זו לא הייתה אחת מעונותיו המשובחות ביותר של הכדורסל הישראלי, וודאי שלא על רקע העונה המופלאה לה זכינו אשתקד. מאמנים רבים מדי הוחלפו, זרים עלו וירדו מהמטוסים אפילו בפברואר-מרץ, וגם כעת, חודש לפני שעונת המשחקים 2008/9 תאופסן בבוידעם, קבוצות מסוימות עדיין עובדות על החיבור והכימיה. ציפינו להמשך התנופה, אולם ההצלחה לא שוחזרה.
אך למרות שרמת הכדורסל נפגעה, הליגה הישראלית עברה עונה בלתי-צפויה נוספת, מלאת הפתעות וסנסציות, עליות ומורדות. בשבוע הקרוב, ולמעשה עד למשחקי הפיינל פור הבאים עלינו לטובה, נסכם את העונה הזו, ממגוון רחב של זוויות. בחרנו לפתוח עם נבחרי העונה שלנו, שהצטיינו ובלטו על רקע הבינוניות הכללית. ממאמן העונה ועד לשחקן שפרץ לתודעה, הרשימה המלאה לפניכם.
מיקי דורסמן כותב על דני פרנקו, מאמן העונה:
בקיץ האחרון פנה אלי טובי שוורץ, מנכ"ל הפועל חולון, ושאל אותי על מי הייתי ממליץ שיחליף אותי בתפקיד מאמן הקבוצה. נתתי לו שני שמות, כשדני פרנקו היה השם הראשון. אני מאושר מכך שצדקתי. לא הופתעתי מההישגים של דני וחולון העונה. דני גדל במועדון הזה, ומלכתחילה היה ברור שהוא האיש המתאים עבור חולון. יש לו המון יצירתיות וכדורסל, ובשורה התחתונה זה מה שמביא הישגים.
אם בוחנים את מה שקרה העונה בחולון בעיניים אובייקטיביות, בהחלט ניתן לומר שמדובר בסוג של נס. למרות כל המגבלות והקשיים, והיו לא מעט כאלו, הצליח דני, עם מוח הכדורסל המבריק שלו, לבנות קבוצה שבסיסה בשילוב קטלני של חבר'ה צעירים ורעבים. הפועל חולון של העונה היא סוג של קבוצת קולג', שבכל יום לומדת דברים חדשים על עצמה ועל המשחק, תמיד מגיעה נלהבת ורעננה, ולדעתי זה גם סוד ההצלחה שלה.
בעיני, דני הוא מאמן יסודי מאוד, סופר-תחרותי, אבל אחד שתמיד מדבר עם השחקנים בגובה העיניים, ולדעתי זה עניין חשוב מאוד. הוא מאמן ויש לו סמכות, אבל הוא לא מנסה לעשות בה שימוש כל הזמן, אלא מעדיף להיות חבר של כולם. דני אף פעם לא מתלהם ולא יוצא מגדרו, ברגעים הטובים יותר וברגעים הטובים פחות. הוא תמיד נשאר צנוע, יודע ליהנות מהמשחק וחי אותו בכל רגע.
שום דבר לא יפתיע אותי בנוגע לדני פרנקו. בעיני, הוא בהחלט יכול להמשיך מכאן הלאה, לאירופה, אבל כמובן שהייתי שמח אם היה נשאר איתנו. אני אוהב את דני ומאחל לו רק טוב. ללא צל של ספק, דני פרנקו הוא מאמן העונה שלי בליגת העל.
כריס ווטסון כותב על לואיס פלורס, שחקן העונה:
לואיס פלורס הוא שחקן העונה שלי, והוא הרוויח את התואר הזה ביושר. הוא השחקן הכי עקבי בליגה שלנו. לא כולם יודעים, אבל לואיס לא הגיע במקרה למקום הזה. הוא עובד קשה מאוד, תמיד מתייצב ראשון בחדר ההלבשה, והוא תמיד אחרון לרדת מהפרקט בסיום כל אימון.
לפני הכל, לואיס הוא בחור נהדר וצנוע. כולנו בקבוצה מכבדים אותו מאוד על כך. מבחינה מקצועית הוא בהחלט שווה כל דולר שהושקע בו. מה שבעיקר מבדיל אותו מגארדים אחרים בליגה, מעבר לעניין היציבות, הוא הגיוון שלו: רוב הגארדים מתאפיינים או בחדירה טובה או בקליעה טובה מחצי-מרחק. לואיס יכול לעשות גם את זה וגם את זה. יש לו המון דרכים לצבור נקודות. מצד שני, הוא גם לא שוכח לשתף את יתר השחקנים, ומשדרג את כל השחקנים שמקיפים אותו.
לואיס אדם נהדר. הוא פשוט בחור מצחיק. בחדר ההלבשה הוא מספר בדיחות באנגלית ובספרדית, וכולם תמיד צוחקים. הוא משרה סביבו אווירה טובה. בחדר ההלבשה הוא קולני מאוד ולפעמים עושה שטויות. כשהוא נמצא יחד עם בריאן טולברט ושניהם מתחילים לדבר, אין לאף אחד אחר שום סיכוי להשחיל מילה. על המגרש הוא נהיה רציני.
אין לי ספק שלואיס פלורס הוא השחקן הטוב ביותר העונה בליגה הישראלית. כל שחקן שדיברתי איתו על העניין הזה חושב כך. מעבר לעובדה שלואיס שחקן מצוין, הוא עוזר לחולון לנצח. בתואר אחד כבר זכינו השנה ואנחנו עדיין בתמונת התואר השני, כך שאני לא חושב שיש בכלל מישהו שיכול היה לבחור אחרת.
מאיר טפירו כותב על עומרי כספי, ישראלי העונה:
כבר מספר שנים שאני עוקב אחרי עמרי, ולמדתי להכיר אותו. אני חושב שעמרי עושה העונה התקדמות גדולה. הוא שיפר הרבה אספקטים במשחק שלו, כמו הקליעה מבחוץ וההגנה. אם הוא ימשיך באותה מתכונת, השמים יהיו הגבול עבורו, לרבות ה-NBA. שם זה עניין של סיטואציה, ואם היא תהיה הסיטואציה הנכונה עבורו, הוא יוכל לעשות את זה.
גם בהשוואה לשחקנים הזרים בליגה אין לעומרי במה להתבייש. הוא שחקן מגוון מאוד, שבגיל צעיר מצליח במכבי, וזה לא דבר של מה-בכך. יש לו הרבה יכולות מקצועיות, וכדי להצליח במכבי צריך לא רק להיות כדורסלן מוכשר אלא גם להיות חזק מבחינה מנטאלית, כך שכנראה יש לו משני הדברים. הוא אחד שלא מושפע מכל הדברים שמסביב, מכל מה שאומרים וכותבים עליו, אלא מעדיף להתרכז בכדורסל ולהמשיך בדרך שלו. הוא תמיד עובד קשה מאוד, וזה מה שחשוב. את התוצאות רואים בשטח.
אני נהנה לראות את עמרי מתקדם ומתפתח, וחושב שהוא בהחלט יהיה חלק חשוב ומשמעותי מהעתיד של הכדורסל הישראלי.
עידו קוז'יקרו כותב על דורון פרקינס, זר העונה:
בעיני, דורון פרקינס הוא הרכז מספר אחת בליגה שלנו. גם טימי באוורס וקרלוס ארויו מדהימים, אבל דורון שחקן ברמה שלהם. אין לי ספק שהוא עוד יגיע רחוק.
האמת, קצת מפתיע אותי מה שפרקינס עושה העונה. הוא בא מהליגה הבלגית, שנחשבת לפחות איכותית, אבל הוא התברר כשחקן סופר-מגוון. עיקר ההפתעה שלי נבעה מהפריסה הרחבה של היכולות שלו, במגוון קטגוריות: אם זה בהתקפה, כמובן, או גם בהגנה בחטיפות, בשמירה על שחקן יריב, בתרומה בריבאונד. כשמגיע אליך לקבוצה רכז, אתה בדרך כלל אומר 'בסדר, הוא ימסור כמה אסיסטים, יארגן את המשחק ויעשה נקודות'. אבל דורון כל-כך רב-גוני ביכולות שלו, שזה פשוט מדהים.
מעבר לתרומה ההתקפית שהוא נותן לנו כרכז, שמתבטאת בעיקר בהובלת כדור ובניהול משחק, הוא תורם לנו המון מבחינה הגנתית, חוטף הרבה כדורים, והתרומה שלו בריבאונד היא כמו תרומה של שחקן גבוה. הוא מביא איתו דברים טובים בהמון אספקטים, ואיתו מכבי חיפה נראית אחרת. הוא ניזון מהאנרגיה של הקבוצה, ודוחף אותה עוד יותר קדימה. כשהוא היה פצוע, הרגשנו מאוד בחיסרון שלו. נראינו לגמרי אחרת. דורון הוא המנוע שלנו ואנחנו תלויים בו מאוד.
אני חושב שאם דורון יבוא בפורמה הנכונה למשחקי ההכרעה, הוא יוכל לקחת אותנו עד הסוף. בשבוע שעבר, מול מכבי תל אביב, הוכחנו שיש לנו את היכולת להגיע הכי רחוק שאפשר. כעת חובת ההוכחה היא על דורון ועלינו.
עמית גל כותב על גל מקל, פריצת העונה:
גל מקל הוא הדבר הבא בכדורסל הישראלי. אין כמעט גבול ליכולות ולכישרון שלו. יש לו מוסר עבודה מדהים וכושר התמדה. מבחינתי ברור שגל יגיע רחוק.
לאורך העונה גל שיפר את הקליעה, את רמת קבלת ההחלטות שלו ואת המשחק הקבוצתי. כשקיבלנו אותו הוא היה יותר אינדבידואליסט, והיום אני מזהה אצלו מגמה לשתף כמה שיותר שחקנים ולעשות את אלו שלידו טובים יותר, שזה הדבר העיקרי שנדרש מרכז. את היתר יש לו: קליעה, חדירה, כוח, הגנה ובעיקר מוסר עבודה.
בשנה הבאה גל צריך להוביל קבוצה, וגליל/גלבוע זה מקום טוב להמשיך בו. הוא למד להכיר אותנו והשתלב כאן נהדר. התנאים הסביבתיים פנטסטיים. גל לא צריך להפוך לרכז שני או שלישי בקבוצות אחרות. כאן הוא יקבל את כל הכלים להמשיך ולהתקדם. הוא צריך לעשות את מה שעשו לפניו שחקנים כמו עודד קטש, גור שלף, יואב ספר, עומרי כספי וליאור אליהו. עוד שנתיים כאן, והוא יהיה מוכן להוביל קבוצה גדולה כמו מכבי תל אביב.
מבחינת כישרון, אני חושב שגל נמצא בדרג הגבוה ביותר ברמות של השחקנים שהוזכרו לעיל. הוא רק צריך להמשיך בקו הזה עוד עונה או שתיים, אצלנו. אם לקראת העונה הבאה גל יתבגר עוד יותר בחשיבה ויהפוך לאחראי יותר על המגרש, הוא יוכל להוביל את גליל/גלבוע למקומות גבוהים. אני מעריך שזה יהיה הכיוון, כי החיבור בינינו היה מאוד טבעי. אני מאוד אוהב את גל גם כאדם, הוא נעים הליכות ונחמד בצורה יוצאת דופן. אין לי ספק שגל ראוי לתואר האישי הזה. בעיני, אין מתאים ממנו.