אליפות אוסטרליה פתוחה לכולם

לפני שש שנים בדיוק אוסטרליה סערה וגעשה. טניסאי גרמני על גבול האלמוניות, ריינר שוטלר, שדורג אז 31 באליפות, טיפס שלב אחר שלב ובסופו של דבר הגיע למפגש ישיר בגמר מול אנדרה אגאסי. שמות כמו מראט סאפין, ג'יימס בלייק, דויד נלבנדיאן ואנדי רודיק לא עצרו אותו בדרך לגמר גראנד סלאם ראשון, שם נכנע לאגדה האמריקאית. גם היום מדורג שוטלר 31 בעולם ומאז התקשה לעשות פריצה משמעותית בקריירה. אף אחד לא ממש מתייחס אליו ברצינות, אולי בשל גילו המבוגר (33), שכן מלבד אותה הברקה ב-2003 ומלבד הבלחות פה ושם הוא התקשה לשחזר את ההצלחה ולהניח חותם בסבב.

אלא שהסיפור של שוטלר חזר על עצמו כמה פעמים בשנים האחרונות באוסטרליה. טניסאים אלמונים לחלוטין מגיעים ללא הרבה יומרות, מצליחים להבריק במשך שבועיים ובסופו של דבר מתברר כי ההברקה הזו הייתה על גבול החד פעמית. לפני שלוש שנים היה זה מרכוס בגדאטיס הקפריסאי, שפתח את 2006 במקום ה-55 בעולם והדהירה שלו לגמר זיכתה אותו בטיפוס 28 מקומות, כשבהמשך השנה הוא אף הצליח לתעל את ההצלחה כדי להגיע עד למקום השמיני בעולם. אלא שגם פה, ניחשתם נכון, זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. בגדאטיס, בסך הכל בן 23, רק נסוג בדירוג עם השנים ופרט לשני תארים שקטף, לא הצליח לבסס לעצמו מעמד איתן בסבב. היום, אם אתם שואלים, הוא מדורג 97 בעולם.

מקרה אחר של פריצה משום מקום הוא כמובן ג'ו-וילפרד צונגה, שהגיע אשתקד לגמר במלבורן. הצרפתי, היום 6 בעולם, ניתץ את אלמוניותו בדיוק לפני שנה אחרי שערב התחרות הוא הסתובב בעשירייה הרביעית בדירוג. הניצחונות על אנדי מארי, רישארד גאסקה, מיכאיל יוז'ני ורפאל נדאל לא רק קידמו אותו משמעותית בדירוג, אלא נתנו לו הכרה של אחד שצריך להיזהר ממנו, ויש כאלה שעד היום לא ממש רגועים כשהם יודעים שהם צריכים להתעמת איתו.

אז מה גורם לטורניר באוסטרליה להיות ספק סינדרלות? חלק ראשון של התשובה נמצא בטורנירי ההכנה, שבונים את מי שלוקח אותם ברצינות בצורה טובה לקראת האתגר הגדול. ממש מיד לאחר הפגרה הטורנירים באוסטרליה מאפשרים לטניסאים להתרגל למזג האוויר, להתרגל כמובן לסוג המגרש ובעיקר להסיר את החלודה שהצטברה בחודשי הפגרה (הכדורגלנים שלנו מכירים את זה לא פחות טוב).

עד כמה תורמים טורנירי ההכנה באוסטרליה? אם תשאלו את צונגה, למשל, הוא יגיד שהרבה מאוד. רק בשנה שעברה סימן לעצמו הצרפתי מסלול ברור כשלקח ברצינות את טורניר אדלייד, הטורניר הראשון של השנה, אחרי שהגיע לחצי הגמר ובעצם אותת על הכוונות האמיתיות שלו. גם שוטלר הגיע לשלבים המכריעים הן בשנאיי, הודו (רבע גמר) והן בסידני (חצי הגמר) והגיע דרוך לגרנד סלאם. בגדאטיס, לעומת זאת, נתקל ברוג'ר פדרר ברבע גמר טורניר דוחא ב-2006, אך כנראה שלולא היה פוגש את השוויצרי, הוא היה מגיע רחוק יותר.

אפקט ההכנה המצוינת של הסינדרלות לא יכול לעבוד לולא אלו שזלזלו, שהגיעו פחות מוכנים לגרנד סלאם ונתנו אפשרויות הצלחה לטניסאים קטנים יותר. יש לא מעט טניסאים שמוותרים על טורנירי ההכנה ומעדיפים בזמן הזה את הכסף הגדול מטורנירי הראווה. העובדה שהטורנירים באוסטרליה לא כל כך רווחיים, יחד עם כמות נקודות הדירוג הלא משמעותית, גורמת להם לבלות את תחילת השנה במקומות שרחוקים מלהידמות לדבר האמיתי, כולל התאקלמות באקלים האוסטרלי.

האקלים באוסטרליה מביא אותנו לעוד חלק בפאזל, החלק שמדבר על הזון אליו נכנסים בגרנד סלאם המיוחד הזה. אומרים על הטורניר באוסטרליה שהוא מקל על טניסאי להיכנס לאווירה, לתנאים ולכל מה שמסביב בקלות, מה שמאפשר לו ללהוט ולהצליח בכל נגיעה שלו בכדור. מריה שראפובה מכירה את זה מקרוב ואין טורניר שהיא יותר אוהבת מאשר האוסטרליין אופן, בו הגיעה בשנים האחרונות לא פעם לשלבים האחרונים.

בשנה שעברה היא זכתה בטורניר אחרי ניצחון על אנה איבנוביץ', בטורניר שבו רמסה כל יריבה שניצבה מולה, ושנה קודם לכן היא הפסידה בגמר אחרי קרב קשה מול סרינה. "זה כאילו שאתה משחק בתוך בועה ואתה אף פעם לא רוצה לצאת ממנה", הסבירה הרוסיה את ההצלחה המסחררת שלה על אדמת אוסטרליה.

את ה"זון" הזה מכירים היטב גם צונגה ונובאק דג'וקוביץ', שלאחר ההצלחות שלהם בשנה שעברה הודו שההרגשה באוסטרליה היא אחרת. "זה כמו במשחק מחשב", אמר צונגה אחרי שהגיע לגמר. "אם אתה צריך אס, אתה פשוט מכה אותו". דג'וקוביץ', שזכה בתואר הגראנד סלאם הראשון שלו בשנה שעברה אחרי תקופה ארוכה שפדרר ונדאל שלטו בצורה מוחלטת בטורנירי הגרנד סלאם, טען אז כי "זה כמו לשחק בחלום. זה נותן לך הרגשה שאתה לא יכול לפספס גם אם אתה ממש מנסה".

אלא שכל זה לא מספיק, בלי הסיבה המרכזית לסינדרלות: הנמנום איתו מגיעים מרבית הטניסאים אחרי הפגרה שהקהתה לא רק את החושים, אלא גם את פערי האיכות. כשהרבה טניסאים עדיין מורידים חלודה, האפשרות לעקוץ הרבה יותר סבירה. "תמיד יש שחקנים שפורצים באוסטרליה", מסביר אנדי רם, שזכה בטורניר הזוגות בשנה שעברה יחד עם יוני ארליך. "בתחילת השנה בדרך כלל יש חוסר ודאות, כולם מגיעים אחרי שלא משחקים זמן רב. יש כאלה שמתאקלמים יותר טוב ויש כאלה שלא. לקראת המשך העונה השחקנים מתחילים להראות יציבות ואז רואים מי שולט. יש כאלה שפותחים את השנה עם פוש, ואז מאבדים את זה בהמשך".

ואז שוב מגיע אותו זון מוכר: "לבגדאטיס הכל התחבר למשל בשבוע אחד", אומר רם. "הקהל באוסטרליה הטריף אותו, הוא נכנס לזון שהוא לא יצא ממנו במשך שבועיים, אבל אחרי זה כשהוא עבר לעונת האולמות והחימר, בלי הקהל מאוסטרליה, הדברים פחות הלכו. גם יוני ואני נכנסנו לזון הזה, לא הפסדנו אפילו מערכה מהמשחק הראשון וכל הזמן שיחקנו באותה רמה". גם את החשיבות של טורנירי ההכנה מסביר רם בכך ש"זה הדבר הכי טוב כי שחקנים באים שבועיים לפני, מתחילים להתרגל לארוחות, לתנאים, לחילופי השעות, לכדורים ולמזג האוויר". אז הנה כמה מהמועמדים להגיע מאחור, ולתפוס את הבכירים לא מוכנים.

הצרפתי, שסיים את השנה שעברה במקום ה-14 בעולם, התחיל אותה מהמקום ה-42 ולא עצר לרגע. מונפיס לא זכה עדיין בתואר משמעותי בקריירה הקצרה שלו ובשנה שעברה הגיע רק לגמר בוינה, אך רבים בסבב כבר למדו להיזהר ממנו. לפני אוסטרליה הוא הספיק לשחק רק בטורניר היוקרתי בדוחא ונעצר רק בחצי הגמר אחרי שהפסיד לאנדי רודיק האמריקאי, לא לפני שהוא נתן פייט בן שלוש מערכות שנמשך למעלה משעתיים וגבר בדרך על המדורג ראשון בעולם, רפאל נדאל. את האליפות באוסטרליה הוא פספס אשתקד בגלל פציעה, אך ברולאן גארוס הוא הגיע עד חצי הגמר תוך שהוא מדהים את איבן ליוביצ'יץ' ודויד פרר עד שנכנע לפדרר. הוא רשם הישגים גם בבנגקוק (חצי גמר), בטורניר האולימפי בבייג'ינג (רבע גמר) ובנוטינגהאם (חצי גמר), ואולי הוא יהיה הפורץ הבא של אוסטרליה. תחזית: חצי גמר.

עם הטעם המתוק של שמינית הגמר בפלשינג מדו שנותר בפה, הדנית הצעירה עשויה לעלות כיתה דווקא באוסטרליה, שם היא נעצרה גם כן בשמינית הגמר בדיוק לפני שנה כשההגרלה זימנה לה בשלב הזה (מה לעשות) את אנה איבנוביץ'. ווז'ניאקי, שהשתתפה בטורניר ההכנה באוקלנד, הגיעה עד רבע הגמר והפסידה לאלנה וסנינה, אך קשה להאמין שזה יפריע לה להתרכז בדבר האמיתי (על שנקווה שתפסיד כבר בסיבוב הראשון לשחר פאר). בשנה שעברה הייתה לווז'ניאקי עונה מדהימה, שהסתיימה עם שלושה תארים בארון משטוקהולם, ניו הייבן וטוקיו וגמר נוסף בלוקסמבורג. השנה הציפיות רק עולות. אגב, אם אתם שואלים, את המקום הראשון היא הציבה כמטרה כבר בגיל 16 ואחרי שסיימה בשנה שעברה עם 58 ניצחונות ב-78 משחקים יש לה בהחלט סיבה טובה לשאוף לשם. תחזית: חצי גמר.

הטניסאי הבכיר של קרואטיה, שדילג על פני איבו קרלוביץ', מריו אנצ'יץ' ואיבן ליוביצ'יץ', מגיע רעב אחרי הזכייה בטורניר שנאיי בהודו, שם אמנם לא נתקל ביריבים קשים, אך יש הרבה סיבות להמר עליו כאחד הטניסאים שיגיעו רחוק באוסטרליה. צ'יליץ', שאת השנה שעברה התחיל במקום ה-59 בעולם, עבר שנה מצוינת שכללה זכייה בטורניר ניו הייבן וניצחונות מרשימים נוספים. באליפות אוסטרליה הקודמת הוא הגיע לשמינית הגמר ונכנע לג'יימס בלייק, והעובדה שעדיין הוא לא רשם הצלחה משמעותית בטורניר גרנד סלאם רק תדרבן אותו לעשות זאת כעת. תחזית: רבע גמר.

בשבוע שעבר האיטלקיה הצעירה הגיעה למקום הגבוה ביותר בקריירה הקצרה שלה, אחרי שטיפסה עד לחצי הגמר בבריסביין כשנעצרה מול ויקטוריה אזרנקה המנוסה. את השנה שעברה היא התחילה מהמקום ה-69 והצליחה להתקדם בהתמדה למרות שההגרלות זימנו לה בפתיחת העונה שני מפגשים כואבים מול לינדזי דאבנפורט, באוקלנד ובאוסטרליה (מהגרנד סלאם היא הודחה כבר בסיבוב הראשון). בהמשך השנה היא התאוששה ורשמה לא מעט ניצחונות מרשימים על ויקטוריה אזרנקה ואגנס שבאיי, אך לליגה של הגדולות היא עדיין לא התרגלה, וזה המבחן שלה הפעם באוסטרליה. אראני, שזכתה בטורנירים בפאלרמו ובפורטורוז בשנה שעברה, יודעת שהמפתח להתקדמות נוספת הוא שלב מכריע בגרנד סלאם. תחזית: שמינית הגמר.

הדבר הבא אחרי לייטון יואיט באוסטרליה מקבל הזדמנות ראשונה בליגה של הגדולים בזכות הווילד קרד, ואף אחד לא ירים גבה אם הוא יצליח בטעות לעבור סיבוב. טומיץ', קרואטי שנולד בגרמניה, זכה שלוש פעמים באורנג' בול, אחת התחרויות היותר יוקרתיות בגילאים הצעירים, ומסומן כבר כמי שאמור להוביל את הטניס האוסטרלי בעתיד. טומיץ', שיתייצב בסיבוב הראשון של הטורניר מול פוטיטו סטראסה האיטלקי (71 בעולם), אמור להקשות עליו, בעיקר אחרי שגנב כמה משחקונים לפרננדו ורדאסקו, שהתמודד מולו בטורניר ההכנה בבריסביין. גם אם ההצלחה של טומיץ' לא תגיע עכשיו, לכולם ברור שמי שרק בשנה שעברה זכה באליפות אוסטרליה לנוער, הגיע לחצי הגמר בווימבלדון ולרבע הגמר ברולאן גארוס, ימצא את הדרך לצמרת העולמית. תחזית: העפלה לסיבוב השני.