קורס ניהול משברים

המפלה של מכבי חיפה בקרית שמונה לא מתקרבת לגודל האכזבה במכבי תל אביב בעונת 1994/5, אחרי שזו הובסה 3:0 מול מכבי חיפה של רביבו וברקוביץ', אותה כולם הכתירו כאלופה. בטח אחרי הניצחון הענק באצטדיון רמת גן. המילה משבר, קיפאון עמדה באוויר, כשניר קלינגר בחר לצאת פתאום בהצהרות מוזרות בעיתון. "יש לנו מזל להיות צמודים לחיפה, הם הרבה יותר טובים", אמר הקשר הצהוב. השחקנים בחדר ההלבשה היו בהלם, האוהדים לא הבינו במה מדובר, אולי רק המאמן אברהם גרנט קלט את המניפולציה. האמת חלחלה לעצמות השחקנים בצורה הטובה ביותר, הלחץ נעלם והנחישות התחדדה מחדש. הצהובים, אגב, חגגו בסיום אותה עונה אליפות על חשבון אחת הקבוצות הטובות בתולדות הכדורגל הישראלי.

הסיפור הזה בא להמחיש תופעה שכיחה ביותר בכדורגל הישראלי והעולמי. קבוצה שפותחת עונה בצורה טובה, רצה קדימה ונעצרת באמצע הדרך. היכולת דועכת, הביטחון יורד והתוצאות הופכות שליליות. משבר. אנשי הכדורגל שונאים את המילה הזו. תמיד הם ינסו להתנער ממנה, להכחיש אותה. משבר זו מילה קשה. הקונוטציה שלה שלילית והיא מצריכה אומץ מצד מאמן או שחקן לבוא ולומר גלויות: "אנחנו במשבר". מכבי חיפה נמצאת כבר בצומת. עם שלושה הפסדים מששת משחקיה האחרונים נדמה שמשבר אמצע העונה הגיע אליה בענק, אבל בחיפה מסרבים להודות ומדחיקים. התקשורת אשמה, הפרשנים מגזימים, ואנחנו ממשיכים באותה דרך. כיצד יוצאים מהפלונטר הזה?

הצעד הראשון ליציאה ממשבר הוא הכרה בקיומו. מכבי נתניה של 1981/2 היא דוגמא מושלמת. הקבוצה האגדית פתחה את העונה עם שתי שישיות לרשת מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. אחר כך באה הנפילה. בנתניה לא הסכימו להכיר במשבר ולמרות התאוששות וניצחון 2:5 במשחק העונה על הפועל כפר סבא, חזרו לשאננות ואיבדו את האליפות על קו הסיום. "כשהכל הולך בקלות, מגיע שלב שאתה אומר לעצמך: 'זה עניין של זמן'. מול קבוצות תחתית שנלחמות ומסתגרות, פתאום לא הוצאנו נקודות. ההתלהבות ירדה והשאננות החלה", נזכר דוד לביא, מכוכבי נתניה.

גם בית"ר ירושלים 1983/4 סבלה מבעיה דומה, אחרי שאיבדה יתרון 13 נקודות בפסגה, ונדמה כי גם מכבי חיפה 2008/9 שמוליכה את הטבלה ברוב העונה, בורחת מהאמת החדשה. "יש שתי גישות קלאסיות", מנתח קלינגר, "התעמתות לעומת התעלמות. מי שאחראי לצאת בהצהרה הוא המאמן. הוא בוחר את הגישה הנכונה לפי היכולת המנטלית של השחקנים. יש כאלה שיודעים שהשחקנים פחות חזקים מבחינת אופי ולא יוצאים בהצהרה של משבר. אני תמיד בעד האמת. צריך לדעת להתעמת עם משברים כמו עם הצלחות". גילי לנדאו חושב אחרת: "הכרה במצב שלך ולא הדחקה היא הדרך לפתרון הבעיה. כשאתה מדחיק מצב, לא בטוח שאפשר לפתור את הבעיה".

הדברים שאמר אלישע לוי באימון חמישי ("לברצלונה היו 12 נקודות יתרון והיא איבדה אותן"), לא מלמדים על הכרה אמיתית במצב, ומהווים סוג של ניסיון התחמקות. בברצלונה הגדולה, אגב, זו שנראתה בפתיחת העונה כקבוצה המושלמת שראינו מזה שנים, לא התביישו להצהיר השבוע על קיומו של משבר. זאת, לאחר רצף קצר של שלושה משחקים ללא ניצחון בליגה. בחיפה, כך נראה, עדיין לא מוכנים לדבר בגלוי על הבעיה. אבישי ז'אנו יוצא להגנת קבוצתו לשעבר: "בגלל השם מכבי חיפה, סוגרים לקבוצה את העונה אחרי הפסד או תיקו. מדובר בבני אדם, ואי אפשר לנצח בכל שבוע. במצבים כאלה, צריך להבין שלא קרה שום דבר, להתרחק מהתקשורת ולחזור להתאמן. תרשום שחיפה תזכה באליפות".

מעבר להכרה במשבר, נדרש סנכרון מלא בין המאמן לשחקנים. הדברים שיוצאים החוצה לתקשורת צריכים להיות זהים לאלה שנאמרים בחדר ההלבשה. בעונת 2002/3 חיפה פתחה את העונה עם 11 ניצחונות ב-13 משחקים, כשבמקביל היא ניהלה קמפיין מכובד בליגת האלופות. המחזור ה-14 לימד על העתיד לבוא. הירוקים נכנעו בבית 3:2 למכבי תל אביב, הפסד שפתח עבורם רצף של חמישה משחקים כושלים. השחקנים הבכירים פנו ליצחק שום וביקשו: "הגדל את הרוטציה, תן לנו לנוח". שום לא הפנים ואיבד את האליפות. "נכנענו לעומס", מספר ז'אנו. "חיינו על מזוודות והיינו הרבה מחוץ לבית. היה ברדק וזה השפיע. יכול להיות ששום טעה שלא שיתף יותר שחקנים במשחקי הליגה".

בניגוד לחיפה של שום, חיפה של העונה הנוכחית היא קבוצה שהציפיות שלה נבנו תוך כדי העונה. שתיהן התחילו טוב את העונה, שתיהן חוו משבר באמצע העונה. כדי לצאת ממנו צריך מנהיג עם אופי. ניוקאסל מדגימה היטב את הנושא. בחודש ינואר 1996 הובילו הג'ורדיז את הטבלה ביתרון 12 נקודות על פני מנצ'סטר יונייטד, אלא שקווין קיגאן לא עמד בלחץ ולא הצליח לשדר פאסון לסגל הוותיק והמנוסה שלו. הוא נכנע למלחמות הפסיכולוגיות של אלכס פרגוסון והתפרק בשידור חי מול המצלמות לקראת סיום העונה. עם אצבע מונפת הוא שאג: "I'd love it if we beat them, love it". "קיגאן ידוע כאחד שמקרטע תחת לחץ. למעשה, תחת הפירוש למילה 'לחץ' במילון, צריכה להיות תמונה שלו עם האצבע מונפת", לגלג מרטין גריג בטורו האישי ב"הראלד".

"משבר זה עניין מנטלי. שחקנים לא שוכחים לשחק, אבל פתאום יש לחץ, פחדים, חרדות. המסירות לא מצליחות, לא מצליחים להבקיע ומפסידים. העבודה בעניין צריכה לבוא מהצוות המקצועי בסנכרון עם שחקנים שיודעים איך להתגבר בכוחות עצמם", טוען קלינגר ומוסיף: "מאמן יכול לבוא ולדבר, אבל במקביל זה צריך לבוא גם מתוך השחקנים. קבוצה צריכה שניים-שלושה שייקחו את האחריות תחת לחץ. שחקנים עם אישיות".

אחת הנקודות הקריטיות בהתמודדות עם משבר, קשורה באופי המנטלי של השחקנים המרכיבים את הקבוצה. לנדאו, שלקח ממכבי חיפה 1985/6 את האליפות אחרי שזו גמגמה במחזורי הסיום, מסביר: "במחזור חיים של קבוצה יש ארבעה שלבים: בנייה, התייצבות, זינוק ושיא. בין התהליכים האלה יש נקודות משבר. בסופו של דבר, אופיה של הקבוצה והחוסן המנטלי שלה הוא זה שקובע אם המשבר יהיה מתמשך וארוך, או כזה שאפשר להתגבר עליו. למעשה, זה מה שהופך קבוצה מטובה לטובה מאוד, מטובה מאוד למצוינת ומכעמט אלופה לאלופה".

לנדאו מדבר על "עוגנים של קבוצה", שחקני אופי, מנהיגי פנים, מאמנים על המגרש, ולא בטוח שיש את זה היום במכבי חיפה. "הפועל תל אביב הכי חזקה מבחינת האופי בגלל המרקם החברתי וטווח הגילאים שנותנים לה חוזק. בית"ר ירושלים, בתוך כל תיאטרון האבסורד, הוכיחה אופי חזק ואחרי המשברים ואי הוודאות היא חסונה מנטלית. עבור חיפה מדובר במבחן. העוגנים של הקבוצה הם שייקבעו, ואני לא בטוח שיש לחיפה כאלה".

קחו את ריאל מדריד כדוגמא. במהלך עונת 2006/7 דרש פאביו קאפלו מהמנהל המקצועי, פרדראג מיאטוביץ': "שחררו את קסאנו, רונאלדו ובקהאם". לגבי האחרון, הצהיר האיטלקי כי לא ישחק בקבוצה כל עוד הוא מאמן. קאפלו רצה לבנות את הבלאנקוס על צעירים. כשהגיע משבר אמצע העונה, והאליפות החלה להתרחק, דון פאביו הבין שאין ברירה. הוא החזיר להרכב את בקהאם, בלע את הגאווה וזנח את תוכנית ההצערה לטובת עוגנים שיוכלו לעמוד בעומס. בקהאם, שוב, לא אכזב.

מבט לעבר הסגל של חיפה מעלה תהיות בסוגיית העוגנים. מצד אחד, הוותיקים של חיפה: דוידוביץ', חרזי, בוקולי וקטן, עברו הכל בכדורגל הישראלי, אבל עד כה קולם לא נשמע בעניין המשבר. הם נותנים למאמן לחטוף את רוב האש, ובקושי רואים ושומעים מהם אמירות שמשדרות מנהיגות ולקיחת אחריות את המצב שנותר פתאום באמצע העונה.

ביתר ירושלים של עונת 2006/7 רצה לאליפות ללא מתחרים. ירידת המתח הטבעית הובילה למיני משבר בסיבוב השני. הקבוצה של יוסי מזרחי סיימה ארבע פעמים ב-0:0 ביתי והפסידה בהרצליה. למזלה, שום יריבה לא ניצלה זאת לצמצום פערים. התופעה הזו, במימדים קטנים יותר, באה לידי ביטוי גם בחיפה. הקבוצה הוליכה את הטבלה לאורך רוב מחזורי העונה. למרות ובגלל הליגה הצמודה, יש קושי מנטלי בהובלה לאורך זמן. העניין דומה קצת לרץ מרתון שמכתיב את הקצב בדבוקה המובילה. לדולקים אחריו, קל יותר לחלק את הכוחות ולבצע את הפריצה בתזמון הנכון.

"חיפה התחילה את העונה טוב והוגדרה כאלופה וודאית", טוען לביא. "בגלל הבעיות שהיו בבית"ר ובהפועל תל אביב, ובגלל שאף אחד לא ספר את נתניה כיריבה, התפתחה שאננות. פתאום, אחרי שאתה מוביל בבטחה, נולדו שלוש יריבות וזה מגביר את הלחץ". לנדאו מוסיף: "יש יתרון בהגעה מאחור. יש עליך הרבה פחות לחץ מאשר על המוליכה".

לבית"ר של 2006/7 היה סגל נדיר שטשטש את השלכות הבעיה הזו, מה שאין היום למכבי חיפה. יתרה מזו, הסגל האיכותי של בית"ר טשטש עוד טעות שהובילה למשבר אמצע העונה – צירופם של שחקנים שזקוקים ליותר זמן התאקלמות (שוונקי, טוטו ורמאליו), מה שהפר את האיזון שהושג בתחילת העונה. בחיפה עשו מהלך דומה, כשצירפו בינואר כשצירפו שני זרים צעירים מאוד: אוסיי רנספורד (18) ואנדרסון ווסט (19). בכך, לוי ערער את היציבות והאיזון בתוך ההרכב ובסגל (לשאלות: ליאוניד קרופניק). יוסי מזרחי, יאמר לזכותו, טיפל בבעיה הזו דרך השחקנים הותיקים ומיעט לשתף צעירים, פריבילגיה שאין לאלישע לוי.

"חיפה הלכו למהלך שיש בו ראייה לטווח ארוך, אבל אין בו ראייה לעתיד הקרוב", סבור קלינגר. "כנראה שהם היו בטוחים בעצמם. לקחו הימור בהבאת שני זרים צעירים, במקום לנסות להביא שני זרים בשלים. חיפה הייתה צריכה חיזוק, אבל אני בטוח שהשחקנים החדשים לא ישדרגו אותם".

אלישע לוי ינסה בשבועות הקרובים להרים הרכב ושיטת משחק שיוציאו את הקבוצה שלו מהמצב שרבים יגדירו אותו כמשבר. הוא ניסה להעיר את חרזי כשהוציא אותו מהסגל, כי בלי עזרה של מנהיגי הקבוצה יהיה לו קשה למצוא את הפתרון. דוד לביא סבור ש"יכול מאוד להיות שאלישע צריך עוד שנה, בלי אליפות, לתת לאותם שחקנים לצבור ניסיון". מול הפועל פתח תקווה בליגה והפועל תל אביב בגביע נדע אולי אם הוא צודק.