תמונת מצב

מה עושים בחופשת הפסח? נוסעים לצפון? קופצים ללונה פארק? יוצאים עם ההורים לקניון/למסעדה/לפיסת הדשא האחרונה שעוד נותרה פנויה כדי למנגל? כמה משמח לראות שיש עדיין ילדים שמנצלים את החופשה כדי לבוא לכדורגל. ילדים שעדיין נשבים בקסמו של המוצר הדוהה הזה. שעדיין מנצלים את הזמן הפנוי כדי לצבוע את הפנים, ולבוא למגרש בתחושת חגיגיות. כמה טוב לדעת שיהיה מי שיבוא לראות את הפועל תל אביב נגד אשדוד גם בעוד 10 שנים

מעניין כיצד יגדלו אוהדי מ.ס אשדוד החדשים. האם הנאיביות, שמא נאמר לוזריות, של הקבוצה שלהם, תוחתם בדמם לנצח ותהפוך למסורת עליה יצמחו? בשנים האחרונות, אחרי המחאה הראשונית על האיחוד בין עירוני להפועל, התחיל להיבנות גרעין אוהדים לקבוצה המאוחדת. לאור השילוב בין כדורגל אסתטי לתוצאות מאכזבות, מעניין יהיה לראות מה יהיו קווי האופי של הקהל החדש. האם יראו את עצמם לוזרים, כמו קבוצות הפועל המסורתיות?

אמרו שהוא כבה, שהוא כבר לא בכושר, שמאז שחזר מגאנה זה לא אותו שחקן. שכחנו משהו? כן, את זה שסמואל יבואה כבש אתמול עוד שער למאזן המצוין שלו שכולל 13 שערים, בדיוק כמו שמעון אבוחצירה. נכון, הכדור בסה"כ פגע בו. נכון, הוא גם לא עבר את קו השער, אבל מי יזכור את כל הערות הביניים האלו. כמה שזה נשמע מצחיק, אולי דווקא השער המקרי (והלא חוקי) הזה יירשם כשער האליפות של הפועל, יותר מכל השערים שיבואה כבר לפני "המשבר"

לא בדקנו את זה סטטיסטית, אבל משום מה תמיד דופקים את אשדוד. איכשהו תמיד מקפחים את הקבוצה הסימפטית הזו. יכול להיות שזה קשור לסימפטיות הזו, לנחמדות הזו, לנאיביות הזו. הרבה יותר נוח לרכוב על קבוצות קטנות ותמימות כמו אשדוד, גם כי תמיד אפשר לומר שהם לא הפסידו בגלל השופט ואם רק היו יותר נשכניים במגרש, הכל היה בסדר; וגם כי רפי נידם אחד לא מספיק כדי לעורר הרתעה אצל שופטים

אותו דבר לגבי דוד רביבו. אם רק היה שחקן יותר תכלס, יכול להיות שדמותו היה עובדת יותר על השופטים. אבל כנראה שדרור קשטן ידע למה הוא כמעט שלא מזמין שחקנים מאשדוד לנבחרת. כמה שחקנים גדולים עם מנטליות של שחקנים גדולים יצאו מאשדוד מאז ברוך דגו (וגם, תלוי מה דעתכם על דגו)? אפס, כולל יניב עזרן. כמה מהם עשו את זה בגדול כמו אלון חזן, ברגעים החשובים? אפס, כולל משה אוחיון

המחזור האחרון היה מבלבל במיוחד. עדיין לא ברור למי יש יותר מזל של אלופים: לגוטמן, שניצח את אשדוד ביכולת גרועה של שחקניו, או למכבי חיפה, שהפכה פיגור מול הפועל פתח תקווה בזכות שני שערים מקריים? ולמי יש יותר אופי? לאדומים שיודעים לנצח גם בקושי, או לירוקים, שמפרקים בשבועות האחרונות מוקש אחרי מוקש ושומרים בקנאות על המקום הראשון? הן לא נשברות, הן משופעות במזל. אולי אפשר לחלק שתי צלחות בסוף העונה

אם יש אדם שהגיע לו יותר אתמול, זהו ג'קי בן זקן. כמה אנשים כמוהו עוד יש לנו בכדורגל שלנו. כאלו שאף פעם לא יאיימו בעזיבה, שבאים לענף מתוך אהבת הקבוצה שלהם ויש להם אינטרס ברור בקידום המוצר. בימים בהם איזי שירצקי מזגזג בין קרית שמונה למכבי תל אביב ואלי טביב ממיר את החולצה הירוקה באדומה, בן זקן הוא שביב לתקווה ליום בו תקום כאן מנהלת ליגה שתהפוך את הענף להרבה יותר מקצועני. חבל רק שכל הזמן דורכים עליו

הרבה שנים לקח למאיר לוי להגיע למעמד השופט הטוב בליגה. מי האמין שהשופט שאיבד שליטה על גמר הגביע ההוא בשנת 2000 יהפוך למשרוקית מספר 1. אלא שלוי סובל לאחרונה מבעיה של הרבה מספרי 1 לשעבר: זחיחות, חשיבות יתר שמונעת ממנו לקחת החלטות אמיצות וגורמת לו להסתמך יותר מדי על קוונים, רק כדי לא לפגוע בשמו. הטעות מול אשדוד, לה קדמה הטעות במשחק של הפועל ת"א מול קרית שמונה, צריכה להדליק נורה אדומה: קח את עצמך בידיים

כ-8,000 צופים היו בבלומפילד, כ-8,000 צופים היו בערך באותה שעה בקרית אליעזר במשחק של מכבי חיפה מול הפועל פ"ת. שתי קבוצות שרצות לאליפות, שמגלות אופי, שחושפות מזל וגם יכולת, לא ממלאות את איצטדיונן הביתי, לגרום לאנשים להישאר מחוץ למגרש בלי כרטיס ביד. שער 5 כרגיל עשה את העבודה, אבל מתי האלופה שבדרך תמלא את היציעים? מתי המתמודדות יביאו למגרשים גם חובבי כדורגל שהם לא אוהדים, שפשוט רוצים לראות את האלופה שבדרך?

נסיים עם תמונה שלא הגיעה מבלומפילד. תמונה שאין לה קשר למאבק האליפות, תמונה שלא רומזת על אופי של אלופים, על מזל של אלופים, אבל תמונה שאפשר למצוא רק בליגות כמו בישראל: מאמן ספק תופס ספק צובט את השופט הרביעי, ומפעיל כוח בצורה מכוערת. איך אמר דני נוימן על אבי נמני בראשון בשער: שחקן גדול, ספורטאי קטן