שפשוף נעימי

את עונת 200/5/6 פתחה מ.כ גבעת שמואל עם שמונה הפסדים מתוך תשעה משחקים, והמאמן ננו גינזבורג היה כבר אובד עצות. במחזור העשירי הוא התארח אצל קבוצתו לשעבר, רמת השרון, שכנתה של גבעת שמואל לתחתית, בידיעה שהפסד נוסף יקרב אותו לפיטורין. גינזבורג, שהתייאש מחבורת שחקנים מוכשרת שכללה את טימי באוורס, רון סליי, אלפא בנגורה ושלושת הותיקים אורן אהרוני, דרור כהן ומשה ברנר, החליט לפנות לפתרונות אחרים. המאמן שלף מהספסל ילד שהגיע מראש העין בשם יובל נעימי. אותו ילד שיחק עד אז בתשעה משחקים 24 דקות ביחד, וקלע 5 נקודות בסך הכל. אלא שמול רמת השרון הכל התפוצץ, נעימי צלף 20, אך הגבעה הפסידה. 10 מחזורים יותר מאוחר, גינזבורג סיים את תפקידו, ועופר ברקוביץ' הגיע כדי להציל את הגבעה מהירידה.

"כשהגעתי לגבעת שמואל, יובל נעימי כבר היה אחרי מספר משחקים שבהם הוא התבלט. היה לי מיד ברור שהוא יכול להיות שחקן משמעותי בליגה", אמר השבוע מאמן הגבעה דאז ברקוביץ'. מי שזיהה את הכישרון של ברקוביץ' אחרי שבוע של אימונים היה אורן אהרוני, מאמן הגבעה כיום, "יובל הגיע אלינו מראש העין בטעות, שלושה ימים לפני סוף העברות, כדי להשלים ולהיות שחקן 11 או 12", משחזר אהרוני, "מהאימון הראשון יכולנו לראות שמדובר בכישרון בלתי רגיל. אחרי שבועיים של אימונים טסנו לטורניר באוקראינה רק עם שני זרים, טימי באוורס ועוד שחקן ששוחרר. בא בחור שהיה שחקן 11 או 12, ועשה דברים מדהימים, היכולות שלו בהתקפה היו משהו שהדהימו את כולנו".

אלא שלמרות הפריצה המוקדמת, נעימי לא קיבל יותר מדי הזדמנויות עד לסוף העונה, מה שלא מנע ממנו להישאר בגבעה, "בהתחלה הוא לא קיבל הרבה דקות, אבל בכל פעם שהוא היה על המגרש הוא יצר לעצמו ולאחרים מצבים, מה שאין להרבה שחקנים ישראלים", ממשיך אהרוני בהלל על נעימי. "בעונה השנייה היינו קבוצה לא טובה, אבל יובל היה מנקודות האור הבודדות. הוא ניצח את עירוני רמת גן לבד והאיכויות שלו בהתקפה באו לידי ביטוי ככל שהעונה נמשכה. למרות שירדנו ליגה, זה לא היה בגלל הישראלים, אלא בגלל זרים לא טובים. לקראת סוף העונה יובל נהיה שחקן משמעותי והוא לא ירד מהפרקט. יובל הביא את כל החבילה: משחק התקפה משובח, יכולת חדירה מצוינת ושמירה על הכדור, שזה דבר שלא רואים בכל יום. אבל מעל לכל, יש לו חוצפה חיובית והוא מאמין בעצמו, וזה דבר שעזר לו ויעזור לו בהמשך בכל מקום שהוא יהיה. הוא תמיד רואה את עצמו בתור מישהו מרכזי, תמיד ירצה להיות מוביל. לא היה לו חשש בעונה הראשונה שלו בליגת העל לקחת זריקות מכריעות. זו תכונה שאין להרבה שחקנים. זה משהו מאוד ייחודי".

התסריט מהתקופה בגבעת שמואל מסכם היטב את חידת נעימי: כישרון נדיר, חוצפה בריאה, אבל עדיין לא ברור לאן הוא כל לוקח את זה: לחוסר פחד ולחוסר גבולות עד לאן הוא יכול להגיע, או לחוסר אחריות וחוסר כבוד לשחקנים הסובבים אותו. לשחקן שיכול להיות המנהיג של הפועל ירושלים או לעוד כשרון עובר ושב שצולף נקודות חסרות משמעות. נעימי גדל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים, אבל לא בלט במיוחד וכאשר דיברו על כישרונות במחלקת הנוער של המועדון דיברו בעיקר על אלעד אליהו. אליהו היום נמצא בסגל של עירוני קרית אתא, האחרונה בליגת העל, ולא מקבל יותר מדי הזדמנויות.

"תמיד יובל היה כישרון שרצינו לבנות עליו", נזכר עוזר מאמן ירושלים מתן חרוש. "היכולות שלו היו ברורות לכולם. לקח ליובל זמן להתפתח בנוער, היו רכזים בגיל שלו עם יתרון פיזי מאוד גדול. לקח לו זמן לבלוט. כמי שמכיר אותו מגיל צעיר מאוד, תמיד ידעתי שהוא מוכשר והוא צריך זמן להתפתח, וזה מה שקרה".

כשסיים את גיל הנוער, ישב נעימי עונה אחת בקצה הספסל הירושלמי, אך בעצה אחת עם הגיס דני קליין הוחלט להשאילו למכבי ראש העין מהליגה הלאומית. 10.4 נקודות למשחק בחצי עונה הספיקו לנעימי, שעזב את הקבוצה שהייתה קרובה מאוד לתחתית. אחרי שנתיים בגבעת שמואל, החליטו בירושלים להחתים את נעימי על חוזה ל-4 עונות, ולהשאיל אותו לעונה נוספת. מכבי תל אביב התעניינה, אבל בירושלים האמינו שנעימי יקבל צ'אנס אמיתי להוכיח בעירוני אשקלון, שהייתה אמורה להיות הקבוצה החלשה בליגה. כמעט כהרגלו, נעימי לקח את הצ'אנס שקיבל, צלף 25 נקודות במשחק הבכורה שלו וסיים עונה מדהימה עם 14.4 נקודות ו-3.8 אסיסטים למשחק.

אבל חשוב מכל, נעימי הצטיין שלוש פעמים מול הפועל ירושלים, שהשתכנעה שזה הזמן לתת לו את ההזדמנות. "הוא הוכיח לכולם שהוא יכול להוביל קבוצה", אומר מתן חרוש. נעימי שוב הלך לעבוד על הגוף שלו בקיץ, רק כדי להראות לירושלים שהוא לא עוד צלף, אלא אחד שיכול להיות העוגן בעונות הבאות. "הוא בחור שעובד קשה, בנוסף לכשרון", אומר חרוש. "הוא בין הישראלים הבודדים שיכולים לייצר מצב מכדרור. גם בפן ההגנתי הוא עשה שיפור מאוד גדול השנה, אפשר לראות אותו חוטף יותר ונלחם, בקיץ הוא עבד יחד עם אבי קובלסקי על הגוף שלו ובא מאוד מוכן לשנה הזאת".

אלא שכמה מחבריו הישנים עדיין לא קונים את הסיפורים על ההתקדמות של נעימי, ורואים בחוצפה שלו משהו שמכשיל אותו גם היום. שחקן באשקלון: "בא ילד בן 22 ולוקח את כל הזריקות החשובות. כשסטיב בארט הגיע זה כבר הפך לשכונה אמיתית. היה ממש חוסר איזון בין כל הצדדים. כשעדי אזולאי הגיע הוא שינה את הדברים קצת, הכדורים החלו לזרום יותר גם לכיוון של כריס מאסי, אבל אין ספק שנעימי מרגיש שהוא השחקן הכי טוב בעולם, וזה לא דבר טוב".

"האווירה מסביב לנעימי היא לא הכי נעימה כל הזמן. הוא צריך ללמוד לתת כבוד לכל השחקנים, דבר שהוא לא עושה", ממשיך אותו שחקן. "יש ימים שאתה נמצא איתו באימון ופשוט מקווה שהילד ישתנה, אבל בינתיים הוא נשאר אותו דבר. בינתיים הוא מצליח וטוב לו, אבל ביום שהוא יכנס לקבוצה שהוא יצטרך לשבת על הספסל יותר, כדי לבנות את הקריירה שלו, הוא ייעצר. האופי שלו לא מאפשר לו להיות שחקן משלים למשך יותר מדי זמן, והכשרון שלו לא מספיק כדי להיות שחקן מוביל ברמה הגבוהה ביותר".

בניגוד לדעת השחקן מאשקלון, סבור אהרוני כי נעימי מצא את ייעודו העונה: "גיא גודס עושה עבודה נפלאה עם יובל. הוא משדרג את עצמו מתחילת העונה. פעם ראשונה שיובל משחק בקבוצה בסדר גודל כזה. התפקיד שלו - לפעמים רכז ולפעמים קלע, תפור עליו. ירושלים זה המקום הכי מתאים בשבילו להתפתח והוא עושה שם עבודה נהדרת. אני בהחלט חושב שכשחקן שעולה מהספסל הוא נותן תרומה מאוד משמעותית. עם עוד קצת בשלות באופי ועוד קצת אינטנסיביות בקטע ההגנתי, יובל יכול להגיע לרמות הכי גבוהות בכדורסל הישראלי ואפילו האירופי".

"מה שחשוב מבחינת יובל זה להתקדם, והוא מאמין בעצמו כל הזמן", סבור עופר ברקוביץ'. "אנחנו בסך הכל מדברים על בחור צעיר בן 23, ילד. יש לו הרבה אספקטים במשחק שהוא צריך לשפר והוא יכול לעשות את זה. אם הוא יעשה את השיפורים האלה ברור לי שהוא יגיע עוד יותר רחוק ממה שהוא הגיע עד עכשיו. אם יתמיד בעבודה הקשה וגם לא ייפצע, הוא יהיה שחקן מאוד בכיר בכדורסל הישראלי".

גיא גודס טען לאחרונה כי נעימי כבר ניצח העונה שלושה משחקים לירושלים, למרות ירידה במספר הדקות לעומת העונה שעברה. הערב מול מכבי חיפה (שני) וביום חמישי יש לו הזדמנות להוכיח שהוא לא מנצח סתם משחקים, אלא משחקים גדולים. שהוא לא רק צולף ומבליח, אלא מוביל קבוצה גדולה אל הגביע. בשנתיים האחרונות זכתה ירושלים בגביע, אך הגארדים הישראלים הבולטים שלה מאז – מאיר טפירו ודרור חג'ג', כבר לא באדום. הסמל האדום האחרון שלקח גביע היה פפי תורג'מן, הערב נעימי צריך לעשות צעד קטן ומשמעותי בדרך לסטטוס הזה. "דרור ומאיר לקחו תארים בשלב אחר של הקריירה שלהם, מנגד יובל הוא סמל להרבה מאוד ילדים במחלקת הנוער שמכירים אותו ורואים בו כמישהו מהנוער שפרץ לבוגרים", אומר חרוש. "הפועל ירושלים צריכה לכוון לכך שיובל יהיה השחקן הדומיננטי בשנים הקרובות. לא יודע אם סמל, אבל הוא צריך להיות דומיננטי".