תמונת מצב

דרור קשטן לא היה אתמול באורווה. הוא היה בבלגיה, אבל השחקן שיכול לעשות עבורו את ההבדל בין תיקו מול יוון לניצחון בכלל לא שיחק שם. הוא שיחק בפתח תקווה, ובמספר מהלכים הזכיר את מי שהביא אותנו הכי קרוב לטורניר גדול מאז מקסיקו 70' - אלי אוחנה. אם לא עדכנו אותך, דרור, בשביל זה אנחנו כאן

לא רק במקרה של יצחקי התקשורת יודעת לזהות סיפור. קבוצת הצלמים שהתרכזה באורווה ידעה שמכאן יבוא הסיפור שלה ומכאן תצא התמונה המנצחת. הם לא טעו. חיפה ניצחה, גם נתניה, אבל הקבוצה הכי מרשימה במחזור הנעילה של הסיבוב השני היא בית"ר ירושלים. העדשה מריחה משהו?

החזאי דני רופ טען בראיון לספורט 1 כי לבו חצוי: הוא אוהד בית"ר, אבל הבן משחק בנוער של מכבי פתח תקוה ולשניים יש מנוי למשחקי הקבוצה. יפה מצדו, אבל תרשו לנו להמר שבשער של ברוכיאן לבו של רופ קפץ עם כל אוהדי בית"ר ושבסיבוב הבא יהיו כמה כרטיסים במנוי שלו ושל בנו שלא ממש ינוצלו, ואת רופ תמצאו הרבה יותר בטדי. איך התחזית, דני?

את האווירה הנהדרת באורווה יצרו בעיקר אוהדי בית"ר ירושלים שמילאו את יציע האורחים, אבל החבורה הקבועה של אוהדי מכבי פתח תקווה ראויה גם היא לכבוד. הם הרעישו, הם דחפו, הם ניסו, אבל כמו השחקנים שלהם על הדשא: בית"ר נטרלה אותם בחכמה, להבדיל מהפועל תל אביב ומכבי חיפה שנפלו במוקש הזה

הבשורה מהמשחק באוורוה לא מיהרה לבוא. בחלקים ארוכים של המשחק, הקהל המשועמם מהרמה נלחם בחום בדרכים אחרות ואפילו נהנה מהאווירה העצלה. את האנרגיות הם שמרו לסוף המשחק

מספיק להביט ליציע אוהדי בית"ר כדי להבין איך הקבוצה הפופולרית הזו ממשיכה לייצר דורות חדשים של אוהדים. מין פס ייצור שלא מפסיק לרגע. ילדים שלומדים מהר מאוד מה זה אומר להיות אוהד בית"ר וכמה זה חשוב להתעצבן ומהי שפת גוף לא מרוצה, כשיש לך צעיף צהוב. מה שנקרא, מדור לדור

תגידו מה שתגידו על ראובן עטר המאמן, דבר אחד לא תיקחו ממנו: גם ברגעים הקשים ביותר העונה, הוא שמר על פאסון. לא לכלך על שחקנים, לא נגרר לעימות עם אוהדים ושמר על כבודם של אלו שלא שמרו על כבודו. גם במשחק, עטר ניסה לשדר מנהיגות, ולא לעשות תנועות דרמטיות אחרי כל החמצה או שריקה של השופט. היה קשה לתפוס אותו מבטא מתח או רצון להיות במקום שחקניו שהחמיצו. בסוף הצלחנו

רק לפני שלושה שבועות הם הרימו ידיים והשלימו עם אובדן האליפות. כולנו זוכרים את הקרחות במשחק הבית מול בני יהודה, אותו בית"ר ניצחה בקושי רב ומזל גדול. אבל עכשיו הם התעוררו. בדיוק במאני טיים. בדיוק כשצריך אותם. אוהדי בית"ר שמו בצד את משקעי העבר מעונה מלאה בטראומות, והתרכזו כמו השחקנים במשימה: אליפות שלישית ברציפות, הישג שיש רק למכבי חיפה והפועל פתח תקווה. את החשבונות הם יסגרו אחר כך

לשוטרת החביבה כל זה התאים. אין עצורים, אין מהומות, אין שערוריות, אפשר לנפח בלון עם המסטיק ולסמן וי על משחק שעבר בשלום ומחזור שעמד בציפיות. אפילו אפשר לא להסתכל לכיוון היציע ולהגניב מבט לנעשה במגרש

שנייה, קשטן, יש לנו עוד הערה קטנה, אם כבר נשארת איתנו עד כאן. גם השחקן בתמונה, אבירם ברוכיאן, משחק אחרת לאחרונה, למעשה מאז שאותו ברק יצחקי משחק אחרת. התיאום ביניהם עיוור, השילוב ביניהם מרהיב והמסר עבורך ברור: תן להם לפתוח ביחד מול יוון