היה רע לתפארת

מאזן: 8:6, סיימה את בית שמינית הגמר במקום ה-6 עם 42.8% הצלחה. 3 הפסדי בית (57.1% הצלחה ביד אליהו), בהם ספגה ממוצע של 85.2 נק' למשחק וקלעה 87.1.

מה היה כל כך רע?

אחרי שלושה הפסדים רצופים בגמר גביע אירופה לאלופות, משהו נשבר ברוח של מכבי. הסגל שהוביל אותה לפסגה האירופית נותר בעינו, אבל החלפתו של צביקה שרף באמריקאי טד אוו?נס הייתה ההבדל בין סוף שנות ה-80 המוצלחות ועונת הנפל הזו. אוונס המנומס והחביב הגיע בכל תרועה, וניסה להנחיל למכבי סגנון משחק חדש, אך מהר מאוד נרמס תחת הלחץ. מכבי פתחה עם הפסד ביתי מביך ללימוז', ובהמשך הפסידה ביד אליהו לברצלונה וקרסה בספליט ובסלוניקי. ההנהלה הכתיבה לאוונס מתי לערוך אימון כושר ומתי אימון טקטי, וישיבתו של שמעון מזרחי בקצה הספסל לא הוסיפה לבריאותו של המאמן. כשקני בארלו סבל מפציעה, אוונס לא הורשה להביא זר במקומו, ובסיום הסיבוב הראשון מכבי הייתה עם מאזן מביך של 3 ניצחונות לעומת 4 הפסדים. כיסאו של האמריקאי התנדנד.

הסיבוב השני נפתח במשחק חוץ נגד לימוז'. לרוע מזלם של מכבי ואוונס, קווין מגי נפצע בתחילת המשחק, ירד מהפרקט ולא חזר עד לשלהי העונה. מכבי הובסה 100:75 על ידי הצרפתים, שהיו כוח עולה ביבשת באותה תקופה. זה הספיק למזרחי, אוונס ארז את המזוודות וצביקה שרף נקרא אל הדגל, תסריט שעוד יחזור על עצמו. שרף לא הצליח לחולל קסמים, מכבי המשיכה להפסיד, ואחרי שנוצחה ביד אליהו על ידי ספליט בתוצאה 93:87, ההמשך היה לפרוטוקול בלבד.

רגע השפל

המשחק שחתם את העונה האירופית נערך ביד אליהו, ומול היכל חצי ריק, במשחק שלא עניין איש, מכבי ניצחה את אריס 92:94.

איך תיקנו את הנזק?

מכבי לא חיפשה הרפתקאות, השאירה את המושכות בידיו של שרף המנוסה, ואפשרה לו לבנות את הסגל מחדש. החלטה זו הובילה לשני צעדים דרמטיים באותו קיץ: מכבי החליטה להחליף את מגי (ששיחק 6 שנים בקבוצה) ובארלו (3 שנים בצהוב) בזרים חדשים (דונלד רויאל הבינוני ואד הורטון הכושל), ובנוסף, לחזק את הסגל הישראלי בכישרונות העולים נדב הנפלד וגיא גודס. תכנית ההבראה הצליחה, ולמרות הזרים הלא מוצלחים ומלחמת המפרץ שלא תרמה לשקט הנפשי, מכבי השתחלה ב-1990/91 לפיינל פור, בו הובסה בחצי הגמר על ידי ברצלונה.

מאזן: 7:3, סיימה את בית הגמר במקום ה-5 עם 30% הצלחה. 3 הפסדי בית לעומת 2 ניצחונות הביאו אותה למאזן שלילי (40% הצלחה).

מה היה כל כך רע?

בקיץ 1983 מכבי החליטה לעצב מחדש את פני הקבוצה. בגיל 32 צביקה שרף מונה למאמן הראשי, במקומו של רלף קליין, וביד אליהו ניסו לבנות קבוצה חדשה על שרידי הסגל שזכה בשתי אליפויות אירופה. ארל ויליאמס וג'ק צימרמן עזבו, אך במכבי עדיין שיחקו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, אולסי פרי ולו סילבר. הבעיה הייתה בשחקני החיזוק שהביא שרף. במקום וויליאמס האימתני קיבלו האוהדים את פרנק בריקובסקי הרך. השני, ג'ואל קרמר, נחשב לאחד משחקני החיזוק הכושלים ששיחקו בקבוצה והוא שוחרר לפני תום הסיבוב הראשון. הקבוצה נשענה בעיקר על יכולתו של ברקוביץ', והייתה חסרת ברק ותשוקה. מכבי עלתה בקושי לבית הגמר, אחרי ניצחון דחוק בהפרש סלים על אריס. תבוסה בקאנטו והפסד ביתי ללימוז' החלשה הבהירו שאין מה לצפות מהעונה הזו. בתום הסיבוב הראשון מכבי דורגה אחרונה עם ניצחון בודד. במחזור אחרון, במשחק בית, מכבי רצתה להיפרד עם טעם טוב בפה, אך מול יציעים שוממים היא חתמה עונה עם מאזן ביתי שלילי כשנוצחה 105:98 על ידי ברצלונה.

רגע השפל

הקשר הראשוני של מכבי עם ג'ואל קרמר נוצר ב-1976, כשהגיע לכאן למשחקי המכבייה. אחרי שחזר לארה"ב ושיחק בפיניקס, מכבי חשבה שהביאה לכאן את "השחקן היהודי הטוב בעולם". קרמר לא התאים לכדורסל הסוליסטי של הקבוצה, שרף לא ממש בנה עליו, ולראשונה בתולדותיה מכבי שחררה זר באמצע עונה.

איך תיקנו את הנזק?

הבעיה העיקרית הייתה בזרים, והיא תוקנה מיד. מכבי המשיכה להתגלח על הזקן של שרף, שהביא שניים שהיו מגדולי השחקנים בצהוב: קווין מגי ולי ג'ונסון. עונת 1984/85 הייתה טובה יותר, ויחד עם ג'מצ'י שהצטרף בהמשך נוצקו היסודות לקבוצה שרשמה שלושה משחקי גמר רצופים.

מאזן: 8:6, סיימה את בית שמינית הגמר במקום ה-6 עם 42.8% הצלחה. מכבי ספגה 3 הפסדי בית רצופים (57.1% הצלחה ביד אליהו), וספגה בהיכל ממוצע של 80.4 נק' למשחק לעומת 82 שקלעה.

מה היה כל כך רע?

זו הייתה אמורה להיות עונה נוצצת, כזו שמתכתבת עם העבר המפואר ומביטה באופטימיות לעבר העתיד, אבל היא הסתיימה בכישלון מהדהד. מכבי רכשה מכל הבא ליד, מעודד קטש ועד תומר שטיינהואר וברד ליף. רלף קליין הגדול חזר אל הקווים בהיכל, והחתים את הסווינגמן רון אנדרסון בן ה-37, בעל רזומה מכובד ב-NBA. אבל פציעה בברכו (יש האומרים שמכבי התחרטה על ההחתמה בשל גילו), הובילה לשחרורו. מחליפו, טום צ'יימברס, אחד משחקני ה-NBA הגדולים של שנות ה-80 ותחילת ה-90, הוחתם חרף התנגדותו של קליין למהלך. זרעי הכישלון נטמנו. הבאתו של כוכב ענק ומתנשא כדי למכור מינויים הפכו את מכבי לסוג של חבית חומר נפץ, כשגם גמצ'י מזכיר כי הוא בסביבה. הזר השני, רדיסאב צ'ורצ'יץ' חם המזג, תקף את העיתונאי אלי סהר במהלך אימון, אי שם בתחילת העונה, וקליין היה צריך להשתלט על כל האגו המנופח שהתרוצץ לפניו בגופיות צהובות.

כדי להוסיף לקושי, גודס נפצע במשחק הפתיחה הביתי נגד פו אורטז, וגמר את העונה האירופית. קטש בן ה-21 לקח את המושכות, והנהיג מכבי חסרת יציבות ובעלת הגנה רעועה. הקבוצה לא נראתה מחוברת, ורק משחק הפרישה של מיקי ברקוביץ' העניק טעם מתוק לעונה שהפכה יותר ויותר דלוחה. משחקו האחרון של קליין כמאמן מכבי היה ב-4 בינואר 1996. מכבי נרמסה 90:66 באורטז, וצביקה שרף, מי אם לא הוא, חזר לקווים. עזר? לא ממש. מכבי הפסידה בבית לריאל מדריד ובאקלר בולוניה, וגם כשהייתה חייבת לנצח את פנאתינייקוס כדי להשאיר לעצמה סיכוי, היא כשלה.

רגע השפל

טום צ'יימברס בא ללמד את הילידים כדורסל ולהעביר את הזמן בשמש התל אביבית, ובמקום כוכב גדול, אוהדי מכבי קיבלו שחקן נפוח שלא שיפר במאום את הקבוצה. ה-0 מ-14 שלו נגד ברצלונה מהווה עדות מוחצת לכישלון בניית הקבוצה. עוד רגע שממחיש את אימפוטנטיות הקבוצה: מכבי הייתה חייבת לנצח במשחק האחרון של שמינית הגמר, כדי להשאיר לעצמה סיכוי לעבור שלב, אך במקום זאת נוצחה על ידי פנאתינייקוס 86:79, ורשמה הפסד ביתי שלישי רצוף. לאחר המשחק התראיין צביקה שרף לערוץ 1, וכשנשאל על ידי משה גרטל אם הוא שוקל להתפטר, המאמן איבד את קור רוחו ורשף כלפי הכתב: "שאני אלך? לך אתה".

איך תיקנו את הנזק?

מכבי המשיכה לתת לשרף אשראי, והמאמן החליט לחולל מהפכה בסגל, כזו שלא תותיר זכר מאותה קבוצה חולה של העונה הקודמת. הקפטן דורון ג`מצ`י שוחרר אחרי 11 שנים בקבוצה, ויחד איתו עזבו מוטי דניאל (9 שנים), טום צ`יימברס, צורצ'יץ' ושטיינהואר. במקומם שרף החליט להביא זרים יותר קבוצתיים – באק ג'ונסון ורנדי ווייט. בנוסף, מכבי החליטה להרחיב את מצבת האירופים שלה והנחיתה את טיטי פופה ובורקו ראדוביץ. הדובדבן היה הבאתו של דורון שפר וייסוד קו אחורי ישראלי, שסחב את הקבוצה לשנות האלפיים. אה, גם אחד, שארפ, הצטרף. כל המהפכה הזו לא עזרה למכבי, שאיבדה גובה מבחינה תקציבית וראתה את הקבוצות מיוון ואיטליה משקיעות הון ועוקפות אותה כל הדרך לפסגה.

מאזן: 7:7 (מאזן זמני כולל). מדורגת שלישית בשלב הטופ 16 עם מאזן 3:1. מאזן 5:0 נגד הקבוצות הספרדיות.

מה היה כל כך רע?

מדובר בעונה שהיא ביזיון מתמשך, ואלמלא ההעפלה לשלב הטופ 16 והמספרים ההיסטוריים שניפקה עונה אחרת בתולדות המועדון, העונה הנוכחית הייתה מוכתרת כגרועה ביותר. הקטסטרופה החלה עם מינויו של אפי בירנבוים למאמן, למרות חוסר ניסיונו בזירה האירופית. אחרי יכולת מקרטעת ותבוסה לאולימפיאקוס, פיני גרשון הגיע כמושיע, אבל גם איתו הקבוצה המשיכה לצלול. לאורך כל העונה מכבי לא הצליחה לגבש סגל, צירפה לשורותיה תשעה שחקנים חדשים ושחררה חמישה מהם. חרף השינויים וההשקעה הכספית העצומה, מכבי נותרה קבוצה נטולת יכולת אישית וקבוצתית בהגנה, עם התקפה שתלויה בגחמותיו של ארויו וללא בסיס מוצק לשנים הבאות.

רגע השפל

הקבוצה על הפנים? המורל שפוף? אין כמו ערב לא מקצועני ולא ספורטיבי על הבאר, כדי לשבור שגרה. ב-2 במארס מספר שחקני מכבי בילו עד אישון ליל בפאב תל אביבי, והשיא היה כשדיאור פישר הותקף על ידי חמישה עבריינים, נפצע בראשו מבקבוק שנופץ ונותח בבית החולים. כדי לגאול את מכבי מייסוריה ולתת לה להתרכז בליגה המקומית ובסוגיות הרפואיות והמשפטיות של מקרה פישר, ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד וגמרה לצהובים את העונה.

איך תיקנו את הנזק?

התיקון החל עם מינויים של גרשון ודרוקר למאמנים, והחתמתם לטווח ארוך. בעצם כך מכבי קנתה שקט ויציבות על הקווים, ומאפשרת לצוות המקצועי לתכנן את עתיד הקבוצה. אולם כבר עתה ברור כי מכבי זקוקה לשינוי רציני בסגל שחקניה. ארויו לא שווה את הכסף הרב שהושקע בו, גיינס ודי בראון לא נראים כממשיכי דרכם של פארקר או וויצ'יץ', וקרוב לוודאי שסימונס יחפש לעצמו קבוצה בסוף העונה. מכבי חייבת להחתים את אליהו וכספי לטווח ארוך ולהפוך אותם לעוגן הישראלי של הקבוצה, אליו יצטרפו גרין, פניני ואולי גם חג'ג'. במקום רכבת זרים מחפירה, עדיף לה להשקיע את מעט הכסף שנותר לה בשניים-שלושה שחקנים איכותיים, ולבנות סגל מהודק יותר.

מאזן: 9:3, סיימה במקום ה-7 והאחרון בבית עם 25% אחוזי הצלחה בלבד. ספגה שמונה הפסדים רצופים (שיא שלילי בתולדותיה), גמרה את השלב ללא ניצחון חוץ. מאזן 3:3 ביד אליהו.

מה היה כל כך רע?

הכל. "זו נבחרת החלומות שלי", אמר יעקב אדלר על הקבוצה שהפכה לסיוט של שמעון מזרחי. בקיץ 1992 עשתה מכבי את כל הטעויות האפשריות. היא מינתה למאמן את העוזר האלמוני והלא מנוסה, אדלר, וזה חולל מהפכה שגרמה בתום אותה עונה לרעידת אדמה בכדורסל הישראלי. מייק מיצ'ל המצוין שוחרר, הקבוצה קרטעה ואדלר, באקט של פאניקה, שחרר את דיירון ניקס וחוסה ורגאס. לראשונה בתולדותיה מכבי החליפה זרים עוד לפני שהחלה העונה האירופית. במקומם הגיעו דייויד אנקראם ו-ווינפרד קינג, שהוליכו את מכבי לעונה הגרועה בתולדותיה בכל הזירות. אדלר האמין כי קורן אמישה יהווה תחליף הולם לליפין וסימס שנשלחו הביתה, אך כשגודס נפצע וגמר את העונה, התגלה כי עמדת הרכז הראשון גדולה עליו. מכבי איבדה את עצמה ואת דרכה.

הקבוצה היתה נטולת הגנה, נשלטה על ידי הקפריזות של אנקראם בהתקפה ושיחקה ללא משחק פנים. מרסר המזדקן נשחק עד דק, לא היה ספסל בכלל והרוטציה מנתה 7 שחקנים. באותה עונה מכבי ספגה את התבוסה הביתית הגדולה בתולדותיה מידי ציבונה, 110:89. העונה נעה בין הפסדים צמודים לתבוסות מבישות, ומכבי ספגה שמונה הפסדים רצופים! שיא שלילי בתולדותיה, שכנראה לא יישבר לעולם.

רגע השפל

היו כל כך הרבה, נזכיר שניים מהם. בינואר 1993 יצאה מכבי למשחק חוץ מול בדאלונה, והאימון שערכה היה חם במיוחד. אנקראם נתקל בג'מצ'י, וכמעט התפתחה ביניהם קטטה כשהאמריקאי זרק את הכדור על הקפטן וצעק "הוא ניסה להרוג אותי". אדלר מנע בגופו תגרה, קינג התאמן בהליכה, העסק נזל בין האצבעות ואף אחד לא עסק בכלל בכדורסל. ומהי תוצאת ההתנהלות הזו? במשחק המסיים את העונה, נגד לימוז', מכבי חילקה חינם כרטיסים לתלמידי בית ספר כדי למלא בקושי חצי מההיכל, בערב האירופי העצוב בתולדותיה.

איך תיקנו את הנזק?

בראו קבוצה חדשה, ובאופן קיצוני. את אדלר ומחליפו אלי קנטי, שני מינויים הזויים, החליפו במולי קצורין, ורלף קליין מונה לג'נרל מנג'ר, משרה חדשה במועדון. ראשי הקבוצה החליטו להרחיב את הסגל כדי לייצר למאמן החדש אופציות נוספות מהספסל, וחיזקו את הקו האחורי (ישראל אלימלך) והקדמי (טרי פייר). קינג ואנקראם הוחלפו בספנסר דאנקלי ובוונדל אלכסיס האיכותי. זה לא עזר למכבי לזכות בגביע קוראץ', אבל עזר לה להתאושש מהטראומה, לייצב את הגה הספינה ולשייט חזרה לטופ האירופי.