אכלו להם, שתו להם, ניצחו אותם

קרוב לשלוש שנים שאני מסקר את קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. רצה הגורל והיו אלה השנים השחונות בהיסטוריה של המועדון. לא סתם שחונות היו; בעיקר רצופות משברים ותהפוכות. 37 הפסדים במסגרות רשמיות נחלה מכבי מתחילת עונת 2006/7 ועד היום. חלקם הודחקו בזיכרון, חלקם הפכו למיתולוגיה – חצי גמר הגביע מול בני השרון בעונתו של נוון ספאחיה, לדוגמא; גמר הגביע וגמר הפיינל פור אשתקד; או התבוסה המרה להפועל ירושלים לפני כחודש.

בטווח המיידי כמעט כל הפסד הביא לאנרכיה במועדון הזה, וכפועל יוצא גרר עימו פאניקה תקשורתית. התקשורת חיה על משברים. זה הדלק שמניע את המכונה העצומה הזו. לכן היה הכיסוי העיתונאי להפסדים הללו נרחב במיוחד: פרשני הכדורסל נדרשו לניתוחים מקצועיים, הכתבים נאלצו לחפור פעם אחר פעם בהריסות הטריות ולחלץ מידע. ישנם עיתונאים שלעיתים מדברים על התקופה ההיא, הגדולה, של פעם; מספרים על מועדון שהתנהל במשך שנים כמו על טייס אוטומאטי ונע מהצלחה להצלחה. מועדון שהיה שיכור מכוח. עבורי נשמעים התיאורים הללו כמו סיפורים בדיוניים מהספרים של טולקין. אני למדתי להכיר מועדון שמצב הצבירה שלו הוא משברי.

מי שלמד לקרוא את שפת הגוף הייחודית של אנשי מכבי ידע עוד בשלב מוקדם של המשחק אמש בנהריה לאיזה כיוון הוא הולך. מעבר לכדורסל האיום, כל הסימנים המוכרים היו שם: די היה במבט חטוף על פניהם המיוסרות של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי כדי להבין שגם הערב הזה יסתיים במהלומה נוספת, ישירות לאגו, עבור הקבוצה שנראית ומתנהלת כאילו נלקחו צעדיה מתוך תסריט של איזו אופרת סבון כושלת. הספסל הקפוא טבע גם הוא בים של ייאוש ומלנכוליה. סלים סחטו ממנו קריאות עידוד חלשות, עצירות בהגנה זכו למחיאות כפיים רפות. מכבי כבר ניצחה משחקים בהם נראתה גרוע הרבה יותר; אבל אתמול, כשגוש הקרח בצהוב-כחול פגש את הלהבה הלוהטת של נהריה, היה ברור שהמפגש יסתיים בנוק-אאוט לטובת המארחת.

לכן כבר במהלך הרבע השלישי התחלתי להרהר בטקסט של היום. עוד אזכור לרוטציה המבולבלת? ניתוח של שחקני הרכש הכושלים? דיווח נוסף אודות מפלס הלחץ במועדון? לא, לא. זו לא הייתה עוד חולייה שנוספה לשרשרת ההפסדים. זה אולי יישמע מעט דרמטי, אך עבורי נראה כי מדובר בנקודת מפנה עבור מועדון שלם. הרי אי-אפשר לתלות את ההפסד הזה במוכנות המקצועית של הקבוצה ("זה משחק אחד, על תואר, ואנחנו ערניים ורציניים", אמר גרשון לאחר האימון המסכם שלשום), או ברמת המוכנות הנפשית של שחקניה ("אנחנו מוכנים מנטאלית", הבטיח טל בורשטיין). העניין הוא שונה לגמרי. בעין שרה ראיתי מועדון שהתפרק בשלוש השנים האחרונות לא רק מנכסיו המקצועיים, אלא גם מכל נכסיו הרוחניים. מועדון שהתרוצץ עירום ועריה על הפרקט.

בשלוש השנים האלה מכבי אולי הפסידה הרבה, אבל גם ניצחה המון: 93 משחקים רשמיים, ליתר דיוק, שמהווים 71.5% מסך משחקיה. ועדיין, בתקופה הזו הצליחה מכבי לאבד ארבעה תארים מקומיים מתוך חמישה. מי שהגדירה מחדש את המושג "קבוצה של מאני-טיים", זו שהפכה במשך השנים לזוללת התארים האולטימטיבית, ניגפת באופן קונסיסטנטי מול יריבות נחותות. היא כשלה ברגעי האמת עם שלושה מאמנים שונים ושלושה סגלים שונים בתכלית. העובדה הזו מוכיחה שמדובר בבעיה מושרשת ועמוקה, שדורשת דיון מעמיק יותר מאשר פנייה לפן המקצועי גרידא. "ידענו שהמשחק הזה תלוי בנו", אמר אתמול ניצן חנוכי הצעיר ולא מצמץ. "כשמגיעים עם מכבי למשחק צמוד הם נלחצים ומאבדים את הראש. פשוט הצלחנו לנצל את זה".

מכיוון שכך, שוחחתי הבוקר עם שני אנשי מקצוע: פסיכולוג הספורט שרגא שדה, ופסיכולוג הספורט והיועץ הארגוני אבי פירוז. אלו תובנותיהם.

"אני לא חושב שיש הסבר אחד לכישלון של מכבי", פתח שדה. "מדובר במכלול של גורמים, שבתהליך איטי חברו להם יחד, אבל הסימנים היו כולם על הקיר. כשהופיעו הכישלונות הראשונים, היו אנשים בקבוצה שאמרו 'זה לא נורא'. לאט-לאט השבר הלך וכרסם והדימוי של הקבוצה הלך ונשחק עד שהגיע למצב בו הוא נמצא היום, גם בקרב אנשי הקבוצה וגם בקרב האנשים שמלווים אותה מסביב. ראיתי בשנים האחרונות מערכת שנכשלה, אבל לא השכילה לעצור ולעשות חשבון נפש אמיתי, רק המשיכה לנסות את אותו פיתרון – שהוא חיזוק הקבוצה בעוד ועוד שחקנים. בעבר זה היה פיתרון טוב מספיק, אבל כשהמרכיבים לא התחברו, לא התרשמתי שבמכבי עצרו ובדקו האם צריך לשנות משהו בגישה, באופי".

שדה סבור שבמכבי ראו את כדור השלג מתגלגל, אולם לא עשו די כדי לבלום אותו. "גם כשהגיעו ביקורות, אני לא חושב שבמכבי בחנו אותן לגופו של עניין אלא לקחו את זה למקום של 'כולם נגדנו'. המרכיב הזה טבוע חזק ב-DNA של המועדון, והוא לא מאפשר למערכת לעשות בדיקה מקצועית יותר, כדי לקבל החלטות שתהיינה לטובת הארגון. כולם דבקים בעבר ובהילה, וזה לא מספיק. לפני כמה ימים שמעתי את פיני מתלונן על השיטה שבה משוחק הגביע. הוא אדם חכם. אני חושב שהוא אמר את מה שאמר כי הוא הרגיש שמשהו קרה בקבוצה מבחינת הביטחון שלה. פעם אמרו ש'מכבי זאת מכבי, והיא צריכה לנצח כל משחק בקלות'. פיני יודע שמי שחזק בדרך כלל לא מתאמץ במיוחד כשהוא פוגש מולו יריב חלש יותר, או כזה שתופס כחלש ממנו. יכול להיות שבדברים שאמר הוא ניסה להדליק את השחקנים ולהזהיר אותם. אבל עובדה שזה לא הצליח".

גם העזיבה של מוני פנאן, מסביר שדה, הייתה חלק מהתהליך. "בשנים האחרונות היה ברור שמשהו עמוק בקבוצה הזאת השתבש. מכבי לא הגיעה להישגים מהעבר, למרות ששמרה על המודל המוכר, וזה הביא למשבר גדול מאוד. הבעיה היא שהקבוצה נתפסת מבחוץ כמתנשאת, ככזו שמתנהלת בצורה של 'אני ואפסי עוד'. לדעתי, ההחלטות לא התקבלו בהנהלה בצורה מקצועית, אלא באופן אמוציונאלי. ברגע שאתה פוגע ממקום של אמוציות, של 'להוכיח לכל המבקרים מי אני באמת', אתה בעצם פוגע בעצמך. במקום להבין מה קרה למועדון, איך הוא הגיע למקום הזה אחרי כל כך הרבה שנים של הצלחה, במכבי החליטו להתמודד עם הסיטואציה דרך התגוננות כלפי חוץ שלא הביאה לשום שינוי מהותי".

כיצד הופכים את הקערה על פיה? "רק דרך חשבון נפש אמיתי", משיב שדה. "מישהו מהמנהלים במכבי היה צריך לקחת על עצמו את האחריות ולהגיד 'למרות כל הניסיון שיש לנו, אנחנו מעורבים רגשית'. אומרים שאסור לערב עסקים עם רגש וזה בדיוק מה שמכבי עשתה. מוזר לי שהבעלים שלה, שהם אנשי עסקים, יודעים טוב ממני את הדברים האלה, ועדיין חוזרים על הטעות הזו שוב ושוב. כדי לאחות את השברים ולהחזיר את הקבוצה למקום שהייתה בו פעם, להחזיר לה את העוצמה שסימלה עבור עצמה והיריבים, היא חייבת לקחת אדם שלא מעורב רגשית ולתת לו לנתח עבורה את המצב, בדיוק כמו שעושים בייעוץ ארגוני כשהדברים נתקעים. הבעיה היא שעם איך שמכבי מתנהלת, זה כנראה לא יקרה לעולם, וזה חבל. למרות שאני בטוח שחלק מראשי המועדון, לפחות האנשים היותר רציונאליים, מבינים שנעשו טעויות קשות ברמת קבלת ההחלטות.

"הבעיה המרכזית של מכבי היא שיכרון הכוח", מוסיף שדה. "בקבוצה לא הבינו שהמציאות משתנה סביבם, והלכו עם אותה נוסחה שעבדה בעבר אבל לא מתאימה לעידן של היום. גם שמעון מזרחי, שלזכותו עומדים הרבה דברים ובלעדיו מכבי לא הייתה מגיעה לפסגות שאליהן העפילה, לא אוהב לשמוע ביקורות. במקום לבדוק אותן לעומק, בהתייחסות שלו זה 'הנה, מישהו מבקר אותנו ולכן צריכים להחרים אותו'. ואז לא שומעים את המבקרים, גם אם הם אומרים דברים נכונים. הוא צריך להתגבר על עצמו ולא לבטל את מה שאומרים האנשים סביבו בהינף יד, כי אומרים הרבה דברים נכונים. אם מכבי סתם תמשיך למלא את הסדקים שנוצרו במלט, במקום לבדוק למה הם נוצרו ואיך הם הגיעו לשם, אני חושש שבסופו של דבר כל החומה תקרוס".

מנגד מעלה הפסיכולוג אבי פירוז את האפשרות כי הבעיה אולי נעוצה בכלל בנו, או ליתר דיוק בתיאום ציפיות לקוי אל מול הקבוצה עצמה. "אנחנו רואים בעיני רוחנו את מכבי המיתולוגית, שצריכה לנצח כל משחק, ובספורט המודרני זו דרישה לא הגיונית", טוען פירוז. "עכשיו יש התפכחות מהעניין הזה. קבוצה לא יכולה להגיע למאה אחוז הצלחה, וגם לא נכון לדרוש זאת ממנה".

אלא שפירוז לא חוסך שבטו גם מאנשי המועדון. "מבחינה קבוצתית, צריך להבין שקבוצת ספורט לא יכולה להביא רק כוכבים, וזה מה שמכבי עושה. אתה בונה קבוצה, אבל גם צריך לגבש אותה. פט ריילי סיפר על שיקגו של ג'ורדן, שבה כביכול כולם היו סופרסטארים, שנעשה בה משהו מיוחד: ראשי הקבוצה הפכו את ג'ורדן למנהיג הבלתי מעורער. איך הם עשו זאת? למשל, היו מושיבים אותו בטיסות במחלקת הביזנס, בניגוד ליתר השחקנים, ועשו עוד כל מיני דברים שכששומעים אותם אולי מרימים גבה, אבל ככה סימנו אותו כמנהיג. במכבי מביאים חבורה של סטארים מכל מיני מקומות ולא מייצרים היררכיה א-פורמאלית בקבוצה. כסף זה לא מה שיהפוך אותה לאיכותית יותר. רואים את זה קורה גם במכבי כדורגל ובבית"ר ירושלים. אתה יכול לשפוך מיליונים, אבל אם לא תבנה קבוצה, אוסף השחקנים הזה לא יתפקד.

"יש למכבי הרבה מאוד עבודה לעשות", מסכם פירוז, ומחזק את דבריו המוקדמים של שרגא שדה באומרו כי "אחת הבעיות של מכבי היא שהאנשים במועדון שמו את עצמם במקום שבו הם כאילו כל-יכולים ויודעי-כל, ולכן אי אפשר לייעץ להם. אין ספק שצריכים לשלוף שם את ההנהלה החוצה. חברי ההנהלה הנוכחית לא יכולים להמשיך לתפקד כאנשים שמקבלים החלטות ספורטיביות-מקצועיות, אלא הם צריכים להתמקד בניהול של הכסף ובעניינים המקצועיים להביא אנשי מקצוע. הם לא מבינים שהם פוגעים במכבי. זה אולי מגיע ממקום של אהבה, אבל הם בעצם חונקים את הקבוצה שלהם".

ohadgreenwald@walla.co.il