סוכר של בולים

לפני שנתחיל בסיכום הבולים שהיו אמש – ואיזה בולים היו לנו, וואו-הו – נספר לכם מור"ק קצר. אם תרצו – מתוך מחווה לדרדר המיתולוגי.

בשנת 1994, בילה השיכור חודש בארצות הברית עם משפחתו. אתם ודאי מכירים את הטיולים הללו – סוג של חוף אל חוף, רק בטיסות. לא נלאה אתכם בפרטים הקטנים של איפה וכמה, או בעובדה שבאותה תקופה המטוסים של חברת USAIR התרסקו בערך אחת לשעה (ורוב הטיסות שלו היו עם החברה ההיא), אלא נגיע לשלב האמצע של הטיול. אחרי נחיתה בלאס וגאס ושיטוט בעיר המדהימה הזו (כבר אז היא הייתה מדהימה, ואנחנו מדברים על לפני 14 שנים, כן?), המשיך השיכור בנסיעה צפונה לכיוון הפארקים הלאומיים, ואת הערב יצא לו לבלות בעיירה שנקראת סט. ג'ורג' ביוטה. מקום שקט ונחמד כמו שרק עיירות נידחות ביוטה יכולות להיות. אמה מה – זה היה הרביעי ביולי, מה שאומר שהשיכור, שעד אז ראה את חגיגות יום העצמאות האמריקאי (ואם נודה בזה – זה גם הישראלי) בטלוויזיה, ציפה להילולה שאין שנייה לה. אבל – יוטה. בנסיעה ברחבי העיירה הזו, פרט לכמה דגלים בצבע אדום-לבן-כחול מסביב לאיזה מגרש ספורט קטנטן, שלעומתו האצטדיון של תיכון כצנלסון בכפר סבא נראה כמו הכפר האולימפי בבייג'ין, לא היה כלום. נאדה. גורנישט. כאילו אין חג.

עת הגיעה השעה לחגיגות, עלו השיכור ומשפחתו על איזה הר שהיה בסביבה (לא חסרים כאלו) וציפו למטח זיקוקים א-לה מלחמת המפרץ (הראשונה, כן?). אבל – שוב, יוטה. כמה נפצים וקפצונים, זה כל מה שהיה לעיירה הזו להציע. בצר לו, נאלץ השיכור לחזור עם משפחתו למוטל בו שהו, לעמוד על המרפסת ולצפות לעבר סולט לייק סיטי (עיר-עיר, כן?). אולם – יוטה. אפילו המראות מסולט לייק סיטי אכזבו, ולמעט שני זיקוקים, שכנראה בגלל תקלה כלשהי עפו גבוה מדי, הכל היה קפצונים ונפצים. כך נאלץ השיכור לבלות את יום העצמאות הראשון שלו בצפייה בג'יי לנו ובייסבול. נכון, יש דברים גרועים מזה – כמו לצאת לדייט אינטימי עם בחורה שמסריחה מהפה – אבל זה עדיין די מאכזב.

למה סיפרנו לכם את כל זה? מפני שאחרי הניצחון הגדול של יוטה על אלבמה בשוגר בול, אין לנו אלא רחמים על ניו אורלינס, שנאלצה לארח את המשחק בסופרדום, וכעת צריכה להתמודד עם אלפי מורמונים שיחגגו להם במיסות תפילה וישאירו את הברים והמועדונים ריקים מאלפי הסטודנטים מאלבמה, עליהם בנתה העיר בשביל זריקת עידוד כלכלית, אלכוהולית ועוד כל מיני דברים שהאתר הזה הוא לא מקום שבו אפשר לכתוב עליהם. איך, איך לעזאזל הם הולכים לחגוג, המורמונים הללו? קוראים יקרים, אתם מוזמנים להציע לנו דרכים מקוריות של חגיגה מורמונית, כשהפרס הראשון הוא מורמונית אדוקה שתעשה לכם הרבה – ובכן – ניקיונות בבית. וכעת – למשחקי אמש.

סיום מזהיר לעונה מושלמת של היוטס, שגם בשנת 2004 סיימו במאזן מושלם תחת הנהגתו של אורבן מאייר אחרי ניצחון על פיטסבורג בפיאסטה בול, הפך את היוטס מיוטה לקבוצה היחידה העונה בליגה שסיימה ללא הפסד במאזן, לקבוצה הראשונה בעידן ה-BCS שעושה זאת פעמיים ולקבוצה הראשונה שאינה מחטיבת BCS שמנצחת שני בולים מרכזיים. הקרימזון טייד, לעומת זאת, נאלצים להסתפק במחמאות לעונה נהדרת שעלתה על כל הציפיות, אך הסתיימה במפח נפש ושני הפסדים רצופים.

המשחק הזה כמעט ונגמר כבר ברבע הראשון, כשבריאן ג'ונסון, הק"ב של היוטס, מסר לשני ט"ד ואסאיתה רץ לעוד אחד, והיוטס עלו ליתרון 0:21. רק לשם ההמחשה, 21 נקודות זה מה שספגה אלבמה ברבע הראשון – בכל העונה. הרבע השני היה בשליטה – יחסית – של אלבמה, כששער שדה והחזרת פאנט של חאבייר ארינס החזירו את הטייד למינוס 11 בלבד, וארבע דקות בתוך הרבע השלישי הצליח ג'ון פארקר-וילסון למצוא את גלן קופי לט"ד שהוריד את היתרון לכדי 17:21 בלבד, והקאמבק נראה בדרך. אלא שאז שוב התעורר בריאן ג'ונסון, בדרייב מרשים של 79 יארד מצא את דייויד ריד לט"ד והעלה את היוטס ל-17:28. חטיפה ממסירה של פארקר-וילסון לקראת סוף המשחק, ושער שדה של היוטס חתם את תוצאת המשחק. בריאן ג'ונסון היה הגיבור הגדול של הערב, כשסיים עם 27 מ-41 ל-336 יארד ושלושה כיבודים, והוציא מסירות לשבעה רסיברים שונים, בעיקר לפרדי בראון, שסיים עם 12 תפיסות ל-125 יארד. היוטס שמו רק 13 יארדים על הקרקע, אבל מול ה-31 המסכנים של אלבמה זה הספיק.

אצל השחקנים של ניק סייבן, המצב לא נראה טוב. פארקר-וילסון היה זוועתי כשסיים עם 18 מ-30 ל-177 יארד, ט"ד, צמד איבודים ופימבול, ואכל דשא שמונה פעמים במהלך המשחק – שיא עונתי שלילי. גלן קופי היה מזעזע עם 13 נשיאות ל-36 יארדים בלבד, ומארק אינגרם לא ממש עזר עם 8 נשיאות ל-26 יארדים, וכנראה שחסרונו של אנדריי סמית', כנראה האופנסיב ליינמן הטוב במדינה, היווה גורם מכריע. או שאולי היה זה הפה הגדול של סייבן, שלפני המשחק אמר שהטייד הם הקבוצה היחידה מחטיבה אמיתית שסיימה עונה רגילה ללא הפסד, שהיווה תמריץ לשחקני היוטס לעלות למשחק באמוק. כך או כך, כל הכבוד ליוטס.

וואו, איזה קרב מרתק היה לנו בדאלאס, שזכתה לארח את משחק הקוטון בול שהיו בו הכי הרבה נקודות אי פעם. שוט אאוט בסגנון הדרום-מערב הפרוע הישן והטוב, כשבסיומו התבררה התמונה העגומה של הגנות הביג-12 – אין ממש דבר כזה, כשהרד ריידרס הרשו למורדים להעמיס 515 יארדים כוללים עליהם, למרות שהם בעצמם העמיסו את המספרים הרגילים של 469 יארדים כוללים, מתוכם 364 של גרהם הארל, שסיים עם 36 מ-58 לארבעה ט"ד (שיא ליגה של 134 ט"ד בקריירה, ששבר את שיאו של קולט ברנאן מהוואי בשלושה ט"ד) אבל גם שני איבודים, שהביאו את המורדים, למרות שלושה איבודים במשחק, לשישה ניצחונות רצופים ומשחק בול ראשון מאז 2003 (כשאיליי מאנינג היה סיניור), וניצחון מזהיר בעונה מדהימה של יוסטון נאט כבר בעונתו הראשונה, שהצליח לנצח בפלורידה את הגייטורס, ולהפסיד ארבעה משחקים בהפרש מצטבר של 19 נקודות בלבד.
משחק הריצה של המורדים היה אפקטיבי ביותר, עם 223 יארדים (לעומת 105 בלבד של הרד ריידרס), מתוכם 101 וט"ד של ברנדון בולדר ו-97 וט"ד של דקסטר מק'קלאסטר, שגם תפס 6 כדורים ל-83 יארדים. אבל גם המשחק האווירי היה מדויק, כשג'אבן סניד סיים עם 18 מ-29 ל-292 יארדים (שיא קריירה), שלושה ט"ד ואיבוד שהוחזר לט"ד. גם הגנת המורדים שיחקה תפקיד מרכזי במשחק הזה – משחק הקוטון בול האחרון באצטדיון הקוטון בול בטקסס – כשמרשיי גרין החזיר חטיפה ממסירה של הארל ל-65 יארד וט"ד ופטריק טרהן תיקל את הארל באנד-זון והביא סייפטי, והמורדים עומדים על מאזן מושלם של 0:5 מול קבוצות מהביג-12 במשחקי בולים, ויש להם הרבה על מה לבנות לעונה הבאה, כששלושת כוכבי המשחק (סניד, מק'קלאסטר וגרין) חוזרים לעונה נוספת.

אצל המפסידים, פרט להארל, אריק מוריס תפס 10 ל-89 יארד וט"ד, אדוארד בריטון תפס 5 ל-87 וצמד, ודווקא מייקל קראבת'רי – כנראה הרסיבר הטוב באמריקה – סיים משחק בשיא קריירה שלילי של 4 תפיסות ל-30 יארד בודדים וט"ד, בעקבות פציעה בקרסול בסוף העונה והעובדה שכמעט והוציאו לו את העין במשחק, ולמרות שתפס את הט"ד שהביא להארל את השיא, מעד ונפל במסירה שנחטפה והוחזרה לט"ד. המשחק, ששוחק באצטדיון הקוטון בול במשך 73 שנים, ראה לא רק שיא נקודות בבול, אלא גם שיא תפוסה (88,175 צופים), יועבר בעונה הבאה לאצטדיון החדש של דאלאס קאובויס.

המשחק הזה נראה בדיוק כמו העונה של הפיראטים מאיסט קרוליינה – התחלה חזקה ואיבוד מומנטום מהיר באמצע. הפיראטים הובילו כבר 3:16 במחצית, אחרי ט"ד של ברנדון סימונס (10 נשיאות ל-44 יארד) ומסירה של פטריק פינקני ל-80 יארד לדאריל פריני (5 ל-112 וט"ד), אבל 22-3 לטובת הויילדקאטס של קנטאקי במחצית השנייה עשו את ההבדל. הקאמבק של קנטאקי – שזכתה בבול השלישי שלה ברציפות – התחיל כבר בפתיחת המחצית השנייה, כשדייויד ג'ונס החזיר את בעיטת הפתיחה ל-99 יארד וט"ד, מייק הארטליין (19 מ-31 ל-204 יארד, ט"ד ואיבוד) מצא את קיירוס לנקסטר ל-19 יארד וט"ד, ושלוש דקות לסיום המשחק הצליח ונטרל ג'נקינס להשתלט על פאמבל ולהחזיר אותו ל-56 יארד וט"ד, לתת את היתרון לויילדקאטס, ואחרי הגנה טובה בדרייב של הפיראטים, שהסתיים בהרחקה לפאנט, זה כבר היה גמור. ונטרל זכה בתואר ה-MVP של המשחק.

הפיראטים, אלופי קונפרנס USA, שניצחו בתחילת העונה את ווסט וירג'יניה ו-וירג'יניה טק, פגשו את קבוצת ה-BCS השלישית שלהם העונה, ולמרות שהייתה זו הקבוצה החלשה מבין השלוש, דווקא לה הם נכנעו. פינקני, שהחליף את שובר שיאי המכללה אנדריי וודסון (שיצא ל-NFL), סיים עם 18 מ-36 ל-296 יארד וט"ד, במשחק משוגע שכלל שלוש חסימות של בעיטות אקסטרה-פוינט שלאחר ט"ד.

זהו הסיכום שלנו להיום, כשמבחינת הבולים המרכזיים נותרנו עם אחד בלבד – הפיאסטה בול, שיפגיש בלילה שבין שני לשלישי את טקסס עם אוהיו סטייט, כשעד אז יש לנו את האינטרנשיונל בול שישוחק היום (19:00, אין שידור בטלוויזיה) בין קונטיקט לבפאלו. למעשה, נותרו לנו בסך הכול ארבעה משחקי בול לעונה הנהדרת הזאת (כולל משחק האליפות) – אז נצלו את מה שיש, כי אוטוטו זה נגמר. נסיים, כרגיל, בברכת המשך שבוע טוב ושתוי לכולם.