שלישיית פרוזק

ביום שני האחרון בבלומפילד נתקלו אוהדי בית"ר ירושלים בבעיה. ההשפלה על כר הדשא חייבה את הוצאת האגרסיות המסורתית (והדוחה), אך דווקא הקורבנות המסורתיים נעלמו. טבטרקו קאלה, יואב זיו, דרק בואטנג ועידן טל לא שיחקו, אך עדיין שחקני בית"ר נראו כמו פרימדונות. כשדריו פרננדס היה היחיד שנלחם כמו אריה בודד ואומלל במרכז השדה, אוהדי בית"ר הבינו שהחסינות שהעניקו לאבירם ברוכיאן, עמית בן שושן וברק יצחקי היא חסרת הצדקה. הקהל החל לגעור בשלישייה שלא מתפקדת תחת לחץ, לא לוקחת אחריות, לא חוזרת להגנה, ושוב לא מסוגלת לסחוב את בית"ר על גבה בלי שחקני רכש דומיננטיים. בסיום הציניות של האוהדים הייתה כבר הרבה יותר חדה: "אבירם, שלא תפסיד את השיעור בספרדית", צעקו האוהדים האחרונים שלא ברחו הביתה בבושה. "יצחקי, עוד שעה יש מטוס לבלגיה", ו-"יאללה בן שושן, שנה הבאה קטמון".

לגיורא שפיגל, לשעבר הג'נרל מנג'ר של בית"ר, יש הסבר משלו לחוסר היכולת של השלושה לסחוב את הקבוצה תחת לחץ: "מדובר בסימפטום של כמה דברים, אך העיקרי שבהם אינו דווקא אי הוודאות העתידית או הבעיות של גאידמק, אלא בעיקר הבעיות המקצועיות, או יותר נכון המנטליות, שאיתם השחקנים מתמודדים אחרי שתי אליפויות ודאבל היסטורי. מוזר לדבר על שובע אצל שחקנים צעירים בדמות השלושה הללו, אך כשאנחנו קיבלנו את בית"ר ידענו שיש שני מוקשים לכל היתרון בכסף הגדול של ארקדי. הראשון הוא שכסף משחית וצריך להיזהר בצורה שמפזרים אותו, ומנגד שאם לא נזרים דם חדש כל שנה-שנתיים, זה יגרום לריקבון, בלי קשר לאיכות הסגל".

אם תשאלו אנשי מקצוע בבית"ר, תבינו שההסבר של שפיגל נכון אך חלקי. שלושת השחקנים כבר מתכננים את המעבר שלהם לאירופה בעונה הבאה, והסדקים במעמדם ממשיכים לגדול. ביום בו הבין איציק קורנפיין כי גאידמק לא מתכוון להמשיך להשקיע בבית"ר ירושלים בשנים הבאות, הוא החל להכין תוכניות מגירה. לפי התוכנית, היו"ר ראה את ברוכיאן, יצחקי ובן שושן כשחקנים המובילים של הקבוצה בשנים הבאות, והם אף הוגדרו כ"ראש החץ המקצועי לשנים הבאות, והיחידים שחובה יהיה להילחם ולשמור עליהם". קורנפיין לא התכוון רק לצד המקצועי - כירושלמי ובית"רי ותיק הוא ידע היטב מה החשיבות של השלושה עבור האוהדים ברמת ההזדהות בכלל ובעונות המעבר הפיננסיות הצפויות לקבוצה בפרט. בפועל, קרה דבר הפוך: החומה המחבקת את השלושה לא עזרה להם להוציא מעצמם איכויות של השקעה ויכולת.

אליבא ד'גיורא שפיגל, הבעיה כבר תיפתר בבית"ר והשלושה חייבים לעזוב. "ברוכיאן, יצחקי ובן שושן הם האיכותיים ביותר בכדורגל שלנו בתפקידם ואולי אף הייתי אומר על ברוכיאן ויצחקי שהם בדרגה אחת לפחות מעל כל היתר", אומר שפיגל. "ולמרות זאת, הם עדיין לא נתנו מספרים יוצאי דופן. הם כבר לא מעט שנים בכדורגל הישראלי המלחיץ והמתיש, הזיק בעיניים לליגה כבר לא עושה להם את זה כבעבר, ורק שינוי ומעבר לאירופה יכולים להחזיר להם את האדרנלין שיוציא מהם את האיכויות הגבוהות שלהם. אחרי הכל, ברוכיאן זה שחקן שיהיה כיף לראות אותו בכל ליגה באירופה, יצחקי עושה דברים בלתי צפויים בצורה יוצאת דופן, ולבן שושן ישנן איכויות גבוהות. עובדתית במרבית העונה הנוכחית זה לא כל כך בא לידי ביטוי, וכנראה שזה מצביע על בעיה שמקורה אינה בקטע המקצועי".

עוד לפני שמדברים על הצד המנטלי של השלושה, הרי שמבחינה מקצועית מדובר בשחקני התקפה שבסופו של דבר נמדדים בתוצרת, משמע שערים ובישולים. פעם תוצרת הייתה תנאי לכניסה לקבוצה גדולה. כשאבי נמני צורף לבית"ר ירושלים בעת ה"מהפכה הצעירה" בעונת 0403, נשמעה הרבה ביקורות על כך שהוא צפוי לקחת דקות מהצעירים ושיהיה קשה לפרוח לידו. כשגיא לוי נשאל על כך, הוא ענה בפשטות: "כשמאמן מצרף את אבי נמני הוא יודע שיש לו 12 שערים ושמונה בישולים, או להפך. אם יוציאו אותו מההרכב וישלבו במקומו שני צעירים – גם עם עודף של שחקן על המגרש אני לא בטוח שהם יתנו את אותה התפוקה. תכל'ס, רבותיי, תכל'ס - בזה נמדדים בכדורגל".

עם הזמן השלושה התחילו להבין (בעיקר הנתונים הסטטיסטיים שנהג לפמפם להם גיא עזורי) שעם כל הכבוד לטכניקה - הם חייבים לשפר בצורה משמעותית את עמודת התוצרת. השינוי המשמעותי בנושא החל בחצי השני של עונת 0605, עת הגיע לואיס פרננדז לבית"ר. באותם ימים השלושה השתדרגו משמעותית גם ביכולת וגם בתפוקה, כשב-20 מחזורים ברוכיאן סיפק 11 שערים ובישולים, יצחקי 9 ובן שושן 5.

אלא שמאז, בעונת האליפות הראשונה, המסר נשאר רק אצל ברק יצחקי, ששמר על ממוצע דו ספרתי ביחס למספר המשחקים ששיחק (בדרך כלל לא יותר מ-20 בעונה). הבעיה עם יצחקי התגלתה העונה, דווקא כאשר בלית ברירה שובץ כחלוץ השפיץ ולא מאחוריו, בתפקידו הטבעי. מצד אחד, יצחקי שומר על תפוקה סבירה העונה ( 9 שערים ובישולים), אך מנגד לא נותן הרבה מהתוצרת שלא נמדדת בסטטיסטיקה ואפיינה את כל תהליך ההתפתחות שלו בבית"ר והמעבר לבלגיה - חילוצי כדור, מלחמה בלתי מתפשרת על המגרש, עזרה בהגנה, מנהיגות. בפועל, יצחקי שומר כוחות להתקפה, שם הוא מתבזבז עם מהלכים ראוותניים וחסרי תועלת.

כל זה לא מונע מבית"ר להמשיך לזכות את יצחקי במעמד של שחקן מוביל, זה שהיא שמה עליו את כל תקציב הרכש כמעט בקיץ: סכום שיא עבור ישראלי בעלות המסתכמת בכ-1.1 מיליון דולר לעונה, מתוך ציפייה שיוביל ויעשה את השינוי המשמעותי בחלק הקדמי. היה מי שאמר אז ש"לא יכול להיות שתהיה תלות כל כך גדולה ביצחקי", ובצדק. יצחקי כבר לא מרגיש את אותו אדרנלין שהמריץ אותו לעבור לאירופה. גם המספרים הלא רעים לא מגנים על האדישות שלו.

מאבירם ברוכיאן מצפים כבר מתחילת העונה לפריצה הגדולה, כבר הגדירו אותו כשחקן הטוב והאטרקטיבי בארץ, אך בשורה התחתונה לאחר 19 מחזורים יש לו 4 שערים (אחד בפנדל) ושלושה בישולים. עם תפוקה כזאת אף אחד לא ישאיר אותו בהרכב באירופה, שם גם יגלו מהר מאוד שהוא מתקשה לסחוב קבוצה מנטלית ומקצועית.

חבר לקבוצה של ברוכיאן מנסה לשים אצבע על הבעיה. "הבעיה עם אבירם היא שהגיע הזמן שיבינו שהוא לא יהיה המנהיג הבא של בית"ר ושלא יצפו ממנו לזה", הוא מספר, "הוא שחקן איכותי ומצוין, אך יש דברים שלא יצליחו להוציא ממנו. הוא דווקא יודע להתמודד עם לחץ ואפשר לראות שברגעים האלה הוא בא לכדור ומנסה לעשות דברים, אך הבעיה אצלו הפוכה - הוא לא בא למשחק עם הטירוף והרצון להנהיג - הוא לא יהיה אף פעם אבוקסיס או נמני, זה סוג אחר של בן אדם ושחקן".

יכול להיות שהבעיה של ברוכיאן נעוצה גם במיקום שלו על המגרש. "כשעטר הגיע לבית"ר הוא ביקש מאבירם לרדת אחורה לאזור ה-30 מטר של בית"ר ולהיות זה שיתחיל התקפות, וזה פגע בו", מספר שחקן בקבוצה, "אבירם עשה התקדמות גדולה בעונה שעברה כשקיבל כדורים ליד הרחבה ועבד הרבה על שיפור הכניסות לרחבה ומעורבות במצבים. הוא היה שמח לקבל הוראה כזאת מעטר גם השנה. המצב הנוכחי זה לא תורם יותר מדי לו ולבית"ר. הוא לא מתקדם, ואנחנו הולכים אחורה".

בן שושן, לעומת השניים האחרונים, ללא ספק תקוע מבחינה מקצועית. גם אם הוא משקיע יותר מהשניים האחרים, הוא תורם אפילו פחות. כשבקיץ האחרון סיכם הקשר-חלוץ הבית"רי בבירסחוט הבלגית, התקשורת המקומית דיברה על "שחקן שישנה משמעותית את החלק הקדמי ואת תפוקת השערים של המועדון". בפועל, בן שושן מסכם ארבע עונות בבית"ר עם ממוצע של 5 שערים ובישולים לעונה (בעונת השיא הוא הגיע ל-6), תוצרת שכלל אינה מצדיקה את השכר, המעמד המקצועי והמקום בסגל הנבחרת. אין פלא שבבית"ר היה מי שאמר השבוע ש"ששחקן שלא פוגע תשעה חודשים, לא צריך היה לפתוח בבלומפילד".

כשבן שושן החליט להישאר בבית"ר הקיץ הוא אמר כי "לא הרגשתי מוכן כמו שצריך, אני מקווה ומאמין לשפר העונה בעיקר את הצד של התפוקה ולסיים עם לפחות 15 שערים ובישולים, כי בתפקיד הזה צריך קבלות". בפועל, מאזנו עומד כיום על שני שערים ובישול אחד, הרחק מאוד מהציפיות שלו ושל בית"ר.

"עמית שחקן מצוין, אבל הבעיה שלו שהוא לוקח ללב את הכדורגל כאילו זה כל החיים", אומר דרק בואטנג מגרמניה. "הוא עצוב שהוא לא משחק, קשה לו לחייך כשהוא לא מרגיש טוב, והוא גם מאוד מושפע מהלחץ של האוהדים וכל מה שקורה סביב הקבוצה. בגלל זה הוא עושה פעולות בלי ביטחון, ולא מצליח להתבטא. אני ראיתי אותו עושה דברים באימונים ברמה הכי גבוהה שיש, רץ על האגף, עובר שלושה שחקנים כאילו היו אוויר, חותך לאמצע ומבקיע שערים. יש שחקנים שכל הבלגן הזה לא עושה להם טוב. אולי הוא צריך להתאוורר במועדון אחר, להירגע ולחזור עם יותר שקט וביטחון".