עשר שנים בדיוק עברו מאז הפעם הראשונה בה דרך פיני גרשון על הפרקט ביד אליהו כמאמן מכבי תל אביב, ונדמה שנסגר מעגל. בנובמבר 1998 קיבל גרשון מועדון שהיה מצוי באחת מנקודות השפל הגדולות בתולדותיו, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה תדמיתית: מקצועית, שכן מכבי של יורם חרוש הציגה כדורסל אנמי ופתחה בצורה קטסטרופאלית את העונה האירופאית שלה, עם הפסדים ביתיים לפנאתינייקוס ולאפס פילזן, לצד הפסד חוץ במנרסה; תדמיתית, שהרי היה זה לקראת סיומו של העשור השחון בהיסטוריה של המועדון, במהלכו הפסידה לא פחות מחמישה גביעים, איבדה אליפות ורשמה העפלה אחת (ומקרית) בלבד לפיינל פור היורוליג, בעונת 1990/1. הכישלונות המתמשכים הביאו לכך שאפילו קהל האוהדים המסור החל להביע אי-אמון במערכת באותה עונה החלו להתפשט קרחות נדירות ביציעי ההיכל.
גם הפעם מוצא גרשון מועדון מוכה וחבול. למרות עליונות כלכלית מוחלטת, בשנתיים וחצי שעברו מאז עזב את הקבוצה זכתה מכבי בתואר אחד בלבד אליפות ישראל 07' שהושגה אף היא בקושי רב; לא פחות מחמישה מאמנים התחלפו בפרק הזמן הקצר הזה, שניים מהם פוטרו במהלך העונה; הסכסוכים בין חברי ההנהלה הפכו גלויים לעיני כל, והעיבו על האווירה במועדון; שחקנים רבים עברו כאורחים לרגע, וגרפו לכיסם סכומים אסטרונומים תמורת שירות מינימאלי.
גם מבחינה מקצועית ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין 1998 ל-2008. גם אז החזיקה הקבוצה ברכז דומיננטי ואנוכי (עודד קטש); גם אז החתימה מכבי שחקני רכש רכים (ויקטור אלכסנדר), שבעים (ווילי אנדרסון) או סתם רעים (ניקולה לונצ'אר); גם אז חיזקה מכבי תוך כדי תנועה את הקו האחורי הרעוע (לונ'צאר הוחלף לאחר מספר משחקים בזדרבקו ראדולוביץ'); גם אז החזיקה בספסל בינוני להחריד; וגם אז לא נהנתה מסנטר דומיננטי. בשורה התחתונה, ניתן לומר כי תנאי הפתיחה להם זכה גרשון אז היו כמעט זהים לתנאי הפתיחה להם זוכה היום.
לכן החלטנו לחזור אחורה, אל שנת 1998. כיצד שיקם המאמן את המועדון הרעוע? איך התמודד אז עם סגל השחקנים שלא בנה, ושכלל לא האמין בו? מהצעדים בהם נקט אז, ייתכן שניתן לקבל מושג בנוגע לרעיונותיו דהיום.
עוד בוואלה!
עוזרים, זוזו הצידה
בתשיעי בנובמבר 1998 חתם גרשון במכבי. שלושה ימים לאחר מכן ציפה לו משחק קשה במיוחד באיסטנבול, מול אפס פילזן. מכבי החזיקה אז במאזן 4:2 בליגה האירופאית. ברד ליף, שמונה באותו הקיץ לעוזרו של חרוש, נשאר בתפקידו. מאמן הכושר היה אבי קובלסקי.
"זאת הייתה הפתעה עצומה", נזכר אחד משחקני הקבוצה לשעבר. "אני זוכר את התמונה שפיני עולה במדרגות בפעם הראשונה, כולם רואים אותו ונכנסים להלם. כבר היינו בהלם מזה שחרוש בא יום קודם לכן והנחית את הפצצה שהוא הולך הביתה, כי זה ממש לא היה באוויר. כשפתאום ראינו את פיני במדרגות. הייתה תחושה של בלבול. הנפלד ושפר עמדו בצד ודברו, שאלו אחד את השני מה עושים עכשיו, ניסו לדמיין מה הולך לקרות. זו הייתה סיטואציה מסובכת גם לשחקנים הוותיקים יותר, כי במכבי היה נדיר מאוד שמאמנים הולכים הביתה באמצע השנה".
גרשון פעל מיידית בשני מישורים האישי והמקצועי. "הדבר הראשון שפיני עשה זה להראות לכולם שהוא הבוס", מספר משה וילק, ששימש אז כחבר בצוות המקצועי של הקבוצה. "בכל החודש הראשון הוא נטרל את הצוות שהקיף את מכבי. הוא לא נתן לקובלסקי בכלל לדרוך על המגרש, ולא משנה שאחר כך קובלסקי הפך לבן הברית הכי נאמן שלו. בחודש הראשון פיני עשה הכל לבד: מאימוני הכושר, דרך הוראות טקטיות ועד הכנה למשחקים. ברד ליף, שגם אצל חרוש התרומה שלו כעוזר הייתה מוגבלת לחלוטין, רק עמד בצד והסתכל. פיני היה בעל הבית".
מקצועית, גרשון הוסיף כבר באימון הראשון שני תרגילים חדשים צעד נדיר במונחים של כדורסל ולקראת המפגש מול פילזן החליט לבנות את תוכנית המשחק כולה סביב ויקטור אלכסנדר. "ויקטור היה המוציא העיקרי לפועל כשפיני הגיע. בכל זאת, היה לו ניסיון גדול ורקורד מוכח באירופה", מוסיף אלעד סביון, שחקן פוסטר לשעבר וכיום במכבי ראש העין מהליגה הארצית. "כל התרגילים הלכו לכיוונו של ויקטור, ותוך כדי פיני ניסה ללמוד את השחקנים ולשלב אותם. באופן מיידי הוא שינה את הרוטציה, את התרגילים, את כל פילוסופיית המשחק. במילים אחרות הוא אמר 'אני הבוס, יש לי את הדרך שלי ואף אחד לא יפריע לי. כל מה שידעתם עד היום תמחקו. זה לא מעניין אותי'. בהתחלה פיני שיחק עם שישה שחקנים וחצי. שחקנים אחרים, שהיו רגילים לשחק, פתאום לא ראו מגרש".
למרות הניסיונות, הפסידה מכבי את המשחק באבאדי איפקצ'י 81:74. בשבועיים הבאים רשמה שני ניצחונות ביתיים, מול מנרסה והכוכב האדום בלגרד, ובמחזור האחרון של השלב המוקדם יצאה למשחק הזכור בזאגרב, במהלכו ניסתה להפסיד בהפרש גבוה מ-19 נקודות בכדי לשפר את סיכוייה בהמשך, אולם ירדה מנוצחת ב-18 נקודות בלבד.
שחקנים, תוכיחו לי
גרשון ביקש לערוך שינויים בסגל השחקנים, ונענה בחיוב. לקראת פתיחת השלב השני נחתו בארץ דיוויד בנואה וזדרבקו ראדולוביץ', אשר תפסו את מקומם של אנדרסן ולונצ'אר. "זו הייתה ברירת מחדל גמורה", מודה הסקאוט וילק. "ראדולוביץ' נתן שנתיים-שלוש קודם לכן משחק טוב נגד מכבי, אז לקחו אותו. בהתחלה פיני ניסה לפרגן לראדולוביץ' ולתת לו ביטחון, אבל ראו על פיני שראדולוביץ' זה לא השחקן שהוא באמת רצה. בהמשך הוא כבר שיחק הרבה פחות. בנואה היה די בסדר. הבעיה העיקרית הייתה ויקטור אלכסנדר: בקיץ הוא הובא כסנטר, למרות שבאא"ק אתונה, קבוצתו הקודמת, הוא שיחק פורוורד. הוא היה רך, לא אהב מגע, וכל הזמן ברח מהצבע וזרק בפייד-אוואי. בעצם לא היה לנו סנטר אמיתי ודומיננטי".
שלושה שבועות לאחר שהצטרף למועדון, כבר הספיק גרשון לשנות את כל תפריט התרגילים של הקבוצה. מאמן הכושר קובלסקי זכה אט-אט באמונו; ליף, לעומת זאת, נותר לא רלוונטי כשהיה. "ברד היה על תקן עוזר רק כדי שיהיה אפשר להגיד שיש עוזר מאמן, אבל הוא לא באמת עשה משהו", אומר אלעד סביון. "פיני לא ספר אותו. הוא לא היה סמכות כמו שהיה אחר כך דיוויד בלאט, נגיד. אפילו לא קרוב לכך. אחרי כמה שבועות בתפקיד אני זוכר שפיני החל טיפה להתרכך, הקשיב יותר, במיוחד לחבר'ה הוותיקים".
דרק שארפ החל אז את עונתו השנייה במכבי. "מה שלקחנו מפיני בעונה ההיא זה בעיקר את הסטייל, האופי והכריזמה שלו", מספר המתאזרח הוותיק. "שחקנים שיחקו חופשי יותר, נהנו יותר ובסופו של דבר גם ניצחנו יותר. פיני נתן לשחקנים הרבה חופש להראות את מה שהם יודעים לעשות. הוא תמיד נותן לך הזדמנות; אם אתה לוקח אותה, אתה מקבל דקות. השינוי הגדול היה החופש בהתקפה. רוב השחקנים שמגיעים למכבי הם שחקנים אופנסיביים נהדרים, ופיני נתן להם את ההזדמנות לעשות את מה שהם יודעים ואוהבים". אולם גרשון לא הזניח לחלוטין את ההגנה: "במשחק השלישי בסדרת גמר הפלייאוף, מול הפועל ירושלים, לא עשיתי בוקס-אאוט לפפי תורג'מן, שקלע עלינו סל ניצחון, ומאז פיני התחיל לקרוא לי 'תורג'מן'", נזכר שארפ בחיוך. "לא נכון לומר שהוא חשב רק על התקפה. מי שלא שמר, או לפחות לא ניסה לשמור, פשוט לא שיחק".
מכבי אולי ניצחה יותר, אבל בהחלט לא ניצחה מספיק: באירופה המשיכה לקרטע למרות שפגשה בשלב השני קבוצות נחותות יותר, כמו טאו ויטוריה הקטנה, וארזה וסראטוב הרוסית; בליגה מעדה מול גליל עליון, מכבי רעננה והפועל אילת הננסית. מאוחר יותר הודחה מהיורוליג עם הפסד כפול בשמינית הגמר לקינדר בולוניה החזקה. את עונה עונה סיימה במקום השני בליגה, ופגשה בגמר הפלייאוף את הפועל ירושלים ללא יתרון הביתיות. "הקבוצה נראתה יותר טוב עם פיני, על כך אין ספק, אבל אי אפשר לומר שהיה שינוי של 180 מעלות. בסך הכל פיני מאמן, לא קוסם", מוסיף אלעד סביון.
עוד בוואלה!
צ'ורה, אל תזמין פיצה
מקצועית, אומר סביון, פילוסופיית הכדורסל של גרשון לא הייתה מסובכת מדי; העניין הוא שכדי ליישם אותה בצורה אבסולוטית, היה זקוק גרשון לשחקנים בעלי איי.קיו כדורסל גבוה. "שחקן שהוא לא חכם, פיני לא סופר אותו", טוען סביון. "אם יש לך קצת שכל, אתה קולט את פיני מהר מאוד. אם אתה לא חכם, אתה לא יכול לשחק אצל פיני. אולי תהיה פחות אתלט, תקלע חמישה אחוז פחות מהשדה, אבל אם יש לך ראש להבין את פיני, תקבל דקות. הדבר הראשון שהוא מחפש זה את האינטליגנציה על המגרש. בגלל זה שחקנים כמו דורון (שפר) ונדב (הנפלד) כמעט לא ירדו מהמגרש. אי אפשר לומר שהפילוסופיה של פיני שונה ב-180 מעלות מכל מאמן אחר".
היכן בכל זאת טמון ההבדל? "ההבדל הוא שפיני חי באופן מדהים את המגרש והשחקנים", משיב סביון. "שחקנים משחקים בשבילו. אגב, גם אם אני מסתכל שנים קדימה, על מכבי הגדולה של 2004-2005, התרגילים שהיא שיחקה היו כמעט אותם התרגילים שפיני ניסה להנחיל אצלנו ב-1999. פשוט עמדו לרשותו אז שחקנים חכמים, שעשו טוב יותר את הדברים הקטנים. מעבר לכך, פיני אוהב להתמקד בדברים הקטנים. הוא דורש דיוק בכל פעולה, מה שאולי מאמנים אחרים פחות דורשים. אי אפשר לשכוח את הפרפקציוניזם שלו. אני זוכר שכמה עונות אחר כך, כשדיוויד בלאט כבר היה מעביר את האימונים ופיני היה יותר משקיף, לפעמים הוא היה עוצר פתאום את הכל, כאילו 'מתפרץ' למגרש, ועושה שינוי קטן בזוויות הרגליים של השחקנים, בזווית שהשחקן צריך לרוץ. היה חשוב לו לדייק".
אולם בסופו של דבר, גרשון רק רצה לשרוד את העונה. היה ברור לו כי באירופה המצב כמעט בלתי אפשרי, מה גם שבאותם ימים הייתה מכבי מודחת באופן כמעט קבוע בשמינית הגמר. מטרתו העיקרית הייתה לזכות בדאבל המקומי, מה שהתברר מאוחר יותר כמשימה לא פשוטה כלל. "אף אחד לא חשב אז לטווח הרחוק", מספר גורם לשעבר במועדון. "לגרשון אמרו 'קודם תיקח אליפות וגביע, תעשה מה שאפשר באירופה ובקיץ נחשוב הלאה'".
משה וילק מאשר את הדברים. "לא הייתה תוכנית לטווח ארוך. בשנים ההן, מכבי רק רצתה לקחת אליפות. אז גם לא הייתה השתוללות מחירים כמו שיש היום. היום נורא חשוב לאתר שחקנים ולתפוס אותם בזמן, אחרת קבוצה רוסית או ספרדית תיתן להם שני מיליון דולר. אז, התופעה הזו לא הייתה קיימת. אמרו למאמנים שייקחו אליפות, ומעבר לזה שום דבר לא בער".
בסופו של דבר זכתה מכבי בגביע, לאחר שניצחה את הפועל ירושלים מקליעות עונשין דרמטיות של עודד קטש, וגברה עליה 1:3 בסדרת גמר הפלייאוף, שבשיאה התפוצצה פרשת הפיצה בכיכובו של סנטר ירושלים, ראדיסב צ'ורצ'יץ'. "זו לא הייתה עונה גדולה, אבל ברגע שהחליפו את חרוש בפיני די השלמנו עם זה שהולכת להיות עונה בינונית כזאת", מגלה סביון. "המצב היה די קטסטרופאלי כשפיני הגיע, והדבר היחיד שפחדנו ממנו היה פקשוש בליגה או בגביע".
והסקאוט וילק מסכם באומרו כי "רק שנה אחר כך החלה להיבנות השושלת הגדולה של גרשון ובלאט. גם היום, מצבה של מכבי די דומה. יש כישרון, אבל אין מספיק שחקנים טובים. השיטה ההתקפית של פיני תעזור לו לנצח את משחקי הבית, ובחוץ הוא אולי יגנוב ניצחון-שניים כדי להעפיל לטופ-16. בליגה הוא ייקח את הדאבל. ובקיץ, בדיוק כמו בימים ההם, הוא יבנה את הכל מחדש".
ohadgreenwald@walla.co.il