אריזונה עדיין חיה בחלום

1. אני מאוד מקווה שלא הקדשתם את סוף השבוע האחרון לדברים מטופשים כמו שינה או משפחה, כי כזה תענוג מרוכז לא יהיה לכם עוד הרבה שבועות. כמה מתאים שהעונה הזאת, שהתאפיינה בהפתעות מיומה הראשון, תיתן לנו גם פלייאוף שבו שלוש מארבע הקבוצות הביתיות השבוע הפסידו, שאריזונה (פאקינג אריזונה!) על סף עליה לסופרבול, ששתי המדורגות ראשונות עפות הביתה בעוד שתי המדורגות שש עולות לגמר החטיבה, שק"ב רוקי מנצח שני משחקי פלייאוף בפעם הראשונה בהיסטוריה ואפשר להמשיך עוד ועוד. כמו כל שנה, זה הזמן שבו אין ברירה אלא להשלים עם העובדה הפשוטה שהפלייאוף הוא פשוט עונה חדשה לגמרי ואין שום דרך להסיק ממה שקרה בעונה הרגילה לגבי מה שנראה בו. זה יכול להיות מתסכל להרבה קבוצות, כמו שהג'איינטס והטייטאנס גילו על בשרם השנה, אבל דבר אחד בטוח – זה מלהיב לאללה.

2. מעטים המשחקים שעומדים בציפיות שתולים בהם, אבל המשחק בין טנסי לבולטימור הצליח להיות העתק כמעט אחד לאחד לתסריט שאותו תיארנו לעצמנו – רק עוד יותר קשוח. הרבה מאוד פעמים משחקים שאמורים להיות הגנתיים מטבעם פתאום הופכים לתצוגה התקפית (ראה ערך פיטסבורג ביום ראשון), אבל במשחק הזה לא היה סיכוי לתוצאה כזו ונדמה היה שההגנות מתחרות בינהן מי תשאיר יותר חלקי גוף מדממים של הקבוצה השניה. באיזה שהוא שלב כבר התחלתי לשיר לעצמי את "יש ערימה של חבר'ה על הדשא" ועצרתי בעצמי לפני שעברתי ל"על השחיטה". במשחק שבו ההגנות שיחקו תפקיד כל כך חשוב, היית מצפה שהקבוצה שתצליח יותר התקפית היא זו שתנצח אבל בפעם המי יודע כמה המשמעות של שמירה על הכדור הוכחה כפרמטר החשוב ביותר. הנה הסטטיסטיקות – 391 יארד כוללים של טנסי לעומת 211 בלבד של בולטימור. 35 דקות זמן החזקה בכדור לעומת 25 דקות לרייבנס והסטטיסטיקה הכי מדהימה – 21 פירסט דאונס לטייטאנס לעומת תשעה עלובים לבולטימור. אבל הסטטיסטיקה היחידה בה היה לרייבנס יתרון – אפס איבודי כדור לעומת שלושה של חניכיו של ג'ף פישר – היא זאת שבסופו של דבר עשתה את ההבדל בין הקבוצות.

3. נהוג לומר שהתוצאה קובעת את התודעה וקשה למצוא דוגמא יותר טובה מהמשחק הזה. קרי קולינס השלים 62 אחוז מהמסירות שלו ל-281 יארד בעוד ג'ו פאלקו השלים בדיוק 50% ל-161 יארד בלבד, ועדיין מה שנזכור מהמשחק הזה, חוץ מההגנות, הוא את פלאקו שמוליך את התקפת בולטימור בקור רוח לנצח את המשחק. קל להתמרמר על ההכתרה של פלאקו לדבר הגדול הבא, כשכל מה שהוא עשה היה לא לעשות טעויות ולתת להגנה שלו לנצח, אבל כשרואים תצוגות של ק"ב מנוסה כמו דלהום (עוד שניה מגיע) או של רוקי אחר בשם ריאן בשבוע שעבר, מבינים שלא לעשות טעויות היא תכונה לא מוערכת דיה, בטח ובטח אצל קוורטרבק רוקי. ורק על זה מגיע לפלאקו הרבה כבוד.

4. כמו שכבר אמרנו, הימורים בפלייאוף זה לא יותר מלשים את הכסף על הרולטה, אבל קשה היה למצוא מישהו שבפה מלא ייבחר באריזונה לנצח בקרולינה השבוע. כנראה שכל אותם אנשים שהימרו על קרוליינה, כולל עבדכם הנאמן, שכחו לקחת בחשבון את אפקט ג'ייק דלהום ופקטור ג'ון פוקס. במשך מרבית השנה המדור (וגם הרבה פרשנים) סירבו להביע אמון בהצלחה של קרוליינה לאור כשלונות העבר, אבל ככל שהעונה התקדמה היתה תחושה שאולי משהו סוף סוף השתנה. פוקס חזר ללחם והחמאה שלו מעונת הסופרבול כשהוא מרכז את ההתקפה סביב משחק הריצה הנהדר של דיאנג'לו וויליאמס וג'ונתן סטיוארט, ומאפשר לדלהום לתת עונה סולידית שבה הוא לא צריך לנצח כל משחק בכוחות עצמו. אבל כמו במשל העקרב, שכבר נמאס מלצטט אותו, יש דברים שהם כנראה פשוט בטבע שלהם, ותוך מחצית אחת כל ההתקדמות לכאורה נעלמה כלא היתה לה. אני בטח אוכל את הכובע מתישהו על זה, אבל כרגע נראה די ברור היום שההצלחה של דלהום בפלייאוף של 2003 היתה לא יותר מהבלחה רגעית, ואם קרוליינה רוצה לשחזר את אותה הצלחה היא צריכה להתחיל לחשוב על למצוא מישהו שלא יהרוג לה את העונה כל פעם מחדש. לא בטוח שג'ון פוקס הוא גם האיש לעשות את תהליך החשיבה הזה.

5. כמובן, עם כל הכישלון של הפנת'רס, אסור לרגע לזלזל בהצלחה של אריזונה, שנראית בפלייאוף הזה קבוצה שונה לחלוטין מזו שהכרנו במהלך העונה. מקבוצת מסירה מובהקת היא הפכה לקבוצה מאוזנת שיודעת גם לשחק הגנה כשצריך, וקיבלה את הצ'ופר שלה בדמות אירוח משחק גמר ה-NFC, כשאך לפני שבוע היא אירחה את משחק הפלייאוף הראשון בתולדות הפוטבול באריזונה. אחרי שראינו בשנים קודמות את הקללות של הרד סוקס, הוייט סוקס וזאת על העיר פילי עולות בעשן, האם זאת השנה שבה אריזונה שוברת את המנחוס? בכזאת שנה מטורפת, זה יהיה אך הולם.

6. הקבוצה שמולה ישחקו הקרדינלס (אתם קולטים ששתי קבוצות עם תשעה ניצחונות ייפגשו בגמר החטיבה?) אולי לא היתה מפתיעה כמוהם אם בוחנים את מה שהם עשו בשבועות האחרונים, אבל אם זוכרים את מה שעבר על האיגלס העונה, העובדה שדונובן מקנאב ואנדי ריד רחוקים משחק אחד מהסופרבול היא כמעט בלתי נתפשת. כדי לנצח את הג'איינטס, האיגלס לא עשו שום דבר יוצא מגדר הרגיל – הם פשוט שיחקו פוטבול נכון ובסיסי. קודם כל, הם התעקשו על הריצה בחצי הראשון למרות שנכשלו בה פעם אחר פעם (היה שלב שווסטברוק העלה את ממוצע הריצה שלו בריצה לאפס יארד. לאפס יארד. לאפס יארד!), למרות מספר טעויות של מקנאב הוא הצליח סולידי בזכות קו שהצליח לקנות לו זמן מול הפאס ראש הטוב בליגה, ובהגנה האיגלס ידעו שהם צריכים לעצור את הריצה – ועשו זאת בצורה יוצאת מן הכלל. כמו לג'ון פוקס, גם לאנדי ריד יש נטיה לעשות שטויות בדיוק ברגעים החשובים – לא ברור אם זאת התקלה בקסדה של מקנאב או סתם יום שבו הוא קם על הצד הטוב שלו – אבל מה שזה לא יהיה, האיגלס צריכים לקוות שהוא יבוא באותו מצב רוח גם בשבוע הבא.

7. הג'איינטס מסיימים עונה מצוינת מבחינתם בצורה מאכזבת למדי. דווקא כפייבוריטים הם נכשלו בלשחזר את המרכיבים שהביאו להם את האליפות בשנה שעברה, והוכיחו כמה זה קשה לעשות שתי אליפויות ברצף בעידן תקרת השכר. הכישלון הגדול ביותר של הג'איינטס לטעמי במשחק היה חוסר היכולת שלהם לייצר לחץ כלשהו על מקנאב במחצית השניה, מה שאפשר לו את כל הזמן שבעולם לעמוד בפוקט ולמצוא את הרסיברים שלו. גם החסרון של פלקסיקו בורס התגלה כקריטי להתקפה של הענקים, שהתקשו לפתוח את המשחק והוגבלו קשות במשחק הריצה שלהם כתוצאה מכך מה שהפך את היריה ברגל של בורס ליריה ברקה של כל הקבוצה שלו.

8. הקבוצה האחרונה שנדבר עליה היום היא פיטסבורג. יש סיבה לכך שהם אחרונים ברשימה שלנו, וזה לא כי אנחנו אוהבים אותם פחות, זה פשוט כי אין שום דבר חדש להגיד עליהם – הם שיחקו את המשחק שתמיד אפיין אותם, הרגו את סן דייגו עם הריצה (ברוך שובך, ווילי פארקר), לא עשו כמעט טעויות התקפיות והשיגו שני איבודי כדור קריטיים שעזרו להם לגמור את המשחק. ההבדל בין המשחק הזה למשחקים קודמים במהלך העונה היתה היכולת של קו ההתקפה של הסטילרס להגן על רות'לסברגר (איזה זעזוע מוח?), והיכולת שלהם להמשיך לעשות זאת גם בשבוע הבא עשויה להיות המפתח לניצחון מול ההגנה הקשוחה של הרייבנס.

9. מילה אחרונה מחוץ לפלייאוף – אחרי ששבוע שעבר ראינו את זה מגיע, השבוע הודיע טוני דאנג'י על פרישתו מאימון הקולטס. אז את הקריירה שלו כבר סיכמנו כאכזבה מסוימת לאור חוסר היכולת שלו להעלות את הקבוצה שלו כמעט אף פעם מדרגה בפלייאוף, אבל זה לא אומר שלא צריך לתת לדאנג'י קרדיט על היכולות שלו הן כמאמן פוטבול מעולה שהרים שתי קבוצות לגבהים אותן לא ידעו שנים רבות (או במקרה של טמפה – בכלל), והן על היכולת שלו להישאר צנוע בתהליך, ועל כך להרוויח את חיבתם של רבים מהאוהדים בליגה.

10. בטח גם אתם חשבתם:

- שעם כל הכבוד ליכולת שלו, לקרוא לג'ו פלאקו "ג'ו קול", כמו שעשה אחד השדרים בסוף המשחק, זה ממש, אבל ממש, לא קול

- מה הסיפור של הקריין של ESPN ישראל? ומתי METV יגלו שכבר לא משדרים משחקים בשחור לבן?

- שבתי החולים בפיטסבורג כבר עכשיו צריכים להכין אקסטרה מיטות לקראת המשחק מול הרייבנס בשבוע הבא.

- שבפאנט הראשון של ה-MVP משבוע שעבר – הכדור הוחזר לט"ד

- שהמשחק של דונובן עם הטלפון אחרי הט"ד היה נייס טאץ'

- שמגיע לנו משחק שלג אמיתי אחד בפלייאוף הזה

- ושנשאר לנו עוד שבוע אחד בדיוק של פוטבול אמיתי בעונה הזאת.