח מיכאליס פילופולוס, אשר השתייך לקבוצת האולטראס של פנאתינייקוס, במהלך קרב מאורגן עם קבוצת האולטראס של אולימפיאקוס. זה קרה שעות ספורות לפני משחק כדורעף בין קבוצות הנשים של פאו ואולימפיאקוס. חמישה אנשים תקפו את פילופולוס; שניים דקרו אותו, שלושה אחרים הלמו בראשו עם אלות. הוא לא שרד את הדרך לבית החולים.

הפרשייה הזו הובילה למעין חשבון-נפש קולקטיבי ביוון. שר הספורט הורה על השבתת כל הליגות במדינה, למשך שבועיים. המשטרה היוונית פשטה על בתי החוליגנים, עצרה עשרות מהם ודרשה להחמיר את הענישה בבתי המשפט. 25 אנשים – שמונה אוהדי פנאתינייקוס ו-17 אוהדי אולימפיאקוס – נעצרו ונשפטו בגין המעורבות באותה קטטה שהובילה למותו של פילופולוס. במהלך החקירה התברר כי שמונה מתוך אותם 17 אוהדי אולימפיאקוס היו עובדים של המועדון. שלושה בלבד הורשעו. אדם אחד נשפט למאסר עולם. על שני אוהדים נוספים נגזרו עונשי מאסר ארוכים. היתר שוחררו בתנאים מגבילים.

אלא שגם לאחר אותו מקרה, נגע החוליגניזם לא בוער. להפך; התיעוב בין מחנות האוהדים הלך וגבר. בשנים האחרונות אוסרת המשטרה היוונית, במשחקי הדרבי בכדורגל ובכדורסל, על הגעת קהל של הקבוצה האורחת למגרש. כשפנאתינייקוס מארחת, הכניסה לאוהדי אולימפיאקוס אסורה, ומחסומים מוקמים קילומטרים רבים מהמגרש כדי לנסות ולמנוע כל ניסיון הסתננות. כך גם במקרה ההפוך.

על פי חוק, רק במשחקי גביע נפגשים שני הקהלים במגרש, וגם זאת תחת אבטחה עצומה. גמר הגביע היווני בכדורסל בין פאו לאולימפיאקוס, שנערך לפני כחודשיים, שוחק במגרש בן 20,000 מושבים, ליד שדה התעופה הישן של אתונה. רק 630 כרטיסים הועברו לידי כל קבוצה, ובסך הכל נכחו במשחק כ-1,300 אוהדים משני המחנות. 1,500 שוטרים, לא פחות, דאגו לחציצה מוחלטת, הגם שלא הצליחו למנוע לחלוטין את ההתפרעויות הקבועות.

לכן מנצלים האוהדים את המשחקים בהם האבטחה רופפת יותר – בעיקר בכדורעף (גברים ונשים) ובכדורמים. בדצמבר האחרון נערך דרבי כדורמים, לאחריו תקפו אוהדי פנאתינייקוס את אנשי אולימפיאקוס. המאמן ומספר שחקנים הוכו בידי עשרות חוליגנים, שצוידו באלות ובמחבטים. המאמן נזקק לאשפוז בבית חולים, לאחר שספג מהלומות בראשו. רגלו של אחד השחקנים נשברה.

בניגוד ליריבויות ספורטיביות אחרות, דוגמת היריבות בין סלטיק לריינג'רס או בין ריאל מדריד לברצלונה, שורשיו של הסכסוך עתיק היומין בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס אינם נעוצים בהבדלים דתיים או פוליטיים, אלא בפערים חברתיים ואזוריים.

באופן מסורתי נחשבת פנאתינייקוס לקבוצה המייצגת את המעמד הגבוה – היא קשורה בעבותות לממסד היווני, וראשיה לעולם נחשבו מקורבים לשלטון. אחד מכינויה הרבים של פנתינייקוס הוא "וזלינוס" – וזלין, בעברית – על שום יכולתם של ראשי המועדון "להחליק דברים", לדבריו אנג'לו רפאל, מומחה לתרבות יוון. "כולם ידעו שהנשיא הקודם של פנאתינייקוס הלך עם מזוודות של כסף וקנה משחקים", אומר רפאל. "זה היה סוד גלוי. אבל אף אחד לא היה מסוגל לעשות דבר".

אולימפיאקוס, מנגד, נחשבת לקבוצה שורשית, עממית, המזוהה עם היווני הפשוט. היא נוסדה בשנת 1925, בידי פועלי הנמל של פיראוס. אולימפיאקוס, או בשמה המלא – איגוד אולימפי של חובבי ספורט מפיראוס – נחשבת לקבוצה הפופולארית ביותר ביוון, גם בשל העובדה שהיא השליטה הבלעדית של הכדורגל היווני. אזרחים רבים, שחשו לאורך השנים כקורבנות של הממשל, הפכו מזוהים עם הקבוצה. הקמתה ביטאה את הבוז הגדול שחש מעמד הפועלים למעמד הגבוה, ולהפך. על פי הערכות, לאולימפיאקוס 2.5 מיליון אוהדים ביוון; כ-85,000 מתוכם רשומים בו כחברים, ומשלמים דמי חבר מלאים. רק שמונה מועדונים אחרים ברחבי העולם יכולים להתהדר במספר חברים-משלמים רב יותר.

בשנת 1832 הוכרזה אתונה כבירתה של יוון, ואילו פיראוס הייתה לעיר הנמל שלה, למרות היותה פחות מיושבת. לאחר המלחמה בין יוון לטורקיה (1919-1922) וחילופי האוכלוסין, נהנתה פיראוס מפריחה חסרת תקדים. באותן שנים שררה איבה עזה בין תושבי אתונה העשירים לתושבי פיראוס העניים יותר, אם כי בהמשך אוחדו שתי הערים לכדי עיר אחת, והפערים המעמדיים הלכו והיטשטשו.

אנג'לו רפאל (57) נולד באתונה למשפחה אוהדת אולימפיאקוס, אולם הוא זוכר "משחקי דרבי שהלכתי אליהם עם חברים שלי, אוהדי פנאתינייקוס. ישבנו ביחד, ובסיום המשחק צחקנו אחד על השני, בהתאם לתוצאה. אלימות? זה בכלל לא היה בלקסיקון". הטוויסט האלים הגיע מאוחר הרבה יותר, במהלך שנות ה-80', עם העלייה בשיעור האבטלה, השתלטות אילי ההון על מועדוני הספורט הגדולים והתפתחות כלי התקשורת. כולם היו שלובים זה בזה. והקוקטייל התברר כקטלני.

"מי הם כל אותם חוליגנים שעושים את הבעיות? רובם אינם אנשים נורמטיביים", אומר רפאל. "הם חיים מעבודות מזדמנות, ואת רוב זמנם מעבירים במועדוני אוהדים. כל מה שיש להם בחיים זה הקבוצה שלהם. חצי מהשבוע הם מדברים על המשחק שהיה, וחצי מהשבוע מדברים על המשחק שיהיה. הם מצאו בספורט מפלט לפריקת התסכולים שלהם".

העיתונאי ניקוס ורלאס טוען כי הבעלים של מועדוני-העל מטפחים את חבורת החוליגנים הזו, כדי לעשות בה שימוש פוליטי. "כשיש לך אלפי מטורפים שאתה יכול להסית בהבל פה, זה כוח אדיר, כמעט כמו צבא", אומר ורלאס. "זה יכול לעזור בפוליטיקה, בעסקים, כמעט בכל תחום ואספקט. אין לנשיאי המועדונים שום רצון לפרק את ארגוני האוהדים האלה, להפך – הטקטיקה שלהם היא להזין אותם. הם נותנים להם צ'ופרים ומחלקים להם כרטיסים, רק שיבואו ויעשו בלאגן. כשאוהדים דוקרים האחד את השני זה מופיע כל היום בחדשות, כולם מתעסקים בזה, ולאף אחד אין זמן לחשוב על הבעיות האמיתיות של המדינה, שחלק מאותם נשיאים אחראים להן".

בעשרים השנים האחרונות נשלטת אולימפיאקוס בידי משפחת קוקאליס, אחת העשירות ביוון. משפחת אגילופולוס רכשה לאחרונה מידיה אחוזים בקבוצת הכדורסל. פנאתינייקוס, מנגד, נשלטת בידי משפחת ורדינויאניס (כדורגל), ומשפחת ינאקופולוס (כדורסל). משפחת קוקאליס עשתה את עיקר הונה מתקשורת, ושולטת על חברת הסלולר הגדולה במדינה; אגילופולוס מחזיקה במפעלי פלדה וברזל; ורדינויאניס היא המשפחה היחידה ביוון שמחזיקה בבתי זיקוק פרטיים, וסוחרת בנפט; ינאקופולוס שולטת על תעשיית התרופות המקומית.

ישנו, כאמור, גורם נוסף להסלמה החריפה ביריבות בין שני המועדונים. תופעת ריבוי כלי התקשורת במדינה – באתונה בלבד רואים אור למעלה מעשרה עיתוני ספורט יומיים, ומופעלות שלוש תחנות רדיו-ספורט המשדרות 24 שעות ביממה – יצרה זן רדוד של עיתונות. "כדי למכור עיתונים, כל מערכת מנסה להיות קיצונית יותר", מסביר רפאל. "אלו המזוהים עם פנאתינייקוס מאשימים את אולימפיאקוס בכל תחלואי החברה, ולהפך. האוהדים שפותחים את הבוקר עם עיתוני הספורט, מקבלים כמויות של שנאה והסתה לתוך הווריד".

באנגליה עשו סוף לתופעת החוליגניזם, ומיגרו אותה כמעט כליל; באיטליה מתנהלת מלחמת חורמה אל מול ארגוני האוהדים הקיצוניים. "יוון ידועה כמדינה שיכולה להיות מאוד אלימה, והמשטרה והצבא יכולים להשתלט על כל סוג של הפרות סדר", משוכנע רפאל. "הם פשוט לא מעוניינים לעשות את זה. היריבות בין הקבוצות מתפשטת לאזורים אחרים במדינה, והופכת לאופנה".

אולימפיאקוס היא קבוצת הכדורגל המצליחה ביותר ביוון – עד כה זכתה ב-36 אליפויות, לרבות 12 מ-13 האחרונות (יצחק שום שבר לה את הרצף בעונת 2004/5). פנאתינייקוס צנועה יותר, עם 19 אליפויות כדורגל בלבד, אך היא זו שנותנת את הטון בכדורסל, עם תשע מעשר האליפויות האחרונות.

בשנות ה-90', עם השתלטותה של משפחת קוקאליס על אולימפיאקוס, נותבו כספים גדולים גם אל קבוצת הכדורסל. אוהדי הכדורגל החלו להגיע למשחקים. בתחילה הם לא הכירו את החוקים – סלים התקבלו ביציעים בקריאות "גול" רמות – אך בהמשך גם הם התאהבו בענף, שקודם לכן נשלט בידי מועדונים אחרים, דוגמת פאוק ואריס סלוניקי, ואא"ק אתונה. התוצאה של המהפך הזה בשורות קבוצת הכדורסל של אולימפיאקוס הייתה שלושה מעמדי פיינל פור, וגביע אירופה היסטורי בשנת 1997.

שנה אחת קודם לכן הייתה זו פאו שהניפה גביע יורוליג ראשון בתולדותיה. העניין הוא שמאז ועד הצטרפותה של משפחת אגילופולוס לקבוצת הכדורסל של אולימפיאקוס, לפני כארבע שנים, נעלמו האדומים-לבנים ממפת הכדורסל, והותירו אותה בידיה של היריבה העירונית השנואה. פנאתינייקוס הוסיפה מאז שלוש אליפויות אירופה לארון – בשנת 2000, 2002 ו-2007. בפיינל פור הקרוב מקווה אולימפיאקוס לצמצם במעט את הפערים.

היה זה שבוע קשה ומתיש עבור אוהדי שתי הקבוצות. ביום שני נפגשו קבוצות הכדורעף (גברים) של המועדונים למשחק הראשון במסגרת סדרת גמר הפלייאוף, שגרר אלפים ליציעים. אולימפיאקוס ניצחה בחוץ 0:3, ועלתה ליתרון בסדרה. ביום שלישי נערך המשחק הראשון בסדרת גמר פלייאוף הכדורעף לנשים. אתמול נערך המשחק השני בסדרת הגמר-עף לגברים. המנה העיקרית תגיע במשחק הכדורסל של יום שישי.

כ-4,500 יוונים ימריאו היום ומחר ברכבת אווירית לגרמניה. כ-2,000 מתוכם אוהדי אולימפיאקוס, 2,500 אוהדי פנאתינייקוס. המשטרה המקומית נערכה בכוחות מתוגברים, ומיקמה את שתי החבורות בקצוות שונים של העיר הענקית. אבל אפשר לסמוך על היוונים שימצאו נקודת מפגש מוסכמת ויעשו קצת בלאגן, כמיטב המסורת. "זה משחק שהוא חשוב מאוד לכל הספורט היווני, לא רק לכדורסל שלנו", אומר יאניס מליסיס, דוברה הוותיק של פנאתינייקוס, "וההתרגשות והמתח גבוהים בהתאם. בהתחשב בסדרות הכדורעף, אני חושב שעובר על האוהדים של שתי הקבוצות שבוע עמוס, מלא ומסוכן. מאוד מסוכן".

ohadgreenwald@walla.co.il