פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפנינים של פיני

        פיני גרשון מנסה לבנות סגל חדש למכבי ת"א, אבל שמות כמו פני, ביגנהיימר ושמסיד דין מלמדים שהמאמן המעוטר כשל יותר מפעם אחת בבחירת הזרים כשבלאט לא היה לצדו

        "הגעתי לתת אנרגיה ועבודה קשה", אמר הגבר השחור והגבוה לעדת הכתבים והצלמים, שהקיפה אותו בנמל התעופה בן גוריון. אותם אנשי תקשורת עשו בפעם המי-יודע-כמה את המסלול המוכר לטרמינל, מאזינים לאותם משפטים נבובים, מהנהנים כלפי הזר החדש, יודעים בינם לבין עצמם שכל הכוונות הטובות של צ'רלס גיינס, לא יעזרו למכבי תל אביב, בטח בטווח המיידי.

        סגנית האלופה עוברת שנה חסרת תקדים. אם בעבר החלפת מאמן במהלך העונה היתה יחסית נדירה ועוררה הדים, הרי שבשנתיים האחרונות זה הפך למעשה שבשגרה. פיני גרשון קיבל לידיו קבוצה שבנה אפי בירנבוים, והוא מנסה לבנות משהו חדש, עם כיוון לעונה הבאה. "אני מקווה שהוא בא בכושר יותר טוב מאלטון בראון", אמר גרשון על בואו של די בראון, ומכל הבראוניאדה הזו אפשר להבין דבר אחד: מאמן מכבי תל אביב לא מדקדק בשיני הסוס, הוא פשוט לוקח ורותם למרכבה, כדי להוציא אותה מהבוץ. אבל החתמתו ושחרורו של אלטון בראון, והבאתו של די בראון (סוג של קרלוס ארויו), מזכירים ימים אחרים, בהם ההילה של גרשון היתה פחות זוהרת, והזרים אותם הביא לקבוצותיו היו פלופים גדולים. ימים, אנשים מסוימים יגידו, בהם דיוויד בלאט לא היה לצידו של גרשון.

        1998/99, 1993/94 מכבי ראשון לציון

        סטיב ברט

        בראשון לציון חשבו שהם בונים את קבוצת החלומות, כשהנחיתו בצוותא עם ברט את קווין מגי המיתולוגי, אבל המציאות הפכה עם הזמן לסיוט. סטיב ברט הגיע אחרי קריירת NBA והשעיה לצמיתות מהליגה היוונית בגלל שימוש בסמים, בעיר היין כבר הרימו לחיים, אבל העונה נזלה להם מהידיים. ברט הוא דוגמה לכך שהמספרים, בניגוד למה שנראה בהמשך, יכולים לפעמים לשקר. ב-25 משחקיו בליגת העל הוא תרם בממוצע 26.1 נקודות, ומסר 3.7 אסיסטים. מכובד, לא? אז איך ראשון נפלה למרכז הטבלה וכל הדיבורים על אליפות התאדו די מהר? באותה עונה כותב שורות אלה בא ליד אליהו כדי לראות את מגי בפעולה, אבל ככל שנקף הזמן התחוור לו שיש מישהו אחר שמנהל את העניינים בראשון לציון, וזה לא ההוא שלבש 13 צהוב. ברט היה אחד השחקנים האנוכיים שדרכו על פרקטי ארצנו, ועם שחקנים כאלה אין פלא שראשון היתה רחוקה מאוד מהמקום הראשון.

        תומאס פצ'סאס

        כיום פצ'סאס מאמן את סופוט, שעלתה לשלב הטופ 16, ונראה שהיה מעדיף לשכוח את הקריירה שלו בישראל. הרכז ליטאי הגיע בעונת 1998/99 כדי להנהיג את ראשון לציון, אך התגלה כשחקן חיזוק אנמי, שלא לומר כושל. ב- 22 משחקים בליגה הוא תרם בממוצע 5.5 נקודות, 1.4 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים ו-1.1 איבודים. כשאומרים ליטאי, אנחנו מצפים למישהו שיודע לקלוע מכל טווח, אבל לפי אחוזיו של פצ'סאס, מישהו במשרד הפנים הליטאי צריך לעשות בדק בית: 57.1% מהקו! (16 מ-28), 40.5% משלוש (17 מ-42) ורק 50% משתיים +(28 מ-56). את כל הטוב הזה הוא רשם עם ממוצע של 19.3 דקות לערב, וזאת משום שלא היה כל היגיון לתת את המושכות לידיו.

        עבדול שמסיד דין

        סנטר נגר שהגיע מהגליל, והסכסוך סביבו הביא להתפטרותו של פיני והגעתו אל מכבי תל אביב. יו"ר ראשון לציון יצחק פרי זרק את הזר ללא ידיעתו של גרשון, כדי לתת דקות משחק לחיים שמעונוביץ', ומכאן הדרך ליד אליהו היתה קצרה מתמיד עבור המאמן. שמסיד דין הקפיד לזרוק לבנים מקו העונשין (37.5% מהקו בארבעת משחקיו בגליל של 1998). בשני משחקיו במדי ראשון קלע ממוצע של 4 נקודות והוריד 4.5 ריבאונדים.

        1996/97 הפועל ירושלים

        דן בינגנהיימר

        גרשון חיפש סנטר רציני, אחד עם נוכחות בצבע וכוח בידיים, והנחית את דן בינגנהיימר, שבא במקומו של נוריס קולמן היעיל. לאחר סדרת הפסדים הנהלת ירושלים החליטה לפטר את גרשון ולהביא את גדי קידר כמחליף, אבל המספרים נותרו בינוניים להפליא.

        ב-20 משחקי ליגה קלע בינגנהיימר 12.8 נקודות והוריד 6.4 ריבאונדים, ובפלייאוף רשם מספרים דומים. בסך הכל הממוצעים סבירים לשחקן חיזוק, אבל גם למישהו בהנהלת ירושלים היתה תחושה שהמועדון לא קלע בינגו עם בינגנהיימר.

        1998/9 מכבי תל אביב

        דייויד בנואה

        אחד משני הזרים (בצוותא עם ראדולוביץ', עליו מיד בהמשך) שנחתו בהיכל, במסגרת הרפורמה שהנהיג גרשון בקדנציה הראשונה שלו בצהוב. כשמכבי מחתימה זר, האוהדים מצפים למישהו שינהיג את הקבוצה, וייקח אחריות בדקות הקריטיות, בטח כשברזומה שלו חמש שנים יפות ביוטה ג'אז, לצד ג'ון סטוקטון וקרל מלון. במקום זה הם קיבלו זר לא מריח-לא מסריח, שתרם בשמונת משחקיו באירופה 10.5 נקודות ו-6.9 ריבאונדים ב-30.8 דקות משחק, אבל גם 59.3% מביכים מהעונשין. תותח מה-NBA? לא. סתם שחקן זר, שזכור בעיקר הודות לקרב האגרופים שניהל עם מוטי דניאל (ששיחק אז במכבי ראשון לציון), ולא בזכות הכדורסל שלו.

        זדרבקו ראדולוביץ'

        "ראדולוביץ' נתן שנתיים-שלוש קודם לכן משחק טוב נגד מכבי, אז לקחו אותו", נזכר הסקאוט משה וילק, "בהתחלה פיני ניסה לפרגן לראדולוביץ' ולתת לו ביטחון, אבל ראו על פיני שראדולוביץ' זה לא השחקן שהוא באמת רצה". בהמשך הוא כבר שיחק הרבה פחות. השחקן תרם 7.6 נקודות (57.1% מהשלוש, הוביל את הליגה בקטגוריה זו), 0.9 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, ו-1.0 איבודים ב-14 משחקיו בליגת העל. רחוק מאוד מההפגזות ששחרר כשחקן ציבונה זגרב, כי בהיכל הוא הסתובב עם מחסנית ריקה.

        2006-2004 מכבי תל אביב

        ברונו שונדוב

        בעונת 2003/04 הלחץ במכבי תל אביב הרקיע שחקים. שימון מזרחי ארגן פיינל פור ביד אליהו, וההעפלה לגמר היתה משימה לאומית. לשם כך הנחיתה מכבי את האיטריה הקרואטית (2.21 מ'), וציפתה לקבל יותר עומק בצבע, גוף גדול שיחסום, יקלע, ייקח ריבאונדים וייתן קצת מנוחה לוויצ'יץ'. סיפרו שהוא שיחק בניו יורק ניקס, אמרו שירתיע את גבוהי היריבות, אבל בתכל'ס קיבלנו גרסה מודרנית של קונסטנטין פופה.

        רבים חשבו ששונדוב הוא מציאה לאחר שקלע 4 והוריד 3 ריבאונדים במשחקו הראשון בצהוב, בחוץ נגד ולנסיה. אבל חיש קל הסנטר עשה היכרות מעמיקה עם הספסל, ויחד עם שלושת משחקי היורוליג הנוספים בהם שותף, קלע ממוצע של 2.5 נקודות וריבאונד אחד. עוד אחד שלקח קצת (הרבה) כסף, והלך.

        נסטוראס קומאטוס

        בכל שנה מכבי מכריזה כי הביאה פוטנציאל גדול, אחד שיכול לעשות את ההבדל ולהפוך להשקעה לטווח ארוך. בדרך כלל הרומן נגמר מהר מאוד, אחרי שהטאלנט התייבש על הספסל. הפורוורד הגיע כמלך הסלים של הליגה היוונית, עם ממוצע של 21 נקודות ו-6.8 ריבאונדים במדי אריס סלוניקי. מרשים? לא ביד אליהו, שם גילו מהר מאוד שחקן עם יד לא רעה (53.2% מהשדה ב-22 משחקי יורוליג), אבל כזה שלא מסוגל למסור, לשמור או ליצור לעצמו מצבי זריקה.

        קומאטוס אומנם צלף 13 נקודות ב-21:15 דקות בגמר היורוליג נגד טאו (2005), אבל הדבר היחידי שיזכרו ממנו בישראל, זה את השם המוזר.

        קירק פני

        שחקן מניו זילנד? בטח, הרי הוא תותח... הנה עוד דוגמה לאחד שעבר לרגע ב-NBA (מיאמי היט, ל.א קליפרס) וכבר נחשב לאחד שיכול לשחק ברמות הגבוהות. בגדול, מדובר בגרסת 2005/06 לבנה וחיוורת של קומאטוס. מלבד כמה זריקות לשלוש (47.8% אירופיים), פני ישב על הספסל (7:33 דקות ב-19 משחקי יורוליג) ותרם למכבי 3.3 נקודות, 0.8 ריבאונדים ו-0.1 אסיסטים. מה יש לומר, קווין מגי מודרני.

        2007/08 אולימפיאקוס

        כמו בכל שנה, גם ב-2007/08 אולימפיאקוס כיוונה גבוה וחלמה על זכיות באליפות יוון ואירופה. כמו בכל שנה, זה נגמר באכזבה. פיני גרשון קיבל תקציב עצום, והחליט להעניק לקבוצה צביון אמריקאי, כשמרק ג'קסון הוא אחד הזרים אותם הלביש באדום. לסנטר היה ניסיון אירופי, והשנים הארוכות ב-NBA גרמו ליוונים להבין שבא אליהם שם גדול ומבטיח.

        בהתחלה ג'קסון קיים, ותרם לגרשון 16 נקודות ו-6.7 ריבאונדים ב-29 דקות משחק במשחקי הבית המוקדם ביורוליג. אבל אולימפיאקוס לא המריאה, גרשון פוטר בפברואר ותפוקתו של ג'קסון ירדה אצל פנאיוטיס ינאקיס ל-13 נקודות ו-4.3 ריבאונדים ב-23 דקות במסגרת הטופ 16. הזר המבטיח הפך לנטל כשהחל לריב עם חלק משחקני הקבוצה, וזה התאים לינאקיס, שנפטר ממנו עוד לפני שלב ההצלבה.