באחד ממשחקי הלאומית של עונת 2003/04, שיחקה מכבי פתח תקוה נגד הפועל חולון, שנחשבה לקבוצה הטובה בליגה. בשורות המלאבסים שיחק ליאור לוי, שגדל בחולון ועזב אותה כדי להתפתח בקבוצות אחרות. אחרי 5 שנים בפתח תקוה, אוהדי חולון המשיכו לראות בלוי "אחד משלהם", וכשהוא ועדי פרג שיחקו נגדם, חלקם ראה בזה סוג של בגידה. במהלך אותו משחק לוי ספג קללות, ובסיומו אחד מאוהדי חולון הלם באגרופו בפניו. אל סדרת משחקי הפלייאוף בין השתיים באותה עונה, הגיעו הפתח-תקואים בליווי משטרה.
אוהדי חולון תמיד נחשבו לצבעוניים וחמים, אך גם לאלימים ולפי מקרהו של לוי, גם לקנאים, במובן השלילי של המילה. לכן, מי שישב ביציע יד אליהו בחצי גמר גביע המדינה ביום שני, וראה אלפי אנשים בצהוב-סגול מעודדים ללא הרף את שחקניהם, דוחפים את קבוצתם גם ברגעי משבר ומשדרים אמונה ונחישות, לא יכול היה שלא לשפשף את עיניו נוכח השינוי הקיצוני. נכון להיום אוהדי חולון הם האוהדים המרגשים בספורט הישראלי", אומר ליאור לוי, אותו אחד שסבל מנחת ידם של האוהדים, אך גם ראה אותם עוברים שינוי גדול שהחל בזריקת החזיז במלחה, והסתיים באליפות ההיסטורית ביד אליהו, בה הניף את הצלחת כקפטן הקבוצה.
קשה לראות אוהדים של קבוצת כדורגל אלימה שמכים על חטא ומחליטים להשתנות יום אחד. להבין שגורלם בידם, ואולי, רק אולי, הם אלה שטועים ולא הרשויות. בחולון השינוי הגיע מבפנים, מאנשים שהחליטו שנייה לפנייה הקריסה לקחת אחריות ולהפוך לסמל לקבוצה שכוחה הוא בקהילה.
מאין נבעה האלימות?
במשך שנים שילבה הפועל חולון בין כישרון לקשיחות. ישראל אלימלך שרט את הפרקט, מוטי דניאל היה חד מרפקים וגם הזרים ששיחקו בקבוצה, מקן "החיה" בניסטר וארל וויליאמס ועד דייויד ת'רדקיל ומייקל קרטר המשוגע, כמו תאמו את הלך הרוח שנשב מהיציעים. גמר הגביע של 1995, הוא אולי המקרה הבולט ביותר שמסביר את השילוב הזה בין אופי הקבוצה לאופי הקהל. לקראת סיום אותו משחק, הקהל החולוני החל להתפרע בשל החלטות השופטים, והשליך בקבוקים וחפצים לפרקט. אחד השופטים נפגע, והתפתחה תגרה בין השחקנים. נחום מנבר, אז הבעלים, איים במיקרופון כי יעזוב את הקבוצה אם האלימות לא תיפסק, ונשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, זכה לשריקות בוז מחרישות כשניסה להרגיע את הרוחות. בסופו של דבר הרצליה ניצחה 77:88, אך ההיסטוריה תזכור בעיקר את האלימות ביציעים.
בשנים שלאחר מכן חולון הידרדרה לליגות נמוכות, אך אוהדיה לא שינו מאורחותיהם. האלימות שימשה להם פורקן, אבל בעיקר הייתה אי הבנה מהם גבולות הגזרה של אוהד, הבנה של מה מותר ומה אסור, מסביר מיקי דורסמן, ששימש במשך 6 שנים כבעלים ומאמן הקבוצה. להתנהגות האוהדים תרמה גם ההגעה לאולמות דחוקים בפריפריה, שם הכדורסל היה רק תירוץ למכות שבאו אחרי המשחק. אוהדי הקבוצה, שליוו אותה למגרשי הלאומית בקרית אתא ורמלה, יודעים לספר על עשרות מקומיים שהתגודדו מחוץ לאולם בסיום המשחקים, כדי להוכיח לחולונים באמצעים "לא ספורטיביים- אתם לא תשתלטו לנו על הבית.
"אני לא מבין מדוע הם בחרו בעבר בדרך של אלימות", אומר ליאור לוי, "אולי משום שאיש לא נפגע והקבוצה לא נענשה, אז הם חשבו שזו הדרך הנכונה לעזור ולדחוף קדימה את המועדון. חלק מזה היה גם מעשי קונדס של פרחחים, שרצו להראות כמה הם מסורים".
"זריקת החזיז הייתה קו פרשת המים"
ב-11 בנובמבר 2007, 1:24 לסיום המשחק המותח והדרמטי בין הפועל ירושלים להפועל חולון, התפוצץ חזיז על הפרקט במלחה ופצע בידו את המאבטח יואב גליצנשטיין. אוהדי חולון התנערו מהמקרה, אבל העובדה שהחזיז נזרק מכיוון יציע האוהדים שלהם, יחד עם מקרים אחרים בעבר בהם התפרעו, גרמו לשפל חדש בתדמיתם. אפשר לסמן את הרגע הזה כלידתה של הפועל חולון החדשה, זו שאוהדיה יכולים לשמש מודל לחיקוי.
בכל קבוצה גדולה בעלת אוהדים דומיננטיים עולה השאלה למי שייכת הקבוצה. האם היא שייכת לאוהדים המסורים המלווים אותה לאורך שנים? או אולי להנהלה, שמשקיעה כסף רב, ולשחקנים, שמביאים אותה אל הצלחותיה וכישלונותיה? זו השאלה שעמדה אל מול קברניטי המועדון ואוהדי חולון, לאחר האירוע במלחה. "זריקת החזיז הייתה קו פרשת המים", אומר טובי שוורץ, מנכ"ל הקבוצה, "תמיד אמרנו להם שהם קהל מדהים, ושייקחו את זה לצד החיובי, אבל הם בחרו אחרת.
לפרשת החזיז הייתה השפעה גדולה על העניינים, היא היממה אותם, מוסיף ליאור לוי. "התוצאה שלה מצערת, אבל לפחות האוהדים הבינו שהדרך הזו לא תוביל אותם לשום מקום, ולא תשפר את התדמית שלהם בציבור. זה פגע בקבוצה, והם החליטו לזנוח את המעשים הלא טובים ולהתמקד בשיפור תדמיתם. לאחר פיצוץ החזיז הפשילו שני הצדדים שרוולים והחליטו לנקוט בצעדים שיעלו את המועדון על דרך המלך. ההתחלה לא הייתה קלה, ועל ההנהלה והאוהדים היה להתאים את האינטרסים שלהם למען האינטרס המשותף הקבוצה.
"נושא החזיז לא קשור לאוהדים של חולון כציבור, כי בתקופה ההיא ההתנהגות שלהם הייתה חסרת רסן, משום שהם לא הבינו את גבולות הגזרה שלהם, אומר דורסמן, הקהל נבהל והחליט ליישר קו עם הדרישות שלנו. הוא הפעיל היגיון בריא והבין שהגיע רחוק מדי ונחצו קווים אדומים. האוהדים הבינו שאף אחד לא בא מתוך כוונה רעה, אלא שכל אחד עושה כמיטב יכולתו. האוהדים חושבים שהקבוצה שייכת רק להם, ואנחנו הסברנו להם שכדי להצליח הם חייבים להיות גם בצד שלנו. אמרנו להם שזה לא משנה למי שייכת הקבוצה, וכדאי שנהיה ביחד, כי התנהגות שלילית גורמת לאבדן נקודות, או נזק כספי גדול בשל הוצאות על אבטחה וכוחות שיטור. לאט לאט זה חלחל. תוך כדי תנועה, המחנות שבתוך האוהדים יישרו קו והתגבשו לטובת הדרך החדשה".
פועלים למען אינטרס משותף
הפועל חולון ואוהדיה הצליחו לשנות את המציאות, על ידי נקיטת פעולה החלטית וחד משמעית. ההנהלה דרשה את החלפת ראשי חוג האוהדים, ולתפקיד מונו שלושה שטובת הקבוצה לנגד עיניהם, מסביר שוורץ את התהליך שחולל את השינוי. "כולנו הבנו שחייבים ללכת לעידן חדש, וההנהלה סירבה לדבר עם האוהדים המתלהמים, הבהרנו שאנו לא במשחק הזה ולא ניתן יד לאלימות. לתפקיד יו"ר חוג האוהדים מונה איתן לנציאנו, שמסביר את הצעדים המידיים שעשו הוא וחבריו, כדי לשנות את המציאות. אנו, האוהדים המבוגרים בני ה-40+, חברנו לגרעין הקשה, שהיה מורכב ברובו מצעירים, ונטרלנו את סוג ההתנהלות שרווחה ביציעים. האוהדים לא הצליחו להפריד בין הימים בליגות הנמוכות, שם אין דין ואין דיין והכל מותר, לבין ליגת העל, בה יש תקשורת ומחויבות לחברות מאמצות. הסברנו להם שהדרך החיובית מביאה לתוצאות חיוביות, ושילבנו אותם בפעולות. כמו שבצבא שמים את החייל הבעייתי כחניך תורן, כך עשינו.
חולון נדרשה להציג ליועץ המשפטי של מנהלת הליגה תכנית למיגור אלימות, אך שיקום תדמית הקבוצה ואוהדיה החל הרבה לפני הגשתה. "התהליך נעשה בשיתוף האוהדים והעירייה, והוא הכיל מתווה פעולה: מדו שיח בין כל הגורמים, דרך כללי התנהגות ברורים ועד לשילוט והכוונה במגרשים, אומר שוורץ. "התכנית שהוגשה לא הייתה זו ששינתה את התנהגות האוהדים, אלא כזו שבעצם ריכזה את המסקנות מהעבודה שעשינו בצוותא לאורך התקופה שקדמה להגשתה".
מאז אירוע החזיז, אוהדי חולון שינו עורם והפכו מקור כוח לא רק עבור קבוצתם, אלא גם עבור הקהילה. בחודשים שלאחר נובמבר 2007, אוהדי חולון הרימו קמפיין תמיכה למען שחרורו של החייל השבוי גלעד שליט, ארגנו תרומת דם המונית מחוץ לאולם הפחים ומבצע התרמה נרחב למען עמותת "פתחון לב" בזמן מבצע "עופרת יצוקה". ההנהלה נתנה יד חופשית ועזרה בכל היוזמות שלנו", אומר מרציאנו, "שילבנו יחד ידיים - האוהדים וההנהלה ורואים את התוצאות. יצרנו קהילה, שנרתמת לא רק למען אתגרים חברתיים, אלא גם עוזרת אחד לשני בתוכה, אם זה עזרה למיעוטי יכולת או סיוע לבודדים".
"כיף לשחק עבורם כי הם רעשניים וצבעוניים, וכיף גם לשחק נגדם כי הם ממלאים את האולם ומייצרים אווירה חמה, מסכם ליאור לוי את דעתו על אוהדי חולון. "אני מוריד בפניהם את הכובע, ממש נהנה לראות ולשמוע אותם מעודדים ומקווה שזה יעזור להם לזכות בגביע". בחולון לא חיכו, אלא החליטו ועשו, והוכיחו ששילוב אינטרסים ושיתוף פעולה בין הנהלות לראשי האוהדים, יכולים לחולל ניסים. "אני לא מבטיח שזה יהיה כך לתמיד, כי תמיד יכול לבוא הטיפש שיזרוק אבן לבאר", אומר דורסמן, ובצדק, אבל אם תוצאות הקרב על הגביע טרם ידועות לנו, הרי שעד כה, בקרב על התדמית, חולון כבר ניצחה.