וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אם אין לחם, שיאכלו נקניקיות ב-30 ש"ח

גיל קדרון

9.12.2008 / 14:04

המשבר הכלכלי החל להשפיע על ה-NBA, ולמרות זאת, מצאו לנכון בעלי הקבוצות להעלות מחירים. הקומישינר סופר את הקרחות ביציעים

כשנחתם ההסכם הקיבוצי האחרון בין ארגון השחקנים של ה-NBA והנהלת הליגה ב-2005, נקבע שתקרת השכר החדשה תהיה 49.5 מיליון דולר, ותעלה בכל שנה בהתאם לגידול ברווחים של בעלי הקבוצות. הגידול היה מהיר, ושלוש שנים מאוחר יותר טיפסה התקרה עד ל-58.7 מיליון דולר לעונת 2008/9, כפי שנקבע ביולי האחרון, ואיתה סך המשכורות שיכולים המועדונים לשלם לשחקני הכדורסל. מאז זרמו הרבה מים במיסיסיפי, אבל מעט מאוד מזומן.

המשבר הכלכלי שפקד את ארה"ב הוא, כפי שכבר הקפידו להסביר לנו שוב ושוב בחודשים האחרונים, החמור ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת. הצמיחה נעצרה, האבטלה גואה (שני מיליון איש איבדו את עבודתם בשבועות האחרונים, כולל יותר חצי מיליון בנובמבר בלבד), חברות גדולות וקטנות קורסות, מיליונים נזרקים מבתיהם בגלל פיגור בתשלומי המשכנתא, הציבור מתעקש לשמור את הכסף בארנק, וכל שרשרת המזון הכלכלית תקועה. איפשהו שם ממוקם לו גם עולם הספורט.

לרדת מתחת לתקרה לקראת קיץ 2034

זה התחיל בדחיות בהכנות לעונת הנאסקר הקרובה, המשיך בביטול חוזה העתק בין חברת המכוניות הענקית ג'נרל מוטורוס, שבימים אלה מנסה להציל את חייה, לבין שחקן הגולף טייגר וודס, וגם ליגת הבייסבול החלה לשנס מותניים. השיא הגיע בסוף השבוע, כאשר תאגיד הונדה הודיע כי ימכור את קבוצת הפורמולה 1 שלו לקראת עונת 2009, על רקע ירידה חדה במכירות בעולם.

גם על ליגת ה-NBA לא פסח המשבר הכלכלי, ובחודש אוקטובר הודיע הקומישינר דייויד שטרן על פיטורם של 80 מעובדיו (9 אחוזים מכוח העבודה של הליגה), ולמרות ניסיונותיו להרגיע את ציבור האוהדים, השחקנים, המנהלים והבעלים ("אני אופטימי שהעונה הקרובה תהיה עבורנו טובה יותר מאשר עבור תעשיות אחרות", אמר באוקטובר), הולכים ומתרבים הדיבורים על ההשפעה הבלתי נמנעת על התפעול העסקי של הביזנס שהופקד בידיו של שטרן.

הסימן הראשון לדאגה היה המרדף הבלתי פוסק אחר חוזים נגמרים, שמנהלים מסוימים כבר החלו לתהות בקול רם (אך בעילום שם) כי המטרה המוצהרת שלו, פינוי מקום מתחת לתקרת השכר לקראת קיץ 2010, הינה תירוץ יעיל לרצון לחסוך בעלויות, ומהר. והנה, חודש וחצי אחרי שהחלה העונה, כבר מזהים ירידה עקבית בכמות הצופים שפוקדים את האולמות, גם במקומות בהם העניין דווקא גבר.

בקליבלנד, למשל, למרות המאזן הביתי המושלם והמאזן 3:17 של הקאבלירס, רק 18.553 צופים מגיעים לכל משחק (מקום 11 בליגה), לעומת 20,465 שפקדו את המקום ב-2007/8. ירידה דומה ניתן לראות גם בערים כמו בוסטון, דנבר, שיקגו, ניו יורק, סן אנטוניו, יוסטון, פילדלפיה, והרשימה הולכת ומתארכת ככל שהתורים בקופות הולכים ומתקצרים.

מצאו זמן להעלות מחירים

קשה לומר ששטרן מופתע מהנתונים האלה. "הניחוש שלי הוא שכשתחל העונה נגלה שמספר המנויים העונתיים ירד במעט", אמר הקומישינר לפני נובמבר, שהיה הגרוע ביותר מבחינת הכלכלה האמריקאית ב-34 השנים האחרונות. "אנשים מוציאים פחות כסף, ועולם הספורט איננו יכול להתקיים בנפרד מהמציאות הזו".

ייתכן כי ניתן היה למזער את ההשפעה הזו לו הבעלים היו נוקטים בגישה שיווקית חכמה יותר, ומורידים את המחירים. אולם בפועל נראתה עליה של 2.8 אחוזים, כך שכיום עולה כרטיס ממוצע 49 דולרים. בצד אחד של הסקאלה יש את הלייקרס, הקבוצה היקרה בליגה - 93 דולרים על הזכות לצפות בקובי ובחבורתו מפרקת את הליגה מהמקום הזול ביותר, בזמן שהגאון השיווקי מארק קיובן, הבעלים של המאבריקס, מוכר אלפי כרטיסים במחירים של 2 ו-5 דולרים בלבד. בו בזמן, גולדן סטייט החליטה שהירידה המוחלטת מנכסיה שווה עליה של 25 במחירים, לא כולל עליה במחירי האוכל והשתיה באורקל ארינה (נקניקיה, למשל, עולה שם 7 דולר).

את התוצאות של המדיניות הזו רואים בשטח, כפי שאמר השבוע סקאוט לאתר ESPN.com. "אני רואה הרבה מאוד קרחות ביציעים. האולמות ריקים משאי פעם ראיתי אותם. זה מפחיד".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully