תחרות. סוף

בחג המולד 2001 אינטר ניצבה לה באופן נדיר בפסגת הליגה האיטלקית וחלמה על תואר אליפות ראשון מאז 1989. הקטור קופר הארגנטינאי, אז מאמן הנראזורי, הפסיד לבסוף את הסקודטו במחזור הסיום, אך לפחות זרע מעט תקווה במוחם וליבם של אוהדי אינטר למודי האכזבות. "אם הבאתי משהו לאינטר, זו אופטימיות". הסביר קופר. "בארגנטינה כל הקבוצות, כולל אלו שאף אחד לא נותן להן סיכוי לעשות משהו, מתחילות עונה בתחושה ש'אולי זו השנה שלנו', ואצלנו זה לא היה כך".

מאז, ללא קופר, הספיקה אינטר לזכות בשלוש אליפויות רצופות (הראשונה שבהן על השולחן הירוק, כמרוויחה העיקרית מפרשת הקאלצ'יופולי) וכעת תחת הדרכתו של ז'וזה מוריניו היא קרובה לרביעית, לראשונה מאז עשתה זאת טורינו בשנות ה-40. ערב משחק העונה (אם אפשר לקרוא לזה כך כשהפער עומד על עשר נקודות ונותרו שבעה מחזורים לסיום) בקומונלה נגד יובנטוס, הבעיות שאפיינו את אינטר הפכו לנחלת הכלל באיטליה, כשלאף קבוצה אין את האמונה האמיתית ביכולת לנשל את האלופה מתארה.

"רוצים את ההסבר לשליטה של אינטר?", שאל אוהד רומאי מתוסכל לאחר הדרבי של הבירה, בו ניצחה לאציו 2:4. "האמת היא שזה די פשוט. הם היחידים שמונעים מאיזה דחף מסוים בזמן שכולנו נראים מדושנים. הם רוצים את ליגת האלופות בכל מחיר, ובדרך לשם, כמעט בלי להרגיש, הם זוכים בסקודטו פעם אחר פעם".

אין ספק, מאסימו מוראטי רוצה להיות האיש שיוביל את אינטר לגביע אלופות שלישי בתולדותיה, ולעשות זאת כמחווה לאביו אנג'לו, ששלט בקבוצה בפעמיים הקודמות שזכתה בשנות ה-60. מוראטי הבן הוציא כספים יותר מכל אחד בכדורגל האיטלקי, ובעונה הנוכחית הביא את מוריניו כדי להגשים לו את החלום. לא הלך? בשבילו זה לא ממש נורא. הוא ינסה שוב בעונה הבאה, עם שחקני רכש שיעזרו לו להתכוונן על המטרה האמיתית. איך ניסח זאת הרנן קרספו בתחילת העונה? "ליגת האלופות היא היעד, אבל אני לא אתנגד לעוד אליפות".

גם מרקו סימונה, חלוצה של מילאן לשעבר, רואה את ההבדל במטרות כסמל לדומיננטיות של אינטר בליגה. "אינטר מונעת מתוך דחף לזכות בליגת האלופות ולכן היא נמצאת במרדף מתמשך אחרי הקבוצות האנגליות, בעוד שאר האיטלקיות מתקשות להדביק את הקצב ומשתרכות מאחור", אמר סימונה בראיון בצרפת, שם שיחק במדי פריס סן ז'רמן, מונאקו וניס. "זה מזכיר לי את מה שקרה לליגה הצרפתית עם ליון, ואני מקווה שבאיטליה, בזכות המסורת של מילאן ויובנטוס, זה לא יימשך כל כך הרבה שנים".

בסוף העשור הקודם, כשלאציו זכתה באליפות השניייה בתולדותיה, הדיבורים לקראת המילניום החדש התייחסו לתחרותיות הרבה שתספק הליגה האיטלקית. "שבע הגדולות תתקוטטנה ביניהן על התארים. כל אחת מהן יכולה להיות אלופה", ניבאו הפרשנים כשהם מכוונים לשתי המילאנזיות, יובנטוס, לאציו, רומא, פיורנטינה ופארמה. ימי הזוהר הללו החזיקו שנתיים, לאחריהן פורקה השביעייה הסודית עת פשטה פיורנטינה את הרגל והחלה לבנות עצמה מלמטה.

מאוחר יותר הגיעה פרשת הקאלצ'יופולי והנחיתה מהלומה ניצחת על הכדורגל בארץ המגף, שגם כך סובל מאיצטדיונים מיושנים וירידה בכמות הצופים. מאז נעשים ניסיונות התאקלמות לעולם הכדורגל המודרני, ולא בהצלחה מרובה, חרף הזכייה של הנבחרת במונדיאל 2006 – אירוע לו אין יד ורגל בכל הקשור לגלובליזציה של כדורגל המועדונים.

מאותם ימים ורודים ועתירי ממון של סוף שנות ה-90 - אז קבוצה כמו לאציו, ברשותו של סרג'יו קראניוטי, הרשתה לעצמה לנפץ את שיא ההעברות על הרנן קרספו – לא נותר הרבה. הקבוצות של רומא, כמו גם פיורנטינה, הפכו לזהירות בתחום הכלכלי, על אחת כמה וכמה כשאנו בעיצומו של משבר פיננסי כלל-עולמי, וכך היחידות שמסוגלות בעצם להתחרות באינטר לאורך זמן הן מילאן ויובנטוס.

"היום כולנו משתתפים במה שנקרא 'ליגת הכסף'", הסביר אדריאנו גליאני, סגן נשיא מילאן שבמשך חמש השנים האחרונות הביע את חששו מהנסיגה בכדורגל האיטלקי. "קשה לנו להתחרות מול קבוצות עדיפות עלינו מבחינה פיננסית, ולכן צריך אסטרטגיה מיוחדת. מילאן לא אמורה לבנות עצמה מחדש, אלא לתת הזדמנות לשחקנים הצעירים".

וכאן בדיוק נעוץ היתרון שלה על אינטר, אשר מחזיקה בסגל שלה שניים-שלושה איטלקים בלבד. החומר המקומי העדיף של המתחרות, שמכורח המצב יעניקו יותר הזדמנויות לשחקני בית וגם מהוות מוקד משיכה לשחקנים מרחבי איטליה אולי אף יותר מאינטר, יכול לעשות את ההבדל בעידודם של האנשים המתאימים.

ביום שני השבוע, בצעד נדיר עבור אדם חשאי וחשדן כמוריניו, נפתחו לרווחה דלתות לה פינטינה, מתחם האימונים של אינטר. המאמן הפורטוגלי החליט לאפשר כניסה לציבור הרחב ועשה זאת לא מתוך הרצון ליצור חיבור טוב יותר עם האוהדים, אלא כדי לשחרר הצהרה. יומיים אחרי שהפער מיובנטוס גדל לעשר נקודות, פתיחת שערי מתחם האימונים הייתה הדרך של מוריניו לבשר באופן רשמי על פתיחת דלתות האליפות עבור קבוצתו.

לכל אורך העונה ניסה מוריניו ליצור יש מאין ולספק קצת אקשן במאבק האליפות. הוא התקוטט מילולית עם קרלו אנצ'לוטי וקלאודיו ראניירי, תקף את השופטים וקיבל עונשים, אך אף אחד לא נתן לו קונטרה של ממש. כשהוא שומע את אנשי יובנטוס מדברים בפה מלא על כך שניצחון ייתן להם מקדמה רצינית במאבק על המקום השני מול מילאן ולא חושבים בכלל על אליפות, לא מפתיע שעולות ספקולציות הגורסות שאינטר לא תתנגד להפסיד רק כדי לקלקל ליריבה העירונית את הסיכוי לסגנות.

אך אולי דווקא מכאן, מתוך השאננות הזו של הנראזורי שכבר חושבים על ליגת האלופות של העונה הבאה, תבוא הישועה של הליגה האיטלקית לטווח ארוך ושל ראניירי בטווח הקצר. הרי בעונה הקודמת אינטר סיבכה לעצמה את החיים בחלק האחרון של העונה, למרות פער משמעותי בו החזיקה עד שהגיעה נפילת המתח בעקבות ההדחה מליגת האלופות, והבטיחה את האליפות בסופו של דבר רק במחזור הסיום.

ושוב לאותה עונה בה הגיע קופר לאינטר. כן, כשחזרה לנשוב רוח אופטימית בצד השחור-כחול של מילאנו, הייתה זו יובנטוס שמחקה פער שש נקודות וגנבה את תואר האליפות במחזור האחרון מתחת לאפו של רונאלדו המתייפח ושאר חבריו. גם אם סצנריו שכזה לא יחזור על עצמו שוב, ניצחון של יובנטוס בשבת בהחלט יכול להיות מעין הצהרת כוונות לקראת שובה של ליגה איטלקית תחרותית יותר בעונה הבאה.