וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לבו של אנג'ל

איליה רוסינסקי

11.12.2008 / 0:10

הדאון החמישי: מסך הפלדה של פיטסבורג חזר בזכות מתאם ההגנה דיק לבו. ומה הסיבה האמיתית לכך שגרין ביי סיימה את העונה?

למען האמת, אם שופטים לפי הנתונים הסטטיסטיים, "מסך הפלדה" המקורי הוא דרגה אחת מתחת להגנה הנוכחית של פיטסבורג סטילרס. בשיאה, בעונת 1976, הגנת מסך הפלדה דורגה במקום ראשון בשלוש קטגוריות מתוך ארבע: הגנה כוללת, הגנת ריצה וספיגת נקודות. הגנת המסירה של הקבוצה דורגה במקום השישי בלבד. העונה, במידה שלא יחול שינוי בשלושת המחזורים הקרובים, ההגנה של הסטילרס תהיה ההגנה הראשונה בהיסטוריה המודרנית, שתדורג במקום הראשון בליגה בכל ארבע הקטגוריות. כיצד התאפשרה הצלחה בסדר גודל שכזה?

ניתן, בגדול, לציין שתי סיבות עיקריות. האחת – שחקני-על בעמדות המפתח (נואוז תאקל, ליינבקרים חיצוניים וסייפטי); והשנייה – מוחות הגנה מבריקים, כמו מייק טומלין ודיק לבו, העומדים מאחוריהם. כאשר טומלין הגיע לקבוצה, הוא התלבט בין שמירה על המבנה ההגנתי של ארבעת הליינבקרים, או להפוך אותו למבנה 4-3 שאליו היה רגיל במינסוטה, שם כיהן בתור מתאם הגנה בעונת 2006. החלטתו של טומלין הייתה נבונה – הוא בחר להשאיר את המערך על כנו, ולסמוך על שועל וותיק כמו לבו, שנחשב בזכות לאחד ממאמני ההגנה הגדולים בכל הזמנים, ולאפשר לו יד חופשית בכל מה שקשור לטקטיקות ומערכים. סביר להניח, שאם היה בוחר טומלין כן לשנות את שיטת ההגנה, היא הייתה עוברת כיום שלבים כואבים, בדומה לאלה שעוברים על ההגנה של הג'טס מאז הגעתו של מנג'יני.

השפעתו ההגנתית של טומלין כן באה לידי ביטוי בתהליך הבחירה של השחקנים והתאמתם למערך. מי חלם על כך שג'יימס הריסון, שעד הגעתו של טומלין צבר בסך הכול 4 סאקס בכל הקריירה, יוכל להוות מחליף ראוי לג'ואי פורטר? הריסון נכנס להרכב ונתן 23.5 הפלות קוורטרבק, וכל זה בפחות משתי עונות. לאמאר וודלי, שנבחר בסיבוב השני בדראפט של 2007, לא מפגר בהרבה מאחורי הריסון עם 11.5 סאקס העונה ב-12 משחקים בלבד. מי שמודאג מהזדקנותו של ג'יימס פריור ומהפיכתו של לארי פוט לשחקן חופשי בתום העונה, יכול בהחלט להירגע: לורנס טימונס, גם הוא בחירת הדראפט ב-2007, כבר מוכן ומזומן להחליף את אחד מהליינבקרים הפנימיים של הסטילרס. במילים אחרות, מערך הליינבקרים של הסטילרס עבר שינויי סגל מהותיים בתקופתו של טומלין, אך יעילותו לא רק שלא ירדה, אלא עלתה בצורה משמעותית. ברור שגם השרידים של התקופה הקודמת לטומלין, בדמותם של קייסי המפטון, הנואוז תאקל הטוב בליגה לדעת רבים, וטרוי פולמאלו, הסייפטי שבזכותו כלל לא משנה מי משחק אצל הסטילרס בעמדות הקורנר, תורמים גם הם ליכולת ההגנתית של הקבוצה תרומה עצומה.

לבו הוא האיש המתאים ביותר לקחת את הכישרון הטבעי המפורט לעיל, ולהפוך אותו לתערובת קטלנית על המגרש בעזרת חשיבה טקטית גמישה ויצירתית במיוחד. הפס ראש שמתבסס על הבליץ האזורי – המצאתו של לבו עצמו, מבלבל לחלוטין את הקוורטרבק ואת שחקני הקו של היריבה, ומהווה גורם טקטי מכריע להצלחתה של הגנת אנשי הפלדה (מי שמעוניין להתעמק במונח הבליץ האזורי, מוזמן לפתוח את הקישור המופיע למטה). חשוב לציין את האישיות המיוחדת של לבו, שבזכותה הוא רוכש את הערכתם ואהבתם של שחקניו, המכנים אותו "מאמן אבא", ומוכנים לעשות כל דבר למענו. עקב כך, ההגנה של הסטילרס יכולה לשכוח מבעיות מוטיבציה ומנהיגות, שלא יצוצו כל עוד לבו מאמן אותה.

מי שחושב שההצלחה המדוברת ניתנת להסבר על ידי לוח משחקים קל, טועה טעות קשה. מתוך 16 המשחקים של פיטסבורג, תשעה הם נגד יריבות, בעלות מאזן חיובי נכון לרגע זה, בזמן שחמש מתוכן ממוקמות בעשירייה הראשונה בתחום ההתקפה. לשם המחשה, נגד חמש הקבוצות האלה ההגנה של הסטילרס אפשרה 14.4 נקודות ממוצע בלבד. השאלה היא האם יצליחו הסטילרס לתרגם את ההצלחה ההגנתית של השנה לדבר החשוב מכל – הזכייה בגביע לומברדי. "מסך הפלדה" המקורי עשה זאת, כזכור, ארבעה פעמים, וזאת תמיד הסטטיסטיקה הנחשבת ביותר.

שובו של ווסטברוק

בדרך מוזרה למדי, המפגש האחרון בין האיגלס לג'איינטס היווה היפוך גמור של המפגש הראשון של שתי הקבוצות לפני כחודש. "קוטל הענקים" הוא אחד הכינויים של בריאן ווסטברוק, שלאורך הקריירה נתן נגד הג'איינטס את משחקיו הגדולים ביותר. הוא עשה זאת גם הפעם בניגוד מוחלט למפגש הקודם, בו שותק לחלוטין.

זה היה אחד המשחקים הגדולים של ווסטברוק, מפני שבו הוא הוכיח כי אינו רק שחקן של מהלכים גדולים, אלא מסוגל בשלב מכריע של העונה, נגד הקבוצה הטובה בליגה ובלי להיות בריא במאת האחוזים, להפוך למה שהוא לא היה אף פעם - רץ "טוחן". ביום ראשון הוא קיבל 33 נשיאות, שברובן לא חיפש מהלך גדול, אלא הוריד את הראש ורץ דרך האמצע. על ידי כך דאג ווסטברוק שההתקפה של היריבה לא תבקר על המגרש יתר על המידה, והיא אכן ביקרה שם רק במשך 25 דקות, לעומת 40 במשחק הקודם. מוגבלות השליטה של הג'איינטס בכדור נבעה לא רק מביצועיו של ווסטברוק, אלא גם מכישלון משחק הריצה שלה, שחגג על ההגנה של האיגלס לפני חודש.

לכאורה, הממוצע של ג'ייקובס היה דומה בשני המפגשים: 5.2 יארד השבוע ו-5.7 במשחק הראשון, אולם אפקטיביות של משחק הריצה נמדדת לא באמצעות הממוצע, אלא באמצעות הנתונים אשר מהם הממוצע הזה מורכב. במפגש בפילדלפיה ג'ייקובס השיג באופן קבוע 6-7 יארד בדאון ראשון, מה שהפך את משימת ההגנה של האיגלס לבלתי אפשרית. השבוע ג'ייקובס עשה ריצה אחת גדולה, ובשאר הריצות שלו צבר 3.2 יארד לנשיאה. אותו דבר דריק וורד, שכאשר מורידים מהחישוב את הריצה הגדולה היחידה שלו, מגיע לממוצע של 3.4 יארד בלבד. הדבר העמיד את ההתקפה באופן קבוע מצבים של דאון שלישי למרחק ארוך, ומנע ממנה להמשיך ולהתבסס על ריצה. מה שנותר לה זה להסתמך על איליי (עוד לא עקצתי אותו היום), שללא בורס התקשה לנהל התקפת מסירה בצורה משכנעת.

בדומה למפגש הראשון, ההפרש של סקור אחד בסיום לא שיקף כלל את מהלך המשחק, אם כי, כמובן, הקבוצות החליפו תפקידים. לפני חודש האיגלס הצליחו להישאר במשחק בזכות הטעויות של הג'איינטס ואפקטיביות לא אופיינית ברד זון. השבוע, הג'איינטס נשארו במשחק בזכות השטויות של הספיישל טימס של היריבה. בקטגוריות כמו יארדים בהתקפה, שליטה בשעון, ניצול הדאון השלישי וכדומה, האיגלס ניצחו הפעם ובגדול.

אפילו בין המאמנים, מי שעשה שטויות היה קווין גילברייד ולא אנדי ריד, כשהעביר את ניהול ההתקפה לעוזרו מרטי מונטרוויג. הג'איינטס הלכו שלוש פעמים על דאון רביעי, בזמן שבסוף המחצית הראשונה לא היה כל הצדקה לעשות זאת. הג'איינטס העבירו את הכדור לפילי על קו ה-42 יארד, ואפשרו לאיגלס מגרש קצר וניסיון שער שדה (שכמובן נחסם והוחזר לטאצ'דאון, אך משום מה קשה לי להאמין שגילברייד צפה את ההתפתחות הזאת מראש). המהלך ההזוי עוד יותר הגיע בדאון הרביעי לשלושה אינצ'ים בתחילת הרבע הרביעי. כאילו שרוחו של אנדי ריד נחתה על גילברייד והוא החליט ללכת על מסירה. הלו, יש לך את קו ההתקפה הטוב בליגה במצבי ריצה? יש לך פולבק חוסם אחד הטובים ב-NFL? אז מה אתה מנסה להמציא כאן, אופניים?

ביי ביי פאקרס

לא, לא העזיבה של ברט פארב גרמה לכישלון העונתי של גרין ביי פאקרס, אלא ההגנה השערורייתית שלה. בעקבות שהותם בבית עלוב, הפאקרס חיים באשליה שיש להם הגנת מסירה גדולה. כפי שכבר אמרתי בעבר, נגד הקוורטרבקים האימתניים של שיקגו, דטרויט ומינסוטה זה לא חוכמה. המשחק האחרון מול יוסטון, בדומה למשחק לפני שלוש שבועות מול ניו אורלינס, חשף לגמרי את "העירום של המלך".

הבעיה היא שהסקונדרי של הפאקרס שייך לגמרי לדור העבר. כיום, אחרי התקנות של 2004, כבר לא ניתן לבסס את הקו האחורי על מגני פינה פיזיים כמו צ'רלס וודסון ואל האריס. פעם, שחקנים מהסוג הזה היו מאוד יעילים בשמירה אישית, כיוון שיכלו לשחק באפ אנד ראן, להרביץ לתופסים ולהוציא אותם מנתיבי הריצה. היום כדי להיות יעילים, הקורנרים חייבים להתבסס על מהירות, שבדרך כלל באה על חשבון הפיזיות (כמה מגני פינה אתם מכירים, שמשלבים בתוכם את שתי התכונות?). האריס ו-וודסון, שניהם 1.85 מטר, מעל 90 קילו ובנוסף גם מעל גיל 30, לא מסוגלים בעליל לעצור תופסים מהירים בליגה של היום, ונראים חסרי אונים מול התקפת מסירה יעילה. 318 יארד שנספגו באוויר מול ניו אורלינס ועוד 408 מול יוסטון מדברים בעד עצמם.

על הגנת הריצה של גרין ביי עדיף בכלל לא לדבר. ללא תאקלים הגנתיים ברמת ה-NFL (מי בחר את ג'סטין הארל בדראפט?), קשה מאוד להתמודד מול פיטרסון ופורטה פעמיים בעונה. העובדה שדווקא דרך המרכז הפאקרס חוטפים ממוצע של 4.86 יארד לנשיאה (מקום ה-31 בליגה), מצביעה על הבעיה הקשה בעמדת ה-DT, שחייבת לקבל התייחסות בפגרה הקרובה. לא ייתכן ששילוב של הגנת ריצה כזאת עם הדינוזאורים בקו האחורי לא יהיה שווה הדחה מהפלייאוף.

sheen-shitof

מאריכים את האקט

כך תשפרו את הביצועים וההנאה במיטה - עם מבצע בלעדי

בשיתוף "גברא"

מחשבות פה ושם

- במשחק מול הניינרס, הג'טס הצליחו לעשות בהתקפה משהו מאוד נדיר: ממוצע היארדים שלהם למהלך ריצה (4.9) היה גבוה יותר מממוצע היארדים למהלך מסירה (3.6). ומה הם עשו עם זה? רצו 12 פעמים, מסרו 31 פעמים, שלטו בכדור 10 דקות פחות מהיריבה, והפסידו את המשחק. לכו חפשו היגיון בעולם הזה.

- ביום חמישי פגשה התקפת המסירה מס' 32 של אוקלנד, את הגנת המסירה מס' 30 של סן דייגו. מסתבר שהיתרון בן שני המקומות הכריע – ההגנה של הצ'ארג'רס שיתקה לגמרי את ג'מארקוס ראסל (68 יארד) וסן דייגו זכתה בניצחון שאיכשהו השאיר אותה בתמונת הפלייאוף.

- וזה נקרא יעילות – 90.6 אחוז מתפיסותיו של וינסנט ג'קסון הסתיימו בדאון ראשון. חבל שזה לא ממש עוזר לקבוצתו.

- מה, בורס לא יודע שלפני נשיאת האקדח יש לבדוק אותו כשהקנה מופנה כלפי חומת המפגע?

- ואיך אפשר לסיים כתבה בלי לרדת על אל דייויס? קווים האריס, זוכרים? התאקל השמאלי של הריידרס, שמקבל יותר מחמישה מיליון לעונה? הנ"ל הצליח לעשות באחד עשר משחקים 15 עבירות אופסייד, מה שלא מונע ממנו לשחק בהרכב הפותח, כי לקבוצה אין אף אחד טוב יותר. אני דווקא הייתי ממליץ לנסות בתפקיד שלו את דייויס עצמו, שירגיש על בשרו את איכות הניהול שלו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully