פשוט גאון כדורסל

עד שהתחלתי לאמן אותו, את בריאן טולברט הכרתי בעיקר מבחוץ. ראיתי אותו בקבוצות ששיחק בהן, שמעתי את הבאזז שתמיד היה סביבו. לפני שנתיים, מיד אחרי שחתמתי ברמת גן, הוא הוצע לי. הייתי מהוסס. דיברתי עם מאמנים שעבדו איתו בעבר, ומאחד מהם קיבלתי חוות דעת לא טובה. החלטתי לחפש אופציות אחרות. לזכותו של הסוכן של טולברט, רוני לופו, אני חייב לציין שלאורך כל אותו הקיץ הוא ישב לי על הראש. 'רובי, אתה אדם פתוח, בוא תשב ותשמע את הבנאדם. עזוב את כל הסיפורים של יתר האנשים', רוני כל הזמן אמר לי. בסופו של דבר קבעתי עם טולברט שיחה. דיברנו, אני לא זוכר כמה זמן, אבל אני זוכר שמיד אחרי אותה שיחה רצתי ליו"ר הקבוצה, בני ברנר, וביקשתי ממנו לסגור מיידית עם טולברט. הוא פשוט נסך בי ביטחון ברמות שלא האמנתי ששחקן מסוגל לעשות.

בריאן טולברט הוא לא בחור צעיר. ובהחלט יש לו חסרונות. אבל בעיני הוא גאון כדורסל. הוא מבין את המשחק ברמות מדהימות, וכשיפרוש ממשחק אני משוכנע שיהיה מאמן גדול. מהר מאוד הבנתי שאם אני נותן לו את הקבוצה בידיים ומתחבר אליו, המון דברים טובים יכולים לקרות. בריאן בנאדם חיובי ברמות, למרות שעבר בחייו האישיים הרבה דברים. הוא גרוש, אשתו שחקנית כדורסל והבת המשותפת שלהם נודדת עם האישה. הוא רואה אותן כשמתאפשר לו. לא קל לנהל חיים לבד, במדינה זרה. אבל בריאן עושה את זה כבר שנים.

בעיני, שחקן כמו בריאן צריך מרחב פעולה מקצועי כדי להוציא מעצמו את המיטב. הוא יצא בתור שחקן בכיר מאוד מהמכללות לאירופה. זכה בגביע ספורטה עם סיינה. אבל הוא עבר פציעה, שאולי הורידה אותו בדרגה. הוא מזכיר לי שחקן אחר שעבר בארץ – ג'סי סולטרס, שחווה קרע ברצועות הברך וחזר לשחק ברמות נמוכות יותר. יכול להיות שגם בארץ בריאן לא תמיד הגיע למקומות הנכונים או לסיטואציות הנכונות. אבל אני חושב שאיתנו ברמת גן הוא נתן את אחת מעונות הכדורסל הטובות בקריירה שלו. לי אישית הוא אמר שאצלנו הוא שיחק את הכדורסל הטוב ביותר שלו בשבע השנים האחרונות. כן, לפעמים הייתי צריך להחביא אותו בהגנה, לפעמים הייתי צריך להעלים עין. לא תמיד הייתי רואה הכל ולא תמיד הייתי שומע הכל. אבל זה בריאן טולברט. ועד היום אני מרגיש שהייתה לי זכות גדולה לאמן אותו.

את מה שאני חושב על בריאן אפשר לסכם במשל ונמשל. הסיפור הוא כזה: יום אחד באה אל טבח אחד ביתו הקטנה. 'אבא, החיים קשים. אני מלאת בעיות ולא יודעת מה לעשות', היא אמרה לו. 'שימי שלושה סירים עם מים על האש ונמתין שהם ירתחו', השיב אביה. לאחר שהמים רתחו, לקח הטבח בידיו שלושה מוצרים: גזר, ביצה וקפה. הוא הכניס אותם לשלושת הסירים. הגזר היה קשה לפני שנכנס למים הרותחים, ויצא מהם רך. הביצה, שקודם לכן הייתה רכה מתחת לקליפה, יצאה נוקשה. הקפה שהתערבב במים הפך לטעים ולמלא ארומה.

'ככה זה גם בחיים', פנה הטבח אל בתו, 'ואת צריכה להחליט איך את חיה אותם. יש אנשים שמזכירים לי את הגזר – נתקלים בקשיים והופכים לרכיכות. יש אנשים שדומים לביצה, נתקלים בקשיים והופכים נוקשים בעצמם. ויש אנשים שהם כמו קפה – יודעים להוציא את המיטב מכל סיטואציה. משתלבים עם המים, ויחד יוצרים מוצר טוב יותר'. בעיני, בריאן טולברט הוא הקפה. כמו במערכון של הגשש – הוא אדם 'בלתי עציב'. חי את ההתנהלות הקבוצתית היום-יומית ברמות מדהימות. לא אגיד שלא היו לנו תאקלים במהלך העונה; אבל בשורה התחתונה, בריאן הוא אדם כיפי. שטותניק, מצחיק ובעיקר חבר טוב. אדם שברגעים הקשים יקום וישבור בעצמו את הקרח.

בעיני, טולברט הוא ווינר בכל רמ"ח איבריו. עבורי ווינר זה שחקן שתמיד ייקח את הזריקה האחרונה, גם אם היא לא נכנסת. אבל זה שחקן שייקח על עצמו את האחריות, לטוב ולרע. כשהוא קיבל אתמול את הכדור בשניות הסיום והתחיל לרוץ, גם לי היה ברור שהוא ייקח את הזריקה. הייתה לי תחושה שזה נכנס. אני לא יודע למה, אבל כל השבוע הלכתי עם התחושה שהוא הולך להעניק להפועל חולון גביע.

בבוקר חצי הגמר מול נהריה שלחתי לו הודעה: 'יו אר נאמבר וואן, ג'אסט דו איט'. והוא כתב לי בחזרה שש מילים: 'איי וויל, איי וויל, איי וויל'. אני חושב שאת הזריקה שקלע אתמול הוא חי מהרגע שבו נולד, מהיום שבו החל לשחק כדורסל. מה לעשות, אני פשוט אוהב אותו.

* רובי בלינקו, מאמן נבחרת הקדטים של ישראל, הוביל בעונה שעברה את עירוני רמת גן למקום השביעי בליגת העל. תחתיו, קלט טולברט 16.3,נקודות, חילק 4.3 אסיסטים והוריד 4.5 ריבאונדים.