ירוק מדי?

באפריל 1995 הביא קווין גארנט בשורה חדשה לעולם הכדורסל האמריקאי, כשהפך לתיכוניסט הראשון מאז דריל דוקינס ב-1975 שמציב את עצמו לבחירה בדראפט. הנער הצנום משיקגו לא חלם להפוך לפורץ דרך, הוא בסך הכל נכשל בשלוש הפעמים בהן ניגש לבחינות הכניסה לקולג' ובלית ברירה זינק ישירות ל-NBA, אבל כבר כעבור שנה חיקו אותו קובי בריאנט וג'רמיין אוניל, ב-1997 היה זה תורו של טרייסי מקגריידי, ועם פרוץ המילניום החדש התופעה הלכה ותפחה כמו הכרס של אדי קרי.

ב-2005 מאס דייויד סטרן בזאטוטים חסרי ההשכלה האקדמית שמציפים את הליגה שלו, והנהיג את חוק הצינון השנוי במחלוקת, שקבע שעל כל שחקן להמתין שנה שלמה אחרי סיום לימודיו בתיכון לפני שיוכל להירשם לדראפט. כוכבים כמו גרג אודן, קווין דוראנט ודרק רוז קיבלו את רוע הגזירה ובילו את שנת החובה במכללות, אבל ב-2008 שינתה עוד בחינה כושלת את ההיסטוריה, כשברנדון ג'נינגס, אז השחקן הטוב בתיכונים, לא התקבל למכללת אריזונה אליה נרשם כשסיים את כיתה י"ב, ובחר להעביר את השנה שהתפנתה בלוח הזמנים שלו ביורוליג במדי רומא, כדי לצבור קצת ניסיון מקצועני ולהעשיר את חשבון הבנק שלו.

על פניו הניסוי של ג'נינגס נכשל - הרכז הלא מלוטש לא השתלב בבירת איטליה, קלע פחות משבע נקודות למשחק ונבחר לבסוף רק בבחירה העשירית בדראפט - אבל זו הייתה רק שאלה של זמן עד שי"בניקים נוספים יבינו שהם כבר לא חייבים לשחק בחינם בקולג' וילכו בעקבותיו. האמריקאים השמרנים החלו לצקצק בקול גדול על אובדן הערכים של הדור הצעיר, ולרגע היה נדמה שהביקורת הציבורית תעצור את התפשטות התופעה, עד שהגיעה הפצצה של ג'רמי טיילר.

באפריל האחרון, חודשיים לפני יום הולדתו ה-18, הודיע אחד הסנטרים המבטיחים שצמחו בארצות הברית בשנים האחרונות על כוונתו לנדוד לאירופה ולחתום על חוזה מקצועני. אלא שבניגוד לג'נינגס, הוא עשה זאת כבר לאחר שסיים את כיתה י"א, מבלי לחכות אפילו לתעודת הבגרות שלו. אחרי חודשים של התלבטויות הוא בחר במכבי חיפה כקבוצה בה יעביר את השנתיים שנותרו לו לפני שיוכל להירשם לדראפט, ובמידה ואכן יחתום בסופו של דבר אצל הירוקים, לא רק בישראל יעקבו בעניין אחרי תוצאות ההימור הענק הזה, עבור טיילר ועבור סגנית האלופה שלנו.

ג'רמי טיילר סומן ככוכב NBA עתידי כבר בגיל 13, וסקאוטים רבים רשמו במחברותיהם את שמו של הילד המגודל מסן דייגו, שהציג זריזות מפתיעה ואתלטיות נדירה יחסית לגובהו במחנות הקיץ לכישרונות צעירים בקליפורניה. בכיתה י' הוא הפך למפלצת צבע אמיתית, כל המכללות הגדולות החלו לחזר אחריו וג'רמי הצעיר בחר לבסוף להתחייב לשחק אצל ריק פיטינו בלואיוויל (אותה העדיף על פני ההצעות מ-UCLA, צפון קרוליינה, דיוק, קנזס ופלורידה), התחייבות שנשארה לבסוף על הנייר בלבד.

"יש לו יותר פוטנציאל מכל תיכוניסט אחר שראיתי מאז לברון ג'יימס", החמיא לו אולדן פוליניס, סנטר העבר שהצטרף בהתנדבות לצוות האימון של קבוצתו של טיילר בתיכון, והוא לא לבד. כל ההערכות לקראת דראפט 2011 הציבו אותו כמועמד להיבחר באחד מחמשת המקומות הראשונים, ולא מעט מוק דראפטים אף ניבאו לו את הבחירה הראשונה.

דווקא אחרי שביצע קפיצת מדרגה נוספת בכיתה י"א, צמח לגובה של 2.11 מ' וסיים את העונה עם ממוצעים מפחידים של 28.7 נקודות, 12 ריבאונדים ו-9 חסימות למשחק, נותר טיילר מתוסכל. הסגל של תיכון סן דייגו לא כלל אף שחקן גבוה יותר מ-1.88 מ' חוץ ממנו, מאמנו פוטר במהלך העונה לאחר שנחשד בניסיון גיוס לא חוקי של כוכבים מתיכונים יריבים, והקבוצה העמידה מאזן מאכזב של 11:15. טיילר החל לשקול לעבור לתיכון אחר בשנתו האחרונה, ואז נכנס לתמונה סוני וקארו.

הסוכן הוותיק והממולח, שהתפרסם כאיש שהחתים את מייקל ג'ורדן בנייקי ואת קובי בריאנט באדידס, הציע לפתוח בפני טיילר עולם חדש של אפשרויות מעבר לים. וקארו בן ה-69, האיש החזק בסצנת מחנות הקיץ המושכת בכל שנה את טובי הכישרונות ביבשת, היה האחראי המרכזי לתקדים ג'נינגס כשיצר את החיבור בינו לבין רומא, והבאתו של טיילר לחיפה עזרה לו לקחת את מלחמת החורמה שהכריז על חוק הצינון של סטרן (אותו הגדיר "פשע פלילי") צעד נוסף קדימה, וליצור מצב שבו החוק שניסה לכפות על הנערים ללמוד בקולג' גורם להם לוותר אפילו על תעודת הבגרות.

ג'יימס טיילר, אביו של ג'רמי, ידע שהתקשורת תמהר להציג את בנו כרודף בצע, והקדים תרופה למכה כשהצהיר שהשיקול הכלכלי לא נלקח בחשבון בהחלטתו לחתום על חוזה מקצועני: "אנחנו לא צריכים דבר עבורו. אני יכול לפרנס אותו בלי בעיה. ואל תשכחו שמדובר בילד בגובה 2.11 מ' שאוהב לאכול הרבה...".

המטרה העיקרית על פי ג'יימס, שבעצמו לא סיים תיכון והפך לבעלים של חברת שיפוצים מצליחה, הייתה למצוא לבנו אתגר חדש: "היה לו משעמם בקבוצה שלו בתיכון. הוא היה קולע מכל מקום, ואם הוא היה מחטיא הוא היה לוקח את הריבאונד וקולע בניסיון השני. אמרתי לעצמי 'אנחנו מבזבזים את הזמן של הילד הזה, הוא לא מקבל את האתגר לו הוא ראוי'. כהורה, אתה תמיד רוצה לראות את הילד שלך שואף לטוב ביותר".

בקהילת כדורסל המכללות נזעקו כמובן על הפגיעה בערך החינוך המקודש, והזהירו מפני פתיחת דלת לעשרות נערים חסרי אמצעים שיזנחו את בית הספר לטובת החוזה המיוחל, ללא כל ערובה לכך שיוכלו לפרנס את עצמם בעתיד במקרה של פציעה או כישלון מקצועי מעבר לים. "זה מאוד מאכזב ומתסכל", קרא דיק וייטל, הפרשן הנצחי של ESPN. "מתי הילדים של היום יבינו שלהיות ילד זה שלב משמעותי ביותר בחיים? כולם כל הזמן מחפשים סיפוקים מידיים ורצים לרדוף אחרי החלום להפוך למקצוענים כל כך מהר עד שהם מפספסים את השנים הכי חשובות בחיים שלהם".

"ג'רמי לא יהיה עורך דין וגם לא רופא", השיב ג'יימס לביקורות. "כולם כאן נוהגים על פי הנהלים המיושנים ואף אחד לא מוכן להיפתח לשינוי. הם רוצים שכל הילדים יעברו דרך המסלולים המקובלים, ובגלל שכל כך הרבה כסף מעורב בכדורסל המכללות הם לא מוכנים ששום דבר יקטע את השרשרת. יש כאן מוסר כפול. היום אפשר ללמוד הכל באינטרנט, ואני מבטיח שג'רמי יקבל את תעודת הבגרות שלו בזמן".

גם ג'רמי עצמו לא נשמע נלהב מחווית המכללות: "היום התפיסה של משחק בקולג' מתמקדת יותר בדברים שמחוץ לפרקט ופחות בהתפתחות המקצועית. לדעתי, אם אתה באמת רוצה להשתפר, אתה חייב ללכת לשחק כמקצוען, כי התמודדות מול מקצוענים תקדם אותך הרבה יותר ממשחק מול ילדי קולג'. זו אולי לא הדרך הכי טובה להגיע ל-NBA, אבל זו הדרך הכי טובה להתכונן ל-NBA. אם אלך לקולג' ואמלא אולמות של 30 אלף צופים, אני לא אקבל אפילו פני מהרווחים, והרי במקצוע שבחרתי בחיים אני לא באמת צריך תואר אקדמי".

אז מה גרם לכישרון בסדר הגודל של טיילר לבחור דווקא בחיפה? את ההתעניינות מכיוון פנאתנייקוס ואולימפיאקוס הוא דחה מיד כי חיפש קבוצה שתוכל לתת לו דקות משחק רבות, ומתוך עשרות הצעות שהגיעו לוקארו ההתלבטות הסופית שלו הייתה בין אולימפיה לובליאנה, שנתנה לו אפשרות להשתפשף ביורוליג, לחיפה, בה מפלס הלחץ נמוך משמעותית.

הפור נפל על חיפה הודות להמלצתו החמה של דבון ג'פרסון, חברו של טיילר ממשחקי ליגות הקיץ השונות בקליפורניה, שסיפר לו על מקום ידידותי במיוחד, בו התרבות האמריקאית שולטת וכולם מדברים אנגלית, וחשוב מכך - מאפשר לשחקנים להתפתח בצורה אופטימלית, כפי שהוכיח ג'פרסון עצמו, שהגיע לכרמל כיהלום לא מלוטש עם שורה של בעיות מנטליות, והצליח להתרכז בכדורסל נטו במהלך השנה החולפת במהלכה שיפר משמעותית את סיכוייו להגשים את חלום ה-NBA הפרטי שלו.

על הנייר יכולים טיילר וג'פרסון ליצור את אחד מצמדי הפנים האימתניים שהיו בישראל, אבל לא בטוח שהמטרות של טיילר ישתלבו עם אלו של חיפה, שכזכור הייתה רחוקה אשתקד מחצית אחת מזכייה באליפות. על הכישרון של טיילר אין ויכוח, אבל חשוב לזכור שהוא יהיה הזר הצעיר ביותר שאי פעם שיחק בארץ, ולמרות שעצם הבאתו לרוממה תתרום מיידית לפרויקט השיווק והמיתוג של הקבוצה בארץ ובחו"ל על פי חזונו של הבעלים ג'ף רוזן, לא ברור עד כמה הוא יוכל תרום מקצועית לסגל של אבי אשכנזי, במיוחד בשנתו הראשונה.

ג'יימס טיילר ציין במספר ראיונות כי הוא לא חושש מכך שחולשותיו של בנו ייחשפו במשחק מול שחקנים בוגרים, והוא אף מצפה לכך, על מנת לזרז את תהליך הלמידה שלו על הפרקט. ליגת העל הישראלית לא משופעת בסנטרים פיזיים, אבל לעומת הגמדים שפגש בתיכון ייתקל טיילר במאבקים לא פשוטים. אמנם הדיווחים מסן דייגו מספרים על סוס עבודה שמבלה ארבע שעות ביום בחדר הכושר, אבל בחיפה יצטרכו לקוות שרמת המוטיבציה שלו תישמר לאורך זמן למרות הקושי המנטלי שייצור המרחק הרב שלו מהבית והמשפחה.

אחת החולשות הבולטות שצוינו בדו"חות הסקאוטינג על טיילר היא נטייתו לצאת מריכוז במהלך משחקים, ולמרות שלטענת אביו הסיבה לכך היא השעמום המדובר שלו מהעימותים הקלים מול שחקנים נחותים ממנו, קשה להאמין שדווקא המעבר לישראל ישפר את המצב, כשאפקט הקהל היריב ייכנס למשוואה. בפברואר האחרון התעמת טיילר מילולית עם כמה אוהדים במשחק חוץ של קבוצתו מול תיכון פטריק הנרי, תקרית שגרמה למספר פרשנים להסיק שהוא עדיין לא מוכן מנטלית לרמה הבאה, ולא מבשרת טובות לקראת הביקורים שלו באולם הפחים או במלחה.

בפני אשכנזי תעמוד השנה דילמה לא פשוטה - האם לתת לטיילר את מלוא האשראי גם בתקופות פחות טובות, שיגיעו ללא ספק, ואולי לפגוע בקבוצתו לטווח הקצר, או לנהוג איתו כמו עם כל שחקן אחר, ובכך אולי לעכב את התפתחותו של הנער שכל עולם הכדורסל האמריקאי יעקוב אחריו בשבע עיניים.

ההצלחה של אשכנזי וצוותו בקידומו של ג'פרסון, שלמרות ניצוצות רבים של חוסר בגרות הפך בעזרת הכוונה נכונה לאחד השחקנים הטובים בליגה בעונה שעברה, היא אינדיקציה חיובית, אבל אסור לשכוח שג'פרסון הגיע לכאן בגיל 22, והפרוייקט החדש של הירוקים רק חגג יום הולדת 18. קשה מאוד להעריך מה יעלה בגורל החיבור בין טיילר לחיפה, אבל מה שבטוח הוא שהעונה לטיילר כבר לא יהיה משעמם, וגם לנו לא.