אין תחרותיות, יש נבחרת?

משחק העונה ביד אליהו קיים את הבטחתו - ההבטחה שמכבי תל אביב בעידן פיני גרשון חוזרת להיות יותר גדולה מכל קבוצה אחרת בישראל. הפועל ירושלים נתנה כמעט כל מה שהיא יכולה, אבל בשלב זה היא עדיין לא מספיק טובה. בעוד כמה חודשים, כששתי הקבוצות יפגשו בגמר הפיינל פור, ירושלים תמשיך לחשוב על המשחק הזה, ורק משחק מושלם אולי ייתן לה את התואר.

כשהליגה חוזרת לסורה ומקבלת כיוון ישן וברור, ננסה לנצל את המחזור הקרוב כדי להביט קצת מעבר לפיינל פור: אל עבר אליפות אירופה 2009 שתתקיים בחודש ספטמבר. יצאנו לבדוק מה עובר על הישראלים המובילים של הנבחרת העונה, מי ישדרג את המעמד שלו באליפות ואת מי כדאי להכליל בתמונת הסגל שייסע לפולין. כרגע, תסלחו לנו, האליפות הזו נראית קצת מבטיחה מהפיינל פור.

מאז הפרישה של גור שלף, מי שמוביל את הנבחרת הוא הקפטן מאיר טפירו. גם בקמפיין הנוכחי היה זה טפירו שלקח את הנבחרת על הגב בתחילת הטורניר, ניצח כמעט לבדו את בריטניה בישראל, והיה שם גם בהמשך הטורניר. 13.5 נקודות, 4 אסיסטים ו-3.8 ריבאונדים היו מספרים די מרשימים לטפירו, אך ההקרבה של השחקן שבאליפות בפולין יהיה כבר בן 34 כנראה הייתה גדולה מדי. טפירו חוזר העונה למספרים מהעונות בהפועל ירושלים, אבל נראה כי איבד חלק מחדוות המשחק. גם לפולין טפירו יגיע כאחד השחקנים המשמעותיים בנבחרת, אבל כרגע לא בטוח שזה טוב לנו. שרף, בסיטואציה מסוימת, יצטרך לאלתר לו מחליף.

אבל אם על טפירו עוברת עונה בינונית, טל בורשטיין נמצא באמצע העונה הכי גרועה בקריירה שלו. הגארד שעליו הייתה אמורה להיות בנויה הנבחרת אחרי העזיבה של קטש ושפר, לא מספק את הסחורה ב-20 דקות לערב במכבי תל אביב, ואחרי שפספס את שלושת הקמפיינים האחרונים של הנבחרת בגלל פציעות שונות, הוא יחזור לאליפות בפולין. צביקה שרף יודע שבורשטיין ללא ביטחון לא יהיה השחקן שיעזור לנבחרת ובלעדיו נטל ההובלה בקו האחורי יעבור במקרה הבעייתי לידי מאיר טפירו או במקרה המפחיד לידי יותם הלפרין, למרות שהאחרון נותן עונה מצוינת באולימפיאקוס.

שחקנים נוספים שהובילו את הנבחרת בשנים האחרונות הם עידו קוז'יקרו, יניב גרין, ארז מרקוביץ' ועמית תמיר. מלבד גרין, שמוכיח את עצמו בדקות הלא רבות שהוא מקבל מכבי תל אביב, כל השאר עוברים עונה הפכפכה. קוז'יקרו נותן את ההגנה המצוינת שלו במכבי חיפה, אך אחרי פתיחת עונה מצוינת הוא נכנס לכושר לא טוב לאחרונה, ובחמשת המשחקים האחרונים לא הגיע ל-10 נקודות. אבל אם על קוז'יקרו תמיד אפשר לסמוך וכשזה מדובר בנבחרת הוא יהיה שם כדי לתת את הגוף ולחטוף את המכות, לא ברור מה אפשר לצפות מהאחרים. עמית תמיר עשה במחזור האחרון סימנים של חזרה לחיים עם 11 נקודות, אבל עדיין זרק יותר שלשות מאשר זריקות בתוך הצבע, והוא רחוק מלהיות שחקן מוביל. ארז מרקוביץ' נמצא בירידה בלי קשר למסכה על פניו, והוא עשוי הפעם לא לקבל את הזימון בכלל, לאחר שנעדר מקמפיין המוקדמות.

הרשימה הותיקה למעלה תשתתף באליפות הקרובה וככל הנראה גם באליפות שלאחר מכן, אבל עד אליפות אירופה 2013 אף אחד מהשחקנים הללו לא אמור להיות פקטור בנבחרת. מי שיובילו את הנבחרת מהאליפות הקרובה ובעתיד הנראה לעין הם צמד שחקני מכבי תל אביב ליאור אליהו ועומרי כספי. סימן השאלה הגדול סביב השניים הוא אם הם יוכלו לסחוב קבוצה שלמה על הגב, כשלידם לא נמצאים שחקנים מוכשרים כמו קרלוס ארויו, מרכוס בראון וד'אור פישר. ככל הנראה מדובר בתשובה חיובית, כי באליפויות העתודה והנוער השניים שלטו ללא עוררין.

הדומיננטיות של אליהו היא מרשימה, אבל היא עוד לא מגיעה אפילו לחצי מהיכולת שלו. אליהו עוד צריך לגוון את המשחק שלו, וכשיעשה את זה הוא יהפוך לאחד הגבוהים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, ואחד שיוכל לקחת את נבחרת ישראל לפסגות חדשות. עם אחד כמו כספי לידו, אחד שבמעמדים הגדולים באמת נותן את ההופעות הגדולות, יש עוגן להיאחז בו. אם האליפות לא תתנגש עם חלומות ה-NBA של כספי, הוא ואליהו יעמדו בפני אתגר לא פחות חשוב וקשה ממה שמצפה להם במכבי תל אביב.

חוץ מכספי ואליהו, גם רביב לימונד וגיא פניני יהיו בעתיד הקרוב פקטורים מרכזיים בנבחרת ישראל. אתמול (ראשון) עוד הספיק לימונד לרשום את אחד ממשחקיו הפחות טובים העונה בהפסד לאשקלון, אבל עד כה הוא רושם עונה נפלאה של 13.8 נקודות ו-4.4 אסיסטים. כבר באליפות הנוכחית היה זה לימונד שבשני משחקי הבית הגורליים עלה מהספסל והפך את ישראל מקבוצה איטית לקבוצה מנצחת. פניני הוא חידה לקראת הקיץ הקרוב. אחרי עונה של אי יציבות בשתי קבוצות שונות, הוא יצטרך להוכיח בפולין שהוא ראוי לחולצה הצהובה של מכבי תל אביב עוד לפני שלבש אותה. מלבד השניים, גם מורן רוט, שתפס מקום של כבוד בנבחרת, נמצא בכושר נפלא, כמו רוב בני דור הביניים.

בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה, היו אלה יוגב אוחיון וניצן חנוכי שקיבלו את ההזדמנות להתלוות לסגל הסופי של הנבחרת. חנוכי בינתיים הספיק להיעלם בעירוני נהריה, אבל מנגד אוחיון נמצא בפריחה מרגשת בשבועות האחרונים ו-16 הנקודות בהפסד לאשקלון מוכיחות שיש לו מקום במאבק על כרטיס לסגל הסופי שיכלול 12 שחקנים לאליפות אירופה. צביקה שרף עוקב מקרוב אחרי ההתפתחות של אוחיון, ואם יידע לתת לו את המפתחות ברגע המתאים, עשוי להרוויח גארד שיכול בהחלט לעזור לו.

הדור הצעיר של הכדורסל הישראלי, מלבד אוחיון ועומרי כספי, מספק הרבה כשרונות ביניים - שחקנים שטובים בתחום אחד של המשחק אך עדיין רחוקים מלהפוך לשחקנים משמעותיים באמת. אלישי כדיר עשה העונה התקדמות מרשימה, אך קשה להאמין שכבר בקמפיין הנוכחי הוא יהיה בנבחרת. גם יובל נעימי הפך להיות גארד משמעותי, אבל בגלל ריבוי הגארדים הצעירים, נעימי, גל מקל וגוני יזרעאלי ימצאו את עצמם מחוץ לנבחרת. לפחות עד שטפירו ובורשטיין יפנו את הדרך.

הבעיה העיקרית שתצטרך להיפתר בעתיד הקרוב היא בעמדת הגבוהים. מי שעושה קפיצת דרך מסוימת העונה הוא יוני ניר, שמכפיל את מספר הנקודות והריבאונדים שלו, אבל יצטרך לעשות עוד התקדמות כדי להגיע לנבחרת. אנטון שוטבין לא קיבל צ'אנס בגבעת שמואל והפך להיות נער פוסטר במכבי תל אביב, וליאור חכמון מעירוני רמת גן וולאדי ירמישין מקרית אתא הם שחקנים נחמדים לליגה הישראלית, אבל לא יותר. השחקן היחיד בעתיד לבוא הוא כרמל בוכמן, אבל אם בונים על ילד בן 17 שעוד לא שיחק משחק בוגרים אחד בקריירה שלו, מצבת הגבוהים בכדורסל הישראלי נמצאת בבעיה חמורה.