פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ברונקס בפרצוף

        בעוד השוק האמריקאי במשבר חמור, ניו יורק יאנקיז קונים מכל הבא ליד, ובכסף גדול. כך חזרו המפציצים מהברונקס להפחיד את כולם

        פרנסיסקו רודריגז, הקלוזר (מגיש מחליף שתפקידו לסגור משחקים ולשמור על הניצחון) של לוס אנג'לס איינג'לס, הגיע באוקטובר לנקודה האופטימלית לכל שחקן בייסבול שמשתחרר מחוזהו. זה עתה הוא סיים עונה גדולה עם 62 שמירות, שיא ליגה, ועמד לצאת לשוק החופשי שבשנים האחרונות השתולל ונתן חוזים חסרי תקדים לשחקנים הרבה פחות טובים ממנו. רודריגז העריך את שוויו ב-75 מיליון דולר לחמש שנים, סכום קצת גבוה אבל לא מופרך בהתחשב בתפוקה שלו. הוא אולי לא הקלוזר הטוב ביותר במייג'ור ליג, אבל בהחלט מגיש אמין וכאלה אין הרבה.

        שלושה גורמים פעלו לרעתו של רודריגז: הראשון – השוק השנה רווי בקלוזרים. השני – המשבר הכלכלי גרם לקבוצות לחשוב פעמיים לפני שהן נותנות חוזים גדולים. והשלישי והחשוב ביותר – ניו יורק יאנקיז לא צריכים קלוזר. מספר שעות לאחר שרודריגז חתם במטס על חוזה של 37 מיליון דולר לשלוש שנים, בערך חצי ממה שדרש תחילה, באו המגיש הפותח סי.סי. סבאת'יה והיאנקיז בברית הנישואין, עם חוזה של 160 מיליון דולר לשבע שנים – הגבוה ביותר אי פעם שניתן למגיש. בעוד אמריקה הולכת לכיוון אחד, היאנקיז מושכים לכיוון שונה לחלוטין.

        הצרות שלכם הן התענוג שלנו

        בשנים האחרונות לא הצליחו היאנקיז להחתים שחקנים משמעותיים על חוזים גדולים. בגזרת הטריידים (חילופי שחקנים) לא היה להם מה לחפש, כי הבאר שייצרה כישרונות בערימות במחצית הראשונה של שנות ה-90 יבשה, וקבוצות העדיפו שחקנים עם עתיד גדול על פני בלופים שצופו בעטיפות זהב. בנוסף, למתחרות הגדולות היה כסף לפזר והשחקנים שיצאו החוצה לשוק כחופשיים בלי תלות מצד קבוצת האם היו בינוניים פלוס במקרה הטוב. כך יצא שמאז צירופו של אלכס רודריגז ב-2004 עשו היאנקיז טרייד אחד משמעותי – הבאתו של רנדי ג'ונסון מאריזונה, שידוך שהתברר ככישלון טוטאלי כמו הרבה שחקנים שעברו בברונקס בשנים האחרונות.

        השנה נוצרה סיטואציה שהורכבה משחקנים חופשיים בלתי תלויים וממצב שוק עגום. סבאת'יה הועבר בטרייד מקליבלנד כבר במהלך העונה למילווקי ש"שכרה" אותו בעצם לשלושה חודשים ונתנה את הכישרון המוביל שלה, מאט לאפורטה, לאינדיאנס. איי ג'יי בארנט, המגיש של טורונטו, החליט לא לממש את האופציה לשנה חמישית בקבוצה הקנדית ויצא לשוק, ושחקן הבסיס הראשון מארק טשיירה הועבר, כמו סבאת'יה, בטרייד מאטלנטה ללוס אנג'לס איינג'לס. גם המלאכים רק שכרו את שירותיו של טשיירה ביודעם שיהיה להם קשה מאוד להחתימו מחדש. אם על היציבות של בארנט עוד אפשר להציב סימן שאלה, אל מה שייתנו סבאת'יה וטשיירה ניתן לצרף רק סימן קריאה. סבאת'יה, זוכה הסיי יאנג (המגיש המצטיין של העונה) ב-2007, סחב על הגב את מילווקי לפלייאוף השנה. טשיירה שיחק לראשונה בקריירה באוקטובר והיה טוב מאוד במדי האיינג'לס מול הרד סוקס, בסדרה בה נוצחו לבסוף המלאכים. מבחינה התקפית והגנתית, מדובר בחבילה האופטימלית ביותר.

        בתוך פחות משבועיים הגיעו כל השלושה ליאנקיז. סבאת'יה חתם, כאמור, על חוזה של 160 מיליון דולר, בארנט סגר על 82 מיליון לחמש שנים וטשיירה על 180 מיליון לשמונה שנים. שלוש החתמות על סך של יותר מ-400 מיליון דולר. מיתון? הצחקתם אותם.

        בים מי אפ, סקוטי

        זמני משבר הם הטובים ביותר לבחינת חסינותן של חברות גדולות. לנבא נפילה של סטארט-אפ זו לא חוכמה גדולה, אבל כשחברה כמו "להמן בראד'רס" פושטת רגל וכשג'נרל מוטורס, הבטן הרכה של הדוד סם, נזקקת להלוואה ממשלתית, נורת האזהרה כוללת גם מועדוני ספורט, שבמיוחד בארצות הברית הם עסק לכל דבר. דוגמה ישירה לכך היא פרד ווילפון, בעלי ניו יורק מטס, שרק לאחרונה נודע שהפסיד 300 מיליון דולר בהונאת מאדוף. בגרסה המקומית אנחנו רואים מה קורה כעת לבית"ר ירושלים של גאידמק ובאירופה הודיע אברמוביץ' לסקולארי שגם אם יתהפך העולם, הוא סוגר את הברז. סביר להניח שהכדורגל הרוסי ייקלע כעת לבעיה קשה לאחר שנסק כמו מטאור בעקבות השתלטות האוליגרכים. "מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם", שר פעם שלום חנוך והתכוון בדיוק למקרים כאלה.

        היאנקיז נמצאים בגלקסיה אחרת לגמרי, יחד עם תאגיד כמו מנצ'סטר יונייטד – מפעלים עתירי מסורת שמגלגלים מיליארדי דולרים בשנה. האימפריה שקנה ג'ורג' סטיינברנר ב-1973 תמורת עשרה מיליון דולר מוערכת על ידי פורבס ביותר מ-1.2 מיליארד דולר היום. כמועדון המעוטר ביותר בארצות הברית, ניו יורק מחויבת לקהל העצום שטיפחה במשך שנים לא רק במדינה, אלא גם במרכז אמריקה וביפן, שוק נחשב ועשיר שמזרים הרבה מאוד כסף ל-MLB. המחויבות הזו מתבטאת בהצהרה קבועה של תחרותיות, בשאיפה מתמדת להיות מספר 1 וכל הדחה מהפלייאוף היא לא פחות מאסון. בטח מזכיר לכם תופעה ידועה מהנוף שלנו. בכל מקרה, המועדון הזה לא זכה באליפות כבר שמונה שנים, וזה משהו שהאנק סטיינברנר, שירש את הקבוצה מאביו בשנה שעברה, לא יכול לעבור עליו לסדר היום.

        סטיינברנר לא מתבייש לשפוך כסף וללכת נגד המגמה הברורה של השוק, ובכך מפגין שוב את העוצמה של המועדון. ב-2004 עשתה ניו יורק תרגיל לבוסטון וגנבה לה מתחת לאף את אלכס רודריגז שכבר כמעט היה סגור אצלה. אם אז התקבלה העובדה הזו בשוק ובתדהמה ברד סוקס, אף אחד לא ממש היה מופתע כשניו יורק שחזרה את המחטף עם טשיירה ביום שלישי. זה עוד פחות היה מפתיע כשהחוט המקשר בין המקרים היה סקוט בוראס, סוכן השחקנים הטוב ביותר בעולם ואחד הטיפוסים הכי נאלחים עלי אדמות. בוראס שידך את רודריגז ליאנקיז, פוטר על ידי השחקן בשנה שעברה לפי דרישת המועדון ורק אז חתם על חוזה נוסף לעשר שנים ועכשיו הנחית את טשיירה בברונקס. טינה? רגשות נקם? אצל סקוטי והיאנקיז רק כסף מדבר, וכשהכסף מדבר הגאווה שותקת.

        מצילי הקפיטליזם

        אי אפשר לזלזל בתכונה הזו של עוצמה וכוח הרתעה. כולנו רואים מה עובר היום על מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל, שני מועדונים שפעם היו אימת הליגות והופכים לפתטיים מיום ליום. ניו יורק הלכה בדרך הזו בשנים האחרונות וניזוקה פסיכולוגית לא פחות מאשר מקצועית. הסטאר היפני דייסקיי מאטסוזקה חתם על חוזה גדול בבוסטון, המגיש האס יוהאן סנטנה הגיע למטס ובניו יורק התקשו לבנות קבוצה שתתבסס על הנוסחה שמחברת בין מועדון גדול לזלילת תארים – כוכבי רכש יקרים לצד מקומיים טובים ולוחמים. זה מה שיוצר שושלת על גבי שושלת במנצ'סטר יונייטד וזה מה שסייע ליאנקיז עצמם לקטוף ארבעה תארי אליפות בחמש שנים בין 1996 ל-2000.

        בחורף הזה חזרה ההרתעה בעוצמת צונאמי. חמישה שחקנים חופשיים מובילים היו בשוק בסוף נובמבר, שלושה מהם חתמו ביאנקיז, אחד (פרנסיסקו רודריגז) במטס והאחרון (מני רמירז) עדיין מחפש לעצמו חוזה (ומי יודע, אולי גם הוא יגיע לברונקס, יש דיבורים בנושא). שאר השחקנים יצטרכו להתמודד עם ביקוש דל עד בינוני ועם סכומים לא גבוהים שיוצעו להם. דרק לואו ובן שיטס, למשל, שני מגישים מוערכים, טרם מצאו קבוצה וגם כשימצאו, ספק אם ציפיותיהם יתממשו.

        האם כל זה יביא ליאנקיז אליפות ראשונה משנת 2000? מאוד לא בטוח. סבאת'יה התפרק בפלייאוף בשנתיים האחרונות, בארנט הוא לא שיא היציבות ובפני טשיירה עומד אתגר גדול להוכיח את ההשקעה העצומה בו. בנוסף, חוות המגישים המחליפים, הבולפן, עדיין דלילה ובולפן הוא מה שהרס את היאנקיז בשנים האחרונות. הבעיה עם מגישי בולפן היא שהם לא יציבים ולא תלויים בשוק – הם לעולם זולים יותר וברי השגה גם לקבוצות יריבות, ובכל מקרה אתה לא יודע מה תקבל. המנג'ר ג'ו ג'ירארדי יצטרך להוכיח שהחמצת הפלייאוף לראשונה לאחר 13 שנים הייתה תקלה מקרית, ומופעל עליו לחץ כבד ביותר באחד המועדונים הקשים ביותר בעולם. כל זה לא משנה כרגע, כי נכון לחג המולד 2008, היאנקיז הם שוב העשירים המסואבים, אימפריית הרשע שמסריחה מכסף ויכולה להשיג כל דבר שבא. עם תזוזת השוק האמריקאי לכיוון הברור והבלתי רצוי של סוציאליזם (הלאמת חברות ובנקים, התערבות ממשלתית בקונצרנים גדולים) זה לא עניין של מה בכך. לא ליאנקיז ולא לתרבות האמריקאית.