מהפכה או קוסמטיקה?

כשמרכוס בראון הגיע למכבי תל אביב, בנה לו אפי בירנבוים תרגיל פשוט ויעיל לכאורה, שמכונה Shooter's Play. בראון התחיל את התנועה מתחת לטבעת, בשני צדדיו התמקמו חוסמים גבוהים, והגארד יכול היה לבחור לאיזה צד לנוע כדי לקבל כדור לזריקה חופשית. על פניו, זהו מהלך הגיוני ומתבקש כשבידיך קלעי מחונן כל כך. בפועל, זה היה התרגיל היחיד שנבנה למי שאמור היה להיות ספק הנקודות המרכזי או השני של מכבי. היריבות התכוננו היטב, ברוב הפעמים בראון התקשה לקבל את הכדור או להרים זריקה והתנועה הזאת רק עודדה את קרלוס ארויו לכדרר בלי סוף, בלי לשתף את חבריו במשחק. כל שאר הכישורים של בראון ככדורסלן, והם רבים, לא באו לידי ביטוי.

הפער בין בראון שדעך תחת בירנבוים לזה שפורח תחת גרשון מלמד עד כמה החלפת המאמנים היתה קריטית ומחויבת המציאות. כל מאמן יכול להעתיק כמה תנועות, אבל רק מעטים מתאימים את התרגילים לתכונות השחקנים, עובדים לעומק באימונים על כל האספקטים של המשחק ויודעים לספק מרשם מתאים לחוליים של קבוצתם. גרשון שייך למועדון האקסקלוסיבי הזה. ראשית, הוא מתיר לקלעי הכי טוב שלו לזרוק לסל. נשמע בסיסי ופשוט, אבל בעידן בירנבוים זרק בראון רק 6 פעמים במשחק, מול 11 זריקות בממוצע בשלושת המשחקים של גרשון. שנית, בראון יכול ליצור, ולא להיות רק תחנה אחרונה. כמה מהסלים שלו אתמול הגיעו מפיק אנד רול, מהלך שכמעט לא היתה לו הזדמנות לבצע קודם לכן. גרשון גם מוריד את בראון לאותיות, כדי להשיג עוד כמה נקודות קלות במשחק. חשוב מכל, מכבי של גרשון יודעת לצאת להתקפה מתפרצת באמצעות מסירה מהירה ולא רק בכדרור, ובראון הוא אחד הנהנים העיקריים מכך.

בראון הוא רק דוגמה. מכבי השתפרה תחת גרשון כמעט בכל תחום: הכדור זז בין השחקנים, ניהול המשחק לא מונח רק על כתפיו של ארויו, לתרגילי ההתקפה יש מטרה ברורה, הריבאונד השתפר וההגנה מגוונת יותר. מעבר לכך, הרוטציה קצרה והגיונית. אמת, כל זה לא מנע מהמשחק מול אבלינו להיות קשה לצפייה, בעיקר בשל הכדורסל המחריד של מיידי השלשות המקומיים, שהגיעו ליורוליג בטעות. למכבי גם יש עדיין בעיות רבות, ובראשן חוסר השקט והיעדר היציבות של קרלוס ארויו, שהתצוגה שלו אמש היתה אחת הגרועות של זר בצהוב בכל הזמנים. עם זאת, למרות הנזק שגרם הפורטוריקני ועל אף משחק חלש מאוד של טל בורשטיין, מכבי ניצחה בקלות יחסית.

אין פירוש הדבר שהיא בדרך לפיינל פור, ואפילו רבע גמר היורוליג נראה רחוק. אלא שנכון לעכשיו, מכבי היא קבוצת כדורסל עם כיוון ועם דרך. במילים אחרות, היא קבוצת כדורסל מאומנת. עד לפני שבועיים וחצי, עת חזר אליה פיני גרשון, אי אפשר היה להגדיר אותה ככזו.

פיני גרשון יעמוד במשימה הראשונה שהציבה בפניו הנהלת מכבי תל אביב, והיא להבטיח את מקומה של הקבוצה בטופ-16. מכבי לא תעשה זאת תוך הצגת כדורסל מבריק; למען האמת, איש לא מצפה להאלי-הופים, דלתות אחוריות וניצוצות של גאונות בשלב הזה. השנתיים האחרונות לימדו את אנשי מכבי להסתפק במועט. כרגע, הבשורה הגדולה היא שחזרה שמחת החיים.

אין צורך לספק אסמכתאות סטטיסטיות כדי לקבוע שמכבי מציגה כדורסל משופר תחת גרשון. אבל זו משימה פשוטה יחסית. נמוך מהכדורסל שהפגינה מכבי של אפי בירנבוים קשה היה לרדת. פניו של מרכוס בראון מקפלים בתוכם את הסיפור כולו: הכדורסל המסרס של בירנבוים הפך את האמריקאי הוותיק לכבוי ועצור; מהרגע בו הוחלף בגרשון, חזר בראון להזכיר את אותו סקורר חסר מצפון שהילך אימים על קבוצות היורוליג. 9 נקודות, 6 זריקות מהשדה ו-1.5 ביקורים בממוצע בקו העונשין בארבעת המחזורים הראשונים במפעל, הפכו ל-19.3 נקודות, 11 זריקות מהשדה ו-5.3 זריקות מהקו בשלושת המשחקים האחרונים. הדגש המיוחד ששם גרשון על הריבאונד שיפר את ממוצע הכדורים החוזרים בלמעלה מ-20% (32.5 כ"ח תחת בירנבוים הפכו ל-39 תחת גרשון). הנתון הזה גם סיפק למכבי ארבעה פוזשנים יותר בממוצע, ו-8 נקודות מדד.

אולם שאלת השאלות היא מה המשמעות האמיתית של כל זה. גם אתמול, מול קבוצה איומה שמייצגת את כל מה שרע ופסול בכדורסל האירופאי (ולראייה, ממוקמת רק במקום התשיעי בליגה האיטלקית החלשה), לא הצליחה מכבי לסגור עניין במשך 35 דקות. נכון, בחירת הזריקות טובה יותר ואלמנטים גרשוניים טיפוסיים, כמו הורדת גארדים ללואו-פוסט על שומרים נמוכים או הגנות מתחלפות, שלא היו קיימים בתחילת העונה, שוב חזרו לאופנה. אך זה עניין של סמנטיקה. יהיה השינוי רדיקלי ככל שיהיה – מכבי הנוכחית, על סגלה המוגבל ושחקניה הרבים שנמצאים הרחק מעבר לשיאם (ארויו, בראון, בורשטיין, שארפ), לא מספיק טובה, עמוקה או מוכשרת כדי להוות פקטור של ממש ברמות הגבוהות של היורוליג. סגל ישראלי, אלגנטי ואיכותי ככל שיהיה, לא ישנה את העובדה הזו. גם לא גארד נוסף. מלאגה, שביקרה בהיכל רק לפני שבועיים וגרפה ניצחון קליל למרות סגל חבול ופצוע, היא ההוכחה המובהקת לכך.

אם להשתמש בדימויים מעולם הגסטרונומיה, הרי שקבוצות כדורסל אוכלות בחורף את מה שבישלו בקיץ; התבשיל שרקח בירנבוים כה רקוב, עד שגם שף חדש ומוצלח בדמותו של גרשון לא באמת יוכל לשנות את הטעם. הוא אולי יזרוק פנימה כמה תבלינים חדשים ויהפוך את התבשיל הזה לאכיל מעט יותר, אבל מקלקול הקיבה בינואר-פברואר לא יהיה ניתן להימנע.