הרבה יותר מקרב אליפות

עד הדקה ה-71 של המחזור ה-18 לא כבש ליאנדרו לזארו, חלוץ טיגרה, שער אחד ב-14 הופעות בטורניר האפרטורה. באותה דקה, במצב של 2:2 במשחק החוץ נגד רוסאריו סנטראל, שלח המאמן דייגו קאניה את לזארו לכר הדשא. תשע דקות בלבד לאחר מכן כבש החלוץ את שערו הראשון העונה והביא למהפך הענק של טיגרה, שחזרה מפיגור של 2:0. מזל של אלופים? ייתכן. חילוף מנצח של קאניה? ייתכן הרבה יותר.

מאמנה של הקבוצה המפתיעה של ארגנטינה רחוק רק 90 דקות (ואולי גם משחק אליפות) מתואר היסטורי עם קבוצתו, עליו הוא מתחרה מול בוקה ג'וניורס, סן לורנצו ואף לאנוס. אם טיגרה תזכה בסיום העונה באליפות זו תהיה עונה מופלאה מבחינתה של הקבוצה מוויטוריה, אבל גם אם בסופו של דבר היא לא תניף את הצלחת, הרי שעצם ההגעה לקו הגמר עם סיכוי מצוין לזכייה תהיה בגדר הצלחה גדולה של המועדון הצנוע. על ההצלחה הכבירה של טיגרה אחראי בעיקר קאניה.

הערב (21:20, ספורט 5+ גולד), נדע האם הנס של קאניה וטיגרה התממש, אך גם אם לא, סיפורו מלמד לא מעט דברים: ראשית, מדובר בסיפור הצלחה ספורטיבי קלאסי, אך בד ובד הוא מלמד לא מעט על מעמד המאמן בארגנטינה בכלל וזה בבוקה ג'וניורס, הקבוצה בה קאניה כיכב, בפרט. הערב, אם תרצו, לא יתנהל רק מאבק על האליפות, אלא גם עמדת המאמן הבא בבוקה, בטיגרה ואולי גם בעוד מספר קבוצות.

בקלאוסורה 2006 עלתה טיגרה לליגה הראשונה, אבל אחרי עזיבתו של המאמן שהביא אותה לליגה הבכירה, קרוסו לומבארדי, הפרשנים לא צפו לה עתיד מזהיר. 'אל מטאדור', כפי שמכונה הקבוצה, הימרה על כל הקופה ושמה את שרביט האימון בידיו של קאניה הצעיר וחסר הניסיון. לקאניה אמנם קריירה ארוכה ומרשימה כשחקן, אך כמאמן זו הייתה משרתו הראשונה, והפרשנים הרימו גבה נוכח המינוי המפתיע. בטורניר הראשון (אפרטורה 2007) הייתה טיגרה הפתעת העונה. היא סיימה שנייה אחרי לאנוס. ניצחונה ההירואי 1:4 על ריבר פלייט במונומנטל קנה לה שם עולמי. בקלאוסורה 2007 דעכה ההתלהבות וטיגרה סיימה במקום ה-14. רבים סברו כי הקבוצה תשוב במהרה למקומה הטבעי, כביכול, מחוזות הליגה השנייה.

"יש משהו בתוכי שתמיד מניע אותי קדימה", צוטט קאניה לפני כשלוש וחצי שנים, עוד בהיותו שחקן פעיל בבוקה. גם כמאמן הוא כל העת חותר ושואף להתקדם. קאניה ניצל את הירידה של הקבוצה לצורך עלייה, גבוהה אפילו יותר מהמקום השני. למרות שאיבד שחקנים חשובים בדרך כמו רומן מרטינז, אלכסיס פררו, מרטין גלמריני וגיז'רמו סוארז, הוא לא דרש חיזוק מההנהלה. הוא הסתפק בהיצע הקיים, הוציא את המיטב משחקניו ובנה על הרעב הגדול שלהם. טיגרה היא למעשה קבוצה של איש אחד. בצלמו ובדמותו הוא בנה אותה.

קאניה מקרין לשחקניו הרבה רוגע וביטחון מהקווים. תחושה שהכול תחת שליטה ואין להם מה לדאוג. הם רק צריכים לשחק. טיגרה, כפי שניתן לראות, משחקת עם הרבה סבלנות. היא לא נכנסת לפאניקה ולא משדרת לחץ. גם הפיגור המהיר אליו היא נקלעה מול רוסאריו סנטראל לא הכניס אותה ללחץ, שהיה משתק קבוצות רבות אחרות. היא מחכה לצ'אנס שלה ויודעת מתי לעקוץ. אז מהו הסוד של טיגרה? לפי קאניה אין שום רז: "הסוד שלנו הוא שאין סוד".

יותר מכל, ההצלחה של קאניה מטילה צל כבד על מה שקורה בבוקה. ולא סתם. כשחקן, קאניה היה מוערך מאוד. רק מעטים יכולים להשתוות למספר התארים שלו במדי אינדפנדיינטה ובוקה ג'וניורס. ב-255 הופעותיו בבוקה כבש 21 שערים. כמו כן, הוא שיחק בנבחרת ארגנטינה. את השער היחיד שלו כבש בהפסד 2:1 לנבחרת ישראל במשחק שנערך באצטדיון טדי ב-1998. הוא שימש כקפטן באינדפנדיינטה, בוקה ו-ויאריאל. כששיחק היה קאניה מאמן על המגרש. "כשהוא שיחק הוא היה מבחין בהכל", אמר עליו גרגוריו פרז, מאמנו באינדפנדיינטה. "הוא ידע להעביר ביקורת ומצד שני לפרגן. איש מאוד דעתן".

ב-2003, כשקרלוס ביאנצ'י אימן את בוקה ג'וניורס, הוא ידע איזה בורג חסר לו בקבוצה כדי להשלים את פאזל הבוסטרוס. "העברתי הרבה זמן בשיחות טלפון עם דייגו על מנת להחזירו לבוקה", כתב המאמן המעוטר באחד מטוריו. "מבחינתי זה היה צעד מתבקש, שהוא ישוב לקדנציה שנייה בקבוצה". בסופו של דבר השתכנע קאניה וחזר. באותן שנים, כשקאניה כבר היה מבוגר וקרוב לפרישה, הוא למד וספג הרבה מביאנצ'י, אחד מגדולי המאמנים בכדורגל הארגנטינאי. לא בכדי נחשב ביאנצ'י למנטור של קאניה.

ההשוואה לביאנצ'י היא, כמובן, בלתי נמנעת. ביאנצ'י עצמו ניסה להימנע ממנה (טען בטורו שלכל אחד יש את הדברים שלו). אחרים סבורים שיש לקאניה את היכולת להנהיג קבוצות גדולות ולהגיע עימן להישגים. גם מריו קמפס, חלוץ העבר הגדול של ארגנטינה, נדרש לסוגיית ההשוואה: "לביאנצ'י היה חומר שחקנים טוב יותר עליו הוא נשען בבוקה. הוא רק היה צריך לבחור את הטובים ביותר כמו בנבחרת. קאניה הוא זה שעשה את טיגרה".

"לטיגרה יש חותמת דומה לזו שהייתה לקרלוס ביאנצ'י על הקבוצות שלו", כתב העיתונאי מרטין בלוטו ב'קלרין'. "היא חזקה, אגרסיבית ומלאת ביטחון. יותר יעילה מאשר יפה, עם נשמה של ווינר. הקבוצה היא כמו מכונה משומנת. כשכל שחקן ממלא את התפקיד שלו בצורה טובה על המגרש, נוצרת הרמוניה שמפיקה דבר גדול ביחד".

ההערצה לקאניה, ההיסטוריה שלו בוקה והקישור לביאנצ'י העלו לא פעם בבוקה את השאלה האם יש להם את המאמן הנכון, או שמא כדאי לפזול למודל של טיגרה או אפילו לקאניה עצמו. גם אם הסיכויים שקאניה יגיע לבוקה נמוכים, ההצלחה שלו עושה את שלה, כמו גם ההצלחה של גיז'רמו בארו שלוטו. למי שלא יודע, לפני פחות משלושה שבועות זכתה קולומבוס קרו באליפות ה-MLS בארה"ב, כשאת הקבוצה האמריקאית הוביל שלוטו, שחקן העבר של בוקה ג'וניורס. לשלוטו, יותר מקאניה, מעמד של כוכב-על בקרב הקהל של בוקה והוא שיאן התארים של הקבוצה. אולם מהרגע שחואן רומן ריקלמה חזר לקבוצה מוויאריאל, הוא דחק את גיז'ה החוצה. "זה היה חטא בשבילי לשבת על הספסל", אמר שלוטו, שאחרי שקיבל את ההצעה מקולומבוס עקר אליה: "כשהגיעה ההצעה מקרו עברתי, מבלי לדעת אנגלית, אבל עם התלהבות עצומה". שלוטו כבש שבעה שערים ובישל 19 ב-27 משחקיה של הקבוצה, והוביל אותה לאליפות.

"אני לא יודע אם הם מבינים איזה שחקן יש להם", אמר אחד מראשי האוהדים של בוקה, שחי בסמוך למגרש הבומבונרה, משם הוא שואב את הכוח להתעורר כל בוקר. "אין ספק שהוא אחד השחקנים שנתנו הכי הרבה למועדון (בוקה), הוא אגדה בעיני הקהל. אחרי מראדונה, הוא השחקן הכי גדול בכל הזמנים בתולדות הקבוצה".

למרות שהוא מרוחק אלפי קילומטרים, האוהדים בארגנטינה מתגעגעים מאוד אליו וכמהים שהוא יחזור לבומבונרה כאשר הם מקפידים לשמור איתו על קשרי ידידות חמים. "הוא עדיין מככב כאן בכותרות, אבל בעיקר בגלל העניינים שיש לו עם בוקה", העיד מיגל בוסיו, מבכירי הכתבים של העיתון 'קלרין'. "הדעה שלו מאוד חשובה לנו. הוא שחקן גדול שרוצה לנצח ותמיד ללמוד. זה ברור שהוא לא הלך לארצות הברית רק כדי להגדיל את השכר שלו אלא כדי להמשיך לנצח. הוא נותן ל-MLS את מה שהוא נתן לבוקה – הרבה אנרגיה, איכות וגישה נכונה".

ההצלחות של קאניה ושלוטו לא נותנות שקט למאמן בוקה, קרלוס איסצ'יה. גם ככה מעמד המאמן בארגנטינה לא נמצא בפריחה. דייגו סימאונה הוליך את ריבר פלייט בטורניר שעבר לאליפות אחרי ארבע שנים שחונות. הוא נחשב למושיע ולמשיח, אבל כבר לאחר 14 מחזורים בטורניר הנוכחי הוא התפוטר מתפקידו. ריבר אמנם באמת עוברת עונה מזעזעת כשהיא אחרונה בליגה (היא לא תנשור לליגה השנייה כיוון שבארגנטינה היורדות נקבעות על סמך שלושת הטורנירים האחרונים), אבל זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות שממחישה את היד הקלה יחסית על ההדק של הנהלות ויו"רים עם מאמניהם. גם המאמנים עצמם לא מוחלים על כבודם וחוסר הצלחה יגרום לחלק גדול מהם להתפטר במהרה, גם עקב העובדה שהם יודעים כי קרוסלת המאמנים ביבשת הלטינית די גדולה ומתחלפת במהירות עצומה, יחסית לאירופה.

אם כל אלו נכונים לקבוצות בארגנטינה, הרי שבבבוקה הלחץ על משרת המאמן כפול שבעתיים. מאז אלפיו באסילה, שעזב לטובת הנבחרת (והספיק להתפטר כבר...) באפרטורה 2006, התחלפו שלושה מאמנים בבוקה. ראשון היה זה ריקרדו לה וולפה, שאחרי פחות מטורניר עזב, לאחר שלא זכה בתואר. אחריו הגיע מיגל אנחל רוסו, שזכה עם הקבוצה בגביע הליברטדורס, אך לא בתואר בארגנטינה. בינתיים קרלוס איסצ'יה מחזיק מעמד שני טורנירים, אבל גם מעמדו לא נראה איתן.

גם אם בוקה תזכה באליפות, לא מן הנמנע כי איסצ'יה בכל זאת יפנה את מקומו לטובת המאמן הבא, לא כל שכן במידה והיא לא (דבר שלא עשתה מאז קלאוסורה 2006). קאניה או שלוטו, שגם מבוקש בחימנסיה לה פלאטה, הינם מועמדים לגיטימיים לרשת את הקבוצה, למרות המכשולים הרבים שעומדים לפניהם. שלוטו אהוב מאוד בקרב הקהל וההנהלה, אבל כל עוד ריקלמה בקבוצה קשה לראות אותו חוזר, ועוד בתור מאמן. מאבק הכוחות בין המחנה של ריקלמה למחנהו של מרטין פאלרמו המושבת דעך אמנם לאחרונה, אולם כוחו של ריקלמה עדיין רב.

לקאניה גם הרבה נקודות זכות בעקבות הקדנציות שלו במועדון בתור שחקן וגם, כמובן, על ההצלחה הגדולה שלו בטיגרה. אבל גם קאניה סובל ממספר הסתייגויות. ראשית, המאבק עם בוקה על התואר הוציא דם רע משני הצדדים. קאניה ומאמנה של סן לורנצו, מיגל אנחל רוסו, טענו, גם על מנת ליצור לחץ פסיכולוגי, כי השופטים נוטים לטובת בוקה בשריקות שלהם. חואן קרלוס קרספי, אחד מסגני הנשיא של בוקה, אמר כי אם הם סבורים כך, הם מוזמנים להחזיר את התארים בהם זכו עם הקבוצה במרוצת השנים. שנית, לאחר פיטוריו של סימאונה מריבר, התבטא קאניה כי הוא ישמח להחליפו. קאניה אמר כי חרף העובדה ששיחק בבוקה וכי הוא מזוהה עימה, הוא בעצם אוהד ריבר מילדות, דבר שבוודאי לא קנה לו מעריצים צהובים.

כמו כן, בטיגרה מפנטזים על הישארותו בקבוצה: "אמרתי לדייגו שאנחנו רוצים אלכס פרגוסון משלנו", אמר סגן הנשיא השני של המועדון, אלפרדו רטה. קאניה עצמו גיחך למשמע הדברים: "פרגוסון מכהן 22 שנים בתפקיד. בארגנטינה זה נס אם מאמן נשאר 22 חודשים בתפקיד", ושוב הוכיח בדבריו את הבעייתיות במעמדו של המאמן במדינה. "זה דבר טוב להישאר במקום אחד זמן ארוך. אם נהיה אלופים ונגיע לליברטדורס, אין ספק שזה ידחה את הרצון הגדול שלי להגיע לאחד המועדונים הגדולים בארגנטינה ומשם לעשות את הקפיצה המיוחלת לאירופה".

חלק מהפאזל הזה יושלם הערב, במחזור הסיום המרתק בארגנטינה. מדינה שלמה כמרקחה מחכה למחזור הסיום בליגה הלוהטת. 90 דקות, ואולי אחרי משחק אליפות מכריע, נדע מי תהיה האלופה ולא פחות חשוב: מי יהיה המאמן על הקווים בבומבונרה בטורניר הבא.