אוויר הרים צלול כיין

1. אוויר הרים. בדנבר מריחים אוויר פסגות, ומקבוצה מושמצת עם מאמן בעייתי שאף אחד לא מאמין בו, פתאום לאוהדים בדנבר יש קבוצה מנצחת בצרורות, מלהיבה ואולי אולי אף חיה שניתן לכנות קבוצת פלייאוף. בינתיים לנאגטס תשעה ניצחונות מה-11 האחרונים, מה שמקנה להם את המקום הראשון, בפער נאה בבית הצפון מערבי. ממרומי המקום השלישי במערב אפשר להתפנות לרגע על מנת להסתכל על הקבוצה הזו ולראות שם חבורה מאד מוכשרת ומאוזנת של גאנרים מופרעים (כרמלו אנתוני, ג'יי. אר סמית') לצד עושה משחק מוכשר ומוכח (צ'ונסי בילאפס הנפלא) וחבורה משלימה יוצאת מן הכלל, עובדת קשה וחזקה (ננה בעונת קריירה וקניון מרטין הפעיל). אצל דנבר זו תמיד הייתה שאלה של בריאות, פיזית ונפשית, אבל כל עוד החבורה הזו שומרת על עצמה, ממשיכה לרוץ, ולא מאבדת את הראש, היא יכולה לנצח כל קבוצה, ובכל מקום. תשאלו את אורלנדו, סן אנטוניו, יוטה, פיניקס, דאלאס וניו אורלינס, כולן קורבנות ההתלהבות הדנברית בחודש החולף.

2. הדדיות. הטרייד בין הראפטורס מטורונטו לבין ההיט ממיאמי, שהחליפו בין ג'רמיין אוניל וג'מאריו מון לבין שון מריון ומרכוס בנקס, מוצלח מאוד, בעיקר מבחינת צרכי הקבוצות. טורונטו ממילא נראתה כמי שהעונה שלה על סף סיום, ועכשיו היא מפנה מקום לאנדראה ברניאני, שכבר הוכיח שהוא מרגיש מאוד בנוח מעמדת הסנטר הפותח. בנוסף, הראפטורס מפנים הרבה כסף שהיו אמורים לשלם בשנה הבאה לאוניל, ובמצב הכלכלה הנוכחי זו הקלה שלא מעט בעלים של קבוצות ודאי מקנאים בה. כמו כן, הקנדים מקבלים הזדמנות לראות מקרוב מה שלומו של מריון בשלב הנוכחי של הקריירה שלו, ואולי ינסו להחתימו בקיץ על חוזה חדש במחיר נמוך משוויו האמיתי, כאמור בשל מצב הכלכלה. מריון היה מתוסכל בפלורידה, ואיתו מיאמי לא הלכה לשום מקום, וכעת יש לה סנטר אמיתי (עם כל הכבוד לג'ואל אנתוני), ויודוניס האסלם יכול לעבור לשחק בעמדה המתאימה לו יותר, כפאואר פורוורד; מייקל ביזלי יקבל הזדמנות להוכיח את עצמו כסמול הפותח וג'וניל עצמו מקבל כוכב על כשדווין וויד לצדו. עם הדף החלק ועם קצת מזל יעלה הסנטר הוותיק את רמת משחקו, כפי שקרה לשאקיל בפיניקס לאחר הטרייד לשם. בליגה בה עברו בשנים האחרונות לא מעט טריידים לא סבירים, זהו טרייד נקי ויפה והגיוני לשתי הקבוצות המעורבות בו.

3. רעם מתגלגל. ראסל ווסטברוק הולך והופך לנגד עינינו לרכז מלהיב, חכם, מוכשר ורעב, עוד אחד מן מהשורה הארוכה של רכזים אמריקאים שהגיעו ל-NBA בשנים האחרונות. ווסטברוק שיפר בכל חודש מאז תחילת העונה את המספרים היבשים שלו, אבל המשחק החצוף והפלפלי שלו הוא זה הסוחף אליו את כל גלי האהדה, ועליהם התקווה שהתאנדר מאוקלהומה סיטי אכן יכולים להגיע לאנשהו, יחד עם השלד המוכשר של קווין דוראנט וג'ף גרין הבלתי נלאים. האלמנט היפה ביותר במשחקו של ווסטברוק, כפי שבא לידי ביטוי במיוחד במשחקים האחרונים, הוא היכולת להבין את החולשות והחוזקות שלו כשחקן ולנצל את היתרונות היחסיים מול יריב כזה או אחר, בזמן אמת. כאשר הקליעה של ווסטברוק לא עובדת חלק, והיא עדיין לא משוייפת, הוא משנה את תוכנית המשחק והולך הרבה יותר פנימה, ולראיה 22 זריקות מהקו מול סקרמנטו ו-12 מול פורטלנד. למרות כמות איבודים גבוהה הסקאוטים בליגה מדווחים שיכולת קבלת ההחלטות של הרכז הצעיר נמצאת במגמת שיפור מתמדת. עוד אלמנט מאד מרשים במשחקו של ווסטברוק (1.91 מטר) הוא היכולת ללכת לריבאונד התקפה ביעילות של פאוור פורוורד. ווסטברוק הוריד לאחרונה 8 ריבאונדים בהתקפה מול פורטלנד, 6 מול סקרמנטו ו-7 מול שיקגו, ובסך הכל מוריד כ- 2.3 ריבאונדים בהתקפה למשחק, יותר משחקנים כמו אמארה סטודמאייר (2.1) וג'וש סמית (2). שאקיל אוניל, לשם השוואה, מוריד 2.4 כדורים כאלו ודוויט האוורד, מלך הריבאונד של הליגה, מוריד 4.4. ווסטברוק חזק וחצוף ואם ימשיך ככה יגיע מהר מאד למעמד של שחקן עלית בליגה.

4. אות חיים מרמון. אצל רמון סשנז זו תמיד היתה שאלה של דקות משחק. בחלק האחרון של השנה שעברה, כאשר קיבל הזדמנות, הוא הרשים והרים הרבה גבות בכמה משחקים דומיננטיים ברמות הגבוהות ביותר, כולל משחק שיא בלתי נשכח של 20 נקודות ו-24 אסיסטים. גם העונה, כאשר מייקל רד היה פצוע וסשנז קיבל עוד דקות משחק, הוא פרע את הצ'קים כל פעם מחדש, ובכל זאת איבד רלבנטיות כאשר רד חזר לחיים, כי המאמן סקוט סקיילס העדיף לראות את לוק רידנאוור בחמישיה. ועכשיו, כאשר בסוף ינואר רד סיים רשמית את העונה, שוב הפך רמון בלילה אחד משחקן של 11 דקות לערב לכוכב של 25-30 דקות לערב. ולאחר הפציעה של רידנאוור בבוהן הפך סשנז לשחקן של 45 דקות לערב, והוא גומל לקבוצה ולאוהדים פעם נוספת בהצגות מבריקות ומלאות ברק, כולל 44 נקודות ו-12 אסיסטים מול דטרויט ו-15, 7, 17 אסיסטים מול אינדיאנה. אם יתנו לו לפרוץ לאורך זמן סשנז עוד יהפוך לרכז מוביל לגיטימי בליגה הזו, ולפי היכולת שכבר הוכחה מספר רב של פעמים, אין שום סיבה שזה לא יקרה, ויפה שעה אחת קודם לפציעה הבאה בקו האחורי של הבאקס.

5. מנוחת הלוחמים. לשם שינוי נושא הפציעות יופיע הפעם בחלק החיובי של הטור. ההסבר לסתירה הלוגית הקלה כרוך בזה שסוף שבוע האולסטאר בא בזמן לליגה חבוטה וחבולה, אשר נראה שרבים, רבים מדי, מבניה נפלו קורבן לעומס הבלתי אפשרי, והושבתו ממשחק לתקופות שונות. יותר מדי שחקנים נזקקו למנוחה הזו כנווד צמא במדבר, ובעוד שזו נקודה אשר רובצת שנה אחר שנה לפתחם של קברניטי הליגה, כדאי לציין את סוף שבוע האולסטאר לחיוב, במיוחד בשל תוצר הלוואי המרכזי הזה, המאפשר לליגה להמשיך לתפקד בחלקה השני. שחקנים כמו ג'ראלד וואלאס, ראג'ה בל, אנדריס ביידרינס, מייק דאנליבי, מרקוס קמבי, רודי גיי, סטיב נאש, גרג אודן, בראד מילר, כריס דיוהון, חוזה קלדרון, כריס בוש ורבים אחרים לא היו יכולים לתת לפצעיהם להחלים אלמלא הפגרה הקצרה הזו, ואם היו נאלצים לשחק תוך כדי פציעותיהם הקלות יחסית והנגררות לאורך זמן, ייתכן מאד שהיו קורסים בסופו של דבר, ומותירים בקבוצותיהם חלל גדול יותר. לפחות דבר אחד טוב באמת יוצא מסוף שבוע האולסטאר.

1. הקשר בין כלכלה וספורט. לאחרונה רבו השמועות והדיבורים על מועדונים המחפשים בתים חדשים, בעיקר בשל מצב הכלכלה. אחרי סיפור הסוניקס בשנה שעברה השמועה החמה ביותר מדברת על הקינגס שסובלים מבעיות תקציב ותזרים אשר הביאו את האחים מאלוף לחפש בית חדש, כשגם הפייסרס על הכוונת. היכלים מוכנים ממתינים באנהיים ובסן חוזה, וייתכן שאף בקנזס אפשר יהיה למצוא בעתיד הקרוב את המועדונים שזוהו בשנים האחרונות עם הערים סקרמנטו ואינדיאנה.

אלא שזה לא סוף הסיפור. היציעים המתרוקנים, הבעלים שעסקיהם משפיעים גם על הכדורסל והאווירה הכלכלית השלילית בכללותה עלולים להשפיע על מועדונים נוספים לעקור מקהילותיהם, ואל תתפלאו אם זה יקרה לבאקס, לגריזליס, לנטס ולהורנטס. כך יוצא שיותר ויותר שיקולים זרים לאוהדי הכדורסל משפיעים על המועדונים, ואולי המרחק ביניהם גדל והולך. אולי מחר המלכים ישחקו בלאס וגאס, שם יש לאחים מאלוף קזינו גדול, ואולי מחרתיים מועדונים שורשיים יעברו להתגורר במחוזות אחרים, רחוקים ומנוכרים יותר, בגלל שלבעלים יש שם אחיזה יציבה בעסקים אחרים. לא זמנים טובים לכלכלה, וכן לא לכדורסל.

2. טובעים? המצב בניו אורלינס הולך ומסתבך. העונה של הצרעות לא נסקה בשום שלב, ולאחרונה היא אפילו הצליחה לקחת צעד אחד נוסף אחורה. עם פציעה קלה של כריס פול, פציעות של דייויד ווסט ועם הפציעה הקשה יותר של טייסון צ'נדלר, שלפני שנשלח בטרייד לאוקלהומה סיטי דרך לאחרונה על מגרש כדורסל ב- 19 בינואר. הקבוצה לא מצליחה לשמור על בריאות טובה, לא מתרגלת את המשחק הקבוצתי המפורסם שלה ולא מצליחה לשמור על רצף ניצחונות. נהפוך הוא, ההורנטס הפסידו 6 מ-11 המשחקים האחרונים שלהם, כולל הפסדים מביכים למדי בממפיס ובבית מול שיקגו וגולדן סטייט. בשקט בשקט ניו אורלינס החליקה עד למקום השישי במערב, בצמוד לדאלאס, כאשר יוטה ופיניקס נושפות בעורפה ומחכות למעידה נוספת על מנת להשאיר אותה מחוץ לפלייאוף. מתקוות המערב בשנה שעברה אל מחוץ לפלייאוף השנה? זה בהחלט אפשרי, ולניו אורלינס צפוי חלק שני לא פשוט לעונה, והיא עומדת בפני לא מעט סימני שאלה.

3. ליגת השיווק הטובה בעולם. פסטיבל השיווק, הידוע גם כסוף שבוע האולסטאר, נגמר ועכשיו כולנו יכולים לחזור להתעסק שוב, כהרגלנו, בשיווק. אה, סליחה, בכדורסל. ואולי זה בכל זאת רק בשיווק? תחילה נכנס להיכל סופרמן, כלומר דוויט האוורד. אחר כך הוא הפסיד לקריפטונייט, כלומר נייט רובינסון, וכל אחד מהם מיתג את עצמו בדרך, וקצת את הליגה, עוד קצת. אחר כך שאקיל אוניל, שכינה עצמו סופרמן עוד כשהווארד היה ביסודי, וקובי בריאנט הוכתרו ביחד לתואר ה-MVP של משחק האולסטאר עצמו, במעין סגירה של סרט הוליוודי לסיפור המריבה המפורסם ביותר בעשור האחרון. כמובן שכל זה מתגמד בסופו של דבר לעומת המסע הרגלי הארוך, אליו יצאנו כולנו, בנעלי נייקי, לקראת השתתפותו וניצחונו הצפוי של לברון ג'יימס בשנה הבאה בתחרות ההטבעות. כנראה שהתאגידים השתלטו לנו סופית גם על חלקת האלוהים הקטנה שאליה אהבנו לברוח כילדים, ועכשיו כבר לא ברור מה מותר ה-NBA מן ה-WWF.

4. טרייד דד ליין. מחר הטרייד דד ליין של הליגה, וטרם ראינו את העסקאות המפוצצות שהשמועות עליהן מתרוצצות כבר שבועות רבים באתרים ובחוגים שונים. הטרייד האחרון שיצא לפועל מסמל את התחלת מלאכת פירוק הנכסים של ההורנטס, שוויתרו על צ'נדלר עקב בעיות כספיות. נכון שלצ'נדלר יש עונה רעה ורצופת פציעות, אבל הוויתור עליו ככל הנראה נובע בראש ובראשונה משיקולים כלכליים, ולכן זהו טרייד עצוב ונגטיבי. עצוב עוד יותר שטריידים רבים נרקמים ממש ברגעים אלו, בהם נכתב הטור, ומקורם כמעט אך ורק במצב הכלכלי ובצורך להיפטר מחוזים כבדים, מה שהופך את חגיגית סיום מועד ההעברות השנה לחגיגת סיום עבור חלק מהקבוצות וחלומן, וליום עצוב למדי בעונת הכדורסל כולה. פני הדור כפני הטריידים.

5. כריס קרוס. מייק ביבי הפך בשנים האחרונות לשחקן כריס קרוס קלאסי, במה שפגע לא מעט במעמד שלו כשחקן מוביל בליגה, כיוון שיציבות היא אחד הפרמטרים החשובים לקבוצה שחושבת להגיע רחוק. השנה ביבי שיפר את יכולתו ופרח בחצי השנה הראשונה בניהול המשחק של אטלנטה, אולם בשבועות האחרונים שב מעט לסורו וחזר לזגזג באופן מטריד. שוב לא ברור איזה ביבי יופיע בכל פעם מחדש. האם ביבי של ה-20 לינואר, מול שיקגו, עת קלע 31, עם 6 אסיסטים ו-5 חטיפות, או ביבי של ה-25 לחודש מול פיניקס, עם 5 נקודות ב- 15 אחוזים מהשדה? אז מי הוא באמת מייק ביבי, האם מייק של 2 נקודות ו-5 איבודים מול מילווקי, ב-26 לחודש או ביבי של 20, 4 אסיסטים ו-4 חטיפות מול ניו ג'רזי ארבעה ימים אחר כך? האם ביבי של 24, 4, 7 מול מינסוטה ב-4 לפברואר, או מייק של 5 נקודות ו-3 איבודים מול דטרויט ב- 11 לחודש? הבנתם את הרעיון, ואטלנטה הבינה גם היא שהיא זקוקה ליכולת יציבה יותר מביבי בחלק השני של העונה, כדי לעמוד מול האתגרים שרק לפני חודש חודשיים נראו מאד סבירים וריאליים למועדון הצעיר והמוכשר הזה, ולקראת הפלייאוף הממשמש ובא.