פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עוזר נצחי, נוסחה מנצחת

        רבים מכם תוהים כיצד מאמן כושל כמו משה סיני שורד בנבחרת כל כך הרבה שנים ומאמנים, מה בעצם הוא עושה שם ולמה קשטן הולך איתו לכל מקום. ארז מיכאלי חושף את הסוד

        קיץ 2004. ריח של זיעה חמצמצה אפף את לשכת היו"ר איצ'ה מנחם, שניסה להשליט סדר ולהפוך את בליל הצעקות בחדר לדיון מסודר. "חברים, חברים...חברים!", רעם, "אני נוטה להסכים עם ממלא מקומי, אבי לוזון. קרן ועדלי חביבים, אבל מי שראוי לזכות ב'רצים לדירה' הם אבי וג'ולי, הדינמיקה שלהם פי אלף יותר טובה, וחוץ מזה הם מזרחיים, אז הם בטח צריכים את הבית יותר". דבריו של מנחם הציתו מחדש את התבערה, והצרחות הגיעו עד אפילו מטבח מסעדת "אווזי" הסמוכה. מקץ שעה החליטו כל הנוכחים פה אחד, שעם כל הכבוד, “קחי אותי שרון", הייתה תכנית הרבה יותר מרגשת.

        לאחר שעתיים של ישיבה, פנה מנחם לקברניטי הענף וביקש מהם עוד מעט סבלנות. "זהו, חברים, הגענו לנושא האחרון בישיבה: מצבו של הכדורגל הישראלי", אמר היו"ר, תוך קריצה לשטרן חלובה. "אז מי יפתור לנו את הבעיה, מי ירים את הכדורגל הישראלי למעלה?”, שיגר מנחם שאלה לאוויר. “אולי פשוט נחליף את אברם?”, זרק מישהו מקצה השולחן, “הקמפיין האחרון היה חרפה. לפעמים אני מוצא את עצמי בוכה בזמן הנהיגה, כי התיקו מול מלטה צף לי בזיכרון". כל יושבי החדר הרכינו מיד את ראשם. “תראו", אמר מנחם, “הבעיה של גרנט היא שהוא אפור, משעמם ונטול כריזמה. אנחנו צריכים מישהו שהוא מודל לחיקוי, אחד שיידע לזרוק טיפים נכונים לשחקנים, שמכיר את המנטליות של הכדורגל הישראלי, שיטריף בחדר ההלבשה, ירביץ טקטיקה ויביא אותנו למונדיאל, ולא שטרן, אני לא מדבר על שמעון שנהר, וכן, אני יודע איך הוא הרים את מיקרונזיה".

        "את מי אתה מציע?”, שאל אבי לוזון. “אני לא מבין איך עד עכשיו לא קלטתם את המסר, ושהכל התמוטט בשנייה שויתרנו על יצחק שום, העוזר הנצחי. הרי ברור לכל ילד שזו הבעיה. אנחנו חייבים עוזר מאמן חדש במקום מזרחי", השיב מנחם, "אנחו חייבים יצחק שום חדש בנבחרת. מישהו שיהיה איש סודנו וישאיר אותנו בעניינים. כזה שאברם לא יראה בו איום, ומנגד הוא לא יהיה לויאלי מדי ויתפטר מהתפקיד אחרי שהמאמן יסיים את החוזה. מישהו כמו שום, שנמצא מאחורי הקלעים ועוזר לנו למשוך בחוטים, ללא קשר לזהות המאמן הראשי או השחקנים". שתיקה השתררה בחדר. “חברים, משה סיני הוא האיש שיביא אותנו לגביע העולם".

        פניהם המופתעים של חברי הוועדה לא הפתיעו את איצ'ה. “הוא כמעט ריסק את הפועל תל אביב", זרק אחד ממכרסמי הבורקסים, ואבי לוזון מלמל, “איצ'ה, הוא פוטר גם ממכבי פתח תקוה ולא עשה כלום עם הנבחרת הצעירה, שכל מה שאפשר להגיד עליה הוא ששחקניה הפכו מבוגרים יותר בתקופתו". שריר לא זע בפניו של היו"ר. “זה טוב לנו, ככה לא נצטרך להילחם עם אף קבוצה, כי אין יו"ר אחד בליגה שרוצה אותו כמאמן”. הנוכחים הנהנו בהסכמה. “נו יאללה, שיהיה לנו בהצלחה איתו", פלט שטרן חלובה, "אבי, תעביר לי את הפחזניות...”.

        עוזר, אבל לא עוזר מאמן

        ינואר 2006. קשטן חתם על חוזה בהתאחדות, וסיני לא ידע את נפשו מרוב שמחה. סופסוף מישהו שאוכל לעבוד איתו, חשב לעצמו. מספיק כבר עם הספינים של אברם, עם ה"היינו קרובים" הזה, כל מיני הסתחבקויות עם שחקנים וצ'פחות לעיתונאים. דרור יעשה סדר. לפגישה ביניהם הגיע סיני מגולח ומצוחצח.

        “הבט, משה. אני אצטרך ממך עזרה ויהיו לך סמכויות נרחבות", אמר המאמן החדש, וחיוך התפשט על פניו של סיני. “אין בעיה דרור, מה שתבקש. אני כבר מיומן ויכול לעזור לך מול התקשורת, אני יודע שאתה מופנם". “זה לא מטריד אותי", השיב קשטן, “העיתונים לא מעניינים אותי וגם העבודה שלך לא. אתה האחרון שיכול ללמד אותי על טקטיקה ומשמעת". סיני היה המום. “ראה, משה. אני רוצה שאתה תהיה העוזר שלי פשוטו כמשמעו". סיני ניסה למחות, אבל קשטן היסה אותו. "מבחינתי אתה עוזר, לא עוזר מאמן".

        העלבון היה צורב. “לא מעניין אותי מה אתה חושב על התנועה של משה אוחיון במגרש", קטע אותו קשטן כשנסעו ברחובות ציריך, שעה קלה אחרי שצפו בקשר הישראלי משחק בשורות וינטרטור, “מצא לי כבר את החנות הזו של 'ראלף לורן'. אני חייב חולצה תכולה חדשה לקראת אנגליה". מיום ליום המשא היה כבד, וסיני הרגיש איך הדם עולה לו לראש. אחרי שקשטן צרח עליו בלובי של המלון בלונדון, משום שלא גיהץ לו את החולצה כמו שצריך, סיני נשבר.

        "אבי, אני לא יכול יותר", קונן סיני בפני לוזון, יו"ר ההתאחדות החדש. “אתה יודע שפעם אחת, באיזו אסיפה טקטית, השחלתי הערה על הסגירה של הגנת צרפת בקרנות, ודרור, מול כל השחקנים, זורק לי 'משה, אתה עוד פה, אמרתי לך להזמין לנו עשרה מגשים של פיצה'. כולם גיחכו. ואז, לפני שאני יוצא, קלמי סבן זורק לי 'ובלי פפרוני, כן'...הפישר הזה". לוזון הניח יד חברית על כתפו של סיני. “משה, עזוב אותך כדורגל, יש לך תפקיד בונבוניירה, תתחיל ליהנות".

        בעקבות הרומן הרומנטי

        סיני הבין מהר מאוד איפה מרוחה החמאה. “אני רוצה לעקוב אחרי טל בן חיים ותמיר כהן", פקד קשטן באחת הפעמים, “סדר לנו כרטיסים לשבוע הבא". אבל עוזר המאמן לא נלחץ. “דרור, בוא ניסע עוד חודשיים, עכשיו יש פגרה בליגת האלופות". בהתחלה המאמן הלאומי לא הבין על מה עוזרו מדבר, אבל אחרי הסבר קצר, גם לו נפל האסימון. הרומן החל לפרוח.

        המעקב אחרי הלגיונרים לקראת יוון הפך לירח דבש. סיני נהג וניווט את דרכם לאצטדיוני היבשת, תוך שהוא מקפיד להשמיע את הדיסקים שקשטן הביא עמו, ואילו המאמן בעיקר זמזם ונמנם. “יאללה דרור, חתכנו?", אמר סיני לאחר שהשניים צפו כשעה באימון בולטון. “כן, משה. נחשוב אם להזמין את תמיר בדרך לתאטרון החלומות, מתי המשחק נגד אינטר מתחיל?”. למחרת נסעו השניים להולנד. “נצפה באימון של סהר ודה חראפש?חאפ ונלון בצימר ציורי בכפר בראמט, למרגלות האגם. למחרת נבקר בתערוכת אקספו-כדור הארץ בבריסל, ואחריה נמשיך לאימון הערב של לוקרן. את הלילה נסיים בגנט הסמוכה, במסעדה מצוינת שאני מכיר". קשטן קרן משמחה.

        “בחיי, משה, זה יותר כיף מלטייל עם ציפורה, אתה חייב להיות מדריך טיולים". סיני היה מרוצה, “המעקבים" באירופה ושעות של שהות בערי שדה כמו סנדרלנד, גנק ובולטון, הפכו אותו לכזה שמתמצא לא רק בכדורגל או כדורגל אנגלי, אלא בתרבות, ההיסטוריה וחיי היום יום של היבשת הישנה. “בשבוע הבא אני מעביר הרצאה ב'מטייל' על צרפת", אמר סיני. “אבל אין לנו אף שחקן שם", תמה קשטן. “אחרי שעשיתי סקאוטינג על לוקסמבורג, ביצעתי גיחה לחבל אלזס-לורן ו...הו, הנה המוזיאון, אמרתי לך שלא צריך GPS....אני מכיר את איינדהובן ככף ידי".

        טקטיקה שמקטיקה

        המשחק נגד יוון התקרב בצעדי ענק, וסיני החל לחוש בלחץ שנדף מקשטן. “משה, מה אתה אומר, ניקח סיכון עם בניון, או שנלך על 1-5-4 עם ברדה בחוד, וגולן חצי חלוץ?”. סיני הופתע מהפנייה, והתקשה לזכור מה אומרים המספרים. “הדרכונים אצלי, דרור, לא צריך את הקוד לכספת". קשטן האדים. “טקטיקה, משה, טקטיקה!”. סיני לא ממש התרגש. “נפלא, אחלה רעיון דרור". לפתע קשטן נדרך, “משה, חשבתי אולי להפתיע בהרכב התקפי, עם יצחקי וברוכיאן בקישור וסהר יחד עם שכטר בהתקפה. קינן יפתח ב-2-4-4 הקלאסי הזה". סיני אפילו לא טרח להרים את עיניו מהספר "לטביה: אומה בין מעצמות", והשיב בקול רפה, “מעולה דרור, נשמע הרבה יותר יצירתי מה-4-4-4 שדיברת עליו קודם". קשטן הסתובב בחדר חסר מנוחה. “קח את הקלטת הזו, אני רוצה שתעשה לי סקאוטינג מפורט על יוון”. סיני עיקם את פרצופו. “דרור, אני עסוק בארגון ערב הגיבוש של הנבחרת, המתנ"ס באור יהודה מערים קשיים ויש לי בעיה עם הקייטרינג". קשטן לא מצמץ. "הגש לי מחר דו"ח מלא על היריבה שלנו", פקד על סיני.

        באותו ערב סיני הכניס את הקלטת למכשיר, ועל המסך ריצדו דמויותיהם של אנגלוס בסינאס, גאורגיוס קראגוניס וגיורגיוס סמאראס. אני לא מאמין שאני מפסיד את מסע לקצה היקום בנשיונל ג'אוגרפיק, בגלל החרא הזה, חשב לעצמו. תוך פחות מעשר דקות הוא שקע בשינה עמוקה מול השעמומון שניפקו ביצועי שחקניו של רהאגל.

        "נו, איך היוונים?", שאל אותו קשטן למחרת. “אה...אההם...התאופינאס גקאס הזה שחקן-שחקן", השיב סיני. “ו-”, לחץ קשטן. “ה...אה...ב...הם חזקים במצבים נייחים, נהיה חייבים להיזהר מזה", מלמל סיני. “כמו שחשבתי", השיב קשטן בנחרצות, "משה, אנו נפתח עם קינן ונשחק שמירה אזורית בקרנות שלהם". סיני הנהן בהסכמה, “הכי טוב אזורית, זה מכסה את כל ה...”. רק חסר לי שננצח, חשב לעצמו אחרי שקשטן יצא, אני עוד אצטרך לעבור על קלטות של קוסטה ריקה לקראת דרום אפריקה. בעצם, במחשבה שנייה, במרכז אמריקה עוד לא טיילתי...

        * לא מיותר לציין שמדובר בכתבה בדיונית, שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט.