הרמה להנחתה

ב-26 בספטמבר התכנסו מעל 20 אלף צופים באיצטדיון בשיקגו, לרגל משחקה של הקבוצה העירונית שיקגו פייר מול דייויד בקהאם וקבוצת ההתקפה הטובה בליגה, לוס אנג'לס גלאקסי. מרבית האוהדים באו, איך לא, כדי לחזות בכוכב האנגלי המפורסם, אך בפועל קיבלו מדגם מייצג לתרומתו של בקהאם לאורך מרבית התקופה בליגת ה-MLS.

בקס שהה על כר הדשא 90 דקות במהלך ההפסד 3:1, והמילה "שהה" היא היחידה שיכולה להגדיר את מעשיו על המגרש. הקשר נע לאיטו לאורך הקו הימני, מדי פעם ניגש להרים כדור קרן בחוסר דיוק משווע, בדק את ברכו מספר פעמים ובעיקר נראה משועמם. לאחר המשחק, אגב, נצפה כוכב הפופ מפזז על רחבת הריקודים במועדון לילה נחשב בעיר, שם נערכה מסיבת יום ההולדת של המפיק המוזיקלי ג'רמיין דופרי. האשה ויקטוריה, אם מישהו תהה, נעדרה מהאירוע.

במקום אחר, ערב שכזה ודאי היה זוכה לאינספור ביקורות וטענות על זלזול בליגה ובמקצוע. באמריקה, שם הכדורגל הוא ענף שולי לחלוטין, מעדיפים את בקהאם הסלבריטי מאשר את זה הכדורגלן ולכן לא מייחסים לכך חשיבות. באותה תקופה, נדמה היה שאבדה לבקהאם התשוקה שאפיינה אותו לאורך כל הקריירה והיוותה את עיקר כוחו. פתאום הוא נראה מנותק מהמשחק, מנסה להבין מה פשר הימצאותו בקבוצה כזו לצד שחקנים כמו אדסון באדל ואלן גורדון, מאמץ את זיכרונו בניסיון להיזכר במניע שהוביל לצעד התמוה.

הציפיות היו בשמיים עם הגעתו של דייויד בקהאם לאמריקה. האדם הפופולרי בעולם עשה דרכו לליגת ה-MLS הזניחה במטרה להפוך אותה לשם דבר ולהציבה כיעד לגיטימי עבור כדורגלנים רבים ברחבי העולם – גם כאלה שלא חצו את גיל ה-30 ומחפשים לעשות קופה לעת זקנה. "הוא יהיה יותר גדול מפלה", קרא בהתלהבות אלכסי לאלאס, הג'נרל-מנג'ר של הגלאקסי, שהיה אחד משושביני עסקת הענק שהביאה את קשר נבחרת אנגליה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

ואכן, עבור בקהאם נפתחו דלתות פרסומיות כיד המלך, כשבד בבד גם הליגה קוצרת את הפירות. הגלאקסי הכפילו את מחירי הכרטיסים במשחקי הבית ועדיין השיגו עלייה במספר הצופים, וגם במקומות בהם התארחו הייתה קפיצה דרמטית בכמות הקהל במגרשים. בנוסף, "חוק בקהאם", המאפשר לקבוצות להחתים שחקן אחד מחוץ לתקציב השחקנים הקבוצתי (בסביבות 2 מיליון דולר בלבד) ובכך להעניק לו שכר מפתה, משך אל הליגה דמויות כמו גיז'רמו בארוס שלוטו וקואווטמוק בלאנקו. שחקנים שלימים הפכו לדומיננטיים יותר מבחינה מקצועית מאשר בקהאם עצמו.

רוד חוליט, בהמשך מאמנו של בקהאם בלוס אנג'לס, היה בטוח שהליגה תשתווה במהירות לפחות לרמתה של הליגה בארצו ושמדובר בעניין של זמן עד שתקבל לגיטימציה גם מהאירופים. המארגנים והקבוצות נסחפו לאופוריה כשראו את העלייה במכירות המרצ'נדייז, ופינטזו על התעוררות בשוק הלא ממוצה של ההיספנים. אלו נחשבים למטרה הראשית של אנשי ה-MLS מיום הקמתה ב-1996, שכן מדובר באוהדי הכדורגל האמיתיים באמריקה - כאלה ש"נדבקו במחלה" בספרד, ברזיל, ארגנטינה או מקסיקו.

לפיכך, סיפרו להיספנים שבקהאם דובר ספרדית מתקופתו בריאל מדריד ויצרו פרסומות המיועדות אך ורק להם, אך האוהדים הבחינו שמה שעומד מולם לא אמיתי. "הוא בא לכאן כדי למכור חולצות ולקדם את פפסי", טענו ההיספנים. "לא הוא השחקן שישנה את העובדה שהכדורגל כאן דומה לפוטבול האמריקאי". הניסיון הכושל של ה-MLS חזר אליהם כבומרנג, כשבקהאם זכה לגידופים במשחקי הדרבי של הגלאקסי מול צ'יבאס USA, השלוחה האמריקאית של קבוצת צ'יבאס גוואדלחארה המקסיקנית.

כמו ההיספנים, גם פלה האגדי היה סקפטי מלכתחילה לגבי השידוך בין בקהאם לכדורגל האמריקאי. "מטעים את הציבור", אמר הברזילאי ששיחק בשלהי הקריירה בניו יורק קוסמוס. "בקהאם לא שחקן מלהיב שמבקיע שערים. אני מציע לו להתרכז בכדורגל, כי הדרישות של הקהל ממנו יהיו גבוהות. כרגע הוא יותר כוכב פופ מכדורגלן". ההשוואה למי שנחשב בעיני רבים לכדורגלן הגדול בכל הזמנים, הייתה מתבקשת עם הגעתו של האנגלי כמרענן הרשמי של הכדורגל באמריקה. "יש יותר שוני מדמיון ביניהם", סיפר קלייב טוי, האיש שהביא ב-1975 את פלה לניו יורק. "בקהאם הוא השחקן הכי מוכר בעולם, אבל פלה היה לא רק הפופולרי מכולם אלא גם הטוב מכולם".

העונה הראשונה של בקהאם נפתחה עם פציעות ועוד קצת פציעות. האנגלי הגיע עם מתיחה בברך ימין ובקושי נראה על המגרש, כשהוא כובש שער אחד בשמונת משחקיו הראשונים. הגלאקסי כשלו בפעם השנייה ברציפות בניסיון לעלות לפלייאוף מהאיזור המערבי, נוצחו על ידי פאצ'וקה המקסיקנית בגמר הסופרליגה של צפון אמריקה וגרמו למאמן פרנק יאלופ לשלם את המחיר.

גם עם סרט הקפטן על זרועו, התקשה בקהאם למשוך אחריו את החברים בגלאקסי ולרגע לא נראו הבדלי האיכויות בינו לבין שאר השחקנים. המועדון אמנם סיים עם רווח תפעולי, אך חזה בעשר קבוצות אחרות מדווחות על הפסדים ובאחוזי צפייה שנותרו בעינם. "למרות כל המיליונים שנשפכו עליו, בקהאם היה פלופ מוחלט", סיכם העיתונאי פול גארדנר את עונת הביכורים של האנגלי הבינלאומי ב-MLS. "צריך להודות באמת: בלעדיו הקבוצה תיפקדה טוב יותר, כולל הישג של חמישה ניצחונות רצופים. כשחזר מפציעה, הוא נראה משוטט מבולבל על המגרש והקבוצה חזרה לסורה".

במרץ 2009, עם תחילת הקדנציה של חוליט במועדון, דובר על "כדורגל סקסי" שינהיג ההולנדי בצוותא עם בקהאם וכוכב נבחרת ארצות הברית, לנדון דונובן. הכיוון היה חיובי, אבל אט אט התגלו סדקים. המאמן ההולנדי התאכזב מ"חוסר המנהיגות של שחקני המפתח" ושבעה משחקים ללא ניצחון הביאו לסיום תפקידו בקבוצה, יחד עם אלכסי לאלאס. הגלאקסי חוו נפילה כואבת מהמקום הראשון באיזור המערבי עד למקום האחרון ושוב נותרו מחוץ לפלייאוף, כשגם מאמן הנבחרת לשעבר, ברוס ארינה, לא מצליח להושיעם. כל ההייפ סביב בקהאם הסתכם בצמד כישלונות העפלה לפלייאוף ובמאזן של חמישה שערים ו-12 בישולים ב-30 משחקים בסך הכל.

"אפשר לסכם זאת כך: עונה ראשונה עמוסת פציעות ועונה שנייה עמוסת כישלונות", נכתב ב-ESPN. "לא מפתיע שלקהל בלוס אנג'לס אין שירים עבורו". דווקא העונה השנייה, בה שיחק הרבה יותר, המחישה את הבעיות של בקהאם. חלקן נובעות מגילו המתקדם, אחרות כנראה משובע. הוא עדיין מייצר הגבהות נפלאות ומספק מסירות חדות כמו בימים הטובים, רק שזה קורה לעיתים רחוקות מדי, והמהירות על האגף כבר לא מאפשרת לו לחלוף על פני המגן היריב, גם אם מדובר בשחקן בינוני בליגה האמריקאית. לאורך כל השנים החמיאו לו על העבודה הבלתי פוסקת על ומחוץ למגרש, אך נראה שגם זה התפוגג באמריקה ומצריך עבודה רבה עם הגעתו למילאן ולדרישות התובעניות של קרלו אנצ'לוטי.

"הייתי רוצה לראות אותו כועס על המגרש", כתב גרהאם ג'ונס, המסקר את הגלאקסי עבור "לוס אנג'לס טיימס". "הוא שיחק בלי חשק. שחקן יריב עמד לידו והגביה כדור שהוביל לשער, ובקהאם לא עשה שום מאמץ כדי למנוע זאת. אני לא יודע אם זה בגלל חשש מפציעות או חולשה הגנתית, אבל זה היה פשוט מאכזב. אין כאן לחץ לנצח, אין ביקורות מכיוון התקשורת או הקהל גם כשהקבוצה משיגה את המאזן העלוב בליגה, ועדיין נראה שאין בו את הרצון לשחק". כך, הפך בקהאם לאיש הכדורים הנייחים. ממש כמו בכדוריד. בקהאם נח על המגרש ורק במצב סטטי הצליח להשפיע על המשחק ולגרום לאיזושהי התרגשות בקרב הקהל.

כעת נמצא דייויד בקהאם עם קבוצתו האיטלקית החדשה במחנה אימונים, לקראת החודשיים בהם ילבש את מדי הרוסונרי ולאחריהם ישוב לפתיחת עונת 2009 ב-MLS. במילאן עושים הכל כדי להחזירו לכושר ומדווחים על כך שחדוות המשחק שבה אליו במהירות. השחקן, מצידו, רוצה להוכיח לכולם ובמיוחד למאמן נבחרת אנגליה, פאביו קאפלו, שעל אף הנסיגה ביכולתו בשנתיים האחרונות, הוא עדיין יכול להתמודד בכבוד ברמות הגבוהות. גם אם מסביב נמשכת ההתעסקות בניתוק הקשר הפרסומי שלו עם פפסי, או בשלל הקעקועים המעטרים את גופו, למורת רוחה של רעייתו.

"בקהאם שחקן גדול, אבל אסור לשכוח שהוא מגיע למועדון פאר כמו מילאן", הבהיר הקפטן פאולו מאלדיני. "לנו, השחקנים, אין כל עניין בחייו הפרטיים. פגשנו בחור שלא התאמן במשך מספר חודשים, אבל ראינו את הנחישות והרצון שלו לעבוד ככל הנדרש כדי לחזור במהירות למגרשים". לעומת ההסתייגויות מאמריקה, הצוות הרפואי של מילאן בטוח שבקהאם יוכל לתרום במהרה: "הוא במצב פיזי מצוין. יידרשו שלושה שבועות עד שיהיה ברמה הדרושה, אך בעיקרון יש לו את האפשרות לשחק עד גיל 40".

הידיעה על כך שלבקהאם יש עוד מספר שנים לשחק, ודאי הסבה נחת לראשי ה-MLS, הבטוחים שהוא יחזור בתום תקופת ההשאלה. שם מקפידים להדגיש שלבקהאם יש שתי שאיפות עד ליום הפרישה: לשחק עם נבחרת אנגליה במונדיאל 2010 ולהשלים את משימתו בארצות הברית. ומהי אותה משימה? להצליח היכן שפלה כשל ולהפיץ את בשורת הכדורגל לאמריקאים. לא בטוח שכולם יחכו לשובו בכליון עיניים.