וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

למי יש יותר כבוד?

15.11.2008 / 9:00

"חמישיות" היא לא סתם תוכנית איכותית, היא לפני הכל ממחישה את הפערים התדמיתיים שבין הכדורגל לכדורסל בישראל. פז חסדאי נעלב

"ראשון בשער", שבת, 22:00

יוקרה של ענף ספורט נמדדת באלה העוסקים בו. תענוג לשמוע, למשל, כיצד טניסאים מנתחים את ההתמודדות שזה עתה הסתיימה, עונים בסבלנות לשאלות במסיבת עיתונאים מסודרת, מפרגנים בג'נטלמניות ליריב, מסבירים בצורה מדויקת מה לא עבד, והכל תוך שימוש בשפה עשירה ואינטליגנטית (כך רובם, אני מכיר לפחות ישראלי אחד יוצא דופן). כדורגלנים, לעומת זאת, נודעים בלשונם הדלה ובניסיונותיהם הכושלים להישמע חכמים. מעצם היותו ענף הספורט העממי בעולם, הכדורגל ייצר לאורך השנים כמה מהספורטאים הטיפשים ביותר שנראו על המסכים, ולצערם, העובדה היא כי הם כוכבים וכישרוניים דורשת מהם להישמע בפומבי שוב ושוב, להביע את דעתם בנושאים שונים ומשונים, וככל שהם מדברים הם רק מעצימים ומגבירים את המיתוס אודותיהם.

הבעיה היא שגם השיח התקשורתי בכל הנוגע לכדורגל נגרר לאותה רדידות. עיתונות הספורט, שעוסקת רובה ככולה בכדורגל, נוטה לסנסציוניות צהובה. הכתיבה היא קלישאתית, דלה וחסרת אופק. לעתים קרובות העיתונאים עצמם הם אנשים עילגים, שהקשר בינם לכתיבה הוא מקרי בלבד. גם בשאר תחומי תקשורת הספורט (אינטרנט, רדיו, טלוויזיה) הרמה נוטה להיות נמוכה. על תוכנית הרדיו של אופירה וברקוביץ' אין טעם להרחיב את הדיבור, ולאחרונה גם "עושים ספורט" בגל"צ (ללא רסקין) מתאימה את עצמה לסטנדרטים הללו. בטלוויזיה המצב לא פחות קשה, כש"בטריבונה" עושה כל שביכולתה כדי לשחזר את הבהמיות מהיציעים, "יציע העיתונות" היא אוסף של צרחות חסרות טעם, ו"ראשון בשער" ממשיכה להיות ארכאית, שטחית ואפרורית. האם זה בלתי אפשרי ליצור בישראל תוכנית ספורט איכותית ומעניינת?

"חמישיות", שלישי, 23:30

אבל אז מגיעה "חמישיות" המצוינת, שמוכיחה שאכן מדובר במשימה אפשרית. עליי להודות כי התוכנית מעוררת בי רגשות קנאה בחובבי הכדורסל. מדוע לנו, אוהדי הכדורגל המקומי, לא מגיעה כזו התייחסות רצינית? האם זה בגלל שמקבלי ההחלטות מניחים שלכל חובבי הכדורגל יש את רמת האינטליגנציה של הכדורגלנים עצמם? האם זה מה שמגיע לנו? נוימן ובוני? קופמן ושליימה? רצון ולאופר? רבותיי, לא כולנו מפגרים.

נכון, חובבי הכדורגל יכולים להתנחם באולפן ליגת האלופות, אבל זו לא חוכמה. ליגת האלופות גם ככה נוצצת ומלאה בכל טוב, כך שלכל מה שמתלווה אליה יש הילה יוקרתית. פה טמון ההבדל, וזה בדיוק מה שהופך את מה שעופר שלח ואביב לביא עושים מדי שבוע לבלתי ייאמן – הם מצליחים ליצוק עניין ולהעניק חיים לגוף מת, אותו גוף שקרוי כדורסל ישראלי. עם הגשה חיננית וחכמה, אווירה משוחררת, אמירות נוקבות ותובנות אינטליגנטיות (כל עוד שימי לא מדבר), לביא ושלח מצליחים להעביר 75 דקות מהנות ולסכם בצורה יסודית ועניינית שורה של מאורעות חסרי כל עניין לציבור. הם מנתחים את השינויים בבני השרון מאז עזיבתו של ויינקרנץ, ויוצרים תחושה כאילו זה באמת חשוב. הם מדברים על מכבי היט חיפה כסנסציה החדשה כאילו במשחקה האחרון לא נכחו בקושי אלף איש. לצלילי החצוצרות של "קול אנד דה גאנג" הם נהנים מכדורסל, מהללים אותו ומתענגים מכל רגע. זה כמעט גובל בסטייה.

למען הסר ספק, יש לציין כי גם אני חובב כדורסל וצופה אדוק של התוכנית, ובכל זאת, משהו פה צורם. יש להחזיר את הסדר על כנו. חורה לי ש"חמישיות" מנציחה את הפערים התדמיתיים שבין הכדורגל לכדורסל בישראל, שהכדורסל ממשיך להיות מוצג כענף אליטיסטי בעוד הכדורגל ממשיך להיות מופקר לאופירה ושלמה. זה לא אמור להיות ככה. בילדותי, מעמדך החברתי נקבע לפי יכולותיך בכדורגל, לא בכדורסל. למעשה, אלה שפנו לכדורסל עשו זאת רק כי היו מסורבלים ומגושמים מדי למגרשי הכדורגל. נדמה שהיום אותם חבר'ה גבוהים יושבים בחלונות הגבוהים, מנווטים את העניינים מלמעלה, מתנקמים בנו ומתייחסים אלינו בזלזול ובהתנשאות. אז אנא, החזירו לנו את הכבוד לו אנחנו ראויים.

ועכשיו, למשהו שונה לגמרי

ואם בכבוד עסקינן, זה הזמן להיפרד מענק. השבוע, כשאנדי קול הודיע על פרישתו מכדורגל, לא יכולתי שלא להיזכר בהילל הזקן, המורה האגדי לאזרחות, שנהג להגיד לנו בתיכון ש"כל הצעירים יפים". באותם ימים המשפט הזה נשמע לנו ספוג בתוגה ובמרמור, ממורה זקן שמלא בקנאה על הנעורים שאבדו לו, אך היום אני מבין שהוא נאמר בהשלמה, עם מבט מפוכח, מפיו של אדם שהפסיק להילחם ולרדוף אחר יופי ונעורים. במידה מסוימת, אנדי קול כבר לא כל כך רחוק מהילל הזקן. החלוץ הגדול, פנתר הרחבות, האיש שממוקם שני (אחרי אלן שירר) בכובשי הפרמיירליג בכל הזמנים, נאלץ לפרוש אחרי שלא קיבל דקות משחק בנוטינגהאם, ולהכיר במציאות. נדמה שרק אתמול תמונתו התנוססה על שערי העיתונים כשחקן היקר בתולדות בריטניה, ואילו היום הידיעה על פרישתו נדחקה והוצנעה באחד העמודים הפנימיים, כאילו לא היה חלק חשוב בטרבל ההיסטורי של היונייטד, כאילו לא הצעיד את ניוקאסל לאחת העונות המרגשות בתולדותיה, כאילו הכל נשכח ולא היה וכל ציטוט מטופש של רונאלדו חשוב הרבה יותר מפרידה מכובדת מחלוץ גדול. כי אין מה לעשות אנדי, כל הצעירים יפים, וכל השאר אינו חשוב. לו היה יכול, בוודאי היה ניגש קול לרונאלדו ואומר לו שינצל כל רגע, שיתמוגג ממעמדו הנוכחי, שהרגעים האלה חולפים ונמוגים מהר מהצפוי. אבל קול, כמו הילל הזקן, כבר השלים עם מצבו. גם הוא יודע, הנעורים מבוזבזים על הצעירים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully