זה באמת כדאי לנו?

המשחק המתקרב מול יוון מעלה מחדש את הרעיון שנגיע למונדיאל. פז חסדאי ודוד רוזנטל מנהלים דיון: האם זה בכלל כדאי לנו. מדור יומי

דוד רוזנטל ופז חסדאי

זה ייגמר בטוגו (דוד רוזנטל)

כשאני חושב על נבחרת ישראל במונדיאל, אני חושב על טוגו ב-2006, עם המהומות, איומי השביתה והאנדרלמוסיה שגרמה לפרידה מהמאמן במהלך המשחקים. בעצם, לא צריך להרחיק לכת לבושות של אחרים. גם לנו זה כבר קרה, אחרי היורו לנבחרות צעירות ב-2007. זוכרים את המתקפה שניהל גיא לוי עם התקשורת? את הירידות על דקל קינן? את המשבר שעברו ברוכיאן, עומר פרץ וארבייטמן?


אז זה כנראה מה שצפוי לנו גם הפעם. שבעה חודשים מפרידים בין הרגע שבו נשמח ונעפיל עד לתבוסה הצפויה מול הולנד או נורבגיה. שבעה חודשים של מדון, של מלחמות עסקנים, של הייפ מטורף ששחקניו המרכזיים יהיו זעם, תככים וקומבינות. אז יגיע הטורניר ואז יתחילו גם התירוצים, הקינות והאזכורים לכך שבעצם לא היינו ראויים, שביישנו את המעמד, שיותר טוב היה לו נשארנו בבית. הקרבות על הבונוסים, שיעכירו את האווירה לכל אורך שבעת החודשים הללו, ייראו מגוחכים מתמיד. החלומות על קריירות של מיטב בחורינו במועדוני העילית של אירופה שוב יצטנפו להם, ואנחנו נחזור לביצה שלנו – לאורווה, לקופסה ולמגרש באשדוד ונתאנח: "זה ממש, אבל ממש לא היה שווה את זה".

מה כבר ביקשנו (פז חסדאי)

דמיינו אותנו בקיץ הבא יושבים בסלון בגופייה וכפכפים, עם אבטיח קר וצלחת פיצוחים, פותחים את הטלוויזיה בציפייה ורואים את ברק יצחקי מלהטט מול הגנת אורוגוואי, את אבי סטרול משתק את חלוצי קמרון, את מרצ'לו ליפי מגרד בראשו ולא מבין איך נפל למלכודת של השועל הישראלי, דרור קשטן. דמיינו אותנו בהגרלת הבתים המרגשת, מבררים על האיצטדיונים ביוהנסבורג, מתלבטים בין בית 3 עם ארגנטינה וניגריה, או בית 7 עם אנגליה ופורטוגל; דמיינו את קלמי סבן סוגר הרמטית את האגף של קאקה, את אליניב ברדה מביך את ההגנה המקסיקנית, את הקוריאנים מתבכיינים לשופט על הקשיחות של תמיר כהן. תנו לנו לראות את סיני מעביר את הזמן עם חילופים טקטיים כשאנחנו ב-1:1 סנסציוני עם צ'כיה, את אוואט מציל פנדל מרגלי סניידר והורס את ההעפלה של ההולנדים, את בן סהר מכניע בדרדל'ה את השוער המצרי ורץ בידיים מונפות ליציע הישראלי הצוהל. תנו לנו פעם אחת להגשים את החלום הישן, להיכנס למסיבה הגדולה מהדלת הראשית ולא רק להביט בה בקנאה מבחוץ. תנו לנו להיות ככל העמים, לחגוג, לשמוח, לחייך. מה בסך הכל ביקשנו? להגשים חלום ילדות? הרי הוא כל כך קרוב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully