הכוונת נוער

לפני כשלוש שנים, כחודש וחצי לפני תום עונת 2005/6, התייצב בירם כיאל לראיון התקשורתי הראשון שלו. כבר אז, כשהוא רק בן 17, נכנס בדהרה על ההונדה החדשה שקיבל מנשיא מכבי חיפה יעקב שחר, אל מתחם האיצטדיון בקרית אליעזר. הילד שעד אז לא ידע הופעה אחת במדי הקבוצה הבוגרת, יצא מהמכונית כמו כוכב כדורגל בוגר לכל דבר. עוד לפני שנשאל, הפציץ כיאל ואמר: "תרשום, תוך שנתיים אני שחקן הרכב קבוע בקבוצה הבוגרת ותוך שלוש שנים אשחק גם בנבחרת". אותו משפט השאיר את הנוכחים במקום בהלם, אף אחד לא תיאר לעצמו שזה מה שבאמת יקרה בחלוף עונה וחצי. בשבוע שעבר, אותו כיאל הכעיס מדינה שלמה כשהכשיל את טורוסידיס היווני ברחבה, מה שלבסוף הוריד את ישראל עם הפסד וכמעט חיסל את הסיכוי להגיע למונדיאל אחרי 40 שנה. מצד אחד, גילה כיאל התקדמות עצומה בפרק זמן קצר. מצד שני, טענו נגדו לפזיזות וחוסר מוכנות לאתגרים כאלה.

לפני שבוע בדיוק, שלושה מחזורים אחרי שכבש את שער היתרון החשוב בדרבי התל אביבי, הרשית ערן זהבי שער ניצחון מכריע במגרש סופר קשה, נגד מכבי פתח תקווה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאלי גוטמן הקים את הצעיר האלמוני הזה מהספסל, והשיג שינוי חשוב במשחק. למרות התוצרת המרשימה של זהבי גם בבישולים, הילד עדיין לא הפך לשחקן הרכב קבוע אצל אלי גוטמן, שמעדיף לשלב אותו בהדרגה ולא לזרוק אותו ישר למים. מצד אחד, יש הטוענים כי מזמן היה צריך להפוך את זהבי לשחקן הרכב ולתת לו עוד דקות משחק. מצד שני, עם המספרים של זהבי המחליף קצת קשה להתווכח.

ההבדל בין כיאל לזהבי לא נוגע רק למאבק האליפות בין שתי הקבוצות שלהם, אלא גם מגלם שאלה מאוד חשובה שמטרידה הרבה שנים את הכדורגל הישראלי: מהי הדרך הנכונה ביותר לשלב שחקן צעיר ב-2009 - עם החשיפה הגוברת, הלחץ הענק בתקשורת החדשה ואינספור הפיתויים שרובצים לפתחם של השחקנים שהופכים לכוכבים בגיל צעיר. מצד אחד, הגישה המסורתית, בה בחרה העונה מכבי חיפה - לזרוק את הצעירים ישר לזירה. מצד שני, הגישה הזהירה, בה נוקטת לא פעם הפועל תל אביב, וזו באה לידי ביטוי גם באופן שבו משתלב עדן בן בסט. כשלוקחים בחשבון שבעונה הבאה יהיו 16 קבוצות ומשבר כלכלי שיחייב את כולן לשלב יותר צעירים, השאלה הזאת רק הופכת חשובה יותר.

כיאל, יאמר לזכותו ולזכותה של מכבי חיפה, הוא אחד הבודדים בשנים האחרונות שהצליח לבסס את עצמו כשחקן הרכב כמעט קבוע במדי אחת הקבוצות הגדולות. כיאל היה חלק מתכנית ברורה של מכבי חיפה, אחרי שזו החליטה למנות את אלישע לוי למאמנה באפריל אשתקד. התכנית כללה גם את אייל גולסה, ליאור רפאלוב ומוחמד גדיר. עוד לפני תחילת העונה, יזם המאמן הירוק שיחה עם כל אחד מארבעת הצעירים הללו, ובאותן שיחות סיפר להם על התכנון להפוך אותם לשחקנים המובילים של המועדון בעתיד, כשהעונה הם יצברו הרבה דקות משחק. לוי עמד בהבטחה שלו, אבל לא תיאר לעצמו שעם אותם ילדים יקלע למאבק אליפות מותח ומורט עצבים. התוצאה: לא מעט מקרים בהם נדמה כי הנוסחה עובדת, לצד לא מעט טעויות של שחקנים צעירים חסרי אחריות.

אם נציץ במספרים, נגלה אצל הירוקים 11 שחקנים מתחת לגיל 24, בדיוק כמו אצל האדומים. אלא שלמעט מקרה נאתבו, אותו גוטמן בחר לטפח בדרך אחרת, שילוב הצעירים בהפועל תל אביב הוא הרבה יותר הדרגתי, וגם שחקנים שכוכבם דרך לרגע, כמו עמרי קנדה, לא נזרקים בכוח להרכב עד שלא ישלימו את ההתבשלות המנטאלית. המטרה של שתי הקבוצות, בסופו של דבר, לא נוגעת רק לעונה, אלא לתהליך שיכין את הילדים האלה לשנים הבאות ויקנה להם את היסודות האחרונים והנכונים בטרם יהפכו לשחקני הרכב להרבה שנים. בהפועל תל אביב, למשל, זוכרים מה קרה לתינוקות קשטן אחרי עונת הדאבל, וכיצד הנסיקה המהירה היתה לבסוף בעוכריהם של חלק גדול מצעיריה באותן שנים.

אלי גוטמן בטוח שהדרך שלו היא הנכונה. "הדבר הראשון ואולי החשוב ביותר בשילוב צעירים הוא לבנות לשחקן את הביטחון לאט לאט, ולהתחיל לשלב אותו כדי שיצבור דקות בזמן המתאים", אומר מאמן הפועל תל אביב. "לתת הזדמנויות לשחקנים צעירים כשהקבוצה נמצאת בלחץ, זו לא הדרך הנכונה. צריך להכניס אותם בהדרגה ולתכנן את צורת ההשתלבות שלהם. ברגע שאני מזהה כישרון, אז אין דבר שאני לא אעשה בכדי לקדמו. היום בסגל של הפועל ישנם הרבה מאוד צעירים מוכשרים ואני מאמין שהם יהיו הבסיס של הקבוצה לעוד הרבה שנים. כל אחד מהם ישתלב בדרך המתאימה לו".

מנגד, אלישע לוי דבק בקו של מכבי חיפה. "אין היום קבוצה בארץ שמשלבת כל כך הרבה צעירים ושחקני בית כמונו", טוען מאמן הירוקים. "בכל מקצוע שהוא, אף אחד לא מגיע עם ניסיון. אני לא רואה שום מניעה ששחקנים צעירים מאוד יקבלו הרבה דקות משחק. האופי שלהם זה מה שיביא בסופו של דבר להצלחה שלהם. אם ניקח לדוגמה את יוסי בניון ששולב בגיל צעיר מאוד, נראה כי תמיד הוא התקדם ולכן כל שחקן שיקבל את הזדמנות ויוכיח את אותם דברים, אז מקומו במגרש. ניסיון זה דבר נרכש ואם הוא לא ישחק, איך הוא יקבל אותו?".

בין הדרך שמייצגת העונה מכבי חיפה לזו של הפועל תל אביב, יש כמובן מסלול ביניים שמציע להשאיל שחקנים צעירים לקבוצות קטנות ולתת להם שם לצבור דקות. כך, למשל, נהגה בעבר מכבי חיפה עם דקל קינן. אלון חזן, מאמן נבחרת הנערים, קצת נוטה לכיוון הזה. "לשחקנים צעירים הרבה יותר קל להשתלב בקבוצות מרכז טבלה ומטה", אומר חזן. "לבוא ולזרוק הצהרות על הצערת הקבוצה ועל שחקנים צעירים זה לא רציני באף מקום, בטח לא במקרים של קבוצות גדולות שבונות את עצמן לאליפות. בכל קבוצה כמעט יש בעלים שלוחץ לתוצאות ושחקנים צעירים משלמים את המחיר”.

"הבעיה היא לא תמיד איך משלבים, יש עוד כמה אלמנטים: באירופה יש סקאוטינג של צעירים, ופה זו פריבילגיה. לכן, מאתרים כאן פחות כישרונות, ואז זה לא משנה איך בונים אותם. אצלנו תמיד מחפשים קיצורי דרך. בכל פעם אנחנו מתפלאים למה אנחנו לא מגיעים למונדיאל. לא יכול להיות שמאמנים בליגת הנוער, הנערים והילדים ירוויחו משכורות שהם בעצם השלמת הכנסה. כשזה קורה, אין פלא למה הנוער והכדורגל שלנו לא מתקדם ומפחדים לשלב שחקנים צעירים. כך שעניין השילוב פחות משנה. אני מקווה שהגדלת הליגה, שאני לא יודע כמה תשפר את הרמה, תתרום לפחות לשחקנים הצעירים שלנו לקבל במה גדולה יותר. אולי זה יעזור יותר מהכול".

שמוליק חנין, שכיום משמש כמנג'ר מחלקת הנוער של מכבי חיפה, רואה את הדברים מעט אחרת: "אם מדובר בשחקנים בעלי פוטנציאל, אז הדרך להצלחתם תלויה בשווה גם במועדון וגם בהם. שחקן כישרוני במועדון לא מפותח יכול ליפול בין הכיסאות. ולהפך. עברו תחתיי עשרות שחקנים מוכשרים שהיכולת המנטאלית שלהם היא שהביאה בסופו של דבר לכישלונם. יש הרבה מאוד דוגמאות לשחקנים מבוזבזים. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שמי שטוב בסופו של דבר יצוף. אחר כך זה תלוי בשחקן עצמו. אין מרשם מוצלח אחד לשילוב של שחקנים. כל שחקן זקוק למשהו אחר”.

"יחד עם זאת, ישנם שחקנים כמו בן סהר, למשל, שהיו נחושים מאוד להצליח. מעטים מאוד בכדורגל שלנו עושים את האקסטרה בכדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר, כמו סהר. האמונה של שחקן בעצמו, ההתמדה והחריצות שלו, קודמות לכל התיאוריות על איך לשלב צעירים, וכמעט תמיד יביאו לתוצאות הרצויות. אין מאמנים בארץ שלא רוצים לטפח צעירים, השאלה כמובן היא מה אותו שחקן צעיר עושה בעניין והאם הוא מספיק משקיע כדי להראות זאת למאמן שלו".

חשוב להתחבר לדברים של חנין, שמתחברים לדברים שאמר לאחרונה ארסן ונגר, אחד המומחים הגדולים ביותר בשילוב צעירים. מאמן ארסנל ציין בפני מגזין פיפ"א שני הקריטריונים הכי חשובים, לדעתו, אצל שחקן צעיר בעל פוטנציאל: אינטליגנציית משחק ומוטיבציה להצליח. ונגר לא דיבר על שיטות שילוב של מאמנים. לא על שיטת גוטמן, ולא על שיטת אלישע לוי, אלא על השחקן עצמו. לדעתו, הוא-הוא המדד להצלחה. אם שני הקריטריונים אותם הציג קיימים, שאר הדברים פחות בעייתיים.

זאביק זלצר לא לגמרי מסכים שהכול תלוי בשחקן, ומסביר כי שיטת ונגר פועלת רק על העילויים הגדולים ביותר, בעוד שלצעירים פחות מוכשרים חייבים לספק מדיניות נכונה יותר של המועדונים. "אם רוצים ששחקנים צעירים יצליחו, זה הרבה מאוד תלוי במועדונים", אומר מאמן העל של הנבחרות הצעירות לשעבר. "אם קבוצה מצהירה שזו הכוונה שלה, ככה גם הלחץ יורד מהמאמן. בינתיים, לצעירים כמעט בלתי אפשרי לקבל הזדמנות, אלא אם כן מדובר בכישרון יוצא דופן. כל שילוב של שחקן צעיר צריך לבוא בצורה שקולה ומחושבת. חשוב לזכור, כי הרבה מאוד פעמים מאמנים משנים את התפקודים של שחקנים בקבוצה הבוגרת בהתאם לצורך שלהם, מה שיכול לפגוע בהשתלבות של השחקן. אבל בשורה התחתונה, הדבר הכי חשוב זה דקות משחק. זה הבסיס להכל".