מבחן נאמנות

"אני מקווה לראות את מסי משחק עם אותה נחישות והקרבה כפי שאני הראיתי, כיוון שלעם הארגנטינאי יש ציפיות גדולות ממנו", אמר דייגו מראדונה ערב המשחק מול צרפת. הציטוט של דייגו מראדונה לא נולד סתם. כמוהו, יש מיליוני ארגנטינאים שהסיפורים על גדולתו ליאו מסי העונה לא ממש נוגעים אליהם. התקרית האחרונה בין ברצלונה להתאחדות הארגנטינאית שמנעה ממסי לשחק במשחק הבכורה של מראדונה מול סקוטלנד, היתה רק חוליה קטנה בשרשרת על מועקות כלפי השחקן שהאירופיים אומרים להם שהוא הגדול מכולם. אם תשאלו דווקא ארגנטינאי ממוצע ברחובות בואנס איירס על מסי, סביר להניח שהוא יצביע על רגליו ויאמר "מסי? הוא שומר את הרגליים שלו לברצלונה, עדיין לא ראינו ממנו מספיק בנבחרת".

הערב (רביעי) מסי יערוך סופסוף את הופעת הבכורה תחת דייגו מראדונה מול צרפת, בניסיון מחודש לזכות בתהילה לה הוא זוכה בכל העולם גם במדינה בה הוא נולד. להגיע לאותה רמת הערצה גם בקרב העם אותו הוא מייצג, וכרגע מעריץ יותר חואן רומן ריקלמה, למשל. הארגנטינאים משתמשים היטב בהצלחה של מסי לצורך מכירת חולצות ומזכרות, אבל עבורם הוא עדיין קודם כל כוכב ברצלונה, שחקן כדורגל יותר מדי מודרני שנוטה תמיד לטובת הקבוצה לפני טובת הנבחרת. אבל זה לא רק זה. למסי יש עוד כמה בעיות שמונעות ממנו לקבל מהארגנטינאים את אותה הערצה, אותה הכרה, לה הוא זוכה בעולם.

אירופה היא אבן שואבת למרבית הכוכבים הארגנטינאיים. ריבוי הכשרונות והכסף המפתה שיש בחוץ הן מהסיבות המרכזיות ליציאתם של השחקנים. כמו במקומות רבים, כמעט כל שחקן שיוצא את הגבולות, נחשב לשגרירה של המדינה והקבוצה בה פרח. באינדפנדיינטה גאים עד הראש בקון שעושה חיל באתלטיקו מדריד הספרדית, ומן הרגע שיצא מפנטזים השדים האדומים על הרגע בו יחזור. אוהדי בוקה ג'וניורס לא הפסיקו לסגוד לריקלמה, והשיבה שלו מוויאריאל הייתה בגדר חלום שהתגשם.

לכל שחקן כפי שניתן לראות יש את החממה בה גדל, שם הוא מוערך, היא בסיס כוחו. למסי אין כזאת. הוא יצא מארגנטינה כבר כשהיה בן 13, זמן מה אחרי שהתגלתה בעיית הגדילה של הילד הצעיר. ריבר פלייט שקלה להביאו, אבל לא יכלה לעמוד בתשלומים עבור ההוצאות הרפואיות, כ-1,500 דולר לחודש, וויתרה על התענוג. ברצלונה הסכימה לקלוט את הכישרון הצעיר ואת משפחתו שעברה להתגורר בספרד. מסי אפילו לא שיחק בקבוצת נוער של קבוצה ארגנטינאית שתוכל להיות גאה בו. אף אוהד מקומי לא ראה אותו גדל פיזית ומכדרר במגרשי המדינה (פרט למשחקיו בנבחרת), ולמסי, גם אם הסיבה אובייקטיבית לחלוטין, אין בית שתמיד יעניק לו אהבה, לא משנה מה.

בתחילת חודש ינואר ניצחה ברצלונה 1:3 את אתלטיקו מדריד בוויסנטה קלדרון. מסי נתן עוד תצוגה מדהימה עם שלושער וטיפול אבסולוטי בכדור, לעיניו של מראדונה, שנכח ביציע. כשהוחלף קיבל הארגנטינאי 'סטנדינג אוביישן' מהקהל של אתלטי, הנחשב לאחד הפנאטיים ביותר בספרד. הוגי כותרות העיתונים בספרד שוב עבדו שעות נוספות בגלל מסי. 'ספורט' הקטאלוני הגדיל לעשות וכינה אותו "חוצן". דווקא לאור המשחק הענק וההופעות המרהיבות שמסי נותן שבוע אחר שבוע בברצלונה, בארגנטינה מתפלאים היכן מתחבא לו אותו ילד כשהוא עוטה את המדים התכולים-לבנים.

זאת ועוד. מסי החמיץ, כאמור, את המשחק הראשון בעידן מראדונה נגד נבחרת סקוטלנד עקב ויכוח בין קבוצתו להתאחדות הארגנטינאית. גם אם זו לא אשמתו הישירה, הרי שבארגנטינה לא רואים בעין יפה את ההקרבה והמחויבות הבלתי מתפשרת שלו לבארסה, בעוד שבנבחרת הוא מרשה לעצמו, כך טוענים נגדו, פחות להשקיע. "מסי לא הראה 30 אחוז מהיכולת שלו בנבחרת בהשוואה למה שהוא עושה בבארסה", אומר המומחה לענייני כדורגל ארגנטינאי, יהודה ארם. "זה נראה כאילו יש משקל שונה לחולצה של הנבחרת ולחולצה של ברצלונה. הוא זכה אמנם במונדיאליטו ב-2005 ונבחר לשחקן המצטיין וכן במדליית הזהב עם הנבחרת האולימפית בבייג'ינג 2008, אבל זה עדיין רחוק ממה שמראדונה עשה עם הנבחרת".

אם לא די בזאת, הרי שמסי לא היה רחוק מללבוש את מדי נבחרת ספרד, וגם זה לא מקנה לו נקודות זכות בקרב העם הארגנטינאי הגאה. עניין נוסף שהכעיס לא מעט אנשים במדינה הוא התנהלותם של מסי וחבריו מול מאמן הנבחרת הקודם, אלפיו באסילה. הבדלי הגיל בין הדור הצעיר של האלביסלסטה שכולל בין היתר את מסי, קון, גאגו ועוד למאמן המבוגר גדולים מאוד, וזה נראה כאילו שנות דור מפרידות בין התפיסות של שני הצדדים. באסילה התפטר באופן די מפתיע לאחר הפסדה של ארגנטינה 1:0 לצ'ילה במוקדמות המונדיאל. ההפסד היה המניע, ברם הפער התהומי בגישות היה הסיבה המרכזית לפרישתו של אל קוקו. באסילה לא אהב את התנהגותו של הדור הצעיר, שלטענתו הגיע לעשות כיף ולא ממש לעבוד. באחת הפעמים רטן באסילה ואמר כי "השחקנים שבאים מאירופה מגיעים על מנת לפגוש את חבריהם". מסי לא כל כך אהב את האמירה וטען בתגובה כי "אף שחקן לא מגיע בשביל החברים, כי אם בשל האהבה לחולצת הנבחרת".

"באסילה הוא אישיות בארגנטינה. למסי אין 10 אחוז בראש ממה שיש לו ברגליים והוא לא הבין את ההוראות של המאמן", מסביר ארם. "כעת, אחרי שבאסילה הלך, חובת ההוכחה מוטלת רק על מסי".

מאז הכרזת העצמאות ב-1816 ועד 1930 נהנתה ארגנטינה משגשוג ופריון כלכלי. מדינת המהגרים נמנתה בין 10 המדינות העשירות בתבל והיא כונתה 'אסם העולם'. באותם ימים הייתה קיימת תחושה כי עד סוף המאה ה-20 תעקוף ארגנטינה את ארה"ב ותתפוס את מקומה כמעצמה החזקה בעולם. אלא שזה לא קרה וכעבור עשרות שנים החל הפרק הכי עצוב וחשוך בתולדות ארגנטינה, כשכוחות מזוינים תפסו את השלטון. בין השנים 83-1976 הייתה נתונה המדינה תחת שלטון של חונטה צבאית, שטיהרה את מתנגדי השלטון וניסתה להסיט את תשומת הלב מאכזריותה ומן המצב הכלכלי הרעוע באותן שנים, אם על ידי יציאה למלחמה (על איי פוקלנד נגד בריטניה ב-1982) ואם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, על ידי זכייה במונדיאל 1978.

כתוצאה מהמצב הקשה ששרר בבית והיעדר יד מכוונת של מנהיג שאפשר להתייצב מאחוריו, ביקשו להם אזרחי המדינה דבר להיאחז בו. איזו בריחה הייתה יכולה להיות טובה יותר מאשר המשחק הכי אהוב בארגנטינה? איזו נקמה מתוקה יותר יכולה להיות באנגלים מאשר דרך כדורגל? בשנות ה-80 הקשות ובעיקר אחרי הזכייה במקסיקו 1986 נאחז העם במראדונה, שהועלה לדרגת אל (כיום יש גם כת על שמו). כחלק מהעצמת המיתוס, בין אם זה נכון ובין אם לא, תמיד נוטים לומר שליד מראדונה התרוצצו 10 נגרים, בעוד שליד מסי יש לא מעט שחקנים ברוכי כישרון. הרף שמראדונה השאיר למסי הוא כמעט בלתי אפשרי – וכל דבר תמיד ישווה למקור מהעבר.

"מראדונה היה המנהיג, גם אם הוא היה עונד את סרט קפטן וגם אם לא, הוא עשה בלגאנים והגן על שחקנים מפני המאמן או המועדון", אומר ג'יזרמו ישראלביץ'. "לדוגמא, בילארדו לא רצה בנבחרת ב-1990 את קלאודיו קאניג'ה, אבל מראדונה אמר שאם הוא (קאניג'ה) לא יוזמן בילארדו יכול לשכוח גם ממנו. מסי, לעומת זאת, הוא ילד שקט, לא מדבר הרבה. יש כאלה שאוהבים את זה אצלו, אבל לעתים הוא צריך לדעת לקחת מנהיגות".

עוד לפני שנכנס לתפקיד וביתר שאת אחרי, מנסה מראדונה לדחוף את מסי בכל הכוח לעמדת המנהיג. ייתכן שזו מניפולציה של המאמן לצאת מנצח בכל מצב; אם ארגנטינה תצליח עם מסי, ייחשב מראדונה לאיש שהעניק לו את המושכות, אם תפסיד, רוב האש תופנה לשחקן. מראדונה לא מפסיק לבטא את רצונו לראות את מסי מושך וסוחב את הנבחרת על גבו הצנום. הוא מאמין שיש לו, חרף גילו הצעיר, את היכולת והכוח לעשות כן, כפי שהוא עשה בזמנו. "אני נתתי הכול למען המדינה שלי, שיחקתי אפילו פצוע עבור הנבחרת", רמז מספר 10 מה שהרבה ארגנטינאים חושבים על מסי. "המשחק מול צרפת זו הזדמנות מיוחדת עבורו כי הנבחרת צריכה מנהיג ואני רוצה שהוא יוביל".

לאחרונה אמר נשיא ההתאחדות הארגנטינאית חוליו גרונדונה כי "מסי עשה בגיל 21 יותר ממה שמראדונה עשה באותו הגיל", אבל לא כל הארגנטינאים מסכימים איתו. עבור רובם הגדול, מסי הוא סיפור הצלחה של ברצלונה, והרבה פחות של ארגנטינה. השמועות על כך שהוא הולך להיות הגדול מכולם הן בעיקר שמועות רחוקות מיבשת רחוקה, על שחקן שלא הוכיח את עצמו מספיק על הבמה הנחשבת עבורם: נבחרת ארגנטינה. במונדיאל הבא מסי יהיה בן 23, ולמרות שמראדונה היה במקסיקו כמעט בן 26, כבר אף אחד לא יעשה הנחות לילד. "רק זכייה בתואר, תגרום לאנשים בארגנטינה להעריץ את מסי כמו שהם סגדו למראדונה", אומר ישראלביץ'. הערב (רביעי) מול צרפת, רבים בדרום אמריקה יעקבו אחרי הבכורה שלו תחת מראדונה, ויבחנו את השמועות האירופיות על כך שקם יורש אמיתי לגדול מכולם והוא לא משחק רק בברצלונה.