פרס ישראל ליעקב שחר

דווקא על רקע ה-0:0 בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים, תוצאה שמסכמת במידה לא מבוטלת את תהליך הנסיגה המתמשך שעובר על הכדורגל הישראלי, זה הזמן לעלות הצעה ליום העצמאות הקרוב: פרס ישראל ליעקב שחר. אפילו לפני שמעון מזרחי. שחר הוא היסוד השפוי האחרון שנותר לענף הזה. הרבה חוששים מהיום שאחרי גאידמק או שניידר, אבל הנפילה האמיתית תגיע כששחר ימאס בכדורגל הישראלי ויניח בצד את כיתת המפגרים הזו. להבדיל משמעון מזרחי שמוכן לעשות הכל אך ורק למען הצלחת קבוצתו, שחר הוא הגלגל שמניע את הליגה הזאת. הוא מאתגר את בית"ר, מעיר את מכבי תל אביב ועוצר כמעט בגופו את הפיכת הלחם והחמאה שלנו ללחם השעשועים של כל הטיפוסים המפוקפקים שנכנסו בשנים האחרונות לענף. הוא לא בא והולך, לא מאיים לעזוב בכל פעם שהקבוצה שלו מפסידה וממשיך לחשוב אך ורק לפי קווים מקצועיים המבוססים על קדמה ודרך.

כי אם מכבי חיפה תזכה באליפות, זאת תהיה אליפות של דרך. להבדיל ממספר אנשים, אינני סבור לשחר היתה תכנית מסודרת להילחם בגאידמק, אבל רק היום אנחנו רואים שלא צריך תכנית כדי להילחם בייצור הקפריזי הזה. שחר ראה כבר כמה כאלה, אבל תמיד כשהכסף זז הצידה, הדרך של שחר מנצחת ומביאה אליפות. הסדר והארגון של המועדון ניצב בגאווה אל מול הבלגן המתרחש בכל השאר. הפעם הבשורה של שחר היא שאפשר לזכות באליפויות עם סגל צעיר ורעב, כשמניחים סביבו יסודות מקצועיים נכונים. רק תחשבו מה היה כאן בלי זה. מה היה כאן בלי שחר. בעלים שבאים והולכים, קבוצות שמשתגעות ומתרסקות, הקרקס היה משתלט על הכל. גם אם אתם לא אוהבים אותו או לא אוהדים את הקבוצה שהוא מנהל, תכירו לפחות בזה ששחר הוא נווה המדבר של הענף הזה. בלעדיו הכל יהפוך למדבר.

עיתון "גרדיאן" הבריטי העלה לאחרונה מחדש על סדר היום את הרעיון לכפות חלון העברות מסודר וברור גם על האנשים שעומדים על הקווים. הטריגר לכך ברור - קרקס המאמנים מעיק גם על אחת משתי הליגות הטובות בעולם. את הנימוקים בעד ונגד אפשר לשאול גם מעולם הכלכלה: האם יש להתערב באופן מלאכותי בתקלות שעולות מתוך הרגליו של השוק החופשי ואיך, או שאותו שוק ימציא בסופו של דבר מעצמו פתרונות לבעיות שצצות אצלו.

בכדורגל הישראלי הפרוץ המצב כל כך חמור, שקשה לראות את אותו שוק ממציא פתרונות לזנות הזו. חלון העברות מסודר למאמנים, עם תאריכים מסודרים בתחילת ואמצע העונה לחילופי מאמנים, אולי אפילו תאריכים חופפים לחלון העברות של השחקנים, יכול היה לעצור קצת את המפולת. מאמנים היו זוכים להזדמנות הוגנת לפני שמחליטים להיפרד מהם, והמועדונים היו נהנים מאנשי מקצוע שיכלו להתוות מדיניות קצת יותר ארוכת טווח מכל מה שקורה היום. ההחלטות לא היו מתקבלות תחת הרושם של הפסד צורב, אלא תוך מחשבה קצת יותר עמוקה, אם סיכוי לראות דברים אחרים בקבוצה שאולי היו משנים את גורלו המאמן.

קחו למשל את יעקב ג'ינו בנהריה. אם האיש היה מאמן היום קבוצת כדורגל, הוא כבר מזמן היה בבית. להנהלות אין סבלנות והקבוצות שפותחות את העונה במומנטום שלילי ממהרות לשחרר את המאמן. יתרה מזאת, מאמנים מכינים את הסגלים שלהם כדי לשרוד את תחילת העונה ולא כדי לבסס קבוצה לשנה שלמה ולשנים הבאות, ולא פעם משלמים את המחיר על הפשרות שלהם. כדור השלג הזה צבר מימדים עצומים, מאמנים ומועדונים לא מצליחים להתפתח, ואם היה אפשר לבסס חלון העברות למאמנים, סביר להניח שתוך 5 עד 10 שנים היינו מרוויחים שלושה-ארבעה מנג'רים שיגדלו שחקנים קצת יותר ראויים מאלו שהתפלחו העונה לליגת העל. לא השתכנעתם? אתם עדיין חושבים שיש להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא והכל יסתדר מעצמו? צפו במשחק של קרית שמונה מול בני יהודה ותענו על החידה: בשביל מה היה צריך להחליף שם מאמן?

מכבי תל אביב חייבת לקבל שתי החלטות חשובות בתקופה הקרובה. הראשונה, את הכסף שיוציאו שם בחלון העברות יש לשפוך אך ורק על מאמן. מי שחושב שמחסור בשחקני רכש זה הבעיה של הקבוצה, רק מרמה את עצמו ואת מי שמשלם לו משכורת. מספיק להביט עם איזה שחקנים מכבי נתניה ומכבי חיפה עושות יופי של עונה כדי להבין זאת. מספיק לבחון כמה שחקני רכש באו למכבי תל אביב בשנים האחרונות כדי להבין שלא שולחים לשדה קרב עקוב מדם עוד ועוד חיילים למלחמה אבודה מראש. משנים אסטרטגיה, או בענייננו: מביאים למכבי תל אביב מאמן בעל שיעור קומה ולא דוחפים לשם אדם שלא רוצה ולא התנסה בתפקיד. מאמן שהוא הרבה מעל הממוצע – כמו שאברהם גרנט היה ב-1991 כשריפא את הקבוצה, ולא איזה ניסוי שמי יודע מה ומי עומד מאחוריו. כרגע, נמני הוא לא המאמן הזה וחבל לבזבז על כך זמן וכסף.

ההחלטה השנייה נוגעת לבחירת השחקנים החדשים שיבואו למועדון, מי מהם בינואר ומי בקיץ. השבוע אפשר היה להקשיב ליו"ר אביב בושינסקי כדי להבין עד כמה בחירת השחקנים במועדון פספסה נקודה חשובה. בושינסקי אמר שמכבי הביאה העונה שחקנים שהוכיחו את עצמם בקבוצות אחרות ולכן הוא לא חושב שקנה חתול בשק. נכון, אביב, אתה לא היחיד שפעל לפי הקו הזה, השאלה היא מאיזה מועדונים מגיעים השחקנים למכבי תל אביב. כבר הרבה מאוד שנים שמכבי מביאה שחקנים שהוכיחו את עצמם בליגה בקבוצות קטנות ואחרי זה שואלת את עצמה למה הם לא מצליחים אצלה. למה הם לא באים מוכנים לקבוצה הכי לחוצה במדינה.

מכבי צריכה לשנות מדיניות בנושא הרכש וקודם כל להביא שחקנים מקבוצות גדולות. גם אם זה יהיה יותר יקר, זה יהיה יותר יעיל. בית"ר של גאידמק לקחה שתי אליפויות ברציפות אך ורק בזכות המתכון הזה. היא לא פנתה לכוכבים של הקבוצות הקטנות אלא לקליברים של הקבוצות הגדולות, שלא קרסו תחת העומס המנטאלי. שני שחקני הרכש הטובים ביותר של מכבי תל אביב בעידן המודרני הגיעו מקבוצות גדולות – ניר קלינגר ושורה אובארוב, גם כי הגיעו מוכנים לאתגר וגם כי הם ידעו מהר מאוד שהגיעו למקום שלאף אחד אין זמן לבנות קבוצה. ניסויים עושים במקום אחר. מכבי חייבת להיות התחנה הסופית בהתפתחות של שחקן, לא תחנת ביניים.

אם חשבתם שרק העיתונות הפחדנית מוכנה להחליק את הערותיו של אבי "שרוק כבר" לוזון לשופט אלון יפת במהלך המשחק של מכבי פתח תקווה מול הכח, אז קבלו סיפור לא פחות מדאיג. קצת אחרי שעלתה ידיעה בוואלה! ספורט בנוגע לכך שאלון יפת לא מתכוון לציין בדוח את התנהגותו של לוזון, התקשר למערכת עמית קליין, פעם שופט גרוע והבן של והיום יו"ר הועדה המקצועית של איגוד השופטים והבן של. לקליין הפריעה פסקה שבה צוטט בכיר באיגוד השופטים (השם שמור במערכת), בה נכתב, בין היתר, ש"מה שאתם כתבתם זה כאין וכאפס למה שיוצא לו (אבי לוזון – ח.א) מהפה". קליין כנראה נלחץ, לדעתי כולכם יודעים ממה, וביקש להבהיר ש "אף בכיר באיגוד לא יצא בהודעה כלשהי בנושא זה. אנו מוקיעים בשאט נפש את הציטוטים האנונימיים של חברי האיגוד, שמנסים לפגוע ביושב ראש ההתאחדות ובאותה הזדמנות פוגעים בשמו הטוב של האיגוד".

מה יש להוסיף?

"בית"ר לא ויתרה על אף תואר העונה"

המשחק המצוין בין מכבי נתניה למ.ס אשדוד כלל אולי גם כמה מסקנות עתידיות. אחת, שדדי בן דיין הוא אולי הכדורגלן הכי טוב בליגת העל ולבטח אחד משלושת הטובים ביותר. השנייה, שמכבי נתניה לא נופלת מאף קבוצה בליגה ואין שום מניעה שהיא תתמודד על האליפות עד סוף העונה. נתניה, אולי אפילו יותר מהמשחק בקרית אליעזר, סיגלה לעצמה במשחק הזה כמה קווי אופי של קבוצה גדולה. היא חזרה פעמיים מפיגור, לא הפסידה במגרש הכי ביתי מבחינה סטטיסטית, דיכאה די מהר את ההתלהבות האשדודית ובעצם היתה צריכה לנצח 3:5 את המשחק. הפערים בין היכולת של מכבי חיפה ומכבי נתניה הם לא משמעותיים (לא, זאת לא מחמאה) והם בעיקר מתבססים על סגל השחקנים העני שאיתו מתמודד מתיאוס.

את הפערים האלה המאמן הגרמני יכול אולי לסגור בחלון העברות. הסיכוי לפגוע בשלושה שחקנים בו זמנית ועוד בינואר הוא נמוך מאוד, אבל הוא עדיין קיים. ייתכן אפילו שחלוץ אחד יוצא דופן יספיק. למרות שהפרשנים לא סופרים אותה, לנתניה אין במה להתבייש בהשוואה למכבי חיפה והפועל תל אביב. היא לא פחות מאומנת מהפועל תל אביב ולא פחות יציבה ממכבי חיפה. אם רק הקבוצה תשפר את אחוזי ההצלחה שלה בבית, אנחנו יכולים להיות עדים סופסוף לאלופה לא שגרתית בנוף הקבוע שלנו. אלופה מרעננת, אבל כשמשקללים את יחסי הכוחות העונה, בהחלט לא אלופה מפתיעה.