יורדים נמוך

בקיץ, פנו איתמר צ'יזיק ואדורם קייסי ממכבי חיפה למאמן סמיר עיסא והתעניינו לגבי צירופו של שחקן אלמוני בשם מחמוד עבאס. עיסא, שאימן את הקשר בהפועל אום אל פאחם ולקח אותו איתו לעראבה, לא היה מוכן לשמוע. "יושיבו אותך על הספסל. אני אשחרר אותך כשתהיה מוכן לשחק שם בהרכב", אמר עיסא לשחקן שלו. עבאס הבין. יחד איתו, עראבה דוהרת לליגה הלאומית. על עבאס, מבטיח עיסא, אנחנו עוד נשמע.

הסיפור הזה מייצג תופעה שכיחה בכדורגל העולמי. אנשי מקצוע שתרים אחר כישרונות בליגות הנמוכות ומחפשים לשים ידיהם על הכוכב הבא. כל מועדון אירופאי שמכבד את עצמו מחזיק מערך סקאוטינג של עשרות אנשים, שתפקידם לאתר שחקנים בכל רחבי העולם. בישראל הקטנה, באופן פרדקסולי משהו לגודל הגיאוגרפי של המדינה, מעטות הקבוצות שעובדות בצורה הזו. יש משהו מאוד מתנשא בגישה של אנשי ליגת העל כלפי הליגות הנמוכות. ההערצה לשחקנים זרים היא עיוורת, המאמנים מחפשים שחקנים מוגמרים. סקאוטינג בעראבה, בצור שלום או בדימונה לעומת זאת, לא בא בחשבון.

ההצלחה הגדולה של מהראן לאלה, עד לא מזמן עוד שחקן בליגות הנמוכות והעונה כוכב בהפועל תל אביב, מעלה מספר שאלות מרכזיות. ראשית, כמה לאלות מסתובבים להם על המגרשים ברחבי הארץ, ולמה מצליחים מאמני ליגת העל, האליטה של הכדורגל הישראלי, לפספס שחקנים שיכולים להפוך לכישרונות פוטנציאלים? שחקנים שעם יד מכוונת, סבלנות וטיפוח, יכולים להתפתח ולתת תוספת משמעותית לחיזוק הסגל. והכל במחיר מוזל. הכדורגל הישראלי ידע הצלחות של שחקנים שהפכו מאלמונים לכוכבים. זאהי ארמלי הגיע משפרעם, נג'ואן גרייב מנצרת, אלון חרזי מהכח ורונן חרזי מהפועל רמת גן. לרשימה הזו אפשר להכניס גם את עופר שטרית, רפי כהן ואפילו ארז אליאב, שהגיע מליגה ג'. אבל את המאמן הישראלי העצלן זה לא יוציא בשישי בצהריים או שבת בבוקר למשחק בליגה הנמוכה כדי לתור אחר התגלית הבאה.

"יש הרבה שחקנים ברמה של מהראן לאלה בליגה א'", קובע עיסא בנחרצות. "אני בטוח שאם יגיעו מאמנים לצפות בשחקנים ובמשחקים, הם יגלו שחקנים שיש להם מקום בליגת העל". בגדול, אפשר לחלק את שחקני הליגות הנמוכות לשלוש קטגוריות: חלק מהשחקנים נפלטו ממחלקות נוער בכירות ומגששים אחר הפריצה המיוחלת. החלק השני מורכב משחקנים וותיקים שנמצאים בשלהי הקריירה. החלק הארי הוא שחקנים שמבחינת כישרון/אופי/נוחות מנתבים עצמם לליגות הנמוכות. ברור כי לא כל שחקן מגלם את הפוטנציאל להתפתח ולהגיע לליגת העל, אך הרבה כאלה שכן מסוגלים לא מתגלים ונשארים אלמוניים.

"אם תחקור, תגלה ששחקן שגדל במחלקת נוער מובילה יש לו בסיס טוב ויסודות כדורגל ובגלל חוסר מזל הגיע לליגות הנמוכות", מנתח צחי אילוז, חלוץ העבר של מכבי נתניה והפועל חיפה וכיום שחקן מכבי כפר קרע מליגה א'. "בשביל להצליח בליגת העל צריך שהבסיס והיסודות יהיו טובים. אם אין לך את זה מגיל צעיר, תהיה הטאלנט הכי גדול, בשלב מסוים אתה תיעצר. בליגה א' למשל יש הרבה שחקנים שגדלו במחלקות הנכונות, נשרו ואיבדו כיוון. אלה ילדים שיכולים להפוך לבינגו".

אחד השחקנים המובילים העונה בהפועל עכו, המועמדת להעפיל לליגת העל, הוא בן בנימין. הקשר הצנום שיחק שנים בליגות הנמוכות עד שאייל לחמן לקח אותו למבחנים בהפועל פתח תקוה. "הוא לא מספיק פיזי", קבע המאמן והחליט לוותר. "היום לחמן מבין שעשה טעות. בעונה הבאה הוא יהיה שחקן מוביל בליגת העל", אמר אחד ממקורבי המאמן. "הבעיה היא לא במאגר הכישרונות, אלא בגישה של מועדוני ליגת העל ובמאמצים שהם משקיעים, או יותר נכון לא משקיעים, במציאת כישרונות עתידיים".

הבעיה הראשונה מתחילה בסקאוטינג. "יש מאמנים כמו גוטמן, לחמן או עטר שתראה אותם בימי שישי הולכים לצוד שחקנים, אבל הטעות הפטאלית היא שלא מחזיקים סקאוטים", אומר אילוז. "קבוצות גדולות משלמות כסף ל-100 בעלי תפקידים שרק מברברים, במקום לתת את הכסף לשחקן עבר או מאמן במחלקת הנוער שיסתובב במגזר, בצפון ובדרום ויביא שחקנים. פה אוהבים הכל מוכן, וככה פעם בשלוש שנים מדברים על אחד שצמח כמו לאלה. מועדון שהיה עובד נכון, היה מרוויח שני שחקנים כל שנה. קבוצות צריכות להפעיל את המוח, ללכת ולחפש ולא לשבת ולחכות".

עיסא מציע אפשרות אחרת לחפיפניקיות הישראלית הטיפוסית בנושא הסקאוטינג. "אני חושב שזה עניין של התנשאות, אולי לא בכבוד שלהם להגיע לראות משחק בעראבה, וגם אין להם זמן לבוא ולצפות. הגדולה של מאמן היא לטפח שחקן, ולהפוך אותו לשחקן מוביל. לקנות מוצר בגרושים ולהפוך אותו לשווה ערך דולרי בהרבה ספרות. במקום זה מחכים שתהיה כתבה על איזה סקורר כדי להתחיל לעקוב אחריו".

שרון אביטן, חלוץ העבר של הפועל באר שבע ששיחק גם בבית"ר באר שבע והפועל מרחבים, נזכר: "הייתי עוזרו של גילי לנדאו והוא היה צוחק עליי: 'אתה לא צופה בליגת האלופות, אבל הולך לראות מרחבים נגד רהט'. עניתי לו: 'אם אביא שחקן שניים למועדון, זה רווח נקי שלנו'. הכל מתחיל ונגמר בגישה של מועדון. בליגה א' ו-ב' המגרשים לא תקינים וגם שחקנים איכותיים מתקשים לבוא לידי ביטוי. צריך לעקוב אחרי שחקן במשך עונה שלמה, לסמן אותו ולעשות חשבון נפש בסיום העונה".

גם מעמד המאמן הרעוע בישראל, והעובדה כי מאמנים נמצאים בלחץ מתמיד בחשש למשרתם, גורמת להזנחה של הנושא. "איך יש למאמן שחתום לעונה אחת כוח או זמן לגדל או לגלות ילד? אם מאמן היה יודע שהוא מגיע לתקופה ארוכה, הוא יכול היה לגדל שחקנים, לבנות תשתית וליצור מועדון עם זהות. מי שלא הולך לראות ולחפש כישרונות, בעיניי לא ראוי להיות מאמן ולעבוד בכדורגל. העניין הוא להשקיע ולרצות לעזור גם לתקופה שבה כבר לא תהיה במועדון", סבור אביטן. "מאמנים בליגת העל עובדים תחת לחץ, אין להם זמן ללטש ולבנות שחקן, לחנך אותו לחיי מקצוענות. אין להם סבלנות, כולם רוצים תוצאות במיידי", מנתח צחי תייר, מאמן הפועל חדרה מליגה א'.

"מה שגוטמן עשה עם לאלה זה תהליך ארוך של עבודה", ממשיך תייר. "הוא לא קצר ממנו את הפירות בחודש הראשון. צריך לתת אקסטרה, תוספות של אימונים, וידאו ועבודה על תנועה במגרש. לצערי, מאמנים לא מגלים סבלנות. ללותר מתיאוס יש עצבים לבנות שחקן מליגה א'? אם הוא לא מביא תוצאות הוא עף הביתה. רן בן שמעון עבד תחת לחץ במכבי תל אביב. הביא את השמות הכי גדולים בארץ ואיתם נזרק הביתה".

הרצון לרדוף אחרי שחקנים מוגמרים הוא אחד הגורמים המרכזיים לצמצום תופעת הכישרונות האלמונים. בנוסף, בחינה פשוטה של מרבית קבוצות ליגת העל מגלה העדפה ברורה ללכת לאופציה של שחקן זר, אלמוני ככל שיהיה, על חשבון חיפוש מעמיק והשקעה בשחקנים לטווח ארוך. יעלה כמה שיעלה. "מחפשים אצלנו את ההישגיות על חשבון הראייה לטווח רחוק", טוען אביטן.

תייר מוסיף: "השורה התחתונה היא חוסר סבלנות של מאמנים לבנות שחקנים אלמוניים, וחוסר ידע איך לבנות אותם מבחינה מקצועית, פיזיולוגית וטקטית. זה מתחיל מסקאוטינג וממשיך בעבודה ובסבלנות. השאלה היא כמה אתה מוכן להשקיע בשחקן כדי להרוויח אותו. מדובר בחומר גלם שצריך ללטש אותו. אי אפשר לבנות שחקן שיגיע לרמות הגבוהות בעונה אחת. דווקא כשהרמה בליגת העל לא בשמיים, שחקנים אלמוניים יכולים להיות הדבר הבא, אם יידעו ללמד אותם טקטיקה ומקצוענות ולהרים אותם בקצב. במקום זה מעדיפים להביא את הזר, שגם לו לוקח זמן להתאקלם".

התחלופה המקובלת לסקאוטינג ומעקב ארוך, היא זימון למבחנים. חלק מהמועדונים מקיימים בקיץ ימים מרוכזים לבדיקת שחקנים שסיימו גיל נוער או שחקנים מהליגות הנמוכות. חלק אחר מעדיף להביא את אותם שחקנים לפתיחת האימונים, מועד בו נהוג להסיר חלודה מהפגרה ולעבוד על כושר גופני. הטובים שביניהם שורדים את הניפוי ומקבלים שדרוג ביציאה למחנה האימונים בחו"ל. רבים אחרים מתפספסים בדרך.

עיסא, שצפוי להשלים בעראבה עלייה רביעית ברציפות, מתנגד לתופעה: "כל התהליך הזה הוא בדיחה אחת גדולה. שחקן לא יכול להביא יכולות בתקופת ההכנה כשהוא לא בכושר. איך אפשר להסיק מסקנות בתקופה הזו? יש סתירה בכל התהליך המוטעה הזה. למשל, זאהי ארמלי נבחן בהפועל חיפה והחליטו לא להחתים אותו. צריך לעקוב אחרי שחקנים". תייר מסכים: "הכדורגל שלנו זה חלטורה. מאמנים לא אוהבים להשקיע ולא אוהבים לרוץ. עבודה של מאמן לא נגמרת אחרי האימון, אלא נמשכת 24 שעות".

למרות זאת, המבחנים הביאו לליגת העל שחקנים אלמוניים כשהדוגמא הבולטת והרלוונטית היא לאלה, שבילה תקופה ארוכה עם הפועל תל אביב לפני שחתם על החוזה. אמנם בשנים האחרונות מקרים כמו זה של לאלה הפכו לנדירים בכדורגל הישראלי, בניגוד למה שהיה כאן בעבר ובניגוד לכדורגל העולמי, אך התופעה לא נעלמה לחלוטין. בליגה א' מסומנים היום לפחות שלושה שחקנים שיתקדמו לליגת העל בקרוב. מדובר בבלם דני אסולין - לשעבר במכבי צור שלום, המגן השמאלי גל מנשה שגדל במכבי נתניה, והחלוץ עופר סער ששייך למכבי הרצליה.

בעונה הבאה ישחקו 16 קבוצות בליגת העל ובלאומית, מה שאומר שמאמנים ישראלים יצטרכו להפשיל שרוולים ולחפש שחקנים בליגות הנמוכות. "אם ירצו או לא ירצו, קבוצות יצטרכו לצרף שחקנים מליגות נמוכות בעונה הבאה", קובע אילוז ומוסיף: "זו בשורה לכל השחקנים הצעירים. כולם יקבלו הזדמנות שווה". אביטן מסכים: "בעונה הבאה יהיה יותר ביקוש לשחקנים ואולי הבעיה תיפתר".