בדרך לבלומפילד הרגשתי את השינוי שחל בהפועל ת"א של אחרי צ'לסי. הפקקים התחילו כבר מרידינג. את ההילה שמעל בלומפילד המואר ניתן לראות קצת אחרי מסגד חסן בק, הפעם היא הייתה מוארת יותר. בכניסה ליפו מאות אנשים, נשים וילדים עטופים בצעיפים אדומים הולכים לכיוון המגרש. תאומים לא יאהב את זה, אבל הפועל ת"א בימים כאלה הופכת להיות הקבוצה של המדינה יותר מידי אישי ציבור משריינים כרטיסים ליציע הכבוד, ערוץ 1 מסקר סטייל יד אליהו מאיר איינשטיין, מסך ענק, שכחתם את החסות לקלאב הוטל לוטרקי.
ומה אתם אומרים על מילאן אוסטרץ', השתנה? בעונה שעברה הוא רץ בהילוך איטי, עכשיו כל רומני מכיר אותו, וגם כל טורקי, אנגלי ורוסי. אבל זה אותו מילאן, עם אותה ריצה מצחיקה, ובכל זאת בסוף העונה הנוכחית הוא נוסע למונדיאל והפועל הולכת לעשות עליו חבילה רצינית של דולרים, או פזטות, או לירטות.
ושמעון גרשון. השתנה? בחודש האחרון הוא עמד שלוש פעמים במצב הזה. בכולם הוא עשה את אותו הדבר הניח את הכדור, הביט אל השער (לא אל השוער), לקח נשימה עמוקה והתחיל ללכת עד קו ה-16. בדקה ה-79 גרשון עשה הכל כמו שצריך, הפעם זה לא נכנס.
אז מה בכל זאת השתנה? בדקה ה-90 הסתבר שכלום. כי כמו גזיאנטפספור וכמו צ'לסי, גם לוקומוטיב מוסקבה למדה על בשרה שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הפועל מנצחת. אם זה שער עצמי, פנדל, נגיחה של חלוץ בגובה מטר או ריבאונד מוצלח של אסי דומב. קשטן ימשיך להוציא את חיוך המתי כספי שלו. בעוד שבועיים נוסעים לרוסיה, תוציאו את הוודקות מהארון. או שניפול, או ששוב
נתפוס ראש.
מה נשתנה הלילה הזה?
אמיר נבון
21.11.2001 / 7:48