וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מותרת הבהמה מן האדם

איליה רוסינסקי

20.11.2008 / 9:42

הדאון החמישי: על המוטציה בשם ברנדון ג'ייקובס, השחצנות הבלתי נגמרת של הגנת הרייבנס והנסיגה ביכולתו של בריאן אורלכר

שלא יהיו אי הבנות, ברנדון ג'ייקובס הוא מקרה יוצא דופן. אנשים גדולים וחזקים הם די נפוצים. כאשר אנשים כאלה יכולים לרוץ מאוד מהר ולשנות כיוון בצורה פתאומית, הם נכנסים לקטגוריה של תופעות טבע נדירות. בנוסף לעובדה שמדובר על הר-אדם (193 ס"מ, 120 ק"ג) עם מהירות עצומה יחסית לגודלו, כל מה שג'ייקובס עושה הפוך מרוב הרצים, מה שלא מונע ממנו להצליח מעל ומעבר. הוא מעדיף לרוץ דרך שחקן הגנה במקום לעקוף אותו (מצורף קובץ וידאו עם הדריסה המפורסמת של לרון לנדרי מהשבוע הראשון), ולא עושה הטעיות גוף כדי לבלבל את היריב. המאפיין הבולט ביותר אצל ג'ייקובס הוא סגנון הריצה הזקוף, שאמור לאפשר לשחקני הגנה לתקל אותו בקלות יחסית. אולם הדבר לא בא לידי ביטוי בשטח. נהפוך הוא, כפי שציין לאחרונה שאקיל אוניל, "בהתנגשות של שני גופים, הגוף הקטן מביניהם נופל בצורה חזקה יותר", כשלנוכח גודלו של ג'ייקובס, אלה שמנסים לתקל אותו אכן קטנים ממנו בדרך כלל.

מאמני הגנה רבים חשבו לפני העונה הנוכחית, כי כדי להתמודד עם ג'ייקובס מספיק לצופף את מרכז ההגנה. הם זלזלו במהירות שלו והיו בטוחים שלא יהיה מסוגל לברוח לצדדים. ג'ייקובס דאג להפתיע אותם. העונה מהלכי הסוויפ הפכו אצל הג'איינטס ללא פחות קטלניים מאשר בתקופה של טיקי ברבר, כתוצאה מכך שלעיתים קרובות ג'ייקובס מצליח לגבור על הליינבקר במירוץ במגרש הפתוח. בנוסף, יכולת שינוי הכיוון, אשר גם היא זכתה בעבר לביקורת, התגלתה כיעילה הרבה יותר, מה שמוביל להצלחה ניכרת של מהלכי קאונטר ומיס-דיירקשן.

השילוב של גודל פיזי, המהירות ויכולת שינוי הכיוון הופכים את ג'ייקובס לאתגר בעיתי מאוד עבור ההגנות. עם זאת, יש לזכור ששתי התכונות האחרונות נידונות כאן באופן יחסי בלבד לגודלו של ג'ייקובס, כלומר, אין הדבר אומר שהוא הפך לפתע, כמו שאומרים בבייסבול, להומראן היטר. הוא לא ישאיר מאחריו שחקני קו אחורי במגרש הפתוח בדרך ל-TD של 75 יארד, אבל אין טוב ממנו בלטחון הגנות, ברמה ששחקני היריבה יודעים בוודאות שג'ייקובס הולך לרוץ עליהם, אך בכל זאת לא מסוגלים לעצור אותו.

הבעיה היחידה של ג'ייקובס היא שבגלל סגנון הריצה הזקוף שלו, המסכן אותו בפציעה, הוא לא יכול להיות סוס עבודה. אין באפשרותו לשאת כדור 20-25 פעמים במשחק, כפי שעושה, למשל, קלינטון פורטיס. לכן, התקפת הריצה השל הג'איינטס בנויה משלושה רצים, דבר המאפשר לג'ייובס להסתפק בממוצע של 16.4 נשיאות למשחק בלבד, מונע את שחיקתו ומעלה את האפקטיביות שלו. ג'ייקובס מתחיל את המשחקים, מה שמקל על וורד ובראדשו ועושה להם חיים קלים בשני הרבעים האחרונים. שחקני ההגנה מתעייפים כתוצאה מכך שג'ייקובס "טוחן" אותם בכל מיני מובנים של המילה, וכבר לא מסוגלים לזוז במחצית השניה.

הייתי ממליץ להנהלה של הג'איינטס להעניק תשומת לב מיוחדת לתזכורת שג'ייקובס התייחס לאחרונה בתקשורת לתקופת השחקנים החופשיים המתקרבת. הג'איינטס עשו טעות שלא החתימו אותו על הארכת חוזה בפגרה הקודמת, מה שיחייב אותם לשלם הרבה מאוד כסף אם הם רוצים לשמור על רמת עוצמתה של התקפת הריצה שלהם גם בעונה הבאה.

השחצנות של הרייבנס, חלק ב'

למי שלא זוכר, חלק א' של הנושא הזה נכתב בעקבות שימוש היתר של הגנת הרייבנס בסוגי הבליץ השונים נגד התקפת המסירה של הקולטס במחזור השישי. אגרסיביות יתר פגעה שוב בהגנה של העורבים, הפעם נגד התקפת הריצה של הג'איינטס.

בדומה להגנת המסירה, הגנת הריצה של הרייבנס תוקפנית בצורה יוצאת דופן. מייד לאחר הסנאפ שחקני הקו והליינבקרים שלה מסתערים קדימה, במטרה לחדור את קו ההתקפה של היריבה ולעצור את הרץ האחורי מוקדם ככל האפשר, רצוי עוד לפני שהאחרון מתחיל לנוע. לעיתים קרובות רקס ריאן מבצע "בליץ ריצה" (run blitz), כלומר חמישה שחקנים ויותר מתקיפים את החוסמים של ההתקפה בכדי להשיג פנטריישן ולהגיע לרץ האחורי בבאקפילד. השיטה הזאת עבדה לא רע נגד התקפת הריצה של סינסינטי, אוקלנד ויוסטון, אך מול הג'איינטס זה הלך קשה. הרבה יותר קשה.

הרייבנס ראו לפני שבוע את השביעיה הקדמית של האיגלס רצה קדימה בדומה לעדר של פרות, רק כדי לאפשר לג'ייקובס ושות' לדרוך עליהם. זה לא מנע מריאן, שעלה מסונוור מהעובדה שההגנה שלו נמצאת במקום השלישי נגד הריצה, לנקוט באותה שיטה. היא הובילה אותו לספיגה של 207 יארד על הקרקע, רק 12 יארד פחות ממה שאיגלס ספגו בשבוע הקודם.

קובץ הווידאו המצורף מציג את לקט המהלכים של ברנדון ג'ייקובס מהמשחק האחרון. ניתן לראות, כי ברוב המקרים הליינבקרים של בולטימור נתקעים בחסימות של קו ההתקפה הטוב בליגה במצבי ריצה, דבר המאפשר לג'ייקובס לעבור ישירות דרכם. במקרים בהם החבורה של ריי לואיס כן הצליחה לחדור, ג'ייקובס הלך הצידה וניצל את העובדה שהליינבקרים של הרייבנס לא היו בזווית המתאימה כדי לבצע תאקל. מכיוון שהתקדמו יתר על המידה הם נאלצו לתקל עם הידיים מהצד או מאחור, דבר שאיפשר לרץ פיזי כמו ג'ייקובס לשבור אינספור תקלים.

גם הקו האחורי של הרייבנס, שאמור לספק תמיכה נגד משחק הריצה, נכשל בתחום הזה כישלון צורב, דבר שלא עזר לקבוצה. עם זאת, יהיה מגוחך לתלות דווקא בו אשמה על כשלון ההגנה: אם הגנת הריצה נאלצת להסתמך על שחקני קו אחורי, זה רק מוכיח שהשביעיה הקדמית לא עומדת במשימתה הישירה.

הדרך היחידה שתאפשר להגנה סיכוי כלשהו להתמודד מול משחק הריצה של הג'איינטס, היא להפנים שההסתברות לתקל את ג'ייקובס להפסד יארדים הינה נמוכה מאוד. הליינבקרים צריכים להימנע מלתקוף את קו ההתנגשות, ולהישאר מספר צעדים מאחורי קו ההגנה הראשון. זה אמור לאפשר להם לעקוב אחרי הרץ, להגיב לתנועתו ולפגוש אותו פנים מול פנים. זה מחייב, כמובן, את התאקלים ואת האנדים לחסום את שחקני הקו של הג'איינטס ולמנוע מהם להגיע לקו השני – משימה קשה בפני עצמה.

"מערך טמפה 2 מצריך שחקנים מתאימים"

בריאן אורלכר, שלו מיוחס הציטוט שלמעלה, צודק לחלוטין. שילוב ההפסדים של הברס בשבועיים האחרונים, מאלץ להניח כי להגנה שלהם דווקא אין היום שחקנים מתאימים בשביל טמפה 2. לפני שבוע הם שמו שמונה שחקנים בקופסה ונכנעו לסלנטים ולקולינס; השבוע הם השאירו שבעה בקופסה ונכנעו לריאן גרנט עם 145 יארד, מבלי שהצליחו לעצור את ארון רוג'רס, שהשלים 23 מסירות מתוך 30, עם שני טאצ'דאונים. עושה רושם שמה שההגנה של שיקגו לא תעשה, השמיכה תהיה קצרה.

למען האמת, לברס לא היו גם בשנים הקודמות יותר מדי שחקנים שהתאימו למערך האהוב על לאבי סמית'. עם זאת, היה להם שחקן-על אחד שהחזיק את כל ההגנה, וזהו כמובן אותו אורלכר. אורלכר, בדומה לג'ייקובס, מהווה תופעת טבע נדירה. כאשר הוא הגיע ל-NFL הוא שקל כ-20 ק"ג פחות ממשקלו הנוכחי. כדי לשחק בעמדת ה-MLB, הוא נאלץ לעלות במשקל, בזמן שהמהירות שלו, בניגוד מוחלט לכללי פיזיקה בסיסיים, לא ירדה כמעט בכלל. כך קיבלו הברס שחקן שבגובה 193 ס"מ ובמשקל של 120 קילו שנע במהירות של שחקן קו אחורי.

שילוב קטלני של פיזיות ומהירות הפך את אורלכר לליינבקר אמצעי אידיאלי עבור המערך טמפה 2. כזכור (מי שלא זוכר יכול להיעזר בקישורים המופיעים למטה), המערך הזה מצריך מהליינבקר האמצעי טווח פעולה מאוד רחב, בדגש על כיסוי של אמצע המגרש במצבי מסירה. הנתונים של אורלכר אפשרו לו לכסות את המגרש לכל רוחבו, מה שעזר בצורה ניכרת לשאר שחקני ההגנה והוריד את רמת הדרישות מהם. מהירות התגובה והכוח אפשרו לו להיות יעיל במיוחד במצבי ריצה, ולגרום לכך שהברס לא היו זקוקים ליותר משבעה שחקנים בקופסה. במילים אחרות, היכולת הדומיננטית של אורלכר עזרה ליתר שחקני ההגנה להיראות טוב יותר וליצור רושם שהם מתאימים לטמפה 2.
אז מה קרה בשתי העונות האחרונות? כיצד ההגנה שדורגה בחמישיה הראשונה בשנים 2005/06 ירדה למקום 28 אשתקד ומקום 19 העונה? הגיל עושה את שלו, אורלכר עוד מעט בן 31 והוא מתחיל לאבד את המהירות שלו. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא עדיין שחקן מעולה, אך הוא כבר לא סופרמן שמסוגל להגיע לכל מקום במגרש בכל מהלך נתון, לעשות את העבודה של האחרים ולגרום להם להיראות יותר טובים ממה שהם באמת.

עם הירידה במהירות מצטמצם רדיוס הפעולה ופוחתת יכולת תגובה. פעם בריאן היה מסוגל לנעול רסיבר במרכז ההגנה והיום קרי קולינס משלים עליו מסירות. פעם, אחרי שכבר עשה צעד אחורה, הוא היה מסוגל להגיב למהלך ריצה וצמצם טווח. היום הוא עושה זאת עשירית שניה מאוחר יותר, וריאן גרנט הורג את ההגנה של הברס במהלכי דראו. פעם, בזכות אורלכר, נתן וושר ומייק בראון היו בפרובול, והיום בזכות עצמם הם שחקנים בינוניים ומטה.

במצב הנוכחי לאבי סמית' חייב לחזור לקאבר 2 הקלאסי, כלומר, לקרב את אורלכר לקו ההתנגשות ולצמצם את שטח הכיסוי שלו. זה יעזור בהגנת הריצה ובמקביל יצמצם את האחריות של יתר שחקני הכיסוי הקדמיים. הסייפטים יסבלו קצת יותר, אבל הם סובלים קשות גם במערך הנוכחי. כמה גרוע זה כבר יכול להיות?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

מחשבות פה ושם

- אי אפשר שלא להגיע למסקנה שמאמנים ושחקנים ב-NFL קוראים את הניתוחים של וואלה! פוטבול. לפני שבועיים הועלתה אצלנו ביקורת כלפי הג'טס והברונקוס בגין חוסר שימוש בהתקפת ריצה. בתגובה, הקבוצות הללו יישמו את עצותינו. עד לפני הכתבה המדוברת, לברונקוס היו 23.8 נשיאות בממוצע למשחק, בשבועיים שאחרי הכתבה – 26.5. התוצאה – שני ניצחונות. הג'טס ישבו על 25 נשיאות למשחק, אבל לאחר שדאגנו להסביר להם כיצד יש לשחק התקפה נכון, הם רצו 41 פעם בממוצע בשני המשחקים האחרונים. התוצאה? נכון, שני ניצחונות.

- לעומת הקבוצות החכמות הללו, טרנט אדוארדס קרא במסגרת של אותה כתבה את המחמאות שנתתי לו, התמלא בביטחון עצמי מופרז, ומאז מסר ללא פחות מחמש חטיפות.

- מה שכן, המדור מוותר באופן רשמי על ניסיונות לשפר את ניהול המשחק של אנדי ריד. במזג אוויר סוער, עם קוורטרבק שלא מתפקד ונגד הגנת ריצה הניצבת במקום ה-25 בליגה, הוא קרא 61 מסירות, לעומת 17 ריצות, כלומר הוא מסר 78% (!) מהמהלכים. במבט על התפקוד ההזוי של ריד בארבעת השנים האחרונות, יש רק שני הסברים אפשריים למתרחש: או שהוא מקבל שוחד מהיריבות, או, כפי שנאמר בשיר אחד מפורסם (הלינק מצורף), הוא "לוקח איזו פטריה, ומוחו מתקשה לתפקד".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully