הרומנטיקן הגדול ביותר

אירועי ה-17 במאי 2006 חרוטים עמוק בתודעה של ארסן ונגר. המנג'ר האובססיבי של ארסנל, שחי ונושם כדורגל 24 שעות ביממה, זוכר בפרוטרוט כל אחד מהרגעים שגרמו לקבוצתו לאבד יתרון של שער בגמר ליגת האלופות בפריס ואיפשרו לברצלונה לחגוג בסיום. ההרחקה של יינס להמאן, השער שהובקע מנבדל וחוסר המזל של קבוצתו – כל אלה לא מונעים מונגר לקטלג את ההפסד בגמר תחת הכותרת "האכזבה המרה של חיי".

אותו רגע שבירה הניע את ונגר לעשות מהפכה במועדון ולהציג לראווה את תפיסת עולמו בפול גז. שחקנים בעלי שם כמו סול קמפבל, פרדי ליונברג, רובר פירס ותיירי הנרי לא הביאו אותו לארץ המובטחת? אולי השחקנים הצעירים יעשו זאת. ונגר, בחסות השמרנות הכלכלית של המועדון בתקופת המעבר לאיצטדיון החדש, ויתר בהדרגה על שחקניו המובילים והחל להתוות מדיניות הצערה בה הוא משתף ומקדם ילדים שגייס ברחבי העולם תמורת סכומים מגוחכים.

בעונה שעברה הצליח ונגר לחמוק מתחת לרדאר על אף שסיים שוב ללא תואר, כאשר קבוצתו הציגה כדורגל נהדר בחלקים רבים של העונה והייתה בתמונת האליפות כמעט לאורך כל הדרך. העונה ארסנל פתחה בצליעה, לא נטלה לרגע חלק במאבק על התואר בליגה ולעיתים נדמה היה כי גם המקום הרביעי עוד יברח לה מהידיים, וכך שאלת עתיד הפרויקט של ונגר עמדה על הפרק. החודשיים הקרובים – בהם תסתיים העונה (עם או בלי גביע האלופות) ויחלו העיסוקים בחלון ההעברות – יחרצו את גורל התוכנית היומרנית לכאן או לכאן.

הפסדים לא מחמיאים בחציה הראשון של העונה לקבוצות כמו פולהאם, האל סיטי וסטוק, סימנו על בעייתיות בשיטה של ונגר. אם בעונה הקודמת נוצר הרושם שהכדורגל היפה של התותחנים לא מוביל להישגים, הפעם קוננה בקרב האוהדים תחושה כי המנג'ר הצרפתי סובל משגעון גדלות והתאהב בתדמית מחנך ומגדל השחקנים המיוחסת לו. "ההרגשה היא שהוא נהנה יותר לבנות שחקנים מאשר לזכות בתארים", ביקרו אותו אוהדי ארסנל בפורומים שונים, "אחרת איך אפשר להסביר את הויתור על מתיו פלאמיני?".

ונגר, בניגוד למאמנים אחרים שזועקים פעם אחר פעם את המנטרה "אף שחקן לא גדול יותר מהמועדון", יצא מגדרו כדי לעמוד מאחורי האימרה. פלאמיני רוצה יותר כסף? בבקשה, לא אצלי. העקשנות הזו – יש יאמרו מיושנת ולא רלוונטית, אחרים יטענו רומנטית – גרמה לכך שעזיבתם של פלאמיני, אלכסנדר חלב וז'ילברטו סילבה לא כוסתה באופציות חלופיות, מלבד הבאתו של סמיר נאסרי. כך נותרה ארסנל עם חלל עמוק במרכז המגרש, זכר לאטימותו של הבוס הצרפתי. "האבידה של פלאמיני הייתה גדולה", טען קשר העבר של ארסנל, ריי פארלור. "הצעירים התקשו למלא את החלל שנוצר באמצע המגרש וההתעקשות של ונגר לא לצרף שחקן במקומו התבררה לטעמי כמוטעית".

כשארסנל מחצה 0:6 את שפילד יונייטד בגביע הליגה, ממוצע הגילאים בהרכבה עמד על 19 בלבד. עבור רבים היה זה צעד אחד יותר מדי, חרף הניצחון הגדול. "נראה כאילו בעל הבית השתגע", כתב מת'יו נורמן. "אוהדי ארסנל מוקירים את פועלו של ונגר, אך עולה תהייה האם הוא האיש שצריך להיות אחראי לעתיד המועדון. נראה כי הוא איבד כיוון". ארבע תוצאות 0:0 רצופות הביאו עימן מחזה נדיר של קריאות בוז לקבוצה הביתית באיצטדיון האמירויות, כשגם הכדורגל האסתטי עליו מדבר ונגר ללא הרף נעלם כלא היה.

מרטין הייז, שחקן ארסנל לשעבר, טען כי הקבוצה נסוגה ביכולתה ובמצבה נדרשת הנהגת מדיניות שונה. "הסטטיסטיקה לא משקרת. בשנה שעברה ארסנל נאבקה על תואר האליפות עם מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, ואילו השנה היא הסתפקה בפירורים ונלחמה על המקום הרביעי מול אסטון וילה. ונגר ראוי לשבחים על מתן ההזדמנות לצעירים, אך הם חסרי עקביות ולא מראים סימני התבגרות. ביונייטד, למשל, צעירים כמו ג'וני אוואנס ודרון גיבסון משולבים לצד שחקנים ותיקים וכך קל להם יותר להתחבר לדינמיקה הקבוצתית".

בכל השלבים הללו, מול כל אחד מחיצי הביקורת שהופנה כלפיו והדרישות החוזרות ונשנות להשקעה ברכש, חזר ונגר על מילה אחת: סבלנות. קוצר הרוח של אוהדי התותחנים ובמיוחד של התקשורת נראה מעט מפתיע כשמביטים לאחור ונזכרים בארסנל חסרת המעוף של שנות ה-80. זו ששיחקה כדורגל איטי והצלחותיה בוששו מלהגיע. ארסנל של ונגר הרגילה אותם לטוב, וכעת אין הם מסוגלים לשאת תקופה של חוסר הצלחה (ארסנל ללא תואר מאז 2005), בטח ובטח לא את המקום החמישי בו החזיקו בשלבים לא מעטים העונה. אפילו תיירי הנרי, שנזעק להרגיע ולהפיח מעט אופטימיות בקרב אוהדיו לשעבר ("ברור שזה לא קל להיות מספר שנים בלי תואר, אבל עם קצת סבלנות יכול להיות שבשנים הקרובות תהיה להם את הקבוצה הטובה בעולם") לא שינה מאום.

ונגר לא נתן לספקות שעלו סביבו לשבור את רוחו. להיפך. "אני מבין שהמצב לא מזהיר", אמר המנג'ר בינואר. "ידעתי שהביקורות יכוונו כלפיי והאמת שהתכוננתי לכך. אני עדיין בטוח בצדקתי ומאמין בשחקנים הצעירים ובדרך שלנו. במקום לפרגן לי על כך שאני לא גורם למועדון לפשוט את הרגל, דורשים ממני להשקיע 30 מיליון ליש"ט ברכש? אני לא מבין את זה. אני לא מתנגד להוצאת כספים, אלא לבזבוז כספים. יש לנו דרך והחוכמה היא לדעת לדבוק בה ולהאמין, כל הזמן ללכת קדימה".

ואכן, האמונה של ונגר הוכיחה את עצמה. גרף ההתקדמות רשם עלייה מתמדת בכל הקשור לתוצאות, כאשר הקבוצה הפסידה רק פעמיים מאז תחילת דצמבר (בגביע הליגה לבארנלי ובשבת לצ'לסי בחצי גמר הגביע), לעומת חמישה הפסדים ב-12 משחקי הליגה הראשונים של העונה. כמובן שחלק ניכר מהתחייה של הלונדונים נזקף לזכותם של הכוכבים ססק פברגאס, תיאו וולקוט ועמנואל אדבאיור ששבו מפציעות, אולם השיפור המתמיד ביכולתם של שחקני משנה כדנילסון, אלכסנדר סונג ואבו דיאבי עשה את שלו. כמו גם הזרמת דם אנגלי, בניגוד גמור לשנים האחרונות, באמצעות העוללים קירן גיבס וג'ק ווילשיר.

מנקודת מבטו של ונגר, חינוך הילדים והקניית היסודות עבורם כשחקנים בוגרים חשוב לא פחות מהשגת התוצאות. "חלק מהמטרה בספורט קבוצתי זה להגיע להישגים יחדיו בסביבה חיובית", הסביר המנג'ר בראיון שהעניק למגזין 'פראנס פוטבול'. "הנסיון שהם מקבלים בקבוצה יילך איתם להמשך החיים, וכשהם ביחד זה אחרת. אני מקווה לשמור על הקיים להמשיך בפרויקט שהתחלנו. אני מרגיש בר מזל כי התאפשר לי לעבוד בדרך בה אני בוחר ומאמין".

ונגר מתגאה בשיטה בה הפך צעירים פוחזים לשחקנים בוגרים ואחראיים, וכעת עומד בפניו המבחן האמיתי, מלבד חצי גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד. כשהוא למוד טעויות מההתנהלות עם פלאמיני וחלב בעונה שעברה, כיצד ינהג הפעם כשיידרש לשמר את הסגל? לכולם ברור ששחקנים כמו ססק פברגאס ועמנואל אדבאיור מחזיקים הצעות משתי הספרדיות הבכירות וכושר השיכנוע של ונגר יצטרך לפעול שעות נוספות. "עבדנו איתם קשה כדי להגיע לתוצאות ואני סבור שההתקדמות הותירה בהם טעם של עוד", הרגיע ונגר לגבי העתיד לבוא. "כשבוחרים בשחקנים צעירים, חשוב לגרום להם לאהוב את המועדון ולרצות להיות ביחד. אני מאמין שזה בדיוק מה שעשינו".

שאלת הישארותם של השחקנים הבכירים תלויה בעיקר בהמשך דרכו של ונגר עצמו בארסנל. במועדון כלל לא לוקחים בחשבון אפשרות בה יחליט המנג'ר לנטוש כשבידיו עדיין חוזה לשנתיים נוספות, אך ליתר ביטחון מבקשים להציע לו הארכת חוזה (כולל משרה עתידית בהנהלה) וכך להבהיר לשחקנים כמו פברגאס את רצינות כוונותיהם. "בלי ונגר", אמרו בהנהלה, "לא יהיה לנו כל סיכוי למנוע נטישה המונית של שחקנים".

כשהמקום הרביעי כבר מונח בכיסם, כל שנותר לתותחנים הוא "להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי", כפי שנוהג לומר ונגר - לנסות להפתיע את כולם ולזכות בליגת האלופות. "הילדים האלה הם ווינרים", הכריז 'לה פרופסור' לאחר שחלף על פני ויאריאל ברבע הגמר. "הקבוצה הזו לא קיבלה את הקרדיט לו היא ראויה, אבל אני מאמין בה. כמובן שאנחנו האנדרדוג מבין ארבע הנותרות, אך זה גם אומר שעלינו יוטל פחות לחץ". זכייה בליגת האלופות (אולי על חשבון ברצלונה בגמר, מי יודע?) תאפשר לארסנל לשמור על הסגל, תיתן גושפנקא לפרויקט של ונגר ובעיקר תסדר לצרפתי בן ה-59 סגירת מעגל ולילות שלווים ללא חלומות על בלטי והשופט הנורבגי טרייה הוג.