הצבעת ליברמן? קיבלת לחמן

אלו המכירים אותו מקרוב יודעים לספר שבפגישה אישית הוא מתגלה כאדם חביב, אינטליגנט, רגוע וידידותי, אבל המצע שלו מדבר בעד עצמו. בשעות משבר מתגלה פרצופו האמיתי, ומתחת לחזות השלווה מסתתרות אמוציות בלתי נשלטות, וכמובן דחפים אלימים שלעתים יכולים להיות מסוכנים. על פניו המנטרה שלו נראית הגיונית, ש"בלי נאמנות, אין חולצת הרכב", אבל כולנו יודעים את האמת: הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל, והכסאח הוא מפלטו של הפחדן.

אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע, אף אחד לא יוכל ללמד אותו איך להתנהג. "את מה שאני שכחתי, אתם עוד לא למדתם", הוא יאמר בביטחון בלתי מוסבר, והצופה בבית לא יכול שלא לתהות איך אדם כל כך עילג הצליח להגיע כל כך רחוק. מבט מדוקדק בעברו המקצועי מגלה רזומה גדוש בהישגים די מרשימים, אבל משהו בסיסי באופי שלו תמיד מנע ממנו להגיע לפסגה. בשלב הזה של הקריירה לשונו כבר משוחררת לחלוטין, יש שיאמרו משוחררת מדי, אבל זה לא מונע ממנו לנגוס בחיים בתאווה בלתי נשלטת, ולהתמוגג מכל שנייה שנותרה לו תחת אור הזרקורים.

אוי, כמה שהוא אוהב את המצלמה. אחרי ניצחונות הוא ירוץ להתראיין ותמיד יגיד את הדבר הנכון, אבל במקרה של כישלון הוא יגרום לנו לחשוב שהאשמה היא בעצם של חבריו לקבוצה. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהיתרונות שלו. יש לו יכולות פנתריות, וגדולתו כפוליטיקאי משופשף הפכה אותו לחתול, שתמיד ינחת על רגליו האחוריות. התקשורת, שכבר לא פעם חשפה את פרצופו האמיתי, עדיין מתעבת אותו, אך לא מצליחה להתעלם ממנו. בשורה התחתונה, למרות ההערכה המקצועית שהוא זוכה לה, כולנו זוכרים היטב שבפעמים שהוא כן קיבל את המושכות – הוא התקשה להגיע להישגים.

כמה כישרון טמון בילד הנצחי הזה, אך נדמה שמלבד לכמה הבלחות קצרות, הוא מעולם לא ניצל את מלוא היכולות שלו וייזכר לעד ככישרון מבוזבז. מדוע, אם כך, אנחנו לא מתייאשים מהאיש שאיכזב אותנו כל כך הרבה פעמים בעבר? איך הוא שוב ושוב חוזר לקדמת הבמה? נדמה שסודו טמון בסביבה שבה הוא פועל; עצם העובדה שהוא מוקף בכל כך הרבה קולגות חסרי מעוף, שכל הפרטנרים שלצדו הם טיפוסים אפרוריים חסרי יכולת, מזכירה לנו שוב ושוב שכדאי להמר עליו, שבעצם, המצב כל כך גרוע שכבר אין לנו מה להפסיד.

השם שלו העניק לו נקודת פתיחה מבטיחה, אך על אף שהוא תמיד ייזכר בתור "הבן של", במובנים רבים ניתן להגיד שהיה לו פוטנציאל להגיע אפילו רחוק יותר מאביו. הוא איש שיחה חד וחריף, שמתבטא באינטליגנטיות ויודע לנתח את המצב במדויק, אך לצערו, ההילה והמיתוס סביב אביו הן למעשה אלו שמסרסות אותו. הוא מתנשא על סביבתו, ודי בצדק, כיוון שהוא מוקף באנשים מתחת לרמתו. יכול להיות בעצם שהאשמה בנו, שההפסד כולו שלנו, שיום אחד נבין שהוא צדק וכולנו טעינו, אבל האמת היא שהוא עוף מוזר מדי, מוזר מדי, שפשוט לא שייך לענף.

מעטים זוכרים אותו מחייך. נדמה שהוא מעולם לא סיפר בדיחה. הוא קשוח כשצריך, ולצערו, קשוח גם כשלא צריך. אחרי כל כך הרבה הישגים בזירה המקומית, הוא מתקשה להבין איך הוא לא זוכה להערכה מקצועית ומדוע לא בחרו בו לג'ובים הנחשקים. בלית ברירה, הוא מסתפק בקבוצות קטנות, אך ממשיך להאמין שיומו עוד יגיע. מקורביו מספרים שאישיותו הבעייתית תמיד הייתה המקל בגלגליו, ובעבר אף נזרק בבושת פנים ממה שהיה ביתו החם. יכול להיות שהוא הגיע לשיאו מוקדם מדי?

רבים מבינינו תוהים שוב ושוב בימים האחרונים – מדוע בעצם שלא ניתן לו צ'אנס? הלא הוא חיובי וכישרוני, לוקח את החיים בקלות, ללא ספק טמון בו הרבה פוטנציאל, ואם תינתן לו ההזדמנות הוא יגמול לנו בשמחת חיים ויתבל את סביבתו בשלל סצינות קומיות. מצד שני, האם זה מה שאנחנו מחפשים, הפוגה קומית, הרפתקנות חסרת אחריות? נדמה שהתפקיד קצת גדול על מידותיו, שהוא מתייחס לאחריות שהוטלה עליו יותר מדי בקלות ראש, שהוא מזלזל ולא רציני. למזלו, אין הרבה אלטרנטיבות עדיפות.

אף פעם אל תזלזלו בכוחו. הוא ייראה לכם עילג, יביך את עצמו לעיני המצלמה, אך למעשה תחת החזות העממית מסתתר לו אדם פיקח ותחמן, שרוקח מזימה שעוד תסב נזק לכולנו. יש לו גב חזק, חייליו הנאמנים יעשו למענו הכל, הוא מכיר היטב את חוקי המשחק, יודע להיצמד למוקדי הכוח, ולא חושש ללכלך את ידיו. הוא אומנם יקפיד לטעון שהוא מופלה לרעה ולא יהסס לרוץ על הקלף העדתי, אבל גם הוא יודע: מרגשות הקיפוח הללו הוא שואב את כוחו.