למה שנעלה למונדיאל?

המשחק המתקרב מול יוון מעלה מחדש את הרעיון שנגיע לגביע העולמי בדרום אפריקה. פז חסדאי ודוד רוזנטל מנהלים דיון: האם זה בכלל כדאי לנו? מדור יומי

דוד רוזנטל ופז חסדאי

הסבל מתחיל (דוד רוזנטל)

יש מכות שניחתות עליך כמו רעם ביום בהיר, ויש סטירות שאתה מצפה להן, יודע שאוטוטו הן יגיעו ויכאיבו במלוא העוצמה. ניצנים של בשורת האיוב הזו נראו כבר בראשית מרץ. אל תגידו לא ידענו, כי ידענו – ועוד איך ידענו. רק שלוש מלים, אבל שלוש מלים מעיקות ומטרידות, שלוש מלים שלא יעזבו אותך עד שריקת הפתיחה. שלוש מלים שאתה מחפש דרך להימנע מהן, הולך אנה ואנה, זועק מרה השמיימה ושומע את אלוהים צוחק עליך.


כשהמשחק מסתיים אתה נרגע. לא תצטרך לשמוע את זה עד להתמודדות הבאה של הנבחרת. אבל הנה, זה עתה העפלנו למונדיאל, המלים האלה לא יפסיקו לרחף באוויר, ייכנסו לנו לתוך ביעותי הלילה הכבדים ביותר. הן יהיו שם, ימלאו את החלל באימה ששמורה רק לקורבנותיו של פרדי קרוגר. אלוהיי שבשמיים, עשה שלא נעלה, רק שלא להיתקל במשפט הנורא שכילה בנו כל חלקה טובה.


זו לא אשמתך, יוסי. אנחנו יודעים שאתה מת לשחק, אבל אי אפשר כבר לשמוע את זה, לקרוא על זה בכל מקום. הו, בורא עולם, אנא מנע מאיתנו מפגש נוסף עם שלוש המלים הללו: "בניון בספק למשחק". אם גם במונדיאל הקדוש, הנשגב, אהבת חיינו, אנחנו נצטרך לשמוע את 3 המילים האלו, אני כבר אמות סופית. תנו לי חודש של שקט מהקרקס הזה של עיתונאי ישראל, חודש אחד להתעסק אך ורק בכדורגל.

הסבל נגמר (פז חסדאי)

אז למה באמת כל כך חשוב לנו לעלות למונדיאל? נדמה שהנטייה הראשונית היא לרצות להוכיח משהו לעולם: להראות לגויים המנוולים האלה שיש פה יותר מרק הפגזות על חפים מפשע, להוכיח להם שאנחנו יכולים לנצח אותם בנשק שלהם, לעצבן את כל שונאי ישראל ממשרדי פיפ"א שרועדים מפחד מסידורי האבטחה שייאלצו לארגן בדרום אפריקה אם אכן נשלים את המשימה, ואם נמשיך בגישה הלוזונית, הרי שעלינו לעשות זאת על אפם וחמתם של כל המלעיזים!


אבל האמת, אחיי המסכנים, היא שאנחנו צריכים לעשות את זה קודם כל למעננו. כבר שנים אנחנו עוקבים אחר מעלליהם חסרי הפשר של כדורגלנינו, צופים מדי שבוע בכשליהם הטכניים, מתבוססים באורוות ומכתשים, קוראים בצמא כל דיווח מטופש מחייהם האישיים ומתקשים למצוא מנוח.


אולי אם יקרה הנס המיוחל, אותו צירוף מקרים חד פעמי שישלח אותנו לחגיגת הכדורגל הגדולה, אולי אז נמצא שהיה פשר לסבלנו, שלא לשווא עינינו את נפשותינו, שאחרי ייסורי השאול שהם מעבירים אותנו יום אחרי יום, שבת אחרי שבת, בסוף הדרך מצפה לנו נווה מדבר מענג. ולכל אלה שיטענו כי אין אנו ראויים להיכלל בין 32 הנבחרות הטובות בעולם, נסכם בפשטות: מים גנובים ימתקו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully