מנג'ר על ארבע

ביומיים האחרונים סקרנו את 20 משרות האימון הקשות בעולם, אבל גם לנו אין במה להתבייש. להיפך. הלחץ שהתקשורת, התרבות והקהל הישראליים מפעילים הוא גדול בכל קנה מידה, ורק בגלל כבודה של ריאל מדריד, הפרדנו אותה מצפרירים חולון. אבל עכשיו הגיע הזמן שלנו. מי סובל יותר? בירנבוים או עטר? גוטמן או גודס? בואו נצא לדרך:

10 . הפועל ירושלים בכדורגל – אוהדי קטמון מייחלים לכישלונך, אוהדי הקבוצה המעטים מצפים שתחזיר עטרה ליושנה, אין כסף, משחקים בטדי הגדול והריק, ליגת העל לא נראית באופק ואחרי ימי סאסיונה, נשארת עם יונה. אפילו מישל דיין ברח משם.

9. הפועל תל אביב – אוהדים תובעניים, דעתנים וקיצוניים, יכולת כספית שמוטלת בספק במשך שנים והנהלה בעלת בלוטות ארס מפותחות. ארבעה מאמנים עברו שם בשנתיים האחרונות, גוטמן, לבנו איתך.

8. מכבי אחי נצרת – קהל בלתי מתפשר, הנהלה לוחצת עם יד קלה על ההדק, טעם ליגת העל שטרם נשכח והרצון להיות הקבוצה המובילה של המגזר, הופכים את עילוט לסיוט. כמות המאמנים שעברה שם בשנים האחרונות מעידה שיש רכבת בנצרת.

7. מכבי הרצליה – מספיק שאריאל שיימן יחוש שמשהו לא פועל כשורה, כדי שהמאמן ימצא עצמו מעביר חפיפה לקולגה. כשצריך, הוא גם יצרח על מאמנו, וינהל את המשחק בעצמו, כפי שקרה לאייל לחמן לפני כשבוע.

6. הפועל ירושלים בכדורסל – חוסר הבהירות הכלכלית, דני קליין, קהל שרוצה צלחת אחרי שלגליל וחולון כבר יש, הישגי עבר שמשמשים אמת מידה כמו גביעי מדינה וגביע יול"ב, המעמד המחייב של מספר 2, כל אלה הופכים את מלחה למקום קשה. מאוד.

סטטיסטיקה:

שבע מאמנים בשנתיים האחרונות. בעשר שנותיו של אלי זינו כיו"ר הקבוצה (1997 – 2007) מונו ופוטרו 16מאמנים.

סיפור מייצג:

כשניר לוין הגיע בקיץ 2005 לאמן את הפועל באר שבע, העיר בערה. המאמן החביב הגיע בזמן שאוהדי הקבוצה התעמתו על מקורביו ונאמניו של אלי זינו, היו"ר. לוין ידע שהוא מגיע למקום מסובך ומתוסבך, אבל הוא לא ניחש עד כמה. אחרי חמישה מחזורים בלבד הוא ברח, והקבוצה שדשדשה בליגה הלאומית קיבלה את מאמן הנוער של המועדון, חיים בן שאנן, כמחליף. זה בקושי הצליח לעצב ולייצב את מעמדו בקבוצה, וכבר החלו בסביבתו של זינו לכרסם במעמדו, כשניסו להדביק לו עוזר בדמות חיים לוי. "העובדה שלא החתימו אותו על חוזה חדש, כמתחייב מתפקידו, השפיעה על השחקנים", טענו מקורביו של בן שאנן ל"מעריב". "השחקנים קלטו שבן-שאנן הוא מאמן זמני והתנהגו בהתאם". אחרי הפסד לרעננה התפטר בן שאנן, ולאחר המחזור ה-11 (!) הוחתם במועדון המאמן השלישי באותה
עונה, מרקו בלבול.

הסבר על המיקום:

הפועל באר שבע היא כמו חרב פפיות. מדובר במועדון עם מסורת גדולה, שנהנה מתמיכת מסיבית מצד תושבי העיר והסביבה ורעב להצלחה שתניב הכרה. אלו בדיוק הגורמים שמפתים כל מאמן לרדת לדרום. כשמוסיפים להם את התנהלותו של זינו, אלו גם הדברים שגרמו לכל המאמנים (למעט הקדנציה הראשונה של לופא קדוש), להיכשל פעם אחר פעם. זינו יצר לחץ סביב הקבוצה, אווירת חוסר אמון כלפי המאמן וציפה להצלחה גם כשהתנאים האובייקטיביים לא אפשרו זאת. הלחץ הזה הניע גם את אלונה ברקת. אבל עם כל הכבוד לבאר שבע, ישנן קבוצות בעלות מסורת מפוארת יותר, קהל קיצוני גדול ומתלהם יותר, סיקור תקשורתי הרבה יותר חטטני וניהול לא פחות כושל, שרק מעצימים את ייסוריו של המאמן.

סטטיסטיקה:

שלושה מאמנים בעשר השנים האחרונות.

סיפור מייצג:

פרשת נערות הליווי מייצגת נאמנה את הכדורגל הישראלי. פוטנציאל, כישרון ותקווה מתנפצים על חומות העסקונה, השכונה והבהמיות הישראלית. חלק מהשחקנים לא חשבו איך לסגור את דנמרק, אלא איך לפתוח את הרוכסן. "שחקנים נשואים התעסקו עם נערות ליווי", סיפר גברי לוי, אבל אף אחד, כולל התקשורת הישראלית, לא חשף את השמות, למרות שלא נעברה עבירה על החוק. שמור לי ואשמור לך. בין אם בילה עם נערות ליווי כפי שטוען שאול אייזנברג בספרו ובין אם לא, שרף אחראי למחדל. ברגע האמת של הכדורגל הישראלי, בשלב בו היינו אמורים להוכיח לעצמנו שהתבגרנו, התפרקה נבחרת ישראל על המגרש ומחוצה לו. שרף עשה את הדרך מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, וסיים את הקדנציה בצורה מבישה, ללא טיפת כבוד מהאוהדים. גם הבאים אחריו, נילסן, גרנט וקשטן איבדו את כל זוהרם וכבודם בעת כהונתם במשרה זו.

הסבר על המיקום:

איך הופכים מאמן מעוטר, מצליח, בעל ניסיון עצום ואישיות דומיננטית, והופכים אותו למאמן מיושן, חסר מעוף, שפולט קלישאות ללא הרף, כמו קשטן? או כזה שפתאום מתגלה כשכונה, כמו שרף? כיצד מושחים מאמן שזכה באליפות אירופה בזפת ונוצות, כמו נילסן? ממנים אותו למאמן הנבחרת כמובן. חמישה מיליון ישראלים, שמונה מיליון דעות, ועוד צריך להתמודד עם שרירים קצרים, בעיות מנטליות, עצלנות באימונים, חוסר מקצועיות ומקצוענות, ציפיות למבול שערים ותאוות העם שנשחק כמו ברזיל. לך תאמן מדינה. אבל מכיוון שאף אחד כבר לא מאמין שנגיע לטורניר כלשהו, ומשום שמדובר בעבודה שאינה שוחקת, כי רק לזמן מה נמצאים בעין הסערה, יש מקומות גרועים יותר.

סטטיסטיקה:

תשעה מאמנים בשתיים-עשרה השנים האחרונות

סיפור מייצג:

אחרי שהגדיר את נמני כ"בן אדם מסוכן", ניר קלינגר, נכנע ללחץ האוהדים ורצון ההנהלה למכור מינויים, והסמל הצהוב חזר לקריית שלום בקיץ 2005. אם זה לא הספיק, לוני הרציקוביץ', שם נרדף לניהול מופתי שמוביל להצלחות כבירות, החליט לפתוח את הארנק ולהנחית את ג'ובאני רוסו ואייל ברקוביץ'. מכבי תל אביב, מועדון שתמיד היה עמוס אגו, איים להתפקע בגזרה הזו. זה התחיל עם הפסד בגביע הטוטו לבני יהודה, נמשך בתבוסה להפועל בדרבי (3:0, רוסו חושף: "יש הרבה לחץ במכבי תל אביב”) ונגמר בהדחה מאופ"א. "מה אני צריך את הזבל הזה", סינן ברקוביץ', וקלינגר, כמו החתולים בשירו של שלמה ארצי, החל מחשב את קצו לאחור. "כולם רואים שאין לנו חלוץ", המשיך ברקו, וקלינגר קרס תחת עוצמת מחאת הקהל, התוצאות הגרועות, הנוכחות של נמני והציפיות העצומות. סגן הנשיא אלי דריקס החליפו זמנית. כאילו לא עברו שלוש שנים, הא?

הסבר על המיקום:

בסוף שנות ה-90 החל תהליך שבו אבי נמני הפך לשחקן שהוא מעל למועדון. אוהדים סגדו לו והשפעתו על המגרש ומחוצה לו הפכה לחסרת פרופורציה. אף מאמן לא יכול היה לפרוח באמת תחת הצל שהטיל. בסופו של דבר המעגל נסגר ומספר 8 נטל את המושכות לידיו. אבל מועדון הכדורגל הגדול בישראל החמיץ כחוט השערה את המקום השני בדרוג, משום שלמרות הלחץ, הצל של נמני, העניין וכמות האוהדים העצומה שלו, אין לו את ההיסטוריה העגומה והארוכה שיש לבית"ר בתחום. בניגוד לבית"ר, במכבי תל אביב הצליחו רוב השנים וזו הסיבה שמאמנים רבים שרדו שם תקופות ארוכות. נכון, הלחץ לספק קבלות הוא רב, אבל אין את הקיצוניות והאווירה המאיימת שהיתה בימק”א וקיימת בטדי. האוהדים של מכבי לבשו שחור, אלה של ביתר ניערו את האוטו של רונן חרזי וזרקו בלוקים בפתח תקוה. סליחה, חצץ כבוד השופט, חצץ.

סטטיסטיקה:

שישה מאמנים בשלוש השנים, מאז רכש ארקדי גאידמק את המועדון בקיץ 2005.

סיפור מייצג:

ההתחלה היתה נוצצת. בקיץ 2000 בנו בטדי את קבוצת החלומות עם אבוקסיס, אלון מזרחי, ג'ובאני רוסו, אבל האוהדים ביציע דרשו גולים, דרשו התקפה ודרשו בעיקר את האליל המקומי אלי אוחנה, שאותו החליף גוטמן. ככה זה עם סמלים ירושלמים. מקום שני? מאבק על אליפות? הימים ההם עלו לגוטמן בבריאות. בסוף חודש פברואר 2001 אושפז המאמן בבית החולים כרמל בחיפה, כשהוא סובל מחולשה כללית, סחרחורות, לחץ דם גבוה וכאבים בחזה. מה נאמר, בית"ר נכנסת ללב ואז יוצאת הנשמה. הבריאות של גוטמן התאוששה, אבל הקריירה לא.

הסבר על המיקום:

בדיוק כמו במערכון של הגשש, בית"ר זה המועדון בו הקהל מכתיב הכל, מההרכב ועד מספר הניצחונות. גם גאידמק, זה שהבריח את אוחנה מהקבוצה, והשקיע מיליונים, יודע שהיציע קובע הכל. שום? פרננדז? ארדילס? העיקר לרצות את האוהדים. המועדון הכי דליק בארץ, עולה באש השכם וערב. בשנים האחרונות הקפריזות הגאידמקיות הפכו אותו לחברת עובדי קבלן. ההיסטוריה של בית"ר הולכת שנים אחורה בתחום הזה, והיא שומרת על כך בעקביות, ולכן היא מקדימה את הנמנים.

סטטיסטיקה:

ארבעה מאמנים בשלוש השנים האחרונות.

סיפור מייצג:

אוי, יש כל כך הרבה. נסתפק בדבריו של ספאחיה, אחד שחטף הלם מהדבר הזה שנקרא מכבי תל אביב. "יש במכבי סוג של לחץ שלא פגשתי בחיים שלי", הוא סיפר בראיון לאחד מעיתוני קרואטיה, "בשום מקום בו אימנתי לא היה דבר דומה לזה. כשאתה מאמן את מכבי, אתה מאבד את החיים הפרטיים שלך לחלוטין. התקשורת עוקבת אחריך לכל מקום. עד עכשיו הענקתי ראיונות כמו בעונה שלמה במדינה אחרת. אין שום מועדון באירופה שדומה למכבי".

הסבר על המיקום:

זה קורה בכל פעם, ובכל פעם זה מפתיע מחדש. מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב מכריז על מאמן חדש, ואותה דמות חייכנית, לבבית, חדורת מוטיבציה ורצון טוב, הופכת תוך זמן קצר לממלכתית, שקולה, אחראית, מן שמעון מזרחי בגרסה צעירה. זהו רק תחילתו של השינוי האבולוציוני. כשמגיעים הקלקולים הראשונים, המאמן שהכרנו, זה שהתראיין תחת כל עץ רענן ושידר עממיות ופתיחות, הופך לדמות מסוגרת, מכופתרת ומרוחקת. הוא יורה קלישאות לכל עבר, נתלה בזיזי הפעולות הטובות שביצעו שחקניו ומברך על כל שבוע שחלף, מבלי שהתרחש תחת ידיו אסון ספורטיבי. ההמשך עצוב. המראות קשים. אותה אישיות קורנת ומלאת חיים קמלה לנגד עיננו, נמחצת תחת הפוליטיקה הפנימית בקבוצה, וגרוע מכך, נדרסת תחת מכבש האחריות הציבורית שנושא התפקיד הרם.

מאמני מכבי תל אביב בכדורסל מזכירים במידה רבה את ראשי הממשלה שלנו. זה תמיד מתחיל עם תקווה, עם "שחר של יום חדש", ונגמר בפניו העגומות של מזרחי, המבשרות לאומה כי הראש נפל עקב הצבעת אי אמון, ושהולכים לבחירות חדשות. מדובר בתפקיד בעל אחריות לאומית, לא פחות. מי שר התיירות? רק יודעי דבר יידעו להשיב. מי מאמן את מכבי? כל ילד ישיב כהרף עין. המאמן עוטה מעיל כבד וצהוב, העשוי סיבי לחץ ומקושט כיסי התנגדות. צווארון הציפיות חונק, ועליו להאכיל מפלצת עממית שלא יודעת שובע, ומסוגלת לעכל גביע אירופה אחר גביע אירופה, ללא הפסק.

הם תמיד נופלים למלכודת הדבש הזו, רוצים לחקוק את שמם בהיסטוריית האומה, ולהוות דור המשך לימים ההם בווירטון. זה תמיד נגמר רע. פיני גרשון יצא מזה איכשהו בשלום, אבל כל קודמיו וכל יורשיו התרסקו בזה אחר זה. מדובר בתפקיד הכי קשה ומתיש בספורט הישראלי, וכן, גם אחד הקשים בעולם הספורט בכלל. מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות יושבים לבן אדם אחד על הראש, אז פלא שהוא לא נשאר על המפה?