תסביך גדלות

טומי דוקרטי, "הדוק", לא ייזכר בספרי ההיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד כאחד מהמנג'רים המבריקים בתולדות המועדון. הוא הגיע לקבוצה במשבר, ירד איתה ליגה ועלה בתוך שנה בחזרה. הוא אפילו הספיק להדריך את השדים בהפסד לסאות'המפטון בגמר הגביע של 1976, אבל שנה לאחר מכן מנצ'סטר הזדעזעה. דוקרטי התגלה כמנהל רומן עם מארי, אשתו של פיזיותרפיסט הקבוצה, ופוטר. 15 שנה לאחר מכן, נזרק אחד, אריק קנטונה שמו, מלידס יונייטד בגלל שמועות שהוא מנהל רומן עם רעייתו של חברו לקבוצה, לי צ'פמן. לידס מכרה את הצרפתי ב-1.2 מיליון ליש"ט. ההמשך של שני המועדונים ידוע.

שני הסיפורים האירוניים והביזאריים האלה מתארים את תחילתו וסופו של המשבר במנצ'סטר יונייטד, אחת מאימפריות הכדורגל הגדולות בתבל. השדים האדומים לא לבד. אימפריות כמו: בוקה ג'וניורס, אייאקס וליברפול חוו ועדיין חוות משברים גדולים. כאלה שמערערים כל חלקה טובה במועדון ומשכיחים הישגי עבר גדולים, שרק לאחרונה נתפסו כמובנים מאליהם. "לבנות אימפריה לוקח זמן, לרסק אותה הרבה פחות", אמר השבוע אבי כהן, שחקן העבר של מכבי תל אביב וליברפול.

מכבי תל אביב היא הגרסה שלנו למשברים שעוברים על מועדונים גדולים, ונעזרו בסיפורן של ארבע אימפריות עולמיות כדי להבין איך מגיעים לכאוס כזה וגם איך יוצאים ממנו: מנצ'סטר יונייטד ובוקה ג'וניורס שכבר יצאו מזה, ליברפול ואייאקס שעוד מחפשות פתרון, וגם את סיפורה של מכבי נתניה, אימפריה ישראלית בדימוס. אולי דרכן נקבל רמז לפתרון שלא נראה באופק כבר למעלה מעשור.

שנות ה-60 היו שנות קסם באולד טראפורד. השילוש המפורסם - ג'ורג' בסט, דניס לאו ובובי צ'רלטון הוביל את השדים לזכייה בשתי אליפויות, גביע וגביע אירופה ב-1968. שנה לאחר מכן החל המשבר. 17 שנים שחונות בעידן שבין מאט בזבי האגדי לאלכס פרגוסון מסמלות את אחת התקופות השחורות בתולדות המועדון. בשנים האלו, שנות ה-70 וה-80, תפסה ליברפול את מקומה של יונייטד כאימפריה המובילה בממלכה, אבל גם האדומים נמצאים בעיצומו של משבר. 19 שנה לא הצליחה ליברפול לזכות בתואר האליפות באנגליה. 19 שנה היא גם לא הייתה צלע של ממש במאבק. תארים אירופיים ומקומיים הגיעו לאנפילד, אבל החשוב מכולם, לפחות בעיני האוהדים, עדיין נפקד.

בין 1981 ל-1996 זכתה בוקה ג'וניורס באליפות אחת. המשבר העמוק של אחד המועדונים המפוארים והפופולאריים בבואנוס איירס לא הסתכם רק בכישלון בליגה המקומית. המועדון הגיע לשוקת שבורה, על סף התמוטטות כלכלית. באייאקס, לעומת זאת, עדיין מחפשים את הדרך ליציאה מהמשבר הפוקד את המועדון מאז הזכייה בליגת האלופות ב-1996. אמנם הקבוצה זכתה בפרק זמן זה בשלוש אליפויות הולנד, אך באותה מידה איבדה את הדרך שאפיינה את המועדון לאורך עשרות שנים. גם במכבי נתניה מחפשים את הדרך. זו שתסיים 26 שנים עגומות בלי תואר.

עוד הרבה לפני פרשת הסקס, טומי דוקרטי החליט לזרוק את דניס לאו, השריד האחרון לקבוצה המדהימה של בזבי. צ'רלטון כבר הספיק לפרוש, ובסט, הוא כבר היה בשלהי הקריירה הספורטיבית ובשיאה של אחרת. לאו קיבל העברה חופשית למנצ'סטר סיטי, ושער ניצחון שלו באולד טראפורד הוריד את היונייטד ליגה בסוף עונת 73/4. יונייטד של הסבנטיז סבלה משתי בעיות עיקריות: דור שחקנים פחות מוכשר, ובעיה בעמדת המאמן. אחרי הפרישה של בזבי, לא מצאו באולד טראפורד את הדמות הכריזמטית שתסתדר עם העוצמה שיש למועדון. יונייטד נקלעה לפרדוקס - מצד אחד, הכוכבים המזדקנים הכשילו את מחליפיו של בזבי, ומצד שני, בלעדיהם לקבוצה לא היה מה למכור על המגרש.

לליברפול של שני העשורים האחרונים תמיד היה דור מדהים של שחקני בית: סטיב מקמנמן, ג'יימי רדנאפ, רובי פאולר, מייקל אואן וסטיבן ג'רארד. הבעיה הייתה בשחקני הרכש. הקמתה של הפרמיירליג ב-1992, שינתה את כללי המשחק באנגליה. הכסף הגדול החל לדבר, וליברפול לא התאימה את עצמה. ב-19 השנים האחרונות, ליברפול הוציאה סכומים מטורפים על השחקנים הלא נכונים: 8.5 מיליון ליש"ט על סטן קולימור, 8 מיליון על דידי המאן, 11 מיליון על אמיל הסקי, 10 מיליון עבור אל חאדג'י דיוף ו-14 מיליון על ג'יבריל סיסה. צריך עוד דוגמאות?

גם אייאקס נכנעה במובן מסוים לשינויים בכדורגל העולמי. המועדון ההולנדי שימש במשך שנים כחממה עבור כישרונות מכל העולם, אלא שבעידן המודרני של מערכי סקאוטינג מתקדמים, ילד שמתגלה כפנומן כבר לא צריך לעבור לאייאקס כדי להתגלות. הוא נחטף מיידית לאחד המועדונים הגדולים בגיל צעיר מאוד. אחרי הזכייה בליגת האלופות ב-96', באייאקס האמינו ביכולתם לחזור להיות אחת מאריות היבשת וזנחו את קו טיפוח הצעירים לטובת מסעות רכש יקרים. העובדה שהליגה ההולנדית לא נחשבת לאטרקטיבית ולא מושכת כוכבים, גרמה לאייאקס לאבד את הכיוון וגרוע מכך, לאבד את הזהות.

בבוקה קרה תהליך הפוך. במשך 15 שנה הסתמכו במועדון על שחקני רכש והזניחו באופן טוטאלי את מחלקת הנוער. מסעות הבזבוז הובילו את הקבוצה מבואנוס איירס למשבר כלכלי חריף וחובות עצומים. הנהלה מושחתת והוצאות לא מבוקרות תרמו גם הם לעידן השחור. במכבי נתניה היה קצת מהכל. האימפריה של שנות ה-70 וה-80 הייתה מבוססת כולה על שחקני בית. ברגע שהחלה ההזנחה במחלקת הנוער, הקבוצה איבדה את הזהות ואת הכוח העיקרי שלה. פתיחתו של מועדון בית"ר נס טוברוק בתחילת שנות ה-90 פילגה את הכישרונות בעיר לשני המועדונים. תוסיפו לכך ניהול כושל ואי התאמה לכסף שהביאו איתם יעקב שחר, רובי שפירא ז"ל ולוני הרציקוביץ', וקבלו אימפריה בהתפוררות. כלכלית ומקצועית, כזו שהפסיקה להוות אטרקציה לשחקני רכש והפכה במהרה לקבוצה קטנה.

17 שנה לקח למנצ'סטר יונייטד לבחור את האיש הנכון להחליף את סר בזבי. פרוגסון הגיע לאולד טראפורד בנובמבר 1986. שבע שנים לקח לו לשקם את ההריסות, לגמול את הכוכבים מהרגלי השתייה המופרזים ולהביא שחקני רכש בדמותו, ששינו את ההיסטוריה בכדורגל האנגלי. הגביע הראשון הגיע ב-1990, האליפות שלוש שנים מאוחר יותר. המשבר של יונייטד הגיע לסיומו.

בליברפול, לעומת זאת, מחפשים תאריך ליציאה. יש הטוענים כי 2009 מביאה איתה רוחות של שינוי. "הקבוצה הנוכחית היא הטובה מאז זו שזכתה באליפות ב-1990", אמר לאחרונה הקפטן לשעבר, אלן הנסן. בסופו של דבר, מבחן התוצאה הוא זה שיקבע. רק זכייה באליפות תוציא את ליברפול ממשבר של 19 שנים. ההצלחות באירופה לא מכפרות על הרעב לתואר המקומי. בלעדיו גם 20 מיליון ליש"ט שהושקעו ברובי קין יקוטלגו היסטורית כבזבוז טיפשי.

גם באייאקס עדיין מחפשים את הזהות. הדרך לפתרון הבעיה עוברת, לפי ראשי המועדון, במינוי מרקו ואן באסטן למאמן. אמנם אייאקס, שלא זכתה באליפות מאז 2004, נמצאת חזק בתמונה העונה, וגם רשמה הצלחות בגביע אופ"א, אבל הגורמים שהביאו למשבר מלכתחילה עדיין קיימים. על פניו נראה, שבשלב זה אייאקס לא צריכה לחשוב על התחרות בברצלונה, ריאל מדריד או מילאן, אלא להתמקד בבנייה לטווח ארוך של סגל יציב וחזרה למקורות.

אותם מקורות שימשו השראה למאוריסיו מאקרי, מי שמכונה "המציל של בוקה". מאקרי, שנבחר לנשיא המועדון בשנת 1996, הוא איש עסקים מבריק בן למשפחה אריסטוקרטית. הוא ראה באייאקס כמודל לחיקוי. מאקרי סגר את ברז הבזבוזים, הרים את מחלקת הנוער והפך אותה למכונה משומנת. כמות הכוכבים שיצאו מבוקה בשנים האחרונות היא עצומה. הם עזרו למועדון לזכות בתארים, ונמכרו לאירופה בסכומים גבוהים. מהלכי השיווק של מאקרי, כיום מושל בואנוס איירס, הפכו את בוקה למשגשגת כלכלית והוציאו אותה גם מהמשבר הפיננסי.

מכבי נתניה עדיין לא יצאה מהמשבר. כניסתו של דניאל יאמר למועדון בקיץ 2006 בישרה רבות. "מחזירים את הגאווה לנתניה", הייתה הסיסמא, אבל בפועל הדברים נראים אחרת. למרות מוסר התשלומים הגבוה, נתניה לא מושכת אליה את כוכבי הליגה. למרות ההצלחות בליגה, הקהל לא מגיע למגרש, ולמרות הריצה בצמרת, התקשורת ואנשי הכדורגל לא מתייחסים אל נתניה כקבוצה גדולה. כשברקע נמצאת ההבטחה של יאמר – לעזוב אחרי חמש שנים, נראה שגם אליפות נקודתית לא תוציא את נתניה מהמשבר, ובטח לא תחזיר את אותה אימפריה מהעבר.

אם לוקחים את הנקודות המרכזיות לכישלון: בחירה לא נכונה של מאמנים, רכש לא מתאים, אי התאמה לשינויים בכדורגל המקומי והעולמי, אובדן זהות והזנחת שחקני הבית, רואים שגם מכבי תל אביב עברה קצת מהכל. כך או כך, מבחינת התהליכים שעברו על המועדון, יש הרבה נקודות דמיון למועדונים שהוזכרו. מכבי תל אביב נבנתה במהלך ההיסטוריה על שחקני הבית שלה שחונכו על עיקרון "המכביזם" – הצלחה בכל מחיר, פונקציה מאוד חלשה בימינו. במקביל, גם מעמד המאמן במכבי נשחק לחלוטין.

היום מכבי מנסה לחפש את הנוסחה הישנה, אבל בינתיים מגלה בעיקר בלבול. פעם היא משקיעה ברכש, פעם היא פונה אל הנוער, ותמיד זה נעשה תחת פאניקה. רק השם של הבעלים השתנה עם השנים. "הזרקורים במכבי מסנוורים יותר ממקומות אחרים", סבור שחקן העבר דוד לביא. "הרצון להצליח ולהביא תואר עצום ובסיטואציה של כישלון, אוטומטית המבט הופנה אל השחקנים המובילים. אחד שלא הצליח, רמסו אותו ושחררו אותו. אין שם מספיק סבלנות לצעירים. ניסו בכל מחיר לקחת תואר מיידי, בלי לחשוב על העתיד".

כמו הקבוצות שהוצגו לעיל, גם מכבי רודפת אחרי העבר שלה. "אימפריות מנסות לשחזר את המסורת הנהדרת באופן מיידי וזה גורם לכישלון", אומר אבי כהן, יוצא מכבי וליברפול. "המצב במכבי תל אביב מקביל לאימפריות כמו ליברפול. המכנה המשותף הוא – ניהול שהביא להצלחות הוחלף או שפתאום יש משבר כלכלי שמשנה את הקונספט. בסיטואציה החדשה, אי אפשר להביא את היכולות להצלחה, וקבוצות אחרות לוקחות את הבמה. אימפריה שמתרסקת, צריך לבנות אותה מחדש בצורה מתודית".