חילוף מנצח

דולי ג'ונסון, על גינוניו ואופיו, תפור על הכדורגל הישראלי. מדובר בקשר מצוין שנחת במועדון רקוב, שבמקום לתת לו זמן התאקלמות, הפך אותו למטרה נוחה להתנגח בה. דווקא מועדון מסודר כמו מכבי חיפה יכול לסדר לג'ונסון את הראש, לבנות לו תוכנית התאקלמות נכונה, ולהרוויח קשר ורסטילי, שיוסיף לעומק ההתקפי שחסר לקישור החיפאי. מכבי תל אביב, בתמורה, תשמח לקבל חלוץ. כל חלוץ. נכון, ארבייטמן זה הימור, אבל כשמחשבים אילו חלוצים כן הצליחו במכבי (מעט מאוד) ואילו לא (הרבה מאוד), לא מגיעים לאיזו תיאוריה, לאיזו נוסחה. במכבי הכל קורה הפוך, כך שבסיטואציה מסוימת ארבייטמן דווקא כן יכול להצליח. מה יש כבר להפסיד? העיתונות תהלל את הדרך שבה מכבי נפטרה מהחוזה הכבד של ג'ונסון, שזה בערך גם כל השאיפות של מכבי כרגע: שקט תקשורתי.

עמרי קנדה הפך בשלהי העונה שעברה למגן הימני הטוב בארץ, כשהביא להפועל תל אביב ניידות, מרץ, התלהבות וחוצפה שחסרו לה באגף. אבל קנדה עוד ילד, והעונה אפשר היה לראות זאת לא פעם, כשאלי גוטמן הרים אותו מהספסל. בשנה הבאה אלון חרזי יפרוש מכדורגל, ומכבי חיפה תצטרך לטפח מחליף ל"ילד הפלא". אין כמו אלישע לוי כדי לחנך את קנדה, לשפר את יסודות המשחק שלו ולהרחיק אותו מהביצה התל אביבית שהוא כה אוהב. בתמורה, הפועל תל אביב תקבל מענה מיידי לבעיה שלה בהתקפה. האדומים חסרים ניסיון במרכז השדה, ומישהו שיידע לאיים על השער וגם לפתוח הגנות, ומהבחינה הזו בוקולי יכול לפרוח מחדש בעקבות המעבר המרענן לבלומפילד. בוקולי הוא שחקן מאוד טקטי, כמו שגוטמן אוהב, ויצר הנקמה שלו במכבי חיפה לא אמור להזיק.

אחד הדברים העצובים שיש בכדורגל זה חלוצים שאיבדו את הביטחון. צפייה ביבוריאן במצבו הנוכחי מהווה מחזה קורע לב, וספק אם הארמני יוכל לרכוש מחדש את הביטחון שלו דווקא במכבי ת"א ההיסטרית, במיוחד כשעל כל נגיעה שלו בכדור הוא מרגיש את הרחש מהקהל העצבני בבלומפילד. נדמה שמה שהחלוץ המוכשר צריך זו התחלה חדשה, אתגר חדש ואהבה ממאמן תומך, ומי כמו בית"ר יודעת להראות אהבה, במיוחד במצוקה ההתקפית שיש לעטר ולחבורה. זנדברג, מנגד, שכבר מיצה את עצמו בטדי, זה בדיוק מה שהצהובים מת"א צריכים: קשר ותיק ומנוסה, שבניגוד לכל שאר השחקנים בקבוצה – כבר זכה לחוש את טעם האליפות.

דוד רביבו, כבר הרבה מאוד זמן, זקוק לאתגר חדש. להזדמנות שנייה בקבוצה גדולה, אחרי שלא הרשים במיוחד במדי מכבי תל אביב. רביבו, כך הוא אומר, רק מחכה להזדמנות. מכבי חיפה, כך מספרים, לא ששה להחתים את בוקולי על חוזה חדש. אז הנה לכם עסקה מצוינת. מצד אחד קשר ימני, בעל מגוון תכונות התקפיות, שמקבל מועדון בריא ולא תופס משבצת של זר. מצד שני, קשר ימני, בעל מגוון תכונות התקפיות, שלעולם לא יתנשא על המועדון בו הוא משחק. בוקולי, בנוסף, יכול לתת לאשדוד המון תכונות אופי של שחקן שכבר לקח תארים, מהדברים שרביבו ג'וניור לא הביא להם. שזה כבר עוד סיבה טובה לעסקה.

זה מאוד פשוט: סכנין זקוקה לסמל שלה. סכנין עברה מספיק טלטלות העונה, ולא נראה שמשהו ימנע ממנה להמשיך ולהילחם בתחתית הליגה. במצב שכזה, חייבים גיוס כללי, צריכים את השחקנים המנוסים שייתנו את הלב עבור המועדון, את אלה שיגרמו לקהל לבוא בהמוניו. סואן מיצה את עצמו בקרית שמונה, והלוחם שבו יתעורר לחיים בדוחא. קרית שמונה, עוד קבוצה בצרות ובעלת ההתקפה הגרועה בליגה, תקבל קשר אחורי קשוח. אנסומבו יתרכז רק בעבודת הגנה ויאפשר לגיא צרפתי, יובל אבידור ועדן בן בסט לעשות את מה שהם יודעים בהתקפה, ולדאוג פחות לגבי הסגירות באגף.

אין ספק שהבעיה הכי גדולה שיש למכבי ת"א מצויה בחלק האחורי של הקישור. דולי ג'ונסון רך מדי ולא תורם בחלק ההגנתי, אסוס המבולבל מתקשה להעביר מסירה מדויקת, ונמני ממשיך לחלום על שחקן טכני וקשוח כמו בואטנג שיבוא ויעשה סדר בקישור וידחוף את הקבוצה למעלה. מצד שני, על אף שבואטנג כבר מיצה את עצמו בטדי, בית"ר לא תסכים לשחרר אותו ללא תמורה, אך נדמה ששילוב של שחקנים כמו אסוס (שיוכל להתאים את עצמו לטירוף של טדי ויהווה מחליף ראוי לעידן טל ומשה אוחיון) ויבוריאן (שרק מחכה כבר להתפוצץ ולפתור את בעיית החלוצים של הקבוצה, בעיקר על רקע פציעתו של טוטו תמוז) יוכלו להוות תגמול הולם.

לא בכדי בחר משה אוחיון לחזור מההרפתקה האירופית שלו היישר לאשדוד. זה לא שאוחיון הוא שחקן של קבוצות קטנות בהגדרה, הוא פשוט העדיף את הבית החם והשאיר את מ.ס. בליגה. כמו רבים וטובים לפניו, אוחיון נעלם ברגע שהגיע לבית"ר ירושלים. גם החיבור בין הדאבליסטית לעידן טל נדון לכישלון, בגלל חוסר ההתאמה הכל-כך ברור. טל, שגדל בהפועל ירושלים, מעולם לא עורר זהות מצד האוהדים בכל קבוצה שאליה הגיע, על אחת כמה בבית"ר. עכשיו, כשהוא אפילו לא שחקן הרכב קבוע, די ברור שמקומו לא בטדי. דמיטאר מקרייב, שהיה סנסציוני בעונה שעברה, לא מסתיר את רצונו לעבור לקבוצה גדולה יותר, שתשמש לו קרש קפיצה לאירופה. לאשדוד הסקאוטים לא מגיעים, גם אם הבולגרי בן ה-25 התחיל להפציץ לאחר פתיחת עונה כושלת.

אשדוד של היום היא הקבוצה הכי סתמית בליגה. מנצחת בבית, מפסידה בחוץ, לא מראה על אופי מיוחד שיכול להביא אותה למחוזות שלא הכירה. את האופי הזה יכולים לספק אוחיון וטל, שייצבו את הקישור האחורי ויזינו את עידן שריקי או כל חלוץ אחר בכדורים, שחקני 50-50 קלאסיים שיחד עם דוד רביבו יידעו לא רק לתת רביעיות, אלא גם לא לקבל אותן. בית"ר, מצידה, יכולה לעמוד בעלויות של מקרייב ותקבל חלוץ עם טאץ' אדיר, משחק ראש מצוין וחוש מיקום מעולה ברחבה. כל מה שסבסטיאן אבראו היה צריך להיות לפני ששחררו אותו.

עמרי אפק נחשב בשנים האחרונות לרזרבה מהלכת. בבית"ר הוא לא קיבל הזדמנות אמיתית, בחיפה הוא מתייבש ובכלל, יש הרגשה של שחקן גמור למרות שהוא בסך הכל בן 29. גם יניב עזרן, 25, נראה כמי שהקריירה שלו מאחוריו, אבל זה לא חדש במכבי תל אביב, שדי עושה את המוות לכל שחקן רכש, במיוחד אם הוא כל-כך יקר.

מעבר למכבי תל אביב יעשה טוב לאפק. הוא יכול לשחק כחלוץ, כשחקן אגף, כקשר אחורי או כמגן. דווקא כרכש אפור ונטול ציפיות ודמות שלא מזוהה עם היריבה באדום למרות שהחל בה את הקריירה, הוא יכול להצליח כמנטור לצעירים של הקבוצה, טיפוס נוח ואינטליגנטי שיכול להיכנס לכל משבצת במגרש. לא מנהיג, אבל ידידותי וממושמע. עזרן איבד את הכיוון בבלומפילד ועשוי למצוא אותו מחדש בקרית אליעזר. אלישע לוי ישמח לקבל חלוץ שישחק לצדו של פאנטני ויקרין הרבה פחות לחץ על השחקן שאיבד את זהותו לחלוטין במכבי תל אביב.

הכח צריכה שוער מנוסה, הפועל פתח תקווה צריכה עוד שחקן טוב שיעזור לויסה ואבוחצירא. אלימלך חייב קבוצה שתיתן לו לפרוש בשקט ולא תנדנד לו שהוא תופס משבצת של צעיר, טוקורה זקוק לקבוצה שהוא לא יהיה השחקן הכי טוב שלה, כזו שיהיו לידו עוד שחקנים טובים שיעזרו לו לפרוח. הכח יכולה לתת לאלימלך המון רוגע ואפשרות לתת עוד עונה טובה – כמו שעשתה עם אסי דומב, טוקורה עשוי להוסיף להפועל פתח תקווה המון עוצמה לקישור הלא יציב. הפועל פתח תקווה גם ככה לא תרד ליגה, היא יכולה לתת בחצי השני של העונה לשניר דורי את חודשי ההשתפשפות הנחוצים. חוץ מזה, יש לה אינטרס שהכח תישאר בליגה. ככה גם בעונה הבאה היא לא תהיה הקבוצה הכי אפורה במרכז.

כמו פרפר, הוא מרחף מקבוצה לקבוצה, וכמו דבורה הוא עוקץ רק פעם אחת ודי. בשנים האחרונות קשה לזכור תרומה משמעותית של ארבייטמן למועדון כלשהו, וברור כבר בשלב זה של העונה שהוא לא יהיה זה שיוביל את מכבי חיפה לאליפות. שמעון גרשון לא רצוי בטדי, והקבוצה היחידה בה אולי יתקבל בברכה, היא מכבי חיפה. בזמן שגרשון יתרום מניסיונו לדקל קינן, וייצא לגיחות עומק שיעצימו את ההתקפה החיפאית, שלומי ארבייטמן ילהטט בבית"ר, ייתן לעטר עוד אופציה התקפית ויקבל בתמורה חופש פעולה יחסי. אולי אז, ארבייטמן יחזור להיות אותו שחקן שעזב את טדי לפני כארבע שנים, וגרשון יגמור את הקריירה בלי להתבזות על הספסל.

הבעיה היחידה ברעיון הזה היא המוטיבציה, או היעדר המוטיבציה, של שחקן כמו טלקיסקי באשדוד. נניח שהוא יסכים, אשדוד תרוויח שחקן אופי שיוריד לא מעט עול מנטלי מרביבו, וילמד אותה איך מנצחים משחקים גדולים. הפועל תל אביב צריכה חלוץ שני מצד שמאל, וליד יבואה שריקי יכול להצליח. שריקי הוא חלוץ לא יציב. מוכשר, אבל כזה שאתה לא יודע מה לצפות ממנו. הוא לעולם לא יכבוש שערים מכריעים, אלא את השערים המשלימים. ליד יבואה יהיה לו את השקט הנפשי להחמיץ כאוות נפשו ולכבוש את השער השלישי והאחרון.