בשבוע שעבר התקבל ניקולה וויצ'יץ', שחקנה של אולימפיאקוס, כגיבור בהיכל הספורט ביד אליהו. אחרי שש שנים בצהוב אין אחד בהיכל שלא מחא כפיים לסנטר הקרואטי, שנתן את כל כולו לקבוצה בצהוב. היום (שלישי) התפרסם ראיון עם וויצ'יץ' באתר היורוליג, ראיון בו השאלות עליהן ענה הסנטר נשלחו על ידי קוראים מרחבי אירופה.
ראשית נשאל וויצ'יץ' על ידי אוהד מכבי האם הוא מתגעגע לקבוצה ולישראל, והאם הוא מתכנן לחזור מתישהו לכאן. "כמובן שאני מתגעגע אחרי שש שנים נפלאות לחברים שלי, לקולגות ואנשי המועדון. הפכנו למשפחה באיזושהי צורה. אם אני אחזור? אני לא יודע, כרגע אני חלק מאולימפיאקוס".
הסנטר נשאל האם הוא רוצה לאמן בעתיד וענה: "כמובן, אימון זו בהחלט אחת האופציות העתידיות שלי, אבל יש עוד זמן, אני מקווה, עד סיום הקריירה שלי. כשזה יהיה קרוב אחשוב על זה יותר.
"משחק מסירות תמיד היה חלק חשוב מהיכולות שלי", ענה וויצ'יץ' על שאלה לגבי האסיסטים שהוא כה אוהב לחלק. "תמיד החשבתי כדורסל כמשחק קבוצתי. מסירה לחבר מראה על כבוד לקבוצה. כשיש לי הזדמנות למסור, אני מוסר. אסיסט עושה שני אנשים מאושרים. זאת פילוסופיית המשחק שלי".
הכי טוב פארקר, הכי קשה סבוניס
שאלה נוספת שהגיעה מישראל ביקשה מהקרואטי לומר מיהו השחקן הגדול ביותר איתו היא שיחק: "יש הרבה שחקנים גדולים, אבל אין ספק שהכי טוב ששיחקתי איתו הוא אנתוני פארקר. הוא היה שחקן מושלם. הוא היה מסוגל לעשות הכול. הוא שחקן נהדר, שחקן קבוצתי נהדר, לא אנוכי בכלל".
לגבי המשחק החשוב ביותר שלו בקריירה ענה וויצ'יץ': "זה המשחק נגד ז'לגיריס קובנה במחזור האחרון של שלב הטופ 16 בשנת 2004. המשחק הזה, שהיה כבר אבוד עבורנו, הוא זה שהוביל אותנו לפיינל פור ולזכייה בתואר הראשון שלי באירופה עם מכבי".
לבסוף נשאל הסנטר מיהו השחקן איתו היה לו הכי קשה להתמודד. "למרות שזה היה רק לזמן קצר", ענה וויצ'יץ', "השחקן שהיה הכי קשה לי מולו הוא ארווידאס סבוניס. הוא היה קשה מאוד. מלבד העובדה שהוא התנשא לגובה של 220 סנטימטרים ושקל 150 קילוגרמים היו לו יכולות מצוינות. עבורי זו הייתה התנסות אדירה לשחק נגד שחקן כזה".