ההפסד של פיני, ההפסד שלנו

משחק היורוליג הערב ביד אליהו יהווה הרבה יותר מעוד קרב בין שני מועדונים אירופאים מובילים. למעשה, הוא מזמן לנו דו-קרב מרתק בין שתי קבוצות כדורסל בעלות DNA שונה לחלוטין, המובלות בידי מאמנים המחזיקים בתפיסות עולם מנוגדות. תהיה זו ההתנגשות האולטימטיבית בין הכדורסל היצירתי והמשוחרר של פיני גרשון, לבין הכדורסל המחושב והמקובע של פנאיוטיס ינאקיס.

הכדורסל המהפכני שהציגה מכבי תל אביב הגדולה של גרשון ובלאט, טענו אנשי מקצוע רבים, שינה את פני הכדורסל האירופאי. היו אף שהרחיקו לכת וקבעו כי ניתן לחלק את הכדורסל האירופאי לימים שקדמו לקבוצה ההיא של מכבי, ואחריה. המשחק הקרוב מול אולימפיאקוס, המכוונת לזכות באליפות היורוליג בעזרת סגנון שונה לחלוטין, מספק הזדמנות נהדרת לבחון את התיאוריה הזו. האם אכן שינה גרשון את פני הכדורסל ביבשת הישנה, או שמא מדובר בהנחה מוגזמת ומשוללת כל סימוכין סטטיסטיים?

על מנת לקבל תשובה מדויקת ככל הניתן, שתוכל להתבסס על מספרים ולא רק על חוות-דעת של אנשי מקצוע שונים, ערכנו מחקר סטטיסטי. כפי שתוכלו לראות בטבלאות המצורפות, בחנו את כמות הנקודות הממוצעת שקלעו בשנים האחרונות קבוצות במספר ליגות מובילות – היורוליג, הליגה הספרדית והליגה האיטלקית. את היורוליג חקרנו החל מתחילת עונת 2001/2. את הליגות בספרד ובאיטליה חקרנו מעונת 2003/4 ואילך, העונה בה שב גרשון למכבי ושכלל את שיטתו לכדי שלמות.

התשובה הסטטיסטית מוחצת. למעשה, מעונת 2001/2, ובמשך חמש עונות רצופות, חלה ירידה עקבית בכמות הנקודות שקלעה קבוצת יורוליג בממוצע מידי ערב. אם אז קלעה קבוצת יורוליג 79.25 נקודות בממוצע, הרי שבסיום עונת 2005/6 עמד הממוצע על 73.8 בלבד – המהווה ירידה של כשבעה אחוזים. וכל זאת, כאשר במקביל זוכה מכבי בשתי אליפויות אירופה ומעפילה לגמר נוסף בעזרת ההתקפה המוחצת שהציגה.

יש שיטענו כי הנתונים אינם מייצגים לחלוטין, שכן מאמן כדורסל זקוק לחודשים ארוכים כדי להטמיע בקבוצתו שיטת משחק חדשה, זו שהוצגה לראווה בידי מכבי רק בשנים 2004-2005. אולם גם בשנתיים וחצי האחרונות לא נרשם שיפור משמעותי בכמות הנקודות שקלעה קבוצת יורוליג. לאורך התקופה הזו אומנם עלה הממוצע בקרוב לשתי נקודות, והתייצב העונה על 75.5; עדיין, רחוק מכ-80 הנקודות שנקלעו בתחילת המילניום.

בנוסף, בחנו את מספר הנקודות שקלעו אלופות אירופה בשבע השנים האחרונות, ביחס לממוצע הכללי ביורוליג. פרט למכבי, שהעמידה ממוצעים גבוהים בהרבה מיריבותיה – 8.5 נקודות יותר ב-2004 ו-15.3 נקודות יותר ב-2005 (ובמילים אחרות, מכבי של אותה עונה קלעה בממוצע כ-20% יותר מיריבותיה), הרי שיתר אלופות אירופה – פנאתינייקוס (2002, 2007), ברצלונה (2003) וצסק"א מוסקבה (2006, 2008) – קלעו בשנים האלה רק 3.14 נקודות יותר מהממוצע הכללי במפעל. ובקיצור – הן עשו זאת דרך ההגנה, ולא דרך ההתקפה.

כששאלתי את גרשון האם גם הוא סבור שהסגנון הייחודי שייסד אכן הביא לשינוי פילוסופי בכדורסל האירופאי, בחר המאמן להשיב בצורה עקיפה. "להרבה מאמנים קשה יותר ללמד התקפה מאשר ללמד הגנה", אמר גרשון. "ברור למה: כדי ללמד התקפה צריכים יסודות מוצקים. כדי ללמד הגנה כל מה שאתה צריך זה רצון, רגליים וקצת טקטיקה. אתה גם לא חייב לשמור טוב כדי שהסקור יהיה נמוך. הקבוצה היריבה פשוט יכולה להיות רעה בהתקפה.

"דבר נוסף שצריך לזכור – כשאתה משחק מהר, הקבוצה שלך גם צריכה לדעת לשחק לאט במקרה הצורך", הוסיף גרשון. "לא כל המאמנים מסוגלים ללמד את שני הדברים הללו. ב-15 השנים האחרונות בחרתי בתפיסה מסוימת, שעזרה לי להצליח. בשיטה שלי, לדעתי, השחקנים נהנים יותר, משחקים לפעמים פחות דקות ומרגישים שהם יותר זמן על המגרש. עבורי זה עבד, אבל כנראה שזה לא עובד לכולם".

בדיקת הממוצעים בליגה הספרדית והאיטלקית מעלה תוצאה דומה. בעונת 2003/4 קלעו הקבוצות באיטליה 83.1 נקודות בממוצע למשחק; המספרים הללו ירדו בהדרגה (למעט תיקון זמני בעונה שעברה), עד ל-79.2 נקודות העונה. בעונת 2004/5 של הליגה הספרדית, הליגה הטובה והאיכותית ביבשת לדעת רבים, רשמו הקבוצות 80.8 נקודות בממוצע. שנתיים לאחר מכן צנח הממוצע בארבע נקודות, עד ל-76.9. השנה קולעות הספרדיות 78.1 נקודות לערב. אגב, אלופת עונת 2004/5 בליגה הספרדית, העונה הפורה ביותר מבחינה התקפית במילניום הנוכחי, הייתה ריאל מדריד, שעשתה זאת עם ממוצע של 80 נקודות – נמוך יותר מהממוצע הכללי.

"אני לא רואה שינוי גדול מבחינה התקפית בכדורסל האירופאי של העונות האחרונות", אומר יסמין רפשה, מאמנה לשעבר של לוטומאטיקה רומא ומי שפגש את מכבי בגמר היורוליג של 2003/4 כמאמן פורטיטודו בולוניה. "ברור שהיו שינויים, אבל הם נבעו בעיקר מההחלפה של שעון 30 השניות בשעון ה-24. סיבה נוספת, לדעתי, היא מבחר השחקנים השונה שקיים היום באירופה לעומת עשר או חמש עשרה שנים קודם לכן: היום יש הרבה יותר אמריקאים, וכמאמן אתה חייב להתאים את עצמך גם לשחקנים שעומדים לרשותך. אתה לא יכול לשחק בסגנון X ולהחזיק בסגל שמתאים לסגנון Y".

הכדורסל הפנומנאלי שהציגה מכבי ההיא, מסביר רפשה, כמעט בלתי ניתן לחיקוי, בעיקר בגלל חומר השחקנים הנדיר שעמד אז לרשותו של גרשון. "זו הייתה קבוצה יוצאת דופן. אין היום קבוצות עם מקבץ שחקנים כמו של אז. תראה את השמות – פארקר, וויצ'יץ' בשיאו, שאראס, באסטון. ברור שכל מאמן רוצה לשפר את משחק ההתקפה של הקבוצה שלו, רוצה להפוך אותו למהנה עבור הקהל, אבל עבורי, הגנה היא שם המשחק.

"אבל בניגוד למה שחושבים, אפילו מכבי ניצחה את כל המשחקים הגדולים שלה דרך ההגנה", מוסיף המאמן הקרואטי. "המאץ'-אפ-זון הייתה דרך נהדרת להחביא בהגנה את וויצ'יץ' ושאראס. פארקר ובאסטון שמרו עבור היתר. הפילוסופיה שלי אומרת שבכדורסל, הקבוצה שתשיג יותר נקודות קלות כמעט תמיד תנצח, אבל איך אתה עושה את זה? דרך הגנה. אי אפשר לרוץ למתפרצת בלי לשחק הגנה טובה, לשלוט בריבאונד ולחטוף כדורים. אי אפשר להגיע לסלים בריבאונד התקפה אם השחקנים שלך לא אגרסיביים ולא הולכים חזק מספיק לטבעת. אתה לא יכול לבנות על 50% לשלוש בכל ערב".

דיוויד בלאט, עוזרו לשעבר של גרשון ומי שנחשב כמוח שמאחורי משחק ההגנה של מכבי הגדולה, מחזק את דבריו של רפשה באומרו כי "יש ירידה גדולה בכישרון שנמצא באירופה. קשה לעשות את מה שעשינו עם כמות כישרון מוגבלת. הרבה מהשחקנים הגדולים עזבו ל-NBA. הכישרונות שיכלו וידעו לייצר נקודות הלכו, ויחד איתן השיטות האלה.

"אין ספק שהכדורסל של מכבי לא שינה לגמרי את הכדורסל באירופה", מודה בלאט, "ולו מהסיבה שבכדורסל יש הרבה דרכים לנצח והרבה דרכים לשחק. אין שיטה אחת שהיא בהכרח נכונה או הכי טובה. אפשר לקבל דוגמא מצוינת אם נסתכל על הסגנון השונה של צסק"א, מכבי ופנאתינייקוס, שאלה שלוש הקבוצות הכי מצליחות בעשור האחרון באירופה. בוא נגיד שהכדורסל של צסק"א ופנאתינייקוס דומה יותר זה לזה מהסגנון של מכבי לקבוצות האלה. בשורה התחתונה, הוא לא פחות מצליח".

כיצד בכל זאת השפיעה הקבוצה ההיא על המאמנים ברחבי היבשת? אם נדמה את הכדורסל האירופאי לתמונה, הרי שהשינוי לא בא לידי ביטוי במסגרת הכללית, המסורתית, אלא בצבעים בהם משתמשים המאמנים-ציירים. "אפשר לצייר עוד מונה ליזה? אפשר לנסות לייצר העתקים, אבל הם לעולם לא יצאו בדיוק כמו התמונה ההיא", משוכנע מאמן הכדורסל מולי קצורין.

הקבוצות האירופאיות, מסביר קצורין, לקחו ממכבי ההיא בעיקר אלמנטים מקצועיים הקשורים למשחק המעבר. "הכדורסל של מכבי הביא לשינוי מסוים, כי מכבי הביאה את משחק המעבר לרמה גבוהה מאוד. כמובן שגם היו לה את הכלים לעשות את זה. אין כמעט מאמנים באירופה שלא לקחו איזה אלמנט ממה שעשתה מכבי ההיא. היא הביאה לשינוי גם בנושא של חיתוכים לסל ובק-דורים (דלת אחורית). אבל שינוי מהותי, של סגנון, זה כמעט ולא קורה. גם אני לקחתי ממנה חלק מהתנועות שעשתה במשחק המעבר. תראה, מאמנים כמו ינאקיס או אטורה מסינה, שנוהגים לשלוט בקבוצות שלהם עד הפרטים הקטנים ביותר, לא ישנו פילוסופיה בגלל פיני. למשל, מכבי ההיא שיחקה עם שלושה מובילי כדור. זה היה חידוש. אבל אתה רואה שהכדורסל האירופאי עבר לשלושה מובילי כדור? לרוב המאמנים יש פילוסופיה ברורה. הם אנשים דעתניים, עם עמדות מוצקות".

דן שמיר, שהשלים את צוות האימון של מכבי בעונת 2003/4, מבחין גם הוא באלמנטים מקצועיים מסוימים שהגו בזמנו גרשון ובלאט כשהוא צופה בביצועיהן של קבוצות אירופאיות רבות, אולם בד-בבד אומר ש"להגיד שהכדורסל של מכבי כבש את אירופה יהיה לא מדויק. הרבה קבוצות עדיין משחקות בסגנון הישן. צסק"א, שהיא הקבוצה הטובה באירופה, משחקת בערך הפוך מכפי ששיחקה מכבי הגדולה ההיא. אבל אין ספק שמכבי הייתה הראשונה שידעה לשחק כדורסל מהיר, בהתאם לשעון ה-24, והרבה מאמנים גדולים התחילו לאמץ דברים שמכבי עשתה.

"קח לדוגמא את משחק המעבר של מכבי", ממשיך שמיר. "זה היה הטריידמארק של הקבוצה ההיא. היום, הרבה יותר מ-50% מהקבוצות באירופה מריצות את הטרנזישן-גיים בצורה דומה. פשוט לקחו תרגילים מאיתנו, והעתיקו. לפעמים יוצא לי לראות וידאו של איזו קבוצה נידחת פה ושם, וכמעט תמיד אתה רואה את משחק המעבר של מכבי. במהות, בדרך כלל, הקבוצות שלוקחות אליפויות אירופה הן קבוצות שמחזיקות בסגנון ייחודי. העניין הוא שיש הרבה סגנונות. בשנים שמכבי שיחקה כפי ששיחקה, היה לה יתרון עצום על כל הקבוצות באירופה. אבל לא יהיה נכון לתאר את מה שמכבי ההיא עשתה לכדורסל האירופאי במילים יותר מדי בומבסטיות". הוכחה חיה, כאמור, תספק הערב אולימפיאקוס פיראוס.

ohadgreenwald@walla.co.il