נפגעי סמים

12 יריות פילחו את האוויר מחוץ לפאב 'אל אינדיו' בעיר מדאיין ב-2 ביולי 1994. כל ירייה לוותה בשאגת הגוווווווווול! המפורסמת. אנדרס אסקובר, בלם נבחרת קולומביה, נותר שכוב מנוקב מכדורים, כאשר חברתו עדה למעשה הזוועה. הוא לא סבר שהשער העצמי, אותו כבש רק 10 ימים קודם לכן בהפסד 2:1 לארה"ב במונדיאל, יביא למותו הטראגי.

הסבירות שאסקובר נרצח על רקע מריבה בפאב היא קלושה. הרצח שלו הגיע ככל הנראה כעונש על אותו שער, שגזל ממספר מהמרים כבדים, כנראה ברוני סמים, כסף רב, לאחר שאלו הימרו על העפלתה של קולומביה לשמינית הגמר במונדיאל, דבר שלא הצליחה לעשות בעקבות אותו הפסד למארחת. רוצחו של אסקובר, הומברטו קסטרו, נידון כשנה לאחר מכן, ביוני 1995 ל-43 שנות מאסר. עשור לאחר מכן, במהלך שנוי במחלוקת שעורר זעם רב, שוחרר קסטרו מהכלא אחרי ריצוי של כ-11 שנים בלבד.

חמש שנים קודם לכן, ב-1989, נחטף שופט כדורגל. הוא שוחרר יום לאחר מכן עם פתק אזהרה שניתן לו על ידי חוטפיו בו נכתב: "כל שופט שיבצע טעות כלשהי נגד הקבוצה הלא נכונה יירצח". קוון ש'התרשל בעבודתו' ושרק פעמיים נגד אתלטיקו נאסיונאל מדאיין, במשחק בו הפסידה לאמריקה קאלי, נרצח. חקירת המשטרה העלתה כי המניע לרצח נבע מהימור בגובה של כשלושת רבעי מיליון דולר, התאחדות הכדורגל הקולומביאנית הקפיאה את הליגה חודש לסיום העונה עקב האירוע. מקרים אלה הם חלק קטן משורה ארוכה מאוד של מאורעות המזכירים ומראים כל פעם מחדש את הקשר הישיר בין ברוני הסמים לכדורגל הקולומביאני.

תעשיית הסמים בקולומביה היא אחת הענפות אם לא הענפה ביותר בעולם. כלכלת החומרים האסורים מגלגלת מילארדים של דולרים בכל שנה. כתוצאה מכך שולטים ברוני הסמים ביד רמה במגזרים רבים. שוחד אנשי ממשל, שופטים ואישים רמי דרג הוא עניין שבשגרה. גם ענף הכדורגל, הפופולארי ביותר במדינה, נשלט על ידם, מה שעוזר להם להשיג שתי מטרות עיקריות: ראשית, הוא משמש אותם להלבנת הון, שליטה בשוקי ההימורים הבלתי חוקיים, אחזקה בכרטיסי שחקנים ועוד. שנית, הם זוכים בקבלת לגיטמציה מהקהל הרחב שרואה בהם כנדבנים גדולים שמשקיעים הון בענף.

אחד הסמלים הגדולים ביותר של הכדורגל הקולומביאני והפופולאריים ביותר בשנות ה-80' וה-90' הוא רנה היגיטה. השוער היה מפורסם הרבה בזכות רעמתו המתולתלת (אותה הוא כבר החליק), היציאות המשוגעות שלו מהשער עם הכדור ו'בעיטת העקרב' הנדירה (כך היה בוחר לעתים להרחיק כדורים מסוכנים). אבל הוא גם היה מוכר כאחד מהאנשים הקרובים ביותר לפבלו אסקובר, ברון הסמים הגדול ביותר של העיר מדאיין וסביבותיה. היגיטה נולד ב-1966, הזמן בו עלי הקוקה התמימים החלו להפוך לייצוא וייצור קוקאין בקני מידה מפחידים. אפשר לומר שהיגיטה התפתח וגדל לצד תפרחתו של ענף הסמים.

היגיטה שיחק באתלטיקו נאסיונאל מדאיין, הקבוצה בה שלט פבלו אסקובר באופן טוטאלי, כאשר הקרטל של מדאיין ניהל את כל ענייני המועדון, שנהנה באותן שנים מתזרים מזומנים בלתי פוסק. כפועל יוצא, החיבור של אסקובר עם היגיטה היה די טבעי, אבל הוא הצטייר, כפי שסיפר פרננדו מונדרגון, שמשפחתו מנהלת את ענייני הסמים בעיר קאלי, כחרב פיפיות עבור היגיטה: "אסקובר היה כמו אבא עבור רנה. כל מה שהיה להיגיטה, אסקובר נתן לו. בתים, מכוניות, טיולים. הכול. אלא שהייתה יכולה להיות לו קריירה טובה יותר אם הוא לא היה כל כך צמוד אליו".

ב-1991, כשאסקובר היה כלוא, היגיטה הגיע לבקרו. במקרה אחר, היגיטה איבד את הרסן וחבט בעיתונאי מקומי. הטלפון הראשון שלו היה לאחיו של פבלו, רוברטו, כדי שירגיע את הרוחות שסערו וימנע מהשוער להסתבך. ב-1993 הצליחו לשים הרשויות את ידן על היגיטה ושלחו אותו לשבעה חודשי מאסר. ילדה בת 11, צאצאית למשפחת סמים קולומביאנית, נחטפה כאשר החוטפים ביקשו עליה כופר בסך 300 אלף דולר. במשפחה מיהרו לבקש את עזרתו של היגיטה, שהיה ידוע בקשריו עם עולם הפשע והסמים. היגיטה הצליח לארגן את שובה של הילדה לביתה, ועל הדרך קיבל טיפ שמן בסך 50 אלף דולר. על כך ועל הקשר שלו עם אנשי הסמים נשפט השוער ונשלח לרצות את עונש המאסר.

מבחינתו, החוויה בכלא הייתה המעצבת ביותר: "הרגעים הכי טובים של החיים שלי היו בכלא", אמר. "גיליתי שם נאמנות מהי. החיבור שלי שם עם אסקובר היה טוב. למדתי להכיר את הלב שלו וזה לב של איש אציל". אסקובר חוסל ב-1993. האיש שנחשב כרובין הוד בעיני רבים, הובא למנוחות כשדגל הקבוצה אותה אימץ וטיפח עוטף את ארונו.

אם במדאיין שלט אסקובר, הרי שבעיר קאלי נשלטה קבוצת הכדורגל, אמריקה, על ידי משפחת אורחואלה. הקשר הישיר בין הקבוצה לקרטל שניהל אותה בכל דבר וענין היה ידוע לכל, אבל הרשויות לא ממש טרחו לעשות דבר בנידון. גם כשהן כבר כן ניסו, במשפחת הפשע טענו כי הם לא הבעלים של הקבוצה. דרך האחזקה שלהם בקבוצה הצליחה המשפחה להחזיק נכסים רבים בשווי עשרות מיליוני דולרים.

אולם בשנות ה-90', שנים לאחר שהצליח להעמיד קבוצה מצוינת, חווה המועדון נפילה קשה. בשנים אלו הוכנסה הקבוצה ל"רשימה של קלינטון", נשיאה של ארה"ב לשעבר. לרשימה שחורה זו נכנסו חברות שקשורות במישרין או עקיפין מבחינה כלכלית ועסקית לסינדיקט הסמים והממשל האמריקאי קבע שאין לעשות איתן עסקים. הכניסה לרשימה הביאה לכך שאמריקה לא הצליחה להשיג גורם מאמץ, במשך שנים היא הייתה האחד המועדונים היחידים שאינו נושא על חולצתו שם של ספונסר. כמו כן, האיש ששלט בה נשלח לכלא.

מאמן הקבוצה דייגו אומנה ביכה את המצב: "אין לנו כסף להביא שחקנים, לעתים אני צריך לשלם ביטוח על השחקנים הצעירים של המועדון. קורים גם מצבים בהם שחקנים מהקבוצה הבוגרת לוקחים תחת חסותם שחקנים צעירים וממנים להם ביטוח בריאות. המועדון היה ראוי להיות ברשימה של קלינטון, אבל זה שייך לעבר, זמנים השתנו".

פריחתו של הכדורגל במדינה היוותה מקור גאווה גדול לאוכלוסייה למודת הסבל. ההצלחה לא פסחה גם על הנבחרת, שהתברכה באותן שנים בדור זהב. זכור בעיקר המשחק ההרואי ב-93', בו הביסה קולומביה את ארגנטינה 0:5 בבואנוס איירס, במוקדמות המונדיאל, ניצחון שגרם ללא מעט אנשים לראות את קולומביה כאחת מהפייבוריטיות לזכייה בגביע העולם ב-94'. "הקרטלים מימנו את ההתקדמות שעשה הכדורגל הקולומביאני באותן שנים", אמר פרנסיסקו סנטוס, עורך העיתון הנפוץ בבוגוטה, 'אל טימפו'.

מצד שני, המימון של אותם הקרטלים טמן בחובו, כמובן, גם דרישות. ימים אחדים לפני משחק הנבחרת התקבלה בהתאחדות לכדורגל קלטת שהכילה איומים אם שחקנים מסוימים מאתלטיקו נאסיונאל מדאיין, דפורטיבו אינדפנדיינטה, אמריקה קאלי ומיונאריוס בוגוטה, ארבע קבוצות המקושרות לקרטלים, לא ישותפו. משחק הכנה שהיה אמור להתקיים בין אמריקה קאלי לנבחרת בוטל, הסיבה נשארה חסויה, כנראה בגלל אותה סיבה.

אפילו מאמן הנבחרת לשעבר, פרנסיסקו מטוראנה, קיבל איומים. אבל את מטוראנה, רופא שיניים במקצועו, זה לא כל כך הטריד והוא העדיף לטמון ראשו בחול: "אי אפשר להאשים את כל ההתנקשויות ומקרי הרצח לבעיית הסמים. יש היסטריה כללית בכך שאנו מנסים להאשים את הקרטלים בכל דבר שקורה. אפילו אם יש רעידת אדמה אנחנו מאשימים אותם בכך. אם קיים קשר ביניהם לכדורגל, הממשלה חייבת לעשות דבר בנידון".

התמיכה הפיננסית האדירה של קרטלי הסמים הביאה את הקבוצות הקולומביאניות להחזיק בעבר סגלים נוצצים ויקרים, שהביאו אותן להצלחות בשנות ה-80' וה-90'. אלא שמאז, בעיקר בגלל הפגיעה בארגוני הסמים וכתוצאה ממשיכת ידן מהמועדונים, נפגעו הקבוצות וחוו משברים כלכליים. בשנים האחרונות מצליחות הקבוצות בקולומביה להתאושש. מקובל להאמין שמותו של אסקובר היווה את נקודת היציאה של סינדיקט הסמים. "אני לא יכול לגמרי לומר שאין השפעה כלל, אבל אני חושב שהבעיה כבר מאחורינו", אמר בזמנו נשיאה של קולומביה, סזאר גביריה, שכיהן בין השנים 90'-94'. "במקרים מסוימים בגלל שהאנשים אינם קיימים עוד".

ברם, יש כאלה הטוענים שרוחו של אסקובר וממשיכי דרכו עדיין מרחפת מעל הכדורגל הקולומביאני. לא אחת מתפרסמים עדיין סיפורים כמו בעבר על סידורי משחקים, הלבנות הון, הימורים בלתי חוקיים רבים ושחקנים הזוכים למסיבות חשק רבות משתתפים עם פרוצות כאות הוקרה על מעשים מפוקפקים.

באמריקה קאלי, למשל, מיהרו להודות בקשר עם הקרטל, אולם מזה שנים טוענים שהם נקיים מכל השפעה זרה וחיצונית למועדון. "המצב נהיה יותר ויותר בלתי נסבל", אמר נשיא המועדון קרלוס פואנטה. "אי אפשר להכחיש שלסוחרי סמים הייתה שליטה במועדון, אבל זה לא היה רק אצלנו, זה היה במספר קבוצות בכדורגל הקולומביאני. באופן מסורתי, הענף הזה הוא לא הכי נקי וישר בהתנהלותו".

המועדון מקווה להתנקות תרתי משמע ולהציג חזות אחרת מול ארה"ב, קולומביה ושאר עולם. קאלי מקבלת עזרה לא קטנה מראש העיר חורחה איבן אספינה, הידוע כאוהד נאמן שלה. "לראש העיר חשוב להראות שאמריקה קאלי פתחה דף חדש", אמר אחד מראשי המועצה של העיר, חיימה גוטיירז. "אנחנו רוצים להתנתק מהעבר ולומר לאנשים 'אל תדברו סרה על העיר, אל תהרסו את העיר, אל תעזבו את העיר". נשיא המועדון פואנטה משוכנע שהיום בו אמריקה קאלי תחזור לשלוט לא רחוק. לא מכבר הוא הצהיר: "עוד כשנתיים, עם הרוח החדשה הזורמת במועדון, אנחנו נקבע את הסטנדרטים החדשים לכל דרום אמריקה".

לקבוע סטנדרטים חדשים ולהנהיג את הכדורגל הלטיני, שהמפה שלו השתנתה רבות בעשור האחרון, זה אולי קצת קשה. עדיף שבקולומביה ינסו קודם כל להגשים את משאלתו של לואיס קרלוס פראה, אחד מבכירי השחקנים במדינה, שאמר פעם: "אנחנו צריכים להראות לעולם דרך הכדורגל שקולומביה היא לא רק קוקאין, אלימות, טרור ומוות".