המערב הרגוע

השנה שעברה לא עשתה חסד עם ה-AL מערב. עד אמצע העונה שימשה רק אוקלנד יריבה ראויה ללוס אנג'לס איינג'לס שבראש הבית, ואז ביצע בילי בין סדרת טריידים שהבהירו שהאייז לא ייאבקו על מקום בפלייאוף. המלאכים הבטיחו את מקומם בפלייאוף במהרה, וכשהגיעו לשם שוב התברר שריצה של 100 ניצחונות לא מרשימה אף אחד מחוץ לבית, בעיקר את בוסטון. סיאטל וטקסס לא היו בתמונה מתחילת המרוץ.

מאזן בעונה שעברה: 62:100

מאמן: מייק סושה

מאז האליפות של 2002, האיינג'לס הם אניגמה. יש להם הגשה טובה בכל החוליות, ההתקפה של מייק סושה אגרסיבית ומיטיבה ביישום פילוסופיית ה"סמול בול" (התקדמות בדרך "מלאכותית" על הבסיסים), אבל כשהמלאכים מגיעים לפלייאוף הם נתקעים. הסיבה ברורה: הגשה טובה בלבד יכולה להביא אותך להישגים בליגה הרגילה, אבל כדי לנצח בפלייאוף אתה צריך גם התקפה ואת זה לא היה לאיינג'לס.

שניים מהשרידים הבולטים של הזכיה בוורלד סירייס ב-2002, הקלוזר פרנסיסקו רודריגז והאאוטפילדר גארט אנדרסון, עזבו ויחד איתם גם מארק טשיירה, שנתן את הבוסט לעליה לפלייאוף האחרון. טשיירה הלך ליאנקיז, מהם הגיע לאנהיים בובי אבריו, בדיוק בן 35 ביום ראשון, שאולי חובט עם פחות כוח, אבל עדיין מדויק מאוד על הצלחת (29.6 אחוז ו-180 חבטות ב-2008). הוא יצטרך לתת חיפוי לולאדימיר גררו, שיצטרך בעצמו לייצב את היכולת לאחר הירידה בשנה שעברה (164 חבטות, 30.3 אחוז, נמוך במונחים שלו). טוריי האנטר נכנס לנעליים שייעדו לו, של מנהיג הקבוצה, והמלאכים יצטרכו את הניסיון שלו עם ליינאפ צעיר שיכלול שחקנים שיחכו לפריצה כמו אריק אייבאר, האווי קנדריק, קנדרי מוראלס והתופס מייק נאפולי.

ההגשה של המלאכים הייתה ונשארה אחת הטובות בליגה על הנייר, עם ג'ון לאקי, ארווין סנטנה, ג'ו סונדרס וג'רד וויבר, אליהם יצטרף קלווים אסקובר שהחמיץ את כל העונה שעברה בגלל פציעה. השינוי המשמעותי הוא בעמדת הקלוזר. האיינג'לס הביאו את בריאן פואנטס (האיש בעל הדליברי הכי מגעיל בליגה) כדי שייכנס למקומו של פרנסיסקו רודריגז (האיש בעל הדליברי השני הכי מגעיל בליגה). צפו לקריצה מצידו של חוזה ארדונדו בעל הפוטנציאל לתפקיד הזה במהלך העונה.

התחזית: 80-85 ניצחונות, מקום 1-2, מאבק על הפלייאוף

מאזן בעונה שעברה: 83:79

מאמן: רון וושינגטון

הריינג'רס היו כבר הכל מלבד מתחרים רציניים בשנים האחרונות. מאז ההעפלה לפלייאוף ב-1999, טקסס נחשבת תמיד ל"קבוצה צעירה בעלת פוטנציאל שחסר לה פיצ'ינג טוב כדי להגיע רחוק". ככה זה תמיד היה, וכנראה שתמיד יהיה. הריינג'רס שידרו חוסר רצינות באופן קבוע ובתשע העונות האחרונות סיימו רק אחת (2004) במאזן חיובי. המאמן רון וושינגטון ייכנס לשנתו השלישית, השאלה היא אם גם יסיים אותה במועדון לאור השנתיים המאוד בינוניות שעבר.

טקסס הייתה פעילה מאוד בשוק החופשי בחורף האחרון, בעיקר על... החתמת שחקנים לחוזי מיינורס לא מחייבים. השמות הבולטים שהגיעו הם המגישים דרק טרנבואו וברנדן דונלי והאאוטפילדר אנדרו ג'ונס, כולם עם מניות בצניחה היסטרית, והשורטסטופ הנצחי עומאר ויזקל. בהרכב נמשיך למצוא הבטחות בלתי ממומשות כמו האנק בליילוק ומייקל יאנג וג'וש המילטון, שיצטרך לתת הסבר משכנע לעונה שעברה עליו ב-2008 ולהמשיך ביכולת הזו.

היהלום שבכתר הוא חברנו בן דת משה איאן קינסלר (פרובינציאלי, אבל תמיד נחמד לציין), שחקן הבסיס השני שנתן איתות על כוונה להפוך לטוב ביותר בתפקידו בכל המייג'ורס. ההגשה, כרגיל, בסימן שאלה. השמות הבולטים הם ג'ייסון ג'נינגס, ויסנטה פאדייה וקווין מילווד והקלוזר בעל ה-ERA האסטרונומי סי. ג'יי ווילסון. שום דבר לכתוב עליו.

התחזית: כרגיל, 65-75 ניצחונות בלי פלייאוף

מאזן בעונה שעברה: 86:75

מאמן: בוב גרן

עד תחילתו של קיץ 2008 היו האייז חזק בתמונת המרוץ לפלייאוף, ואז החליט בילי בין שהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב לעשות: טריידים. המניע היה ברור, בין לא אוהב לשלם לכוכבים מתפתחים, העיתוי לא כי העונה של אוקלנד התחסלה מוקדם. בחורף הנוכחי עשה בין עוד מספר צעדים שגרמו לכמה סימני שאלה במפרץ. האייז, שמאז ומתמיד הסתמכו על הרכבים צעירים, הפכו להיות בית גיל הזהב, כשהחתימו את נומאר גארסיהפארה והחזירו את ג'ייסון ג'יאמבי מגלות בת שבע שנים ביאנקיז. אוקלנד הביאה גם את השורטסטופ המנוסה אורלנדו קבררה ואת הדובדבן שבקצפת - האאוטפילדר מקולורדו מאט הולידיי, שיודע שהמספרים שלו יצנחו במגרש כל כך לא ידידותי לחובטים אבל מקווה שהירידה לא תהיה דרסטית.

ההגשה של האייז תכלול את דאלאס בריידן המוכשר, ג'סטין דוקשר שפרץ בעונה שעברה בתור פותח, שון גלאגר ודיינה איבלנד, כשהבולפן הוא עדיין סוג של מיש-מש בגלל אי הודאות אחרי עזיבתו של הקלוזר יוסטון סטריט. הפיצ'רים של אוקלנד ימשיכו ליהנות מאחד המגרשים הנוחים ביותר בליגה למגישים, השאלה היא אם כרגיל, לא יהיה חוסר הניסיון בעוכריהם.

התחזית: אם בין לא יוותר על העונה מראש, 80-90 ניצחונות ומאבק עיקש על הפלייאוף

מאזן בעונה שעברה: 101:61

מאמן: דון ווקאמאטסו

השטויות שהמארינרס עשו בשנים האחרונות, כמו מתן חוזי עתק לבלופים כמו ריצ'י סקסון, אדריאן בלטרה וקרלוס סילבה, התנקמו בהם בגדול. סיאטל, קבוצה שמיצבה את עצמה בשנות ה-90 כקונטנדר רציני, הפכה לגן עדן לשחקנים נטולי כישרון, שבאו לעשות קופה בלי לתת את התמורה, או לכאלה שקיבלו דיכאון מהיר כמו אריק בדארד, שהגיע בטרייד מבולטימור בתחילת העונה שעברה והיה בין מזוויע לפצוע. ועם כל זה צריך איצ'ירו סוזוקי המסכן להתמודד.

המארינרס איבדו את ראול איבנייז, השחקן היציב ביותר של הקבוצה בשנים האחרונות מלבד סוזוקי, שהלך לפילדלפיה. הם לא עשו מאמץ מיוחד למלא את החור שהשאיר ובכלל היו אחת הקבוצות הפחות פעילות בשוק השנה. ארון היילמן, שייאש את כולם ב"שיי סטדיום", בא מהמטס והוא בעצם היה הרכש הכי משמעותי של הקבוצה, עד שובו של קן גריפי ג'וניור הותיק למקום בו עיצב לעצמו קריירה של הול אוף פיימר. גריפי מוכר הרבה חולצות, אבל לא צפוי לתת בוסט גדול במיוחד להתקפה.

סיאטל תסמוך ידיה על שני עמודי תווך עיקריים. בהגשה, פליקס הרננדז יהיה חייב להתגבר על חוסר האמינות שלו. הוא מגשים את הפוטנציאל בכל פעם שהוא עולה לגבעה, הבעיה היא שאתה אף פעם לא יודע אם אכן יגיע אליה או שייעדר בגלל פציעה. בשדה, איצ'ירו ימשיך גם בגיל 35+ לרכז אליו את מלוא תשומת הלב. הוא אולי מזדקן ("רק" 42 גניבות בעונה שעברה) אבל אין עין טובה משלו במייג'ורס - 213 חבטות ב-2008. העניין הוא שלחבטות הללו מצטרפת סטטיסטיקה עלובה של 42 הכנסות רצים, מה שמעיד כמה קשה היה המצב בחלק התחתון של הליינאפ. לא נראה כרגע שזה עומד להשתפר.

התחזית: 65-75 ניצחונות בלי פלייאוף