הכי רחוק מלוזון וגאידמק

אחרי שסיכמנו את 2008 עם הרגעים הבלתי נשכחים, התמונות, הזכרונות והתחזיות לשנה הקרובה, הגיע הזמן לתת את הכבוד גם לאנשי הספורט שהפכו לגיבורים גדולים במחוזותיהם, אבל לא הגיעו אלינו. במדינה שבה בתי דין, סוכני שחקנים, בעלי קבוצות ומאמנים מפוטרים הם גיבורי תרבות, קצת קשה לדבר על ספורט.

לצורך העניין וכמיטב המסורת אנחנו מגישים לכם גם הפעם את מצעד אנשי השנה האלטרנטיבי - או במילים אחרות, מסע אל 12 מדינות וחמש יבשות, כדי לסכם את שנת הספורט הזאת כמו שצריך. והפעם, חלק ב' עם שישה סיפורי ספורט נוספים.

מבחינת הספורט האולימפי, גרמניה היא אולי המדינה המתורבתת ביותר בעולם. לא תמצאו שם ענף ספורט אחד מקופח, וכל מדליסט שהיה נאבק בשיניים כדי להפוך לכוכב במדינות כמו ישראל או אפילו ארצות הברית, הופך אצלם לשם דבר בקלות יחסית.

ועדיין, לגרמנים תמיד היו ענפי ספורט שהם היו מזוהים איתם יותר, בטח שלא הרמת המשקולות, שנשלטת בשנים האחרונות על ידי מדינות מזרח אירופה ואסיה. בבייג'ינג 2008 היה לגרמניה מדליסט זהב גם בתחום הזה, תוסיפו לזה סיפור אנושי מרגש ותקבלו את ספורטאי השנה באחת ממעצמות הספורט הגדולות בעולם.

מתיאס שטיינר בן ה-26 ייצג את מולדתו אוסטריה עד לפני שלוש שנים, אבל נישואיו לגרמניה סידרו למי שהיה אינסטלטור וינאי, אזרחות חדשה בשנה האחרונה. התנאים המעולים שמספקים הגרמנים לספורטאים, גרמו לו לבחור במדים שלהם.

אשתו של שטיינר, סוזן, צפתה בו בתחרות הרמת משקולות בטלוויזיה ב-2004 ופנתה ל"יורוספורט" בכדי לקבל את כתובת הדואר האלקטרוני שלו. כך צמח לו סיפור אהבה גדול, שנקטע באופן טראגי שלוש שנים מאוחר יותר, כשסוזן נהרגה בתאונת דרכים. שטיינר קיבל את מלוא התמיכה מההתאחדות הגרמנית, שפעלה באופן מהיר כדי לסדר לו אזרחות. זה אחד מאותם סיפורים של ספורטאים שניצלו תחרות גדולה כדי להתמודד עם השכול, והסיום שלו לא יכל להיות טוב יותר - מדליית זהב אולימפית בקטגורית המשקל של מעל 105 ק"ג. תוסיפו לזה מחלת הפרעות במערכת העיכול שגרמה לשטיינר להילחם נגד דיאטת השמנה לקראת המשחקים האולימפיים, ותקבלו את הסיבה לבחירתם של הגרמנים בו - ולא באף אחד מ-15 האלופים האולימפיים האחרים שהגיעו מגרמניה.

צריך לעשות משהו באמת מיוחד כדי להיות כדורגלן ועדיין להצליח להיכנס לכתבה הזו, וזה בדיוק מה שמאנושו עשה. האנגולי בן ה-25 הפך ברגע משחקן מאלמוני לחלוטין מחוץ למדינתו לחלוץ מנצ'סטר יונייטד, והוכיח למיליוני ילדים באנגולה, ובעצם למאות מיליונים ברחבי העולם, שלפעמים חלומות באמת מתגשמים.

אחרי שקטף פעמיים את תואר מלך השערים באנגולה קיבל מאנושו במפתיע זימון למבחנים ביונייטד בינואר, בהם התרשם אלכס פרגוסון מהחלוץ הגבוה והחסון והחתים אותו לשלוש שנים. פרגי התמוגג לראות את היהלום החדש שלו מככב באליפות אפריקה בה כבש ארבעה שערים והוליך את "האנטילופות השחורות" עד לרבע הגמר, שם כבש את שער הטורניר בפצצה מ-30 מטר בהפסד 2:1 למצרים, האלופה שבדרך.

בעיות בקבלת אשרת העבודה אילצו את פרגי להשאיל אותו לפנאתינייקוס עד לסיום העונה, ואחרי שעזר לירוקים להעפיל לליגת האלופות הוא זכה סוף סוף ללבוש את מדי השדים האדומים כשערך את הבכורה שלו בספטמבר מול מידלסברו בגביע הליגה. מאנושו אולי לא צפוי לאיים על מקומו של ווין רוני בהרכב (פרגוסון מייעד לו תפקיד של כוח אש מהספסל סטייל אולה גונאר סולשיאר), אבל עצם הגעתו למועדון הגדול בעולם שמה את אנגולה על מפת הכדורגל העולמי לא פחות מההעפלה למונדיאל.

אישה גדולה בגובה 1.96 מ', בת לאב סקוטי ולאם מטונגה - בקיצור ניו זילנדית אמיתית, גרמה לעכברי הראגבי באי הדרומי לצאת מהחורים בקיץ האחרון, ולהתחיל להתניין באווירודינמיקה של כדור הברזל. ניו זילנד ידועה בעיקר בזכות נבחרת הראגבי שלה, אלא שואלרי וילי הצליחה לפרוץ לתודעה של שאר המדינות בעולם, בעיקר מדינות ברית המועצות לשעבר שהתרגלו למדליות הזהב בענפי הכוח הנשיים כמו זה שבו מתמחה וילי.

וילי, שזכתה באופן משכנע במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, השלימה למעשה טריפל אחרי מדליות זהב באליפות העולם ומשחקי חבר העמים הבריטי. היא למעשה הניו זילנדית הראשונה שזוכה במדלית זהב אולימפית באתלטיקה קלה, מאז תקופתו היפה של אצן המרחקים הבינוניים, ג'ון ווקר, שעשה זאת ב-1976. מעבר לזה, היא מייצגת יותר מכל את דו הקיום בין הלבנים בניו זילנד לילידים המאורים.

ההולנדים הכירו את מרטין ואן דר ויידן כבר בשנות התשעים. אז הוא היה שחיין הולנדי מבטיח בגיל הנוער, ששבר שיאים במשחי החתירה, ונחשב אפילו ליורשו של פיטר ואן דן הוגנבנד - רק במשחים ארוכים יותר. הקריירה המבטיחה של ואן דר ויידן נקטעה ב-2001, כשאובחנה אצלו מחלת הלוקמיה.

אף אחד לא האמין שואן דר ויידן יחזור לשחות, והמלחמה העיקרית הייתה להישאר בחיים. ואז צמח לו בעיירה אלקמאר לאנס ארסמטרונג המקומי - זה שהתגבר על הסרטן הנוראי וחזר מיד לשחות, הפעם למרחקים ארוכים במים פתוחים. הענף הזה צבר תאוצה בעולם, כשבמקביל ואן דר ויידן שבר שיאים בשחיה למרחקים, רק כדי לתרום את רווחיו למלחמה בסרטן. לאנס ארמסטרונג כבר אמרנו? אפילו שיער הוא הפסיק לגדל כאות הזדהות עם אלה שהמשיכו במלחמה הפרטית שלהם.

הסוף של הסיפור הזה לא יכול היה להיות טוב יותר. ואן דר ויידן נהנה מהפיכתה של השחיה במים פתוחים לענף אולימפי, וב-2008 הוא זכה במדלית הזהב בבייג'ינג בשחיה ל-10 קילומטרים, קצת אחרי שזכה במדלית הזהב באליפות העולם בסביליה במשחה ל-25 קילומטרים. הפרוייקט שלו, שנקרא "מרטין ואן דר ויידן שוחה נגד הסרטן", ממשיך לצבור תאוצה באירופה.

עם כל הכבוד לאנדריי ארשבין ויילנה איסנבייבה, בחצי הכדור המערבי כוכב הספורט הרוסי הגדול ביותר הוא אלכסנדר אובצ'קין. שלוש שנים לאחר שעזב את דינמו מוסקבה ונבחר במקום הראשון בדראפט ה-NHL, הפך השנה הקיצוני השמאלי של וושינגטון קפיטלס לשחקן ההוקי קרח הטוב בעולם, והתכבד להיות השחקן הראשון אי פעם שזוכה באותה עונה בגביע הארט (ה-MVP של הליגה), גביע לסטר פירסון (ה-MVP של השחקנים), גביע מוריס רישאר (מלך השערים) וגביע ארט רוס (מלך הנקודות).

"אובי" בן ה-23 היה הגורם העיקרי לעונה הנפלאה של הקפיטלס, שהתגברו על פתיחת עונה מזעזעת והצליחו לזכות באליפות הבית הדרום מזרחי ולהעפיל לפלייאוף. לאחר מכן סחף אובצ'קין את נבחרת רוסיה לזכייה ראשונה באליפות העולם מאז 1993 אחרי ניצחון דרמטי במשחק הגמר על קנדה, שאירחה את הטורניר, ואם זה לא מספיק, הוא גם חתם השנה על חוזה ל-13 שנים בוושינגטון תמורת 124 מיליון דולר.

העובדה שהאירים בוחרים כבר שנתיים ברציפות בשחקן גולף גרמה לנו לצאת מהשגרה ולהתעניין בענף שכל כך רחוק מאיתנו, וכל כך מקובע על טייגר וודס. אז מסתבר שפדרייג הארינגטון, שהיה אלמוני יחסית בסבב העולמי עד לשנים האחרונות, הפך לשחקן האירופי הראשון שזכה פעמיים ברציפות באליפות בריטניה הפתוחה - אחת מארבע תחרויות הגולף היוקרתיות בעולם. ההישג הזה קידם אותו השנה 11 שלבים בדירוג העולמי, וכיום למעשה - רק טייגר וודס ופיל מיקלסון נחשבים לשחקני גולף טובים יותר.

פדרייג הארינגטון מגיע ממשפחה אירית וספורטיבית במיוחד. בן דוד אחד שלו הוא דן הארינגטון, אחד משחקני הפוקר הבכירים בעולם. בן דוד אחר הוא ג'ואי הארינגטון, הקוורטרבק של הניו אורלינס סיינטס.