ליאור רוזנטל (2.12.87, מלטה): "הלכתי לאיבוד בגלל פציעות"
המאמן היוגוסלבי מיליאנקו מיחיץ' נתן קרדיט לאחיו של רוני רוזנטל ב-1:1 בקריית אליעזר מול המלטזים. מאז, רוזנטל הפך לסוכן שחקנים מצליח שעוסק בעיקר בשוק האירופאי ופחות במקומי. ההשוואה עם אחיו היא כמעט מתבקשת, אבל הסגנונות שונים. "כל אחד והסיפור שלו", הוא מיד נזכר, "אצלי הקריירה הלכה לאיבוד בגלל פציעות".
הנבחרת פספסה אותך?
"כמו שאמרתי, פספסתי את הקריירה המשמעותית בגלל הפציעות, אין לי ספק. הייתי אמור להיות מוזמן עוד פעם לנבחרת. הייתי מאוד קרוב לצאת לאירופה בתקופה שאחי שיחק שם, נסעתי להתאמן בבלגיה, בברוז' ובסטנדרד ליאז', הייתי מאוד קרוב לחתום אבל זה לא יצא. כל השנים הייתי מסומן, הייתי קפטן של כל נבחרות ישראל הצעירות, אבל בכל פעם שהייתי קרוב לזימון נפצעתי. גרונדמן ושניאור תמיד חיפשו לזמן אותי".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"אם לא הייתי נפצע אני מעריך שהיו לי מספר הופעות כמו של ניר קלינגר. היה לי יתרון משום שהייתי קפטן בנבחרות הצעירות, אבל מה לעשות. הפציעות, הפציעות".
גדי חזות (20.9.95, אורוגוואי): "בגלל מלחמות בין שלמה שרף לרן פסח"
חזות היה שותף לאחד המאורעות החשובים של הנבחרת - לא רק 1:3 על הנבחרת של אדינולפי, אלא גם משחק פרידה מאלי אוחנה בטדי. "אין ספק שלשחק בנבחרת זו גאווה, אז היה קושי להגיע לנבחרת, אז הגיעו הטובים באמת. היום? אתה נותן חמישה משחקים טובים ומקבל זימון. ראית את הגול של אלירן עטר? רגע אחרי המספרת כולם מדברים על הזימון לנבחרת של קשטן. מוגזם, לא?".
הנבחרת פספסה אותך?
"אני חושב שאני מקרה מיוחד במינו. באותה תקופה היו מלחמות בין שלמה שרף לקברניטי הקבוצה שלי ורן פסח. מתוך שיקולים של לחץ, בכוונה הוא לא היה מזמין אותי. הוא אמר לי 'כל עוד יש לחץ תקשורתי שנזמין אותך, לא תזומן'. גם הפרשן אבי רצון דחף, והבנתי שלא אקבל זימון. הזימון היחיד היה מתוך חוסר ברירה. באמת כשהייתי טוב".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"אני חושב שהקריירה שלי הייתה מתפתחת באופן שונה, מן הסתם ביקוש גדול לקבוצות בכירות יותר מבאר שבע. הייתי מגיע ממעמד אחר. הופעות בנבחרת מנתבות אותך לשביל של הגדולים באמת, משדרגות אותך מבחינה כלכלית. חבל שזה נקטע במשחק אחד. באמת חבל".
יעקב בוזגלו (30.1.79, אוסטריה): "ארגנתי מרד, כמעט עשיתי שביתה איטלקית"
הגענו לחלק המעניין. עוד לא פתחנו את סדרת השאלות ובוזגלו כבר מתקן. "הם כנראה טעו באתר הרשמי של ההתאחדות, ההופעה היחידה שלי הייתה נגד בלגיה, הפסדנו 1:0. אני זוכר, כי אפילו את החולצה שלהם הילדים שלי היו לובשים עד לפני שנתיים". רגע, אז איך אומרים את זה בעברית, "אבא של מאור" או "הבן של יעקב"? חכו כשתקראו את החלק הבא.
הנבחרת פספסה אותך?
"למעלה משנתיים הייתי בנבחרת, גם עם עמנואל שפר וגם עם מנסל. הופעות אז לא היו כמו היום. אז התל אביבים השתלטו על הנבחרת. היה נדיר ששחקן מחוץ לעיר כמו מלמיליאן יקבל זימון, הוא יחיד מסוגו. פעם ארגנתי את השחקנים כדי לא לבוא, מרד. כמעט עשיתי שביתה איטלקית. אין ספק שהנבחרת פספסה אותי, הרגשתי כמו שפיני בלילי מרגיש היום. היו לי הצגות לא רגילות בליגה, אבל היה טאבו לשחקנים כמו גידי דמתי. הוא היה המתחרה שלי, אבל גם כשהייתי בכושר והוא לא, הוא שיחק. ידענו מראש את ההרכב, זה היה מועדון סגור, בדיוק ככה. הייתי בדיכאונות. אמרתי לעצמי שחבל על הנסיעה מירושלים.
"עכשיו תשמע סיפור. פעם אחת הגעתי באיחור לאימון הנבחרת בכוונה, ישבתי בלובי ברמת אביב, שותה כוס תה, יושב על הבר, הנבחרת באימון. שפר נכנס ואומר לי 'תגיד לי, מה אתה עושה פה, למה אתה לא באימון?, אמרתי לו 'ככה, איחרתי', עם פרצוף. הוא מסתכל עליי ואומר 'לא נורא בוז'י, העיקר שניצחת לי אתמול את שוויצר'. למי שלא זוכר, שיחקתי בהפועל ירושלים וניצחנו יום קודם את הפועל חיפה. נתתי משחק גדול".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"אין ספק שמבחינת כישורים הייתי פוטנציאל ענק, לא רוצה לומר שיותר ממאור, כי זה לא יהיה פייר. הייתי אחד המובילים בליגה, אבל לא בא לידי ביטוי נבחרת. נתנו לי צ'אנסים רק בצעירה. אני פספוס שלהם".
יוסי אברהמי (30.1.79, אוסטריה): "נבחרת 'המאפיה התל אביבית'"
לא להאמין, אבל האיש ששותף בהפסד הנבחרת, 1:0 בבלומפילד, הוא היום ראש מועצת גבעת זאב לאחר שחזר בתשובה. "שיחקתי כמה פעמים נגד קבוצות ולא נבחרות, מה, זה לא נחשב לפרוייקט שלכם? אוקיי, לפחות נכנסתי להיסטוריה. גם משהו. היום אני ראש מועצה, בקרוב ראש העיר. אני חושב שאני היחיד שהפכתי לראש מועצה. גם זה היסטוריה, לא? תרשום, תרשום".
הנבחרת פספסה אותך?
"אני חושב שהייתי אמור לשחק יותר. לא הכירו אותי מספיק, למרות הפוטנציאל לא קיבלתי ביטוי בנבחרת. אולי זה יישמע אבסורד, אבל התל-אביבים שלטו בזמנו, אני אומר את זה מתוך ניסיון וידע. אני קורא לזה 'המאפיה התל-אביבית'. אורי מלמיליאן וקצת דני נוימן הם היחידים שאז באו מחוץ לתל אביב. לא נפלנו באותה תקופה מהרבה תל אביבים או חיפאים, אבל הייתה שם קליקה. באופן אישי, לא פיתחתי את הקריירה בגלל הדת, הייתה לי בעיה מצפונית קשה. מצד אחד הייתי משחק, מצד שני לא מוצא את עצמי. לא רציתי לחלל שבת. מאז חזרתי בתשובה".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"עם הפוטנציאל שהיה לי הייתי יכול להגיע רחוק, במלוא הרצינות. אני ושחקנים כמו בני טבק היינו בין המהירים בארץ, אבל הבעיה היא שלא היו מגרשים כמו היום. בימק"א לא באתי לידי ביטוי, ברמת גן, בלומפילד וקריית חיים דווקא כן".
נמרוד דרייפוס (4.10.79, הולנד): "דווקא כשזומנתי הייתי בתקופה פחות טובה"
הרבה מים עברו בירדן מאז ה-3:4 לישראל באצטדיון באומן. מאז נמרוד דרייפוס עוסק בתחום של הקמת מכוני כושר יחד עם חבר הנהלת מכבי נתניה לשעבר, ג'ורג' אשד. "אף פעם לא הייתי מהכוכבים של הכדורגל הישראלי, כשאתה בא לנבחרת והכל שם מוצף בכוכבים, גם המאמן והתקשורת לא סופרים שחקן אלמוני שנמצא בכושר טוב", נזכר דרייפוס.
הנבחרת פספסה אותך?
"הייתי בנבחרת העונה של כל העיתונים שלוש שנים לפחות, אבל עד היום יש שחקנים שמה שלא יהיה, לא יקבלו את ההזדמנות שלהם. הנבחרת לא הפסידה רק מגן שיכול היה להגן על השער, אלא מישהו שהוא הרבה מעבר למשחק. כשרון לא היה לי, הגעתי לנבחרת בגלל הכושר הגופני המדהים שהיה לי, הדבקות במטרה, הפוקוס, מעולם לא נפצעתי. היו שחקנים שאי אפשר להזיז אותם מההרכב, כמו גדי מכנס שהיה בתפקיד שלי. כשהייתי אצל מנסל היה משחק נגד פורטוגל והייתי בכושר שיא. כל העיתונים עסקו בנמרוד דרייפוס וכתבו שאני פותח בהרכב, אבל בסוף אפילו לא הייתי בסגל. בכיתי, אפילו לא הלכתי למשחק מהבושה. אבי כהן, גידי דמתי, ויקי פרץ, אלו שמות שאף אחד לא יכול היה להזיז, היה קשה מאוד להיכנס לשם. איזה פספוס".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"למזלי, עמנואל שפר שהיה מאמן נתן בי אמון, אבל אם הייתי מקבל עוד הזדמנויות הייתי יכול להוכיח את עצמי יותר גם בליגה. דווקא כשזומנתי הייתי בתקופה פחות טובה".
אורי סלימאן (18.4.78, הולנד הצעירה): "מצאתי עבודה, זה יותר חשוב מהנבחרת"
אחד המכביסטים הגדולים של תל אביב (13 שנה) שותף ב-0:2 של ישראל באצטדיון באשדוד. בקריירה שלו הוא נדד במכבי פתח תקוה, הפועל יהוד ומכבי יפו, ומאז הוא עדיין בכדורגל. "אני מאמן את הנוער של הכח עמידר בליגה השניה, ליגה חזקה. לפני ארבע שנים אימנתי את שמשון. אני הייתי זה שהשיג את ה-1:7 המפורסם על הפועל רמת גן".
הנבחרת פספסה אותך?
"אפשר לומר שאני פספסתי את הנבחרת. הייתה תקופה בעונת 1975/6 שדוביד שוויצר ז"ל רצה לזמן אותי, אבל בגלל פציעה בברך הכל השתבש. הוא הכיר אותי ממכבי והנבחרות הצעירות. עונה אחר כך, גרונדמן הגיע למכבי ושלח אותי לנבחרת של עמנואל שפר. הייתי בנבחרת השניה, אבל אחרי משחק אימון אחד הוא נתן לי גופיה והעביר אותי לקבוצה הבכירה. אני הולך לחשוף כאן משהו אסור שעשיתי. מצאתי עבודה טובה באחד העיתונים הארציים. כשהנבחרת הייתה מקיימת שני אימונים, הייתי מתחמק מאימון הבוקר ואף אחד לא עלה על זה, חזרתי לאימון השני אחר הצהריים אבל בסוף אמציה (לבקוביץ', היה עוזר של שפר, א"י), שם לב לעניין. הוא שאל אותי למה אני לא מגיע בבוקר ואמרתי לו 'האמת? מצאתי עבודה ואני חושב שזה יותר חשוב מהנבחרת'. שפר אמר לי: 'אין בעיה, אני סולח לך, זה בסדר גמור מצדנו'. בעונת 79' נסים בכר אימן את מכבי שהייתה מתאמנת ברמת אביב. שפר ראה אותי ושאל אם אני רוצה לחזור. האמת שהייתה לי התלבטות קשה, כי זה סיפוק של כולנו. החלטתי להמשיך לעבוד. זהו. לפחות בשנת 1979 קיבלתי את תואר מגן העונה".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"להגיע רחוק לא הייתי מגיע. אולי היו מזהים אותי עשרה אחוז יותר. אז לא ספרו אותנו באירופה, ובישראל ספרו רק שחקנים כמו שפיגלר ושפיגל. מי היה בכלל סופר שחקני הגנה?".
משה בן הרוש (25.4.90, רומניה): "פציעה קטעה לי את הרצף"
הש"ג (שניאור וגרונדמן) זימנו את שחקן בית"ר ירושלים למשחק ההפסד 4:1 בקריית אליעזר. "המשימות לא היו רציניות באותה תקופה, לא היינו אמורים לעלות למונדיאל ולכן כל המשחקים היו חסרי חשיבות. זומנתי בתקופה פחות משמעותית".
הנבחרת פספסה אותך?
"הקריירה שלי מפוספסת. פציעה קטעה לי את הרצף. הייתי הרבה זמן בנבחרת למרות שהייתה לי רק הופעה אחת. אחרי פציעה אתה צריך לבלוט יותר ולהוכיח את עצמך, אבל כנראה שלא הייתי מספיק דומיננטי. המעבר מבית"ר ירושלים להפועל וחזרה לבית"ר לא עשה לי טוב מהבחינה הזאת. יש לי הרגשה של פספוס".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"יכול להיות שזה היה עוזר לי למצוא קבוצה בחו"ל. מה לעשות, מתפקששים דברים בדרך".
אייל בגבלייטר (28.1.86, אנגליה): "היום מקבלים זימונים אאוט אוף נו-וור"
בגבלייטר, לא בגלייבטר. כל אחד מכם שיקרא את השם הזה בטח יסנן לעצמו "יואו, נכון, כמה זמן עבר". יוסל'ה מירמוביץ' היה זה שזימן את שחקן מכבי פתח תקוה, אבל זה רחוק מלספק אותו. "היום שחקנים מקבלים זימונים בקלות, אאוט אוף נו-וור".
הנבחרת פספסה אותך?
"זימונים קיבלתי, הייתי בסגל פה ושם יותר מפעם אחת, אבל רשמית שיחקתי רק פעם אחת. אני חושב שיכולתי לקבל יותר צ'אנסים. בזמנו היו שחקנים שהיה יותר קשה להחליף אותם בנבחרת. אתה יודע, זמנים עברו, כשהפנמתי את זה ידעתי שזה הסוף שלי שם. לא יודע אם לקרוא לזה מועדון סגור. פעם היית צריך, בשביל הופעה אחת, להוכיח את עצמך כל העונה. אז היה הרבה יותר קשה מהיום. אין ספק שהייתי צריך לשחק יותר".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"קשה לדעת. אני חושב שזה היה קרש קפיצה לקריירה שלי. אולי הייתי עובר לקבוצת צמרת ממכבי פתח תקוה. זה לא קרה. לא מצטער על כלום".
אופיר קופל (17.5.98, לטביה): "בנין ואבוקסיס היו אליטות. לא בוכים על חלב שנשפך"
שלמה שרף זימן את קשר מכבי חיפה במשחק הניצחון 1:5 באצטדיון סקונטו. רבים תהו מדוע קופל, שנחשב לקשר קשוח, לא שיחק שם יותר. הוא זומן לנבחרת של נילסן, אבל בתקופה שבה אתה עוזב את מכבי חיפה, הקריירה שלך מתחילה לדעוך. "באותו רגע שזה קרה, כשעברתי לקבוצות קטנות, הבנתי שהקריירה שלי בנבחרת נגמרה. באותו רגע הפנמתי שלא אקבל יותר זימון".
הנבחרת פספסה אותך?
"אני חושב שבאיזשהו מקום הנבחרת פספסה אותי ואני את הנבחרת. מבחינת פוטנציאל, יכולתי להגיע יותר רחוק, אבל ההחלטות בקריירה ותקופות של אי יציבות גרמו לזה שיש לי רק הופעה אחת. מבחינת כשרון, יכולתי לתרום הרבה יותר".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"נפלתי על דור מאוד מוכשר. לא חושב שהיה מגיע לי לשחק כי טל בנין ויוסי אבוקסיס היו אליטות באותה תקופה. לא בוכים על חלב שנשפך".
פודי חלפון (15.2.83, בלגיה): "מדברים על קשרים 50/50, אני הייתי קשר 100/100"
בנתניה כולם מכירים את הקשר שלא דופק חשבון. פודי חלפון הוא יהלומן ואיש עסקים מצליח שנכנס לרשימה בזכות ה-2:3 לישראל באצטדיון רמת גן. תפסנו אותו בזמן טוב, קצת אחרי שאלירן עטר ירה גול לחיבורים של נתניה. "תגיד לי, אתה יודע כמה גולים כמו של עטר אנחנו שמנו בתקופה ההיא? במשחקים ואימונים, אבל מה לעשות, צריך עיתוי. הייתי שם מספרים כאלה כמו שאני מחליף זוגות גרביים, אבל איפה הטלוויזיה, איפה התקשורת? אף אחד לא ראה. הקהל לא ישכח לעולם, הוא היה עומד ומריע לי".
הנבחרת פספסה אותך?
"במכבי נתניה היו לי מעל 600 הופעות בליגה. עברתי כל כך הרבה בקריירה שאני לא זוכר כלום. עד גיל 38 הייתי שחקן פעיל ובין הבודדים שדפקו כרטיס כל משחק, במשך כל השנה, בלי פציעות. ניתוחים עברנו רק בסוף העונה. לגבי הנבחרת, בוא נגיד אם הייתי משחק היום או אם הייתה אז התקשורת של היום, לא בשביל להשתחצן, בוא נגיד שלא קמו הרבה שחקנים שבנויים כמוני ומקומי היה מובטח. היום מדברים על שחקנים בתפקיד 50/50, אני הייתי קשר 100/100, מאה אחוז הגנה, מאה אחוז התקפה. התקופה אז אחרת, המחשבה שלי הייתה יותר פרובינציאלית, חוץ מנתניה לא עניין אותנו בעיר כלום. אני שחקן מפוספס לכל הדעות. כל מאמני הנבחרות שלא רצו אותי רבו עליי מאוחר יותר בקבוצות שלהם".
מה היה קורה לקריירה שלך אילו קיבלת צ'אנס אמיתי בנבחרת?
"בתקופה ההיא החשיפה שקיבלו שחקני הנבחרת ונתניה הייתה יחסית גבוהה. היינו אלופים וכל מוצאי שבת היו מקדישים לאימפריה רבע שעה מתוך חצי שעה של ספורט. היום כולם סטארים, צילומים, ידיעות באינטרנט. הייתי צריך להיוולד היום".