בעיות הגדילה של מכבי חיפה

בית"ר ירושלים מדברת כבר הרבה יותר מדי זמן על הארגון מחדש של הסגל בינואר, כששחרורו של דרק בואטנג הוא כבר עובדה מוגמרת. למרות שהגנאי מעדיף כנראה לצאת רק בסוף העונה כדי לקבל עוד קצת דיבידנדים מהעסקה, בית"ר מוכנה למכור אותו בנזיד עדשים, ובכסף הקטן שייכנס לבצע רכש צנוע ומדויק. איזה מציאות יש בינואר? ממש לא ברור. האם בואטנג הוא הבעיה היחידה של בית"ר בסגל? ממש לא בטוח. איזו תועלת תפיק הקבוצה משחרורו? קשה להעריך. העיקר למכור. אמרנו שנמכור. התעקשנו שנמכור. אז חייבים למכור.

יש כמה נקודות שבית"ר חייבת לקחת בחשבון, לפני שהיא ניגשת לצעד הפופוליסטי. תחילה, עליה להכיר בעובדה שגם בעונה גרועה של בואטנג, בית"ר היא קבוצה שונה איתו ובלעדיו. שנית, מה היא כבר תוכל להביא במאות אלפי הדולרים שהעסקה החפוזה הזאת תוליד? איזה מושאל בינוני, שעד שייקלט בקבוצה אם בכלל, ייצא כבר לחופשת הקיץ. מה התחליף שלכם? משה אוחיון? האם לא מדובר בעוד שחקן שמקבל יותר מדי כסף עבור מעט מדי תמורה? ואהה, כן, הוא בכלל קשר אחורי?

אולי בכלל עדיף להשאיר את בואטנג. בכסף שבית"ר תכניס ותוציא, קשה לראות אותה משתפרת. את בואטנג אפשר לסחוט עד סוף העונה, אולי להוציא ממנו קצת יותר, במקום להחליש את הקבוצה עם תחליפים לא ברורים. מילא, אם בוטאנג היה תופס מקום לקשר אחורי צעיר שמחכה לצ'אנס. מילא, אם היה מדובר בהכנסה ששווה בשבילה לוותר על השחקן הכי דומיננטי בסגל (גם בכושר רע). הסיכויים להיפגע ממהלך כזה הם הרבה יותר גדולים מהסיכויים להצליח, כולל התמיכה שדעת הקהל תעניק לכך. אולי אם ידברו פחות על השחרור של בואטנג, הוא יגלה יכולת טובה יותר ואכפתיות גדולה יותר.

נכון לעכשיו, אלישע לוי לא סוטה מהדרך שלו. כולם דורשים ממכבי חיפה שלו כדורגל טוב יותר, כדורגל שלא מריח כמו אלופה אלא גם נראה ככה, אבל הוא מצליח לפרק את המוקשים האלו אחד אחרי השני. מכבי חיפה לא עסוקה בלהרשים, אלא בלנצח. זה מה שחשוב כרגע. בשנייה שמכבי חיפה תהיה עסוקה בלהרשים, היא תהיה פחות עסוקה בלנצח. מה לעשות, ככה לוקחים אליפות, וגם אחד שלא עשה זאת לפני כן, אחד כמו אלישע לוי, יודע זאת.

ובכל זאת, מכבי חיפה צריכה לשאול את עצמה מה טווח הגדילה של הקבוצה הזאת ביום שאחרי האליפות. על פניו, הוא לא נראה גדול מדי. למכבי חיפה אין זרים יוצאי דופן שיוכלו לקחת את הקבוצה הזאת ליכולת הרבה יותר טובה בשנים הבאות, זרים שיהיו המנוע שלה בעתיד. למכבי חיפה יש סגל ישראלי נהדר, אבל הזרים לא יותר טובים מהמקומיים. בסוף העונה, חיפה תצטרף לחפש ביבשות השונות תחליפים טובים יותר, שחקנים שיוכלו לעזור לילדים שמסביבם להיות יציבים יותר ומפחידים יותר ביכולת שלהם, מה שלא קורה היום.

כששוק השחקנים הישראלים כל כך דל בכוכבים והסגל המקומי שלך מתבשל וחייב כוחות שימשכו אותו למעלה, הזרים הם התשובה. בטח בקבוצה אירופית כמו מכבי חיפה, שחושבת כבר על המפעל האירופי בו תשתתף בעונה הבאה. פאנטני לא יציב, קולמה לא מבריק, מסיללה לא בולט, ובמקום שהם יאתגרו את הסגל הישראלי להמשיך ולהשתפר, הם יותר מדי תלויים ונגררים אחרי היכולת של הישראלים. עם זרים טובים יותר, מכבי חיפה לא רק תשיג תוצאות של אלופה, היא גם תשחק כך.

מיום ליום, מכבי תל אביב של אלכסנדר שניידר מסגלת לעצמה עוד ועוד הרגלים מגונים מעידן לוני הרציקוביץ'. אחד ההרגלים הדוחים, אחרי תחרות קשה עם השאר, הוא לקחת שחקן צעיר ולהדביק לו כישלון של קבוצה שלמה. כזאת הייתה ונשארה מכבי תל אביב, קבוצה של אנשים שרק מעבירים בעילום שם את האחריות מאחד לשני ודנים בהרחבה תחת פסבדונים מה האחר עשה לא בסדר (העיקר שלא ידברו עליי). פעם זה תמיר כהן, פעם דדי בן דיין, היום הקורבן הוא יובל שפונגין. קודם חופרים לך את הבור, אחר כך שופכים עליך חול ובסוף קוברים אותך. כנראה שזה לא היה קשור רק לבעלים הקודם, זה אולי גנטי.

חודש ינואר הוא החלון דרכו שפונגין יכול אולי לברוח מבית הקברות הזה. להיכנס למשרד של בושינסקי, להודיע לו חגיגית שאין לך עניין להמשיך בקבוצה המשמיצה הזאת, ולצאת לפרוח במקום אחר, כמו הדוגמאות שציינו קודם. הבעיה של שפונגין היא לא רק התשישות, העלייה המהירה לצמרת או הכושר הגרוע בו הוא נמצא בשנתיים האחרונות. הבעיה של שפונגין היום היא גם מכבי תל אביב, והדרך שבה היא הורסת שחקנים. הדרך שבה היא תופרת להם תיקים עד שהגב שלהם נשבר. אתה מאמין שזה ישתנה בקרוב, שפונגין?

זה שהשופטים בליגת העל והאחראים עליהם לא תמיד יודעים מה תפקידם, ידענו כבר. אחרי טעות השיפוט במשחק של הפועל תל אביב וההצהרה של יו"ר האדומים לפיה יו"ר איגוד השופטים צריך להתפטר, הבנו עוד קצת עד כמה האנשים בשחור לא ממש יודעים את מקומם. במקום להוריד את הראש, איגוד השופטים הרגיש חלק מהויכוח התקשורתי. היה לו מה לומר, היה לו את מי לנגח, לעקוץ, להשמיץ, כאילו הוא צד באיזה עימות. בעצם ההיגררות לארגז החול של התקשורת, איגוד השופטים לא רק חשף את העיסוק המוגזם שלו בתדמית, אלא גם את חוסר ההבנה שגופים מהסוג הזה אמורים להקרין קור רוח, פאסון, יכולת ספיגה ועמידה תחת לחצים. גוף שאמור לשמוע תלונות, ולא להשמיע כאלו. כמו שהם מבקשים מהשופטים שלהם – בצדק – לא להגיב לביקורת עליהם בתקשורת, מוטב שגם ראשי האיגוד יתנו דוגמה אישית. אם הם לא עושים את כל העבודה שלהם ודואגים לשיפור ברמת השופטים, לפחות שיעשו חלק ממנה ויסתמו את הפה. בטח אחרי מחזור מביך שכזה.

נמני: "אם לחלק מהקהל היה ספק לגבי יכולתם של מספר שחקנים, אז במשחק עם בית"ר הוא הוסר"

נמני: "אנחנו במגמת התקדמות ואנחנו רוצים שההתקדמות הזו תמשך"

המשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים בעונת 2006/7 היה גם המשחק שסימל את שלטון בית"ר בשנה וחצי שבאו אחר כך. המשחק ביום שני, בין אם זה דרך 0:0 משמים או עם 2:3 הירואי, יסמן ככל הנראה מגמות חדשות בליגה. חוש הריח רומז למהפך, למשחק בו מכבי חיפה תתקרב יותר מכל משחק אחר לאליפות ובית"ר תחזור למדבר בו היתה בעידן פניג'ל. המשחק שיכריז אולי על עידן מכבי חיפה.

אפשר לשער ששידור המשחק יכלול לא מעט ביקורת על דריו פרננדז וחוסר התכליתיות שלו. הביקורת על פרננדז אינה חדשה, והיא חלק מתרבות לא בריאה שלא עומדת להשתנות גם אחרי המשחק הזה: העיסוק המוגזם בבישולים וכיבושים. פרננדז סיפק את הבישול הראשון שלו במוצ"ש, כשעד אז הוא היה הקורבן התורן לגישה העיוורת הזאת. מי שהפנה את תשומת ליבי לכך בעבר, היה גאבור הלמאיי מהפועל תל אביב. "אתם רק בוחנים שחקן לפי גולים או בישולים, אתם לא רואים שום דבר אחר במשחק. מי עובד, מי סוגר, מי נע נכון, מי פותח, לזה אף אחד לא מייחס חשיבות", הסביר ההונגרי, שהיה בעצמו דוגמה מצוינת לכמה המספרים לא מספרים כלום על גדולה של קשר הגנתי.

גם ג'נארו גאטוסו וודאי היה מסכים עם הלמאיי. ממוצע הבישולים השנתי שלו נע בין 0 ל-1. ב-45 משחקים, מהזכייה במונדיאל 2006 ועד הזכייה בליגת האלופות כעבור עשרה חודשים עם מילאן, גאטוסו כבש שער אחד ובישל שער אחד. רק שבמקרה הזה אף אחד לא כימת את התרומה העצומה שלו בצורה כזאת. הגיע הזמן שגם אנחנו נסתכל על הקשרים ההגנתיים שלנו ככה. מעבר לסבלנות וזמן, להם זקוק פרננדז, את פסק הדין לגביו יש לקחת דרך משקפיים אחרות. ככה נפספס פחות שחקנים ונבין טוב יותר את המשחק. אם אנחנו כבר מחליפים אלופה, אולי על הדרך נחליף גישה ונבין כי קשר הגנתי זה לעולם לא רק בישולים וכיבושים. זה עוד כמה דברים שהגיע הזמן שנשים לב אליהם.