רודי בלוז

לפני מספר שבועות, ערב המשחק הטעון בין מארסיי לפאריס סן ז'רמן, חשפה התקשורת הצרפתית סקופ: חאתם בן ארפה, אחד הכוכבים העולים של הכדורגל הצרפתי, ניהל מו"מ עם המועדון מהבירה בהיותו ילד בן 14. הסכומים עליהם דיברה משפחתו של השחקן הגיעו למיליון יורו, סכום שנשמע מגוחך יחסית לעובדה ששבע שנים מאוחר יותר נמכר השחקן מליון למארסיי תמורת 9.5 מיליון ליש"ט. האיש שנטרל את המהלך היה לואיס פרננדז, שהתבקש לתת תגובה למחדל: "אני מתנגד לרעיון של לשלם סכומים מוגזמים על ילד. עשינו את הטעות הזו במקרה של רודי חדד", הסביר המאמן.

הלקח שלמד פרננדז, מאנשי המקצוע המוערכים והטובים שהגיעו לישראל, עלה למועדון שלו לשעבר בכישרון גדול, אבל לא פתר את התעלומה ששמה רודי חדד. ילד פלא, שהעדיף את פ.ס.ז' והפארק דה פרינס על פני מועדוני צמרת באירופה. כישרון שהושווה לדויד ז'ינולה. שחקן שנרדף לראיונות בכלי התקשורת המובילים בצרפת בעודו נער מתבגר וחלם להיות ה"יורש של ג'יי ג'יי אוקוצ'ה". אותו ילד, היום רק בן 23, לא מוצא את מקומו בהרכב של מכבי תל אביב בליגת העל הקטנטנה. אפילו לפרננדז הגדול אין לכך תשובה.

חדד, כמו המועדון הנוכחי שלו, ניצב בפני פרשת דרכים. הקריירה שלו, שכללה ועדיין כוללת ים של ציפיות וחלומות, עומדת להיעלם בים האפרוריות של הכדורגל הישראלי. הקבוצה שלו, שתמיד מכילה ים של ציפיות וחלומות, שוב פתחה את העונה רע, החליפה מאמן ועומדת לסמן איקס גדול ושחור על הרים של הבטחות. חדד, טיפוס סימפטי, מופנם וחולמני, נראה לפעמים כאחד שעדיין לא מעכל לאן הגיע. הרי אמרו עליו שהוא כוכב, אז איך הוא הגיע למצב הזה?

חדד, יליד פאריס, התגלה בגיל 12 כשהצטרף לקבוצת לילה. מילאן, יובנטוס, ריאל מדריד ומונאקו זיהו את הכישרון של הילד, שבחר בסופו של דבר בקבוצה היקרה ביותר לליבו, סן ז'רמן. בגיל 15, אחרי שהתחנך באקדמיית הכדורגל היוקרתית "קליירפונטיין", כינה אותו העיתון "לה פאריסיין": "הכישרון הגדול הבא". באותה תקופה, בעודו שחקן נוער, נחשב חדד למרואיין מבוקש, ואנשי המקצוע במועדון היללו את עתידו. ללורן פורנייה, המאמן שהעניק לחדד את הופעת הבכורה שלו בבוגרים, בטרם מלאו לו 20, הספיקו ארבע דקות משחק כדי לקבוע: "הוא השחקן המושלם ביותר מבחינה טכנית שאימנתי מאז דויד ז'ינולה".

מישל בן גיגי, מי שהיה סוכנם של זינדין זידאן, דויד ז'ינולה, כריסטוף דוגארי ואחרים, ושימש בתפקיד ניהולי בבורדו בשנות ה-90, שוחח השבוע עם וואלה! ספורט: "ראיתי אותו בפעם הראשונה בגיל 13 או 14 ובתקופה ההיא הוא נחשב לאחד הכישרונות הגדולים באירופה. קבוצות נלחמו כדי להחתים אותו, אבל הוא בחר באהבה שלו, סן ז'רמן. אני זוכר שיום אחד לקחתי איתי את זידאן לראות אותו והוא התלהב: 'זה הולך להיות שחקן מצוין'".

אלא שעוד הרבה לפני שנחת בישראל, הקריירה של חדד החלה לדעוך. הוא לא קיבל הזדמנויות לשחק באחד המועדונים הלחוצים ביותר בצרפת, ומצא עצמו בולנסיין הקטנה. "בפאריס יש הרבה שחקנים טובים, כוכבים. לא קל להשתלב שם בהרכב. אני בשלב בו אני חייב לשחק ולהתקדם", אמר חדד, במנטרה שעוד תחזור על עצמה. המאמן, אנטואן קואמברה, הכיר היטב את חדד. התקשורת שוב היללה את המהלך. הטכניקה של חדד הושוותה לזו של כריסטיאנו רונאלדו, ובולנסיין היה מי שאמר: "הוא יהפוך לשחקן השמאלי הטוב בליגה". לאחר שפתח את העונה בהרכב, מצא עצמו חדד מהר מאוד על הספסל של הקבוצה שירדה ליגה בסיום העונה. "הוא אחד הכישרונות הגדולים שאימנתי, אבל לצערי, לא יכולתי לתת לו הרבה הזדמנויות כי נלחמנו נגד הירידה. בליגה הצרפתית, קשר צריך לכבוש לפחות 5-6 שערים, אבל כיבוש זה לא הצד החזק שלו".

לקראת סיום העונה בולנסיין, נשאל חדד על ידי עיתונאי היכן ישחק בעונה הבאה: "סן ז'רמן היא הקבוצה שבליבי", ענה. "תסכים לשחק בליגה השנייה?", הקשה המראיין. "אם זה יהיה בפאריס, אין לי בעיה", ענה חדד. חודשיים לאחר מכן ארז הקשר את מיטלטליו ונסע לישראל. הוא הסביר שראה את הפועל תל אביב מנצחת בפארק דה פרינס במסגרת גביע אופ"א וסבר שהכדורגל הישראלי נמצא בהתקדמות. מקורב לשחקן סיפר השבוע: "חדד לא רצה 'לרדת ברמה' ולהיבחן בקבוצות בצרפת. הסיבה העיקרית להחלטה שלו הייתה שנתנו לו להבין שהוא ישחק בנבחרת ישראל".

לחדד לקח הרבה זמן להבין לאן הוא הגיע. החלומות, השאיפות, הציפיות וההד התקשורתי שסבב סביבו עוד לפני שערך את הופעת הבכורה בבוגרים, נתנו את אותותיהם. חדד ראה ועדיין רואה בכדורגל הישראלי מקפצה לעתיד. תחנת ביניים שתעזור לו לחזור לבמה המרכזית ולפרוע את השטרות. העונה הראשונה בצהוב כחול, הכניסה אותו להלם: "לקח לי מספר חודשים לקבל את הרעיון שאני משחק בליגה כזו", סיפר הקשר למגזין של פ.ס.ז' בקיץ האחרון. "בישראל יש ארבע או חמש קבוצות טובות. כל השאר – לא משהו מיוחד. המטרה שלי היא לא להישאר בישראל זמן רב. אני רוצה לחזור לליגה בכירה באירופה. הבונדסליגה בעדיפות אצלי".

השונות של חדד בשכונה הישראלית בלטה למרחוק מהרגע הראשון. כשחדד מגיע למתחם האימונים בקרית שלום, הוא נוהג לגשת לקהל העיתונאים, לעבור מכתב לכתב, ללחוץ את ידו ולשאול לשלומו. הוא אמנם לא מדבר עברית, אך ההתנהלות והנימוסים שונים מההרגלים של הכדורגלן הישראלי הממוצע. גם הקהל הצהוב למד להתוודע לחדד, שמקפיד לפני כל משחק, עם העלייה לחימום, למחוא כפיים ליושבים ביציע. בטקס הקבוע של אוהדי מכבי, בו הם קוראים בשמו של כל שחקן, שמו של חדד הוא הראשון שנצעק מהיציעים.

כאחד שתמיד שבע נחת ונהנה מתקשורת אוהבת ומפרגנת, חדד, טיפוס שמוגדר כמופנם, שקט ביישן בדרך כלל, נוהג להחזיר כבוד לתקשורת. הוא מרואיין מתורבת ורהוט, שלא נוהג להעביר ביקורת פומבית. יחד עם זאת, בישראל הוא נאלץ להסתגל לסיטואציה חדשה ולא מוכרת: ביקורת, לחץ וחוסר הבנה. העיתונאי הצרפתי, דוד ברנשטיין, שחי בישראל סבור כי מדובר בבעיה עבורו: "חדד הוא שחקן שצריך להיות יציב מבחינה נפשית. הוא קצת מפונק וצריך תשומת לב מהמאמן. כשהוא לא מקבל תשומת לב, הוא לחוץ, וזה לא טוב בשבילו".

האופי הסגור של חדד הקשה עליו את ההתאקלמות בישראל (שחקן במכבי: "אולי היה לו קל יותר אם לא היה רק מתחבר לשחקנים דוברי הצרפתית"). הקשר הרבה להתלונן בפני מקורביו שמזג האוויר החם והלח פוגע בו וגורם לו להרגיש רע בזמן משחק. ההדחה המוקדמת של מכבי תל אביב מגביע אופ"א אשתקד, ופתיחת העונה הגרועה, הכניסה את המערכת לסחרור. אלי כהן פוטר, ובמועדון לא הפגינו את הסבלנות כלפי השחקן. חדד איבד לאט את מקומו בהרכב, ובמקביל, המשיך להיות מוטרד מעניינים ביורוקרטים שמסביב לכדורגל.

"הוא היה לחוץ מאוד", סיפר השבוע אחד ממקורביו. "הוא חיכה לקבל את תעודת הזהות הישראלית, ופחד מאוד מהגיוס לצבא. הוא הבין שאם יתגייס לצבא, על פי חוקי המדינה הוא לא יוכל לצאת לשחקן באירופה במשך שישה חודשים. בשבילו, זה המון וזה הלחיץ אותו מאוד. גם העובדה שהזימון לנבחרת לא הגיע פגעה בו. הוא ראה בישראל הזדמנות לשחק בנבחרת לאומית ולפרוץ בגיל 22. הוא היה בטוח שמדובר בעניין של זמן, זה לא קרה, והתעוררו אצלו ספקות באשר להגעה לכאן".

מעבר לעניין המנטאלי, התעלומה הגדולה היא כיצד, מבחינה מקצועית, הפך מי שסומן כדבר הבא בכדורגל הצרפתי, לשחק ספסל במכבי תל אביב? לא קשה לזהות את היכולות הטכניות הפנומנאליות של חדד, אבל בפועל הן לא באות לידי בשערים. בת'כלס. רק שער אחד היה לו בעונה שעברה (לצד שמונה בישולים), והעונה הוא מסתפק בבישול אחד. "לחדד יש יכולות מדהימות, אבל זה בא לידי ביטוי רק באימונים. במשחק, הוא שחקן אחר לגמרי. הכישרון והיכולות לא שווים כלום אם הוא לא מביא את זה למגרש", אמר שחקן בקבוצה. לברנשטיין יש הסבר: "חדד גדל על משמעת בקליירפונטיין. בישראל השחקנים לוקים במשמעת וזה מחלחל למגרש. הוא לא יכול לשחק לבד, ונוצר מצב שהוא נופל עם הקבוצה".

בשיחות שערך נמני עם חדד לפני שהגיע לישראל, הוא סימן אותו כיורש שלו בקישור. אבל כמו שחקנים אחרים שניסו להיכנס למשבצת המנהיג, הצל הענק שמטיל נמני מרחף גם מעל ילד הפלא מפאריס. גם בתפקידו הנוכחי כמאמן, נראה שנמני סומך פחות על הצרפתי, ומעדיף לפניו שחקנים אחרים. ייתכן והבעיה היא בתפקודו של חדד במגרש. בדיקה פשוטה מעלה שחדד שיחק בצרפת כמספר 10, הקשר המרכזי – תפקיד בו קל לו יותר להביא לידי ביטוי את היכולות הטכניות שלו, בעוד במכבי הוא מתופקד באגפים.

ברנשטיין: "אסור לו להיות באגף כל הזמן. הוא צריך לשחק באמצע ולראות את החברים. הוא שחקן שצריך שהקבוצה תשחק בשבילו". בן גיגי מאשר: "הוא מספר 10 קלאסי. משחק בדיוק במשבצת של יורי דז'ורקף". בן גיגי היה המום ששמע שחדד הפך לשחקן ספסל במכבי תל אביב: "מה? הוא לא משחק? אני לא מבין את זה. אני מאוד מופתע שאבי נמני, אותו אני מכיר מצוין, לא מעריך שחקן עם איכויות כמו של חדד".

דדה חדד, סוכנו: "כשהבאתי אותו לישראל, האמנתי שהוא הולך להיות שחקן מוביל בגלל הרקורד שלו בליגה הראשונה בצרפת. כך אכן היה בהתחלה, ואחר כך זה לא הסתדר. סיבה אין לי, אבל אני עדיין רואה אותו כשחקן הכי טוב בארץ בתפקידו".

מכבי תל אביב וחדד ניצבים כעת בפני פרשת דרכים. במועדון ששוב סבל מפתיחת עונה רעה, צריכים לקבל החלטה אסטרטגית האם לפתוח את הכיס או לנסות להיאבק עם מה שיש. חדד נמצא בעמדה בה הוא צריך לראות את המשך הקריירה. החלומות כאמור, עדיין קיימים. ההבטחה עדיין צריכה להתממש, אלא שהשם שלו בנסיגה קשה. "שכחו ממנו בצרפת, והוא לא אחד שייצא למבחנים", אומרים בסביבתו, ומוסיפים: "הוא עדיין ממתין לזימון לנבחרת, ומאמין שזה יחזיר אותו לבמה המרכזית. זו הסיבה שהוא נשאר בישראל".