לא גולדן. בראון

די בראון לא הגיע לכאן כדי להישאר. הגארד נופה פעמיים העונה מקבוצות NBA (וושינגטון ופיניקס), אך עדיין מאמין שהוא מסוגל לשחק בליגה הטובה בעולם. הצצה לקטע האחרון בבלוג שלו מגלה את המטען הרגשי איתו הוא מגיע לישראל:

"קודם כל אני רוצה להתנצל בפני כל המעריצים הנאמנים שלי, שבודקים את האתר שלי כל יום, אני יודע שעבר זמן רב מאז שכתבתי עדכון. המון דברים קרו לי בחודשים האחרונים ואני חושב שלכל מה שקרה היתה סיבה ובורכתי בהזדמנויות שקיבלתי. בעדכון הזה אדבר על כל מה שהתרחש. זה היה קשה, מתסכל ומלחיץ, אבל אני נותרתי בגישה חיובית ומסביבי היו אנשים נהדרים שעודדו אותי. אני מודה למשפחה ולחברים שלי על כך.

"אחרי ששוחררתי מוושינגטון, הייתי מבואס מבולבל, כי הרגשתי שעשיתי כל מה שהם רצו שאני אעשה, אבל כבר למדתי שאני נמצא בעסק מטורף. זה היה יום מטורף, כי יום קודם לכן היו שמועות שעומד להתבצע טרייד גדול (שהביא את מייק ג'יימס מניו אורלינס הורנטס וג'באריס קריטנטון מממפיס לוושינגטון בתמורה לאנטוניו דניאלס ובחירת דראפט מהסיבוב הראשון). ידעתי שיהיו שחקנים שיעברו, וכשהגעתי בבוקר לחדר ההלבשה שחקנים דיברו על זה. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שזה יכול לפגוע בי, כי הם יביאו עוד רכז, ובזמנו חשבתי שגילברט ארינס בטוח יחזור, גם כשלא שיחקנו טוב. אחרי שסיימתי להרים משקולות, הלכתי למגרש ודיברתי עם כמה שחקנים על הטרייד. לפתע, הגיעו חברי הנהלה ואמרו שהם רוצים לדבר איתי. כבר ידעתי מה זה אומר.

"ברגע שנכנסתי לחדר, הג'נרל מנג'ר ארני גראנפלד אמר לי "מצטער, די, אנחנו נאלצים לשחרר אותך, זה הפך לעניין של מספרים. עשית כל מה שביקשנו ממך לעשות ועשית עבודה נהדרת, אבל נאלצנו לעשות כמה מהלכים". הלב שלי פעם בחוזקה והיו לי רגשות מעורבים. הודיתי לו על ההזדמנות שהוא נתן לי. ירדו לי קצת דמעות, כי מעולם לא חוויתי דבר כזה, בעיקר אחרי שעבדתי כל כך קשה ולא לקחתי אף יום חופש. מיד התקשרתי לסוכן שלי וסיפרתי לו את הבשורה שהפתיעה את שנינו. אבל זה העסק בו אנחנו נמצאים.

"ארזתי את הדברים שלי ואמרתי שלום לכל האנשים המדהימים בארגון. לוושינגטון וויזארדס יש ארגון נהדר ויש בו הרבה אנשים נהדרים. אז אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי. יש לי יחסים טובים עם חלק מהשחקנים, ואני תמיד אזכור שהם הראו לי אהבה. גם מחוץ לכדורסל היו מסביבי אנשים נהדרים בוושינגטון די.סי., ואני יודע שזה מקום שאני אתקבל בו בזרועות פתוחות. רצו לי המון מחשבות בראש כי היה לי חוזה של שכירות לשנה, לא היתה לי עבודה, היתה לי מכונית, בגדים ורהיטים שהייתי צריך להעביר ולא ראיתי את זה בא. נשארתי בדי.סי. שבועיים, התאמנתי, ארזתי את הדברים שלי, ראיתי הרבה סרטים והסתובבתי עם החברים שהיו לי שם.

"זו היתה חוויה נהדרת בשבילי. פתחתי ב-14 משחקים, פתחתי בשיקגו, בה גדלתי והצלחתי להשיג חוזה לשנתיים אחרי שהייתי שנה בחו"ל, אז אני אסיר תודה, אבל אף פעם לא מסופק. אני רוצה עוד ועוד, כי אני יודע שאני מסוגל לשחק כדורסל ב-NBA. אחרי שבועיים שלחתי את הבגדים ואת המכונית שלי חזרה לשיקגו, שמחתי לחזור הביתה ולהיות עם המשפחה שלי, אבל לא רציתי לחזור בלי עבודה. הייתי צריך להיות מסביב לאנשים טובים שאוהבים אותי ומבינים אותי.

"חזרתי הביתה והתאמנתי עם חברים שלי מהתיכון. היתה לי בשורה מקבוצת NBA, אבל שמרתי עליה בסוד, כי לא רציתי לדבר עליה עד שהיא תהיה רשמית. חזרתי לעבוד קשה ועדיין הייתי בטוח בעצמי, כי ידעתי שאני כשרוני מדי מכדי להיות בלי עבודה. אז בסוף פיניקס קראה לי לאימון של יום אחד עם חמישה רכזים על חוזה לשחק בסאנס. מאוד התרגשתי, כי הסוכן שלי אמר לי את שמות הרכזים, ואני תחרותי ואוהב לשחק נגד הטובים ביותר. דארל ארמסטרונג, דיימון סטודמאייר, אדי גיל, טרוי האדסון ואני נאבקנו על משרה אחת.

"ארזתי ליום אחד, כי הסוכן שלי אמר לי שהם מחפשים רכז מנוסה, אבל אמא שלי ואח שלי הציעו לי לארוז ליותר זמן ולהאמין בעצמי. היתה לי הרבה מוטיבציה מההזדמנות, כי תמיד רציתי לשחק בפיניקס סאנס. אני אוהב את סגנון המשחק שלהם ואת המקום. בבוקר למחרת הגעתי לאולם מוקדם כדי לזרוק לסל. הייתי מאוד מוכן למבחנים. התאמנו מול חברי ההנהלה, צוות האימון ושאקיל אוניל. שיחקנו אחד על אחד, שלוש על שלוש ולקחנו הרבה זריקות. שיחקתי חזק וקלעתי היטב. אחרי האימון הסוכן שלי התקשר אלי לשאול איך הלך. אמרתי לו שטוב.

"בעודנו נכנסים למסחרית שתיקח אותנו נמל התעופה, אחד מחברי ההנהלה תפס אותי ואמר לי שהם רוצים להשאיר אותי. אני לא יכול להסביר את ההרגשה לשחק בארגון נהדר כזה. הכרתי כמה שחקנים מהקבוצה, כמו אמארה סטודמאייר, אבל האיש שלי היה אלאנדו טאקר ששיחק נגדי בתיכון ובמכללות. כולם היו אחלה ומאוד צנועים. היתה אווירה נהדרת בקבוצה וחשבתי שאתאים להם, כי אני משחק בסגנון הכדורסל שלהם. המאמן פורטר אוהב גארדים שיודעים להגן וזה הצד החזק שלי. שיחקתי בשני משחקים בהם סטיב נאש לא שיחק בשל פציעה בגב. אני אף פעם לא מאחל פציעות לאף אחד, אבל זו היתה ההזדמנות שלי לקבל דקות משחק. אני חושב ששיחקתי טוב. ניהלתי את הקבוצה, שיחקתי הגנה טובה, ודאגתי שהקבוצה תהיה מאורגנת בשני הצדדים של המגרש. אחרי כמה שבועות קיבלתי טלפון מהסוכן שלי שאמר לי "הם צריכים לשחרר אותך. עשית כל מה שהם ביקשו ממך, עבדת קשה והיית מקצועי". סטיב קר אמר לי שזו היתה החלטה עסקית והמשבר הכלכלי משפיע על כולם. כבר התחלתי להרגיש בנוח ונהניתי לשחק עם אחד הרכזים הכי טובים אי פעם, סטיב נאש. זה העסק ואני מבין את זה, אבל אני באמת מרגיש כמו שחקן NBA.

"ביום לאחר מכן ארזתי וחזרתי לשיקגו. הדבר הכי קשה היה לספר לאימא שלי, שהיא המעריצה הכי גדולה שלי, אבל גם היא מבינה שזה העסק בו אנחנו נמצאים ושהמצב יכול להיות יותר גרוע. חזרתי ובכל יום התאמנתי שעתיים בתיכון שלי כדי להיות מוכן לאפשרות שפיניקס או קבוצה אחרת תזמין אותי שוב לעשרה ימים.

"הסוכן שלי שאל אותי אם אני רוצה לחזור לחו"ל או להגיע ל-NDBL. היה לי סיכוי כך להגיע לקבוצת NBA, אבל זה לא היה מובטח. אמרתי לו 'כן, אני אחזור, אם הקבוצה טובה והמקום טוב וזה יעזור לקריירה שלי'. אמרתי למשפחה שלי שאני נוסע לישראל לארבעה חודשים לשחק במכבי, אחת הקבוצות הטובות באירופה. התחרות כאן גדולה, ויש כאן הרבה שחקנים גדולים כאן, ותהיה לי הזדמנות לשחק ולהשתפר.

"דבר אחד שאנשים צריכים להבין הוא שאני משחק כדורסל למחייתי וזו ברכה. ברור שאני רוצה להגיע ל-NBA, אבל דברים קורים, וכל דבר קורה מסיבה. אני צריך להמשיך לעבוד, להאמין ולהישאר מרוכז בחלום שלי. בתקופה האחרונה הייתי מדוכא יותר מתמיד, אבל אני עדיין אוהב את החיים ואת מה שאני עושה ואני ממשיך לחייך ולשמור על גישה חיובית.

"יש הרבה אנשים שרוצים שאכשל אבל אני תמיד אמשיך לעשות מה שאני אוהב לעשות, שזה לשחק כדורסל. לעולם לא אפסיק לעבוד קשה. לכל אדם יש נתיב בחיים, ואני הולך בשלי. אני עדיין צעיר, אני חושב שאני מהחשקנים האלה שצריכים לקחת נתיב שונה. אני מתייחס לכל מה שקורה כאל מוטיבציה, שמניעה אותי.

"אתמול חתמתי במכבי והיום עזבתי (את ארה"ב). אני יודע שהדברים קורים מהר. הייתי מוכן למעבר. לשלוח את הדברים שלי היה קל, כי הם היו כבר ארוזים. לא הייתי מוכן לטיסה הזו של 12 שעות, אבל זה חלק מהמעבר. עודכנתי על המצב בישראל. לשחק במכבי גורר אחריות ולחץ רבים. אחרי ששמעתי סיפורים, רק יכולתי לדמיין איזה מעבר גדול זה עומד להיות. בשנה שעברה כשנחתתי (בטורקיה), קיבלו אותי תקשורת ואוהדים, אבל לשחק במכבי זה כמו לשחק בלייקרס ב-NBA. זה ארגון נהדר, האוהדים נהדרים וזו אחת הקבוצות המצליחות באירופה.

"קיבלו אותי המון אנשי תקשורת, פלאש של מצלמות ואוהדים נפלאים. הייתי מאוד עייף, כי לא ישנתי כל כך במטוס. רק ראיתי סרטים והקשבתי לאייפוד החדש שלי. הייתי נרגש מדי מההזדמנות שניתנה לי וזה הדבר היחיד שחשבתי עליו. אני מרוצה מהמקום שבו אני גר, וברגע שהתמקמתי הלכתי לישון. הגוף שלי יתרגל במהירות, כי עוד מעט אתחיל לשחק".